פתאום היא אומרת לי שמחר יש מבחן במתמטיקה בתל אביב.
ומחר צום.
אז פתאום חזרתי הביתה עם אמא.
ופתאום צום.
כלומר, פתאום יהיה צום.
אני מתעבת צומות.
אני מתעבת מבחנים במתמטיקה שכל הילדים הכי חננים ביקום משתתפים בהם.
אני שונאת לחשוב על זה שגם אני משתתפת בהם.
אני שונאת סופי צומות.
אני שונאת לעשות מבחני-סופר-חננים בסוף צום.
אני שונאת להתגלגל בדרכים.
אני שונאת ללכת לאיבוד באוניברסיטה.
אני שונאת לשנוא.
"הכל סובב את האשכנזים". 
אבל באלי
כי אם אני אעבור אותו זה יהיה ממש מרגש. אבל ממש סביר להניח שאני אהיה מהאחרונים ברשימה של המתמודדים.
אבל צריך לנסות, לא?
כי בטח לא סתם עברתי את השלב הראשון
אז אולי תחשבי רק על הכיף של ההצלחה?
לאורך כל הנסיעה וההתגלגלות בדרכים והצום והסוף צום והחננים או לא,
תחשבי איזה מגניב ומרגש יהיה כשתעברי!
(פופ אני לא אני עכשיו)
אבל אני אנסה.
ואני בכלל לא רוצה לעבור.
כי אז זה להתמודד מול גאוני מתמטיקה שאין להם חיים
וזה יהיה עצוב,
כי עדיף להיכשל בקטנה מאשר להיכשל עם שק תקוות מאחור.
"הכל סובב את האשכנזים".
מה זה לפחד להצליח? 
שורדתתת"הכל סובב את האשכנזים".
בס"ד
נראה לי זה טוב ולו רק כדי ללמוד את המסר הזה
)*בננית*אחרונההם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
ילדים יכולים להיות אכזריים
מה אני צריך את כל השריטות האלה?
איפה את @ענבל
פורום שריטות ליליות.
אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.
האשכנזים מצטרפים לספרדים ואומרים סליחות החל ממוצ"ש.
