"הכל סובב את האשכנזים". 

הרבה פעמים זה נעשה יותר ויותר מתוסבך כי לא מכירים בעצם זה שיש בעיה ומדחיקים אותה.

לגבי האמירה ש"הכל בראש"

ברור שזה נכון,

אבל בד"כ כשאומרים את זה מתכונים שהפיתרון הוא פשוט ולא צריך להיכנס לזה בעומק 

- וזה ממש לא נכון.

אנשים שלא חוו דיכאון/ לא אנשי מקצוע מיקצועיים, לרוב לא כ"כ מבינים באמת 'מה הסיפור?'[במיוחד שבמשך הרבה זמן אדם עשה הצגות שהכל טוב], וחושבים שבכמה אמירות פשוטות הכל יגמר.

לשנות דפוסי חשיבה שנגרמו ונגרמים מחוויות רגשות ופרשנות של המציאות [בפרט שזה במשך שנים] - זה לא דבר שפשוט לעשותו בלי הדרכה וייעוץ [ועם יעוץ טוב ונכון ב"ה אנשים יצאו ויוצאים מדכאונות ואפ' יותר מחוזקים].

לגבי השידוכים נשאל שאלה אחרת:

האם בחור ירצה לצאת עם בחורה בדיכאון שלא טיפלה בו?

אני חושב שהתשובה ברורה. וגם אליבא דאמת [גם אם המשודך לא יגלה או שיסכים בכל זאת וכו']

- זאת מציאות שצריך לפתור אותה בשביל לחיות חיים בכלל, וחיי זוגיות בפרט - בבריאות ושמחה.

ובלי להיכנס לעניין הזה ברצינות זה לא יפתר לבד - חשוב מאוד לא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח!

בעניין הטיפול עצמו -

אני ממש ממליץ לפנות ליועץ שבא בגישה יהודית אמיתית לכל העניין של הנפש [ממליץ בחום מניסיון על בוגרי ביה"ס ליעוץ תורני תורת החיים].

ממש מבהיל לראות את הקילקולים שעומדים ביסודות התפיסות הגויות והחילוניות לכל העניין של הנפש והטיפול בה.

חיזקי ואימצי, בהצלחה רבה!

תודה רבה על כל התגובות!!!

למרות שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לי עדיין אני מרגישה לבד בכל הסיפור הזה, שכל-כך באלי שיגמר כבר

אני עדיין נרתעת מהרעיון ללכת לפסיכולג (אני מרגישה שהליכה לפסיכולוג זה כמו חותמת על זה שיש לך מחלת נפש- אני יודעתתת שזה לא נכון!!!!!( (אל תאכלי אותי על האמרה הזאת) אבל ככה זה תקוע לי בראש וככה אני מרגישה..).

יש למישהו רעיון לשיטת טיפול אחרת אולי?

ומה זה טיפול בשיטת cbt?

"הכל סובב את האשכנזים". 

כל אדם יכול לסבול לפעמים מתופעות של דיכאון, למשל אחרי אירוע מצער וכדו' כל אדם יכול לסבול לפעמים מכפייתיות(סגרת את הגז?\הדלת?) וכל אדם יכול לסבול לפעמים ממצבי רוח קיצוניים שמתהפכים לו(מאניה דיפרסיה). אדם שמאובחן -זה פשוט קורה אצלו הרבה יותר ובעוצמות חזקות הרבה יותר.

ועוד, האם אדם שח"ו סובל מסכרת לא ילך לטיפול כי זה חותמת על היותו עם סכרת? ומה לגבי סרטן? ומה לגבי סתם מישהו שיצא ממלחמה ועבר שם טראומות(יש לי לפחות חבר אחד כזה שאני יודע עליו מצוק איתן)? מה עם מישהו שסובל מקריזות ועצבני? ומה עם אדם שסתם עייף המון במהלך רוב היום וקשה לו לתפקד? מה יותר טוב ממה? מה נורמלי? כל אחד והתיק שלו. אל תתרגשי מההשפעה החברתית והסטיגמות הקיימות. אני כל הזמן שומע על אנשים שהולכים לאנשי מקצוע בתחומים שונים הקשורים לנפש. בחברה החילונית זה בכלל נפוץ. וכל סטיגמה שהיא לא משנה את המציאות האמיתית והיא שלפעמים פשוט צריך עזרה חיצונית לסדר את המחשבות והנפש או לטפל בהן.

אגב, רק כדי לסבר את האוזן - האם מישהו שהולך להתייעץ עם רב בהמון תחומי חיים זה לא סוג של טיפול ועזרה? ומה לגבי סתם חבר טוב שיודע להקשיב ולייעץ?

השאלה היא לא איזה תיק יש למי - השאלה היא אם למי שתרצי להתחתן איתו יתאים לסחוב איתך ביחד את התיק הזה שיש לך ובעז"ה גם יעלם. ואם לא - אז כנראה הוא פשוט לא מתאים לך ולא בשבילך.

לסיכום דבריי - לפעמים תהליך עצמי הוא קשה. יש אנשים שעוברים אותו לבד ויש אנשים שצריכים עזרה. אני מכיר אנשים מכאן ומכאן. את לא צריכה להתבייש בעצמך - זו את. לכל אחד יש יתרונות וקשיים ובהתאם גם לך. וכמו כל אדם - את סה"כ רוצה לטפל בנקודות שקשה לך בהם - עם אנשים שפשוט מבינים בזה יותר ובעלי נסיון.

מקווה שהצלחתי להועיל.
שיהיה בהצלחה רבה!

קודם כל את מהממת והכל הכל יסתדר לטובה בעזרת השם ממש.

את תראי.

את תהי שמחה ומאושרת ועם חיות אמיתית ותזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל עם בחור שיאהב אותך ממש!

דבר שני,

אל תבהלי מהמצב הזה נשמה!

זה לא נעים בכלל ואני מבינה אותך מאוד, אבל אפשר לצאת מהכל.

צריך לפעמים מישהו מדוייק שיכוון,

ויעזור לצאת מהמצב כי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ולבד זה יכול להיות אפשרי אבל מאוד קשה.

אין לך מה להתבייש בזה בכלל.

ברגע שתכירי בחור רגיש שיאהב אותך, ותספרי לו שבעקבות זה שלא היית שמחה מספיק הלכת לטיפול מסויים הוא יעריך את זה מאוד. מבטיחה לך.

זו מעלה גדולה בעיני שאדם רוצה לצאת ממצב לא טוב שהוא נמצא בו ויפעל לשם כך.

אז אל תחששי מזה בכלל

ועוד דבר,

אני בטוחה ממש ממש ממש שברגע שתצאי מזה ותעברי עם עצמך תהליך בריא ונכון את גם תכירי אותו בפשטות ושמחה גדולה. עצם המצב הבריא בנפש פותח פתח לשפע בנקודה הזו

ולסיום, וחשוב לי לומר זאת (ונא לא לפתח דיון בנושא, היו כאן די והותר כאלו )

אני לא ממליצה ללכת לפסיכולוג, אלא לסוג אחר של טיפול. שמותאם לנשמה הקדושה שלך.

ואם את עיקשת ללכת דווקא לפסיכולוג

אז חשוב שיהיה יר"ש.

אם את רוצה לברר לגבי זה, מוזמנת בשמחה באישי!

הנפש יקרה היא וצריך לשמרה ולהזהר בה מאוד מאוד (רבי נחמן )

ה' יברך אותך אחות!

דבר ראשון אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק! את מתארת כאן קושי לא פשוט שמלווה אותך כבר 3 (!) שנים..ובעיני זה ממש טוב שפנית והצפת את הקושי- לפעמים זה ממש חלק מהריפוי...(בלי להתיימר להיות איזו פסיכולוגית ) 

אני חושבת שזה מעולה ששיתפת את ההורים ועירבת איש מקצוע. 

לדעתי טיפול פסיכולוגי (במיוחד אם המליצו לך עליו) הוא חשוב מאין כמוהו ועשוי לעזור לך- החשש שלך מפני "פגיעה" בשידוכים מובן אבל אני לא חושבת שמוצדק...הרי אם לא תלכי לטיפול- רוב הסיכויים שהמצב יישאר כמו שהוא ולא יעבור מעצמו (במיוחד אם את מציינת שזה כך כבר 3 שנים ואין סיבה ספציפית לכך) האם את רואה את עצמך מצליחה לצאת למטרת היכרות וחתונה ככה? דווקא ה"דיכאון" הזה עלול להרחיק ממך את הבחור ולא הטיפול בו!

אני מאמינה שטיפול כזה (וכמובן המון תפילות) רק יועיל בעז"ה, כמובן שחשוב להעלות את זה בפגישות (מתי ואיך זאת שאלה מצויינת) אבל כמובן בפרופורציה- במיוחד אם הטיפול ישנה את המצב לגמרי.

ואגב, לא כתבת בת כמה את או מה את עושה בחיים- אבל בכללי תמיד טוב לעסוק במשהו משמעותי שגורם לך הנאה- אל תעצרי את החיים בגלל זה!

שיהיה לך מלא בהצלחה!

אז ככה, קודם כל - תלכי למישהו מקצועי שאת יכולה לסמוך עליו ושיעשה הבחנה. איש מקצוע צריך להיות מעורב בסיפור והוא ידע לומר לך אם את עוברת משהו שמצריך טיפול.

דבר שני, הורים, מטבע היותם הורים - מאוד רוצים לגונן על ילדיהם וגם קצת על עצמם ולכן יהיה להם קשה עם כל דבר משמעותי וקשה שיהיה לילד. בהתאם, אני משער שכל אדם שמספר להורים שלו על קושי בלתי סביר נתקל בתגובה דומה(אני מכיר מקרוב מישהו שנתקל בתגובה ממש זהה) וכאילו חוסר רצון להכיר במציאות. כי הרי כל קושי נפשי נובע ממשהו בשכל - האם עצם הידיעה שהכל נמצא בשכל עוזרת לפתור את עצם הבעיה? לפעמים כן, אבל לא תמיד.

וביחס לחשש משידוכים. יש הבדל מהותי בין אדם שמודע לעצמו ומוכן לטפל לבין אדם שלא מודע לעצמו ולכן לא מוכן לטפל. אם משהו נמצא בטיפול - הרבה יותר קל להתחתן עם מישהי בידיעה שהיא נמצאת בידיים טובות בנושא הזה מאשר בחורה שלא מודעת לעצמה ולא מטופלת. ההכרה בבעיה והרצון לטפל בה היא בהגדרה חצי מהפתרון. ומשום הצורך שאני רואה לדרבן אותך בעניין אהיה יותר חריף, הרי להסתיר דבר כזה מבחור זה לא הגון, ומה את חושבת שיפגע יותר בשידוכים - שבחור ידע שהוא יוצא עם מישהי עם בעיה לא מטופלת בטענה ש"הכל בראש" או שהוא ידע שיש בעיה אבל היא בטיפול ויש תהליך של התקדמות וכדו'?

על כן, אני ממש מציע לך ללכת לאיש מקצוע - פסיכולוג שיעשה הבחנה והוא(!) שיקבע את מצבך והאם הדבר שעליו את מדברת כפי שתציגי לו את זה על כל פרטיו וענייניו(חשוב לא להסתיר מידע - זה לטובתך בסה"כ!) הוא דבר המצריך טיפול ואיזה סוג טיפול מומלץ במצב הזה. כשתבואי עם חוות דעת מקצועית - אני חושב שזה יכול גם להקל על ההורים לקבל את המצב בכל כיוון שלו.

שיהיה בהצלחה רבה!

לא פשוטים בשביל להיות בריאה, מאוזנת ושמחה למענך ולמענו בשביל שיהיה לכם טוב ביחד.
מצבים כמו שלך יכולים להעיד על כך שהחיים שלך כמו שעיצבת אותם עד עכשיו, הם כבר קטנים מדי לנשמתך שגדלה. כמו נחש שגדל ומשיל את עורו שקטן עליו כבר. אני כמובן לא מתיימר לאבחן, אלא רק להגיד שמניסיון יכול להיות שהמצב בו את נמצאת עכשיו הוא סימן למשהו גדול בך שרוצה לפרוץ החוצה להיוולד ולפרוח, וזה מלווה במשבר.
ואני מצטרף לאלה שכתבו להיזהר מאוד מפסיכולוגים לא יראי שמיים. כבודם במקומם מונח, אבל לפעמים ההבנה שלהם את המציאות כל כך פסימית, מקובעת ורדודה, שיש אלטרנטיבות הרבה יותר טובות מהם.
תחשבי איך תסתכלי על עצמך בסיפוק עוד כמה שנים אחרי שתעברי תהליך ריפוי נכון ואמתי שמותאם לך.

את לא בוכה סתם, הדמעות שלך אולי מוסרות לך מסר שיש משהו בתוכך עמוק ומשמעותי שרוצה להתבטא אבל בינתיים לא מצליח להתגבש ולהתממש, ורק את יכולה לגלות מה זה בדיוק.
אל תוותרי לעצמך.
מצפים לך חיים יפים, מלאי גוונים, מורכבים, מרתקים ומאתגרים שלא כולם זוכים להם.
מקנא בך.

בס"ד

גם אני חשבתי פעם ככה על טיפול.

בסופו של דבר הבנתי שקושי נפשי(לדוגמא אצלי זה פחד) על אף כל הצער הגדול שהוא עלול לגרום - גורם (כאשר לא מוותרים להתמודד מולו) להסתכלות עמוקה ואחרת על החיים.

הסבל והצער מחייבים את האדם לעמול והתמודד ואז יוצא שהוא מתקדם במידותיו והשקפותיו ומעשיו. בסופו של דבר הטיפול לא צריך להפחיד.

כמובן אך ורק טיפול שעל פי דרך התורה ולא על פי הפסיכולגיה החילונית.

כלומר על פי פסיכולגיה יהודית. ובנוסף ממליץ לך מטפלת ולא מטפל מטעמי צניעות ברורים.

אני מאוד מאוד ממליץ לך על הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

בנוסף יש שיעורים שממליץ לראות של ד"ר מיכאל אבולעפיה בערוץ מאיר ודרך אגב זאת דוגמא לטיפול על פי פסיכולגיה יהודית להבדיל מהפסיכולוגיה החילונית:

טיפול ביאוש - משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר

לדעתי טיפול נפשי לא אמור בכלל לעניין אותך מה יחשבו עליך וכו'....

את צריכה לעבור דרך של התקרבות לה'. אם למשהו זה יפריע ובגלל זה הוא לא ירצה אותך זאת בעיה שלו - יש הרבה שיסתכלו על זה באור חיובי דווקא ובתור ערך של קושי שהביא לידי ביטוי עבודה עומק וברכה.

ממליץ לך על כל עניין ההתבודדות עם ה'. במקום לבכות סתם ככה בשביל לפרוק אז לדבר עם ה' ממש כמו אבא ואמא ואפילו כדבר שיותר מכך.

בשביל ללמוד את הדרך הזאת את צריכה ללמוד את הספר בגן האמונה.או את הספר בשדי יער.ויותר ממליץ למצב שלך את בגן האמונה. הספרים הם של הרב שלום ארוש.

ממליץ לך 10 דקות כל יום בגן האמונה בלי לוותר גם שנראה שהכל שחור ואין סיכוי.

ושתלמדי עם הזמן את ההתבודדות לא לוותר גם שקשה - כל יום זמן קבוע להתבודד.

ה' איתך ואוהב אותך אל תשכחי את זה. שיהיה לך בהצלחה

מנסיון כמטופלת ומטפלת.

זה מוכר גם כקינסיולוגיה.

הציל אותי מהמון קשיים וב"ה כעת אני מצליחה לסייע לאחרים.

שיטה שרבנים רבים יצאו נגדה. מכילה מאפיינים רבים של עבודה זרה.

אנסה קצת להביא את נקודת המבט שלי.

הגמרא במסכת יומא פו מדברת על בעל תשובה:

תניא(שנינו בבריתא) היה רבי מאיר אומר:"גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו"
שנאמר:"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"
מהם לא נאמר, אלא ממנו.  אפילו מהיחיד שעושה תשובה כתוב שהוא אוהב כמו נדבה שהיא טובה יותר מקרבן חובה.

היכי דמי(איך נדמה) בעל תשובה?

אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה(שנכשל בה כבר) פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי (מראה) רב יהודה: באותה אשה באותו פרק באותו מקום..

רש"י: שעבר שם העבירה ואותו פרק מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו ואומר לו ראה פלונית. ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר.

בעל תשובה, לפי ההבנה הזאת של הגמרא. היא שינוי בלתי הפיך אצל האדם.

כמו במצוות ועבירות

כך גם במידות של האדם.

אדם שעושה עבודה עצמית במידות של עצמו. עבודה קשה, סזיפית, מתישה, אבל שווה כל טיפת זעה, בסוף הופך לאדם אחר אחר לגמרי. בלי שום קשר ל"אדם" שהיה קודם החטא, לאדם שהיה קודם העבודה המידותית.

עבודה עצמית, תהפוך אותך לאדם אחר. 

תהפוך אותך לאדם שונה. 

תהפוך אותך לאדם שלא זוכר איך הוא היה במקום שהוא היה.

לא מפסיקים לחלום. 

את ממש נשמעת כמוני בגיל ההתבגרות..

מצבי רוח נוראיים ובכי.. אני ממש מכירה את זה..

מנסה לחשוב מתי זה עבר- אולי בסביבות גיל 18 אני חושבת? כמובן שהיו תקופות טובות יותר ופחות, אבל אני חושבת שזה דיי מוכר כסימפטום של גיל ההתבגרות.

אני לא אומרת לשלול טיפול, ויכול להיות בדיעבד שללכת לאיש מקצוע היה הדבר הנכון גם בשבילי (לא שיתפתי בזה אף אחד, אשרייך על האומץ!)

רק אומרת שתדעי שאת לא לבד שם. ושזה עבר לי. ומקווה שגם לך יעבור בדיוק באותה צורה.

ב"ה אני מאוד שמחה בחיי.

לפעמים אומרים שכשאין שמחה בלב צריך להתחיל אותה מבחוץ ואז היא נכנסת לפנים. קל להגיד, קשה לעשות, אני יודעת.. אבל תנסי.

בהצלחה אהובה!

"הכל סובב את האשכנזים". 

לכל אחד יש תקופות כאלו בחיים.

גם לי היו.

הייתי כמעט שבע שנים בשידוכים עד שהתחתנתי. וראיתי את כל החברות, המכרות, הצעירות ממני מתחתנות אחת אחרי השניה. וזה היה קשה מאוד! גם ההתמודדות שלי עם המשפחה היתה לא קלה. אלו במקום להקל עלי רק הכבידו והיקשו.

במסר פרטי אני מוכנה גם לפרט יותר.

ועכשיו לגבייך:

אולי זה פרשנות שלי, אבל נדמה לי שאת קצת מאויישת מהחיים,

או אולי יש כאב שמסתתר עמוק שאת לא רוצה להרגיש אותו מרוב שהוא כואב, אז את מרדימה אותו,

עד כדי כך שאת לא בוכה?

כל זה פרשנת... אולי אני טועה...

אני אגיד לך כמה עצות שלי עזרו:

1. להיות עסוקה בדברים - עבודה, לימודים, שיעורי תורה, בילוי ופנאי, משפחה. תהיי בחברה עם אנשים שנעים לך איתם. וכן במקומות שנעים לך בהם.

2. לדבר עם חברה טובה שתוכל להכיל את מה שאת עוברת. אם לדבר על זה בטיפול עוזר לך, גם טוב. העיקר להוציא החוצה את הרגשות האלו.

3. לכתוב במחברת. לכתוב להשם. תזכרי שיש מישהו שמכיר ויודע את כל נימי נפשך ואוהב אותך יותר משאת אוהבת את עצמך וזה אבא'לה שבשמיים.

4. תפרגני לעצמך דברים שאת אוהבת בלי יסורי מצפון. גלידה, מסעדה טובה, סרט מצחיק.

5. הרבה תפילה ותקוה. המצב שלך היום זה לא יהיה ככה לנצח!!!! תאמיני, תצפי, תתעודדי. אנחנו לא יודעים מתי אבל ודאי שזה יבוא. וכל דבר שקשור ליאוש ולמרה שחורה - זה היצר הרע בכבודו ובעצמו.

אל תתני לו להשתלט עלייך.

בהצלחה מתוקה,

ואם תרצי יותר תפני אלי במסר...

וזה ממש לא אומר שאת "אדם לא רגיל". בדור שלנו חצי מהאנשים צריכים טיפול. לא כי הם חולים או בעייתיים, אלא כי המציאות חולה ובעייתית.

בכל מקרה, ממש לא כדאי לך ללכת לפסיכולוג אלא למטפל תורני, שמטפל על פי התורה של מי שברא את הנפש שלך.

גילוי נאות: אני לומד שם השנה, ואני יכול לומר לך שיש להם המון ניסיון והצלחה, גם בתחומים מאוד קשים ומורכבים.

ראי כאן, בעמוד 8.

ישר כח ששיתפת את הוריך. לענ"ד זה מעיד על אמון גדול וסביר שבריא.
נשמע לי שאולי הגדילה בלחץ נובעת מחשש 'לאכזב' את ההורים או חשש משיפוטיות שלהם. ואולי גם עצם העלאת הדברים בפני אדם אחר נותנת הרגשה שהם יותר מציאותיים. 
אם את בדיכאון או לא - זה מה שמשנה. וזיווג משמים.אני מבין את הפחד, אבל זה לא שמצבך בהקשר הזה שונה אם נעזרת בטיפול או לא. וזה נסיון שלא בטוח שהייתי עומד בו, ולא יודע אם כולם עומדים בו.

חייב לסיים בזה שמגיעה לך הערכה גדולה מאוד על ההתמודדות. 3 שנים זו תקופה לא קצרה בכלל ואם אף אחד לא יודע נשמע שאת מתפקדת כרגיל, וזה לא מובן מאליו. ישר כוחך. הלוואי ויתן ה' הטוב וימלאו כל משאלות ליבך.

אני בטוח שרוגע נפשי יעזור לך הרבה יותר - גם בשידוכים עצמם.

אני אפילו לא בטוח שמצב הרתיעה ממישהי שהיתה אצל פסיכולוג הוא נורא כמו שנדמה לך, בכלל.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב