זה משפט ממש קלישאתי.

מזה הכל בראש. ברור שבראש אז איפה ברגלים?!

כל בנאדם שחווה את מה שאת מתארת יודע שזה בראש. כי בראש יש הכל דמיונות מחשבות, שאיפות,רגשות.

וזה לא נכון שאת צריכה פשוט להתחיל לחשוב אחרת. כחי מין הסתם אם היית יכולה לעשות את זה היית עושה את זה.

יש לך חסימה מסויימת, קושי.

ומה שיכול לעזור לך זה טיפול פסיכולוגי. לדבר להוציא לשחרר.

זה ממש לא הולך להרוס לך את השידוכים. חצי מהמדינה הולכת לפסיכולוג. זה שמישהו הולך לפסיכולוג זה רק מראה שהוא בנאדם בוגר שמטפל בעצמו ובבעיות שלו.

אם תחכי בלי לעשות כלום המצב לא יהיה יותר טוב.

מחזקת אותך על ששיתפת פה. ומזמינה אותך לדבר איתי בפרטי אשמח לעזור לך..

הרבה פעמים זה נעשה יותר ויותר מתוסבך כי לא מכירים בעצם זה שיש בעיה ומדחיקים אותה.

לגבי האמירה ש"הכל בראש"

ברור שזה נכון,

אבל בד"כ כשאומרים את זה מתכונים שהפיתרון הוא פשוט ולא צריך להיכנס לזה בעומק 

- וזה ממש לא נכון.

אנשים שלא חוו דיכאון/ לא אנשי מקצוע מיקצועיים, לרוב לא כ"כ מבינים באמת 'מה הסיפור?'[במיוחד שבמשך הרבה זמן אדם עשה הצגות שהכל טוב], וחושבים שבכמה אמירות פשוטות הכל יגמר.

לשנות דפוסי חשיבה שנגרמו ונגרמים מחוויות רגשות ופרשנות של המציאות [בפרט שזה במשך שנים] - זה לא דבר שפשוט לעשותו בלי הדרכה וייעוץ [ועם יעוץ טוב ונכון ב"ה אנשים יצאו ויוצאים מדכאונות ואפ' יותר מחוזקים].

לגבי השידוכים נשאל שאלה אחרת:

האם בחור ירצה לצאת עם בחורה בדיכאון שלא טיפלה בו?

אני חושב שהתשובה ברורה. וגם אליבא דאמת [גם אם המשודך לא יגלה או שיסכים בכל זאת וכו']

- זאת מציאות שצריך לפתור אותה בשביל לחיות חיים בכלל, וחיי זוגיות בפרט - בבריאות ושמחה.

ובלי להיכנס לעניין הזה ברצינות זה לא יפתר לבד - חשוב מאוד לא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח!

בעניין הטיפול עצמו -

אני ממש ממליץ לפנות ליועץ שבא בגישה יהודית אמיתית לכל העניין של הנפש [ממליץ בחום מניסיון על בוגרי ביה"ס ליעוץ תורני תורת החיים].

ממש מבהיל לראות את הקילקולים שעומדים ביסודות התפיסות הגויות והחילוניות לכל העניין של הנפש והטיפול בה.

חיזקי ואימצי, בהצלחה רבה!

תודה רבה על כל התגובות!!!

למרות שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לי עדיין אני מרגישה לבד בכל הסיפור הזה, שכל-כך באלי שיגמר כבר

אני עדיין נרתעת מהרעיון ללכת לפסיכולג (אני מרגישה שהליכה לפסיכולוג זה כמו חותמת על זה שיש לך מחלת נפש- אני יודעתתת שזה לא נכון!!!!!( (אל תאכלי אותי על האמרה הזאת) אבל ככה זה תקוע לי בראש וככה אני מרגישה..).

יש למישהו רעיון לשיטת טיפול אחרת אולי?

ומה זה טיפול בשיטת cbt?

..

כל אדם יכול לסבול לפעמים מתופעות של דיכאון, למשל אחרי אירוע מצער וכדו' כל אדם יכול לסבול לפעמים מכפייתיות(סגרת את הגז?\הדלת?) וכל אדם יכול לסבול לפעמים ממצבי רוח קיצוניים שמתהפכים לו(מאניה דיפרסיה). אדם שמאובחן -זה פשוט קורה אצלו הרבה יותר ובעוצמות חזקות הרבה יותר.

ועוד, האם אדם שח"ו סובל מסכרת לא ילך לטיפול כי זה חותמת על היותו עם סכרת? ומה לגבי סרטן? ומה לגבי סתם מישהו שיצא ממלחמה ועבר שם טראומות(יש לי לפחות חבר אחד כזה שאני יודע עליו מצוק איתן)? מה עם מישהו שסובל מקריזות ועצבני? ומה עם אדם שסתם עייף המון במהלך רוב היום וקשה לו לתפקד? מה יותר טוב ממה? מה נורמלי? כל אחד והתיק שלו. אל תתרגשי מההשפעה החברתית והסטיגמות הקיימות. אני כל הזמן שומע על אנשים שהולכים לאנשי מקצוע בתחומים שונים הקשורים לנפש. בחברה החילונית זה בכלל נפוץ. וכל סטיגמה שהיא לא משנה את המציאות האמיתית והיא שלפעמים פשוט צריך עזרה חיצונית לסדר את המחשבות והנפש או לטפל בהן.

אגב, רק כדי לסבר את האוזן - האם מישהו שהולך להתייעץ עם רב בהמון תחומי חיים זה לא סוג של טיפול ועזרה? ומה לגבי סתם חבר טוב שיודע להקשיב ולייעץ?

השאלה היא לא איזה תיק יש למי - השאלה היא אם למי שתרצי להתחתן איתו יתאים לסחוב איתך ביחד את התיק הזה שיש לך ובעז"ה גם יעלם. ואם לא - אז כנראה הוא פשוט לא מתאים לך ולא בשבילך.

לסיכום דבריי - לפעמים תהליך עצמי הוא קשה. יש אנשים שעוברים אותו לבד ויש אנשים שצריכים עזרה. אני מכיר אנשים מכאן ומכאן. את לא צריכה להתבייש בעצמך - זו את. לכל אחד יש יתרונות וקשיים ובהתאם גם לך. וכמו כל אדם - את סה"כ רוצה לטפל בנקודות שקשה לך בהם - עם אנשים שפשוט מבינים בזה יותר ובעלי נסיון.

מקווה שהצלחתי להועיל.
שיהיה בהצלחה רבה!

קודם כל את מהממת והכל הכל יסתדר לטובה בעזרת השם ממש.

את תראי.

את תהי שמחה ומאושרת ועם חיות אמיתית ותזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל עם בחור שיאהב אותך ממש!

דבר שני,

אל תבהלי מהמצב הזה נשמה!

זה לא נעים בכלל ואני מבינה אותך מאוד, אבל אפשר לצאת מהכל.

צריך לפעמים מישהו מדוייק שיכוון,

ויעזור לצאת מהמצב כי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ולבד זה יכול להיות אפשרי אבל מאוד קשה.

אין לך מה להתבייש בזה בכלל.

ברגע שתכירי בחור רגיש שיאהב אותך, ותספרי לו שבעקבות זה שלא היית שמחה מספיק הלכת לטיפול מסויים הוא יעריך את זה מאוד. מבטיחה לך.

זו מעלה גדולה בעיני שאדם רוצה לצאת ממצב לא טוב שהוא נמצא בו ויפעל לשם כך.

אז אל תחששי מזה בכלל

ועוד דבר,

אני בטוחה ממש ממש ממש שברגע שתצאי מזה ותעברי עם עצמך תהליך בריא ונכון את גם תכירי אותו בפשטות ושמחה גדולה. עצם המצב הבריא בנפש פותח פתח לשפע בנקודה הזו

ולסיום, וחשוב לי לומר זאת (ונא לא לפתח דיון בנושא, היו כאן די והותר כאלו )

אני לא ממליצה ללכת לפסיכולוג, אלא לסוג אחר של טיפול. שמותאם לנשמה הקדושה שלך.

ואם את עיקשת ללכת דווקא לפסיכולוג

אז חשוב שיהיה יר"ש.

אם את רוצה לברר לגבי זה, מוזמנת בשמחה באישי!

הנפש יקרה היא וצריך לשמרה ולהזהר בה מאוד מאוד (רבי נחמן )

ה' יברך אותך אחות!

דבר ראשון אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק! את מתארת כאן קושי לא פשוט שמלווה אותך כבר 3 (!) שנים..ובעיני זה ממש טוב שפנית והצפת את הקושי- לפעמים זה ממש חלק מהריפוי...(בלי להתיימר להיות איזו פסיכולוגית ) 

אני חושבת שזה מעולה ששיתפת את ההורים ועירבת איש מקצוע. 

לדעתי טיפול פסיכולוגי (במיוחד אם המליצו לך עליו) הוא חשוב מאין כמוהו ועשוי לעזור לך- החשש שלך מפני "פגיעה" בשידוכים מובן אבל אני לא חושבת שמוצדק...הרי אם לא תלכי לטיפול- רוב הסיכויים שהמצב יישאר כמו שהוא ולא יעבור מעצמו (במיוחד אם את מציינת שזה כך כבר 3 שנים ואין סיבה ספציפית לכך) האם את רואה את עצמך מצליחה לצאת למטרת היכרות וחתונה ככה? דווקא ה"דיכאון" הזה עלול להרחיק ממך את הבחור ולא הטיפול בו!

אני מאמינה שטיפול כזה (וכמובן המון תפילות) רק יועיל בעז"ה, כמובן שחשוב להעלות את זה בפגישות (מתי ואיך זאת שאלה מצויינת) אבל כמובן בפרופורציה- במיוחד אם הטיפול ישנה את המצב לגמרי.

ואגב, לא כתבת בת כמה את או מה את עושה בחיים- אבל בכללי תמיד טוב לעסוק במשהו משמעותי שגורם לך הנאה- אל תעצרי את החיים בגלל זה!

שיהיה לך מלא בהצלחה!

אז ככה, קודם כל - תלכי למישהו מקצועי שאת יכולה לסמוך עליו ושיעשה הבחנה. איש מקצוע צריך להיות מעורב בסיפור והוא ידע לומר לך אם את עוברת משהו שמצריך טיפול.

דבר שני, הורים, מטבע היותם הורים - מאוד רוצים לגונן על ילדיהם וגם קצת על עצמם ולכן יהיה להם קשה עם כל דבר משמעותי וקשה שיהיה לילד. בהתאם, אני משער שכל אדם שמספר להורים שלו על קושי בלתי סביר נתקל בתגובה דומה(אני מכיר מקרוב מישהו שנתקל בתגובה ממש זהה) וכאילו חוסר רצון להכיר במציאות. כי הרי כל קושי נפשי נובע ממשהו בשכל - האם עצם הידיעה שהכל נמצא בשכל עוזרת לפתור את עצם הבעיה? לפעמים כן, אבל לא תמיד.

וביחס לחשש משידוכים. יש הבדל מהותי בין אדם שמודע לעצמו ומוכן לטפל לבין אדם שלא מודע לעצמו ולכן לא מוכן לטפל. אם משהו נמצא בטיפול - הרבה יותר קל להתחתן עם מישהי בידיעה שהיא נמצאת בידיים טובות בנושא הזה מאשר בחורה שלא מודעת לעצמה ולא מטופלת. ההכרה בבעיה והרצון לטפל בה היא בהגדרה חצי מהפתרון. ומשום הצורך שאני רואה לדרבן אותך בעניין אהיה יותר חריף, הרי להסתיר דבר כזה מבחור זה לא הגון, ומה את חושבת שיפגע יותר בשידוכים - שבחור ידע שהוא יוצא עם מישהי עם בעיה לא מטופלת בטענה ש"הכל בראש" או שהוא ידע שיש בעיה אבל היא בטיפול ויש תהליך של התקדמות וכדו'?

על כן, אני ממש מציע לך ללכת לאיש מקצוע - פסיכולוג שיעשה הבחנה והוא(!) שיקבע את מצבך והאם הדבר שעליו את מדברת כפי שתציגי לו את זה על כל פרטיו וענייניו(חשוב לא להסתיר מידע - זה לטובתך בסה"כ!) הוא דבר המצריך טיפול ואיזה סוג טיפול מומלץ במצב הזה. כשתבואי עם חוות דעת מקצועית - אני חושב שזה יכול גם להקל על ההורים לקבל את המצב בכל כיוון שלו.

שיהיה בהצלחה רבה!

לא פשוטים בשביל להיות בריאה, מאוזנת ושמחה למענך ולמענו בשביל שיהיה לכם טוב ביחד.
מצבים כמו שלך יכולים להעיד על כך שהחיים שלך כמו שעיצבת אותם עד עכשיו, הם כבר קטנים מדי לנשמתך שגדלה. כמו נחש שגדל ומשיל את עורו שקטן עליו כבר. אני כמובן לא מתיימר לאבחן, אלא רק להגיד שמניסיון יכול להיות שהמצב בו את נמצאת עכשיו הוא סימן למשהו גדול בך שרוצה לפרוץ החוצה להיוולד ולפרוח, וזה מלווה במשבר.
ואני מצטרף לאלה שכתבו להיזהר מאוד מפסיכולוגים לא יראי שמיים. כבודם במקומם מונח, אבל לפעמים ההבנה שלהם את המציאות כל כך פסימית, מקובעת ורדודה, שיש אלטרנטיבות הרבה יותר טובות מהם.
תחשבי איך תסתכלי על עצמך בסיפוק עוד כמה שנים אחרי שתעברי תהליך ריפוי נכון ואמתי שמותאם לך.

את לא בוכה סתם, הדמעות שלך אולי מוסרות לך מסר שיש משהו בתוכך עמוק ומשמעותי שרוצה להתבטא אבל בינתיים לא מצליח להתגבש ולהתממש, ורק את יכולה לגלות מה זה בדיוק.
אל תוותרי לעצמך.
מצפים לך חיים יפים, מלאי גוונים, מורכבים, מרתקים ומאתגרים שלא כולם זוכים להם.
מקנא בך.

בס"ד

גם אני חשבתי פעם ככה על טיפול.

בסופו של דבר הבנתי שקושי נפשי(לדוגמא אצלי זה פחד) על אף כל הצער הגדול שהוא עלול לגרום - גורם (כאשר לא מוותרים להתמודד מולו) להסתכלות עמוקה ואחרת על החיים.

הסבל והצער מחייבים את האדם לעמול והתמודד ואז יוצא שהוא מתקדם במידותיו והשקפותיו ומעשיו. בסופו של דבר הטיפול לא צריך להפחיד.

כמובן אך ורק טיפול שעל פי דרך התורה ולא על פי הפסיכולגיה החילונית.

כלומר על פי פסיכולגיה יהודית. ובנוסף ממליץ לך מטפלת ולא מטפל מטעמי צניעות ברורים.

אני מאוד מאוד ממליץ לך על הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

בנוסף יש שיעורים שממליץ לראות של ד"ר מיכאל אבולעפיה בערוץ מאיר ודרך אגב זאת דוגמא לטיפול על פי פסיכולגיה יהודית להבדיל מהפסיכולוגיה החילונית:

טיפול ביאוש - משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר

לדעתי טיפול נפשי לא אמור בכלל לעניין אותך מה יחשבו עליך וכו'....

את צריכה לעבור דרך של התקרבות לה'. אם למשהו זה יפריע ובגלל זה הוא לא ירצה אותך זאת בעיה שלו - יש הרבה שיסתכלו על זה באור חיובי דווקא ובתור ערך של קושי שהביא לידי ביטוי עבודה עומק וברכה.

ממליץ לך על כל עניין ההתבודדות עם ה'. במקום לבכות סתם ככה בשביל לפרוק אז לדבר עם ה' ממש כמו אבא ואמא ואפילו כדבר שיותר מכך.

בשביל ללמוד את הדרך הזאת את צריכה ללמוד את הספר בגן האמונה.או את הספר בשדי יער.ויותר ממליץ למצב שלך את בגן האמונה. הספרים הם של הרב שלום ארוש.

ממליץ לך 10 דקות כל יום בגן האמונה בלי לוותר גם שנראה שהכל שחור ואין סיכוי.

ושתלמדי עם הזמן את ההתבודדות לא לוותר גם שקשה - כל יום זמן קבוע להתבודד.

ה' איתך ואוהב אותך אל תשכחי את זה. שיהיה לך בהצלחה

מנסיון כמטופלת ומטפלת.

זה מוכר גם כקינסיולוגיה.

הציל אותי מהמון קשיים וב"ה כעת אני מצליחה לסייע לאחרים.

שיטה שרבנים רבים יצאו נגדה. מכילה מאפיינים רבים של עבודה זרה.

אנסה קצת להביא את נקודת המבט שלי.

הגמרא במסכת יומא פו מדברת על בעל תשובה:

תניא(שנינו בבריתא) היה רבי מאיר אומר:"גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו"
שנאמר:"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"
מהם לא נאמר, אלא ממנו.  אפילו מהיחיד שעושה תשובה כתוב שהוא אוהב כמו נדבה שהיא טובה יותר מקרבן חובה.

היכי דמי(איך נדמה) בעל תשובה?

אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה(שנכשל בה כבר) פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי (מראה) רב יהודה: באותה אשה באותו פרק באותו מקום..

רש"י: שעבר שם העבירה ואותו פרק מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו ואומר לו ראה פלונית. ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר.

בעל תשובה, לפי ההבנה הזאת של הגמרא. היא שינוי בלתי הפיך אצל האדם.

כמו במצוות ועבירות

כך גם במידות של האדם.

אדם שעושה עבודה עצמית במידות של עצמו. עבודה קשה, סזיפית, מתישה, אבל שווה כל טיפת זעה, בסוף הופך לאדם אחר אחר לגמרי. בלי שום קשר ל"אדם" שהיה קודם החטא, לאדם שהיה קודם העבודה המידותית.

עבודה עצמית, תהפוך אותך לאדם אחר. 

תהפוך אותך לאדם שונה. 

תהפוך אותך לאדם שלא זוכר איך הוא היה במקום שהוא היה.

לא מפסיקים לחלום. 

את ממש נשמעת כמוני בגיל ההתבגרות..

מצבי רוח נוראיים ובכי.. אני ממש מכירה את זה..

מנסה לחשוב מתי זה עבר- אולי בסביבות גיל 18 אני חושבת? כמובן שהיו תקופות טובות יותר ופחות, אבל אני חושבת שזה דיי מוכר כסימפטום של גיל ההתבגרות.

אני לא אומרת לשלול טיפול, ויכול להיות בדיעבד שללכת לאיש מקצוע היה הדבר הנכון גם בשבילי (לא שיתפתי בזה אף אחד, אשרייך על האומץ!)

רק אומרת שתדעי שאת לא לבד שם. ושזה עבר לי. ומקווה שגם לך יעבור בדיוק באותה צורה.

ב"ה אני מאוד שמחה בחיי.

לפעמים אומרים שכשאין שמחה בלב צריך להתחיל אותה מבחוץ ואז היא נכנסת לפנים. קל להגיד, קשה לעשות, אני יודעת.. אבל תנסי.

בהצלחה אהובה!

לפעמים דכאון נובע מחוסר ברזל/ויטמין B וכל מיני אחרים. 

בטח הD שלך נמוך עד הריצפה, כמו כל עם ישראל. 

צאי לשמש כל יום הליכה חצי שעה הוכח שזה משפיע כמו כדור נוגד דכאון. 

אם את הצלחת להסתיר את הדכדוך שאת שורה בו זה לא דכאון!

בקשר לאוכל אני מכירה את התופעה מעצמי שנה קודמת ירדתי 6 ק"ג ואני רזה גם ככה

פשוט החלטתי לעזור לעצמי. כמה פעמים "פירגנתי" לעצמי ארוחה אמיתית בשרית ממסעדה

התאבון חזר.

לא צריך להיבהל ממה שמרגישים פשוט להגיד: ככה אני מרגיש/ה, מה אפשר לעשות כדי להרגיש טוב יותר. 

 האנטיביוטיקה הכי טובה לחיים: להודות לבורא כל יום, דקה של הודיה לפחות!!

ואין אין אין על השמש!!!!

שלוש שנים סבלתי מדכאון חורף, הייתי יוצאת מהבית בקושי בזריחה וחוזרת בחושך

למדתי:  יציאה יומית לשמש הזורחת וכמה נשימות טובות ועמוקות

עזבי פסיכולוגים, את בן אדם נורמלי והם לא 

אגב, לי עצמי בתור בחורה יחסית מבוגרת לציבור בו אני חיה, קשה מאוד בחתונות

עבורי הן לא מאורע משמח, הן מקור לעורר את כאב הבדידות בו אני חיה

וזה לא אומר שאני בן אדם עצוב, קורה שמרגישים ככה, זה נורמלי. פשוט הפסקתי להשתתף בחתונות. 

יכול מאוד להיות שאת מרגישה חוסר סיפוק במה שאת עושה, מה הנחיתות של מי ירצה להתחתן איתי?

יש לך זיווג שמיועד לך עוד מלפי שנולדת!!!!!!!

בעז"ה בקרוב תבשרי לכולנו שהתארסת! 

לכל אחד יש תקופות כאלו בחיים.

גם לי היו.

הייתי כמעט שבע שנים בשידוכים עד שהתחתנתי. וראיתי את כל החברות, המכרות, הצעירות ממני מתחתנות אחת אחרי השניה. וזה היה קשה מאוד! גם ההתמודדות שלי עם המשפחה היתה לא קלה. אלו במקום להקל עלי רק הכבידו והיקשו.

במסר פרטי אני מוכנה גם לפרט יותר.

ועכשיו לגבייך:

אולי זה פרשנות שלי, אבל נדמה לי שאת קצת מאויישת מהחיים,

או אולי יש כאב שמסתתר עמוק שאת לא רוצה להרגיש אותו מרוב שהוא כואב, אז את מרדימה אותו,

עד כדי כך שאת לא בוכה?

כל זה פרשנת... אולי אני טועה...

אני אגיד לך כמה עצות שלי עזרו:

1. להיות עסוקה בדברים - עבודה, לימודים, שיעורי תורה, בילוי ופנאי, משפחה. תהיי בחברה עם אנשים שנעים לך איתם. וכן במקומות שנעים לך בהם.

2. לדבר עם חברה טובה שתוכל להכיל את מה שאת עוברת. אם לדבר על זה בטיפול עוזר לך, גם טוב. העיקר להוציא החוצה את הרגשות האלו.

3. לכתוב במחברת. לכתוב להשם. תזכרי שיש מישהו שמכיר ויודע את כל נימי נפשך ואוהב אותך יותר משאת אוהבת את עצמך וזה אבא'לה שבשמיים.

4. תפרגני לעצמך דברים שאת אוהבת בלי יסורי מצפון. גלידה, מסעדה טובה, סרט מצחיק.

5. הרבה תפילה ותקוה. המצב שלך היום זה לא יהיה ככה לנצח!!!! תאמיני, תצפי, תתעודדי. אנחנו לא יודעים מתי אבל ודאי שזה יבוא. וכל דבר שקשור ליאוש ולמרה שחורה - זה היצר הרע בכבודו ובעצמו.

אל תתני לו להשתלט עלייך.

בהצלחה מתוקה,

ואם תרצי יותר תפני אלי במסר...

וזה ממש לא אומר שאת "אדם לא רגיל". בדור שלנו חצי מהאנשים צריכים טיפול. לא כי הם חולים או בעייתיים, אלא כי המציאות חולה ובעייתית.

בכל מקרה, ממש לא כדאי לך ללכת לפסיכולוג אלא למטפל תורני, שמטפל על פי התורה של מי שברא את הנפש שלך.

גילוי נאות: אני לומד שם השנה, ואני יכול לומר לך שיש להם המון ניסיון והצלחה, גם בתחומים מאוד קשים ומורכבים.

ראי כאן, בעמוד 8.

ישר כח ששיתפת את הוריך. לענ"ד זה מעיד על אמון גדול וסביר שבריא.
נשמע לי שאולי הגדילה בלחץ נובעת מחשש 'לאכזב' את ההורים או חשש משיפוטיות שלהם. ואולי גם עצם העלאת הדברים בפני אדם אחר נותנת הרגשה שהם יותר מציאותיים. 
אם את בדיכאון או לא - זה מה שמשנה. וזיווג משמים.אני מבין את הפחד, אבל זה לא שמצבך בהקשר הזה שונה אם נעזרת בטיפול או לא. וזה נסיון שלא בטוח שהייתי עומד בו, ולא יודע אם כולם עומדים בו.

חייב לסיים בזה שמגיעה לך הערכה גדולה מאוד על ההתמודדות. 3 שנים זו תקופה לא קצרה בכלל ואם אף אחד לא יודע נשמע שאת מתפקדת כרגיל, וזה לא מובן מאליו. ישר כוחך. הלוואי ויתן ה' הטוב וימלאו כל משאלות ליבך.

אני בטוח שרוגע נפשי יעזור לך הרבה יותר - גם בשידוכים עצמם.

אני אפילו לא בטוח שמצב הרתיעה ממישהי שהיתה אצל פסיכולוג הוא נורא כמו שנדמה לך, בכלל.

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)

נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.

אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.

וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה

אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב

אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה

איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל

יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

עד היום לא התאוששתי מזה.

וואו,

תהיי חזקה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (: