זה משפט ממש קלישאתי.

מזה הכל בראש. ברור שבראש אז איפה ברגלים?!

כל בנאדם שחווה את מה שאת מתארת יודע שזה בראש. כי בראש יש הכל דמיונות מחשבות, שאיפות,רגשות.

וזה לא נכון שאת צריכה פשוט להתחיל לחשוב אחרת. כחי מין הסתם אם היית יכולה לעשות את זה היית עושה את זה.

יש לך חסימה מסויימת, קושי.

ומה שיכול לעזור לך זה טיפול פסיכולוגי. לדבר להוציא לשחרר.

זה ממש לא הולך להרוס לך את השידוכים. חצי מהמדינה הולכת לפסיכולוג. זה שמישהו הולך לפסיכולוג זה רק מראה שהוא בנאדם בוגר שמטפל בעצמו ובבעיות שלו.

אם תחכי בלי לעשות כלום המצב לא יהיה יותר טוב.

מחזקת אותך על ששיתפת פה. ומזמינה אותך לדבר איתי בפרטי אשמח לעזור לך..

הרבה פעמים זה נעשה יותר ויותר מתוסבך כי לא מכירים בעצם זה שיש בעיה ומדחיקים אותה.

לגבי האמירה ש"הכל בראש"

ברור שזה נכון,

אבל בד"כ כשאומרים את זה מתכונים שהפיתרון הוא פשוט ולא צריך להיכנס לזה בעומק 

- וזה ממש לא נכון.

אנשים שלא חוו דיכאון/ לא אנשי מקצוע מיקצועיים, לרוב לא כ"כ מבינים באמת 'מה הסיפור?'[במיוחד שבמשך הרבה זמן אדם עשה הצגות שהכל טוב], וחושבים שבכמה אמירות פשוטות הכל יגמר.

לשנות דפוסי חשיבה שנגרמו ונגרמים מחוויות רגשות ופרשנות של המציאות [בפרט שזה במשך שנים] - זה לא דבר שפשוט לעשותו בלי הדרכה וייעוץ [ועם יעוץ טוב ונכון ב"ה אנשים יצאו ויוצאים מדכאונות ואפ' יותר מחוזקים].

לגבי השידוכים נשאל שאלה אחרת:

האם בחור ירצה לצאת עם בחורה בדיכאון שלא טיפלה בו?

אני חושב שהתשובה ברורה. וגם אליבא דאמת [גם אם המשודך לא יגלה או שיסכים בכל זאת וכו']

- זאת מציאות שצריך לפתור אותה בשביל לחיות חיים בכלל, וחיי זוגיות בפרט - בבריאות ושמחה.

ובלי להיכנס לעניין הזה ברצינות זה לא יפתר לבד - חשוב מאוד לא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח!

בעניין הטיפול עצמו -

אני ממש ממליץ לפנות ליועץ שבא בגישה יהודית אמיתית לכל העניין של הנפש [ממליץ בחום מניסיון על בוגרי ביה"ס ליעוץ תורני תורת החיים].

ממש מבהיל לראות את הקילקולים שעומדים ביסודות התפיסות הגויות והחילוניות לכל העניין של הנפש והטיפול בה.

חיזקי ואימצי, בהצלחה רבה!

תודה רבה על כל התגובות!!!

למרות שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לי עדיין אני מרגישה לבד בכל הסיפור הזה, שכל-כך באלי שיגמר כבר

אני עדיין נרתעת מהרעיון ללכת לפסיכולג (אני מרגישה שהליכה לפסיכולוג זה כמו חותמת על זה שיש לך מחלת נפש- אני יודעתתת שזה לא נכון!!!!!( (אל תאכלי אותי על האמרה הזאת) אבל ככה זה תקוע לי בראש וככה אני מרגישה..).

יש למישהו רעיון לשיטת טיפול אחרת אולי?

ומה זה טיפול בשיטת cbt?

..

כל אדם יכול לסבול לפעמים מתופעות של דיכאון, למשל אחרי אירוע מצער וכדו' כל אדם יכול לסבול לפעמים מכפייתיות(סגרת את הגז?\הדלת?) וכל אדם יכול לסבול לפעמים ממצבי רוח קיצוניים שמתהפכים לו(מאניה דיפרסיה). אדם שמאובחן -זה פשוט קורה אצלו הרבה יותר ובעוצמות חזקות הרבה יותר.

ועוד, האם אדם שח"ו סובל מסכרת לא ילך לטיפול כי זה חותמת על היותו עם סכרת? ומה לגבי סרטן? ומה לגבי סתם מישהו שיצא ממלחמה ועבר שם טראומות(יש לי לפחות חבר אחד כזה שאני יודע עליו מצוק איתן)? מה עם מישהו שסובל מקריזות ועצבני? ומה עם אדם שסתם עייף המון במהלך רוב היום וקשה לו לתפקד? מה יותר טוב ממה? מה נורמלי? כל אחד והתיק שלו. אל תתרגשי מההשפעה החברתית והסטיגמות הקיימות. אני כל הזמן שומע על אנשים שהולכים לאנשי מקצוע בתחומים שונים הקשורים לנפש. בחברה החילונית זה בכלל נפוץ. וכל סטיגמה שהיא לא משנה את המציאות האמיתית והיא שלפעמים פשוט צריך עזרה חיצונית לסדר את המחשבות והנפש או לטפל בהן.

אגב, רק כדי לסבר את האוזן - האם מישהו שהולך להתייעץ עם רב בהמון תחומי חיים זה לא סוג של טיפול ועזרה? ומה לגבי סתם חבר טוב שיודע להקשיב ולייעץ?

השאלה היא לא איזה תיק יש למי - השאלה היא אם למי שתרצי להתחתן איתו יתאים לסחוב איתך ביחד את התיק הזה שיש לך ובעז"ה גם יעלם. ואם לא - אז כנראה הוא פשוט לא מתאים לך ולא בשבילך.

לסיכום דבריי - לפעמים תהליך עצמי הוא קשה. יש אנשים שעוברים אותו לבד ויש אנשים שצריכים עזרה. אני מכיר אנשים מכאן ומכאן. את לא צריכה להתבייש בעצמך - זו את. לכל אחד יש יתרונות וקשיים ובהתאם גם לך. וכמו כל אדם - את סה"כ רוצה לטפל בנקודות שקשה לך בהם - עם אנשים שפשוט מבינים בזה יותר ובעלי נסיון.

מקווה שהצלחתי להועיל.
שיהיה בהצלחה רבה!

קודם כל את מהממת והכל הכל יסתדר לטובה בעזרת השם ממש.

את תראי.

את תהי שמחה ומאושרת ועם חיות אמיתית ותזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל עם בחור שיאהב אותך ממש!

דבר שני,

אל תבהלי מהמצב הזה נשמה!

זה לא נעים בכלל ואני מבינה אותך מאוד, אבל אפשר לצאת מהכל.

צריך לפעמים מישהו מדוייק שיכוון,

ויעזור לצאת מהמצב כי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ולבד זה יכול להיות אפשרי אבל מאוד קשה.

אין לך מה להתבייש בזה בכלל.

ברגע שתכירי בחור רגיש שיאהב אותך, ותספרי לו שבעקבות זה שלא היית שמחה מספיק הלכת לטיפול מסויים הוא יעריך את זה מאוד. מבטיחה לך.

זו מעלה גדולה בעיני שאדם רוצה לצאת ממצב לא טוב שהוא נמצא בו ויפעל לשם כך.

אז אל תחששי מזה בכלל

ועוד דבר,

אני בטוחה ממש ממש ממש שברגע שתצאי מזה ותעברי עם עצמך תהליך בריא ונכון את גם תכירי אותו בפשטות ושמחה גדולה. עצם המצב הבריא בנפש פותח פתח לשפע בנקודה הזו

ולסיום, וחשוב לי לומר זאת (ונא לא לפתח דיון בנושא, היו כאן די והותר כאלו )

אני לא ממליצה ללכת לפסיכולוג, אלא לסוג אחר של טיפול. שמותאם לנשמה הקדושה שלך.

ואם את עיקשת ללכת דווקא לפסיכולוג

אז חשוב שיהיה יר"ש.

אם את רוצה לברר לגבי זה, מוזמנת בשמחה באישי!

הנפש יקרה היא וצריך לשמרה ולהזהר בה מאוד מאוד (רבי נחמן )

ה' יברך אותך אחות!

דבר ראשון אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק! את מתארת כאן קושי לא פשוט שמלווה אותך כבר 3 (!) שנים..ובעיני זה ממש טוב שפנית והצפת את הקושי- לפעמים זה ממש חלק מהריפוי...(בלי להתיימר להיות איזו פסיכולוגית ) 

אני חושבת שזה מעולה ששיתפת את ההורים ועירבת איש מקצוע. 

לדעתי טיפול פסיכולוגי (במיוחד אם המליצו לך עליו) הוא חשוב מאין כמוהו ועשוי לעזור לך- החשש שלך מפני "פגיעה" בשידוכים מובן אבל אני לא חושבת שמוצדק...הרי אם לא תלכי לטיפול- רוב הסיכויים שהמצב יישאר כמו שהוא ולא יעבור מעצמו (במיוחד אם את מציינת שזה כך כבר 3 שנים ואין סיבה ספציפית לכך) האם את רואה את עצמך מצליחה לצאת למטרת היכרות וחתונה ככה? דווקא ה"דיכאון" הזה עלול להרחיק ממך את הבחור ולא הטיפול בו!

אני מאמינה שטיפול כזה (וכמובן המון תפילות) רק יועיל בעז"ה, כמובן שחשוב להעלות את זה בפגישות (מתי ואיך זאת שאלה מצויינת) אבל כמובן בפרופורציה- במיוחד אם הטיפול ישנה את המצב לגמרי.

ואגב, לא כתבת בת כמה את או מה את עושה בחיים- אבל בכללי תמיד טוב לעסוק במשהו משמעותי שגורם לך הנאה- אל תעצרי את החיים בגלל זה!

שיהיה לך מלא בהצלחה!

אז ככה, קודם כל - תלכי למישהו מקצועי שאת יכולה לסמוך עליו ושיעשה הבחנה. איש מקצוע צריך להיות מעורב בסיפור והוא ידע לומר לך אם את עוברת משהו שמצריך טיפול.

דבר שני, הורים, מטבע היותם הורים - מאוד רוצים לגונן על ילדיהם וגם קצת על עצמם ולכן יהיה להם קשה עם כל דבר משמעותי וקשה שיהיה לילד. בהתאם, אני משער שכל אדם שמספר להורים שלו על קושי בלתי סביר נתקל בתגובה דומה(אני מכיר מקרוב מישהו שנתקל בתגובה ממש זהה) וכאילו חוסר רצון להכיר במציאות. כי הרי כל קושי נפשי נובע ממשהו בשכל - האם עצם הידיעה שהכל נמצא בשכל עוזרת לפתור את עצם הבעיה? לפעמים כן, אבל לא תמיד.

וביחס לחשש משידוכים. יש הבדל מהותי בין אדם שמודע לעצמו ומוכן לטפל לבין אדם שלא מודע לעצמו ולכן לא מוכן לטפל. אם משהו נמצא בטיפול - הרבה יותר קל להתחתן עם מישהי בידיעה שהיא נמצאת בידיים טובות בנושא הזה מאשר בחורה שלא מודעת לעצמה ולא מטופלת. ההכרה בבעיה והרצון לטפל בה היא בהגדרה חצי מהפתרון. ומשום הצורך שאני רואה לדרבן אותך בעניין אהיה יותר חריף, הרי להסתיר דבר כזה מבחור זה לא הגון, ומה את חושבת שיפגע יותר בשידוכים - שבחור ידע שהוא יוצא עם מישהי עם בעיה לא מטופלת בטענה ש"הכל בראש" או שהוא ידע שיש בעיה אבל היא בטיפול ויש תהליך של התקדמות וכדו'?

על כן, אני ממש מציע לך ללכת לאיש מקצוע - פסיכולוג שיעשה הבחנה והוא(!) שיקבע את מצבך והאם הדבר שעליו את מדברת כפי שתציגי לו את זה על כל פרטיו וענייניו(חשוב לא להסתיר מידע - זה לטובתך בסה"כ!) הוא דבר המצריך טיפול ואיזה סוג טיפול מומלץ במצב הזה. כשתבואי עם חוות דעת מקצועית - אני חושב שזה יכול גם להקל על ההורים לקבל את המצב בכל כיוון שלו.

שיהיה בהצלחה רבה!

לא פשוטים בשביל להיות בריאה, מאוזנת ושמחה למענך ולמענו בשביל שיהיה לכם טוב ביחד.
מצבים כמו שלך יכולים להעיד על כך שהחיים שלך כמו שעיצבת אותם עד עכשיו, הם כבר קטנים מדי לנשמתך שגדלה. כמו נחש שגדל ומשיל את עורו שקטן עליו כבר. אני כמובן לא מתיימר לאבחן, אלא רק להגיד שמניסיון יכול להיות שהמצב בו את נמצאת עכשיו הוא סימן למשהו גדול בך שרוצה לפרוץ החוצה להיוולד ולפרוח, וזה מלווה במשבר.
ואני מצטרף לאלה שכתבו להיזהר מאוד מפסיכולוגים לא יראי שמיים. כבודם במקומם מונח, אבל לפעמים ההבנה שלהם את המציאות כל כך פסימית, מקובעת ורדודה, שיש אלטרנטיבות הרבה יותר טובות מהם.
תחשבי איך תסתכלי על עצמך בסיפוק עוד כמה שנים אחרי שתעברי תהליך ריפוי נכון ואמתי שמותאם לך.

את לא בוכה סתם, הדמעות שלך אולי מוסרות לך מסר שיש משהו בתוכך עמוק ומשמעותי שרוצה להתבטא אבל בינתיים לא מצליח להתגבש ולהתממש, ורק את יכולה לגלות מה זה בדיוק.
אל תוותרי לעצמך.
מצפים לך חיים יפים, מלאי גוונים, מורכבים, מרתקים ומאתגרים שלא כולם זוכים להם.
מקנא בך.

בס"ד

גם אני חשבתי פעם ככה על טיפול.

בסופו של דבר הבנתי שקושי נפשי(לדוגמא אצלי זה פחד) על אף כל הצער הגדול שהוא עלול לגרום - גורם (כאשר לא מוותרים להתמודד מולו) להסתכלות עמוקה ואחרת על החיים.

הסבל והצער מחייבים את האדם לעמול והתמודד ואז יוצא שהוא מתקדם במידותיו והשקפותיו ומעשיו. בסופו של דבר הטיפול לא צריך להפחיד.

כמובן אך ורק טיפול שעל פי דרך התורה ולא על פי הפסיכולגיה החילונית.

כלומר על פי פסיכולגיה יהודית. ובנוסף ממליץ לך מטפלת ולא מטפל מטעמי צניעות ברורים.

אני מאוד מאוד ממליץ לך על הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

בנוסף יש שיעורים שממליץ לראות של ד"ר מיכאל אבולעפיה בערוץ מאיר ודרך אגב זאת דוגמא לטיפול על פי פסיכולגיה יהודית להבדיל מהפסיכולוגיה החילונית:

טיפול ביאוש - משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר

לדעתי טיפול נפשי לא אמור בכלל לעניין אותך מה יחשבו עליך וכו'....

את צריכה לעבור דרך של התקרבות לה'. אם למשהו זה יפריע ובגלל זה הוא לא ירצה אותך זאת בעיה שלו - יש הרבה שיסתכלו על זה באור חיובי דווקא ובתור ערך של קושי שהביא לידי ביטוי עבודה עומק וברכה.

ממליץ לך על כל עניין ההתבודדות עם ה'. במקום לבכות סתם ככה בשביל לפרוק אז לדבר עם ה' ממש כמו אבא ואמא ואפילו כדבר שיותר מכך.

בשביל ללמוד את הדרך הזאת את צריכה ללמוד את הספר בגן האמונה.או את הספר בשדי יער.ויותר ממליץ למצב שלך את בגן האמונה. הספרים הם של הרב שלום ארוש.

ממליץ לך 10 דקות כל יום בגן האמונה בלי לוותר גם שנראה שהכל שחור ואין סיכוי.

ושתלמדי עם הזמן את ההתבודדות לא לוותר גם שקשה - כל יום זמן קבוע להתבודד.

ה' איתך ואוהב אותך אל תשכחי את זה. שיהיה לך בהצלחה

מנסיון כמטופלת ומטפלת.

זה מוכר גם כקינסיולוגיה.

הציל אותי מהמון קשיים וב"ה כעת אני מצליחה לסייע לאחרים.

שיטה שרבנים רבים יצאו נגדה. מכילה מאפיינים רבים של עבודה זרה.

אנסה קצת להביא את נקודת המבט שלי.

הגמרא במסכת יומא פו מדברת על בעל תשובה:

תניא(שנינו בבריתא) היה רבי מאיר אומר:"גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו"
שנאמר:"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"
מהם לא נאמר, אלא ממנו.  אפילו מהיחיד שעושה תשובה כתוב שהוא אוהב כמו נדבה שהיא טובה יותר מקרבן חובה.

היכי דמי(איך נדמה) בעל תשובה?

אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה(שנכשל בה כבר) פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי (מראה) רב יהודה: באותה אשה באותו פרק באותו מקום..

רש"י: שעבר שם העבירה ואותו פרק מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו ואומר לו ראה פלונית. ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר.

בעל תשובה, לפי ההבנה הזאת של הגמרא. היא שינוי בלתי הפיך אצל האדם.

כמו במצוות ועבירות

כך גם במידות של האדם.

אדם שעושה עבודה עצמית במידות של עצמו. עבודה קשה, סזיפית, מתישה, אבל שווה כל טיפת זעה, בסוף הופך לאדם אחר אחר לגמרי. בלי שום קשר ל"אדם" שהיה קודם החטא, לאדם שהיה קודם העבודה המידותית.

עבודה עצמית, תהפוך אותך לאדם אחר. 

תהפוך אותך לאדם שונה. 

תהפוך אותך לאדם שלא זוכר איך הוא היה במקום שהוא היה.

לא מפסיקים לחלום. 

את ממש נשמעת כמוני בגיל ההתבגרות..

מצבי רוח נוראיים ובכי.. אני ממש מכירה את זה..

מנסה לחשוב מתי זה עבר- אולי בסביבות גיל 18 אני חושבת? כמובן שהיו תקופות טובות יותר ופחות, אבל אני חושבת שזה דיי מוכר כסימפטום של גיל ההתבגרות.

אני לא אומרת לשלול טיפול, ויכול להיות בדיעבד שללכת לאיש מקצוע היה הדבר הנכון גם בשבילי (לא שיתפתי בזה אף אחד, אשרייך על האומץ!)

רק אומרת שתדעי שאת לא לבד שם. ושזה עבר לי. ומקווה שגם לך יעבור בדיוק באותה צורה.

ב"ה אני מאוד שמחה בחיי.

לפעמים אומרים שכשאין שמחה בלב צריך להתחיל אותה מבחוץ ואז היא נכנסת לפנים. קל להגיד, קשה לעשות, אני יודעת.. אבל תנסי.

בהצלחה אהובה!

לפעמים דכאון נובע מחוסר ברזל/ויטמין B וכל מיני אחרים. 

בטח הD שלך נמוך עד הריצפה, כמו כל עם ישראל. 

צאי לשמש כל יום הליכה חצי שעה הוכח שזה משפיע כמו כדור נוגד דכאון. 

אם את הצלחת להסתיר את הדכדוך שאת שורה בו זה לא דכאון!

בקשר לאוכל אני מכירה את התופעה מעצמי שנה קודמת ירדתי 6 ק"ג ואני רזה גם ככה

פשוט החלטתי לעזור לעצמי. כמה פעמים "פירגנתי" לעצמי ארוחה אמיתית בשרית ממסעדה

התאבון חזר.

לא צריך להיבהל ממה שמרגישים פשוט להגיד: ככה אני מרגיש/ה, מה אפשר לעשות כדי להרגיש טוב יותר. 

 האנטיביוטיקה הכי טובה לחיים: להודות לבורא כל יום, דקה של הודיה לפחות!!

ואין אין אין על השמש!!!!

שלוש שנים סבלתי מדכאון חורף, הייתי יוצאת מהבית בקושי בזריחה וחוזרת בחושך

למדתי:  יציאה יומית לשמש הזורחת וכמה נשימות טובות ועמוקות

עזבי פסיכולוגים, את בן אדם נורמלי והם לא 

אגב, לי עצמי בתור בחורה יחסית מבוגרת לציבור בו אני חיה, קשה מאוד בחתונות

עבורי הן לא מאורע משמח, הן מקור לעורר את כאב הבדידות בו אני חיה

וזה לא אומר שאני בן אדם עצוב, קורה שמרגישים ככה, זה נורמלי. פשוט הפסקתי להשתתף בחתונות. 

יכול מאוד להיות שאת מרגישה חוסר סיפוק במה שאת עושה, מה הנחיתות של מי ירצה להתחתן איתי?

יש לך זיווג שמיועד לך עוד מלפי שנולדת!!!!!!!

בעז"ה בקרוב תבשרי לכולנו שהתארסת! 

לכל אחד יש תקופות כאלו בחיים.

גם לי היו.

הייתי כמעט שבע שנים בשידוכים עד שהתחתנתי. וראיתי את כל החברות, המכרות, הצעירות ממני מתחתנות אחת אחרי השניה. וזה היה קשה מאוד! גם ההתמודדות שלי עם המשפחה היתה לא קלה. אלו במקום להקל עלי רק הכבידו והיקשו.

במסר פרטי אני מוכנה גם לפרט יותר.

ועכשיו לגבייך:

אולי זה פרשנות שלי, אבל נדמה לי שאת קצת מאויישת מהחיים,

או אולי יש כאב שמסתתר עמוק שאת לא רוצה להרגיש אותו מרוב שהוא כואב, אז את מרדימה אותו,

עד כדי כך שאת לא בוכה?

כל זה פרשנת... אולי אני טועה...

אני אגיד לך כמה עצות שלי עזרו:

1. להיות עסוקה בדברים - עבודה, לימודים, שיעורי תורה, בילוי ופנאי, משפחה. תהיי בחברה עם אנשים שנעים לך איתם. וכן במקומות שנעים לך בהם.

2. לדבר עם חברה טובה שתוכל להכיל את מה שאת עוברת. אם לדבר על זה בטיפול עוזר לך, גם טוב. העיקר להוציא החוצה את הרגשות האלו.

3. לכתוב במחברת. לכתוב להשם. תזכרי שיש מישהו שמכיר ויודע את כל נימי נפשך ואוהב אותך יותר משאת אוהבת את עצמך וזה אבא'לה שבשמיים.

4. תפרגני לעצמך דברים שאת אוהבת בלי יסורי מצפון. גלידה, מסעדה טובה, סרט מצחיק.

5. הרבה תפילה ותקוה. המצב שלך היום זה לא יהיה ככה לנצח!!!! תאמיני, תצפי, תתעודדי. אנחנו לא יודעים מתי אבל ודאי שזה יבוא. וכל דבר שקשור ליאוש ולמרה שחורה - זה היצר הרע בכבודו ובעצמו.

אל תתני לו להשתלט עלייך.

בהצלחה מתוקה,

ואם תרצי יותר תפני אלי במסר...

וזה ממש לא אומר שאת "אדם לא רגיל". בדור שלנו חצי מהאנשים צריכים טיפול. לא כי הם חולים או בעייתיים, אלא כי המציאות חולה ובעייתית.

בכל מקרה, ממש לא כדאי לך ללכת לפסיכולוג אלא למטפל תורני, שמטפל על פי התורה של מי שברא את הנפש שלך.

גילוי נאות: אני לומד שם השנה, ואני יכול לומר לך שיש להם המון ניסיון והצלחה, גם בתחומים מאוד קשים ומורכבים.

ראי כאן, בעמוד 8.

ישר כח ששיתפת את הוריך. לענ"ד זה מעיד על אמון גדול וסביר שבריא.
נשמע לי שאולי הגדילה בלחץ נובעת מחשש 'לאכזב' את ההורים או חשש משיפוטיות שלהם. ואולי גם עצם העלאת הדברים בפני אדם אחר נותנת הרגשה שהם יותר מציאותיים. 
אם את בדיכאון או לא - זה מה שמשנה. וזיווג משמים.אני מבין את הפחד, אבל זה לא שמצבך בהקשר הזה שונה אם נעזרת בטיפול או לא. וזה נסיון שלא בטוח שהייתי עומד בו, ולא יודע אם כולם עומדים בו.

חייב לסיים בזה שמגיעה לך הערכה גדולה מאוד על ההתמודדות. 3 שנים זו תקופה לא קצרה בכלל ואם אף אחד לא יודע נשמע שאת מתפקדת כרגיל, וזה לא מובן מאליו. ישר כוחך. הלוואי ויתן ה' הטוב וימלאו כל משאלות ליבך.

אני בטוח שרוגע נפשי יעזור לך הרבה יותר - גם בשידוכים עצמם.

אני אפילו לא בטוח שמצב הרתיעה ממישהי שהיתה אצל פסיכולוג הוא נורא כמו שנדמה לך, בכלל.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!