קשר בין בני זוג הוא קודם כל התחברות מלאה - גופנית, נפשית, נשמתית, הכל!
"ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
קשר חייב להיות מושתת על משיכה עמוקה בין השנים.
אלא שמשיכה כזאת לא אמורה להיות נוצרת על ידי גירוי חיצוני בלבד, כמקובל בתרבות המערב, אלא משיכה מעמיקה על ידי מכלול שלם של האישיות.
קירבה גופנית מעמיקה את המשיכה ומתדלקת אותה. לפי ההלכה אנו נמנעים מכך בטרם חתונה, כי המשיכה האמיתית שמורה לאחרי שהקשר המהותי - קשר הנישואין - כבר קיים.
הוי אומר - לפני הנישואין אין לצפות בהכרח למשיכה עמוקה, וזו תבוא דווקא על ידי קשר הנישואין והקירבה הגופנית שבעקבותיו.
עם זאת צריך לראות שיש כיוון ויותר מזה של משיכה. אחרת יחסר לא רק משהו בחיי הנישואין אלא הכל.
משל לאדם שמחפש מכונית. הוא בודק, משווה, חוקר, ומוצא מה הדגם המועדף עליו. מחפש ומוצא מכונית כזאת. היא ממש מושלמת. הכל ממש טוב - המושבים, מערכת ההיגוי, הצמיגים, החלונות החשמליים, התאורה הרכה והמלטפת, המזגן העוצמתי, הרדיו המשוכלל... רק מנוע חסר. האם יקנה אותה???
משיכה זה העיקר בחיי הנישואין. זה כמו מנוע במכונית. זה החיבור. זה ההשלמה ההדדית. זה המפתח ל"בשר אחד".
עם זאת, כפי שבערך כתבתי לעיל, וכתבו אחרים בשרשור הזה - משיכה אפשר וצריך ליצור וללבות. היא בד"כ לא נוצרת מאליה.
וזה אפשרי גם לפני החתונה על ידי דברים שמתאימים לאופי שלכם, וישברו את שגרת שיחות-הנפש.
זה יכול להיות להשתולל ביחד, כמו שכתבו פה כמה. אבל אם זה לא מתאים ומאולץ - אז יש הרבה רעיונות אחרים, לבשל ביחד, לטייל, לעשות פעילות שהיא מהנה עבורכם, אפילו סתם לשבת על הספות ולהאזין למוזיקה שאתם אוהבים, וכל אחד עושה משהו אחר בינתיים. זה מין שחרור כזה, וזה מתחיל להיות פתח לחיים נורמליים.
(כשאני יצאתי עם מי שהיום אשתי, היתה פעם שהייתי אצלה בבית, ואז בשלב מסוים נגמר על מה לדבר, וסתם התיישבתי וקראתי משהו. לימים אמרתי חמותי שזה היה הרגע שבו ידעה שנתחתן...)