ואם אחרי כל זה-את עדיין מרגישה צורך להתנצל בפניו

תכתבי לו מכתב דמיוני לשם סגירת מעגל

זה בא לידי ביטוי בתיאורים על "חיפוש האבידה", וממשיך גם בהקשרים האינטימיים שאחרי החתונה.

זה עובר כחוט השני בתפיסה הקבלית של כוח הזכרות ככוח אקטיבי וכוח הנקבות ככוח פסיבי.

זה מגובה גם בתפיסה הפסיכולוגית את התפקידים והאופי הטיפוסי של גברים ושל נשים.

כמובן אסור שזה יהיה קיצוני. גם האישה צריכה לקחת יוזמה וגם האיש צריך לכבד יוזמה של האישה. אבל המהלך העיקרי הוא שהאיש מושך והאישה נמשכת.

אינני משליך מכך על זה שמישהי שרוצה קשר אין לה לבקש אותו. יתכן מאוד שזה בגבול ההשתדלות הסביר גם לנשים. רק הערתי זאת לגבי הסוגיה העקרונית שהתגלעה כאן.

אבל חכמה חכמה... ולא רק חכמה, אישה. ולא רק אישה, גם אישה שהיא לא סמרטוט ולא מגב 

בנים, שורו הביטו וראו!!

אם את רואה שהוא יוזם אז יהיה נחמד אם תגיבי(אם את מעוניינת) גם גבר צריך לקבל פידבק לראות שיש הדדיות.

לפעמים גם אנחנו לא מבינות רמזים.

תאר לך שגבר חושב שאם הוא מחייך אליך זה סימן ברור שהוא מעוניין בך, ואם זה לא? אז את תצאי בחורה מעצבנת שחושבת שהתחילו איתך

לדעתי הם חריגים, ואני לא מזלזלת בהם.

מה שאמרתי על הסמרטוט היה בצחוק, שהיא גם אישה וגם מעזה לדבר. מגב, שהיא גם אישה, וגם לא חושבת שהיא צריכה לשלוט על גבר.

אין לי מה להוסיף מעבר לזה שכל מה שאני כותבת זו דעתי האישית בלבד, ומותר לחלוק עליה. אבל מחלוקות לא תמיד משנות את דעתי וכל שכן דיבור לא מכובד (הוא רק מחזק אותה ) סתם... אבל הכל בסדר, תרגעו. זו רק דעתי, מה אתם לוקחים ללב? מה אתם מתעצבנים? אני בסה"כ ניק.

בקיצור, מילת המפתח שלי בשרשור הזה זה "דעתי"

הכל דעתי. דעתי. דעתי. ואני מכבדת גם את דעתך... 

האמת שכבר כתבתי את כל הדעות שלי, נגמרו לי הדעות את מוזמנת לעלעל אולי תמצאי שם תשובות... 

(הטועה מאוד התייחס למה שהוא הבין ממה שכתבתי)

(הגעתי למסקנות האלה מהתנ"ך. אני יודעת קצת... וקצת חקרתי את הנושא מכל מיני צדדים. וכמובן שאני יכולה לטעות... אז בואי נגיד שאת צודקת ושתינו נהיה מרוצות)

זה עושה לי טוב, ברצינות!

אני שמחה להכריז שזה אוסף הקלישאות הדביליות המוצלח ביותר שראיתי בחיי, לא עושה חשק להתדיין איתך. (זה לא איום, זה הסבר...)

זה לא מכבד ואפילו...   לא כ"כ בוגר.

היחיד שזה מאיים עליו, זה אתה. כמאמר הכתוב, "כלב נובח לא נושך". "מורה צועקת לא חזקה"

אותי בכ"א זה לא כ"כ מרגש אז אל תשתמש בזה כאיום, אבל מודה שאני מצטערת בשבילך שזה כ"כ מסעיר אותך, כי זה אומר שמשהו שם לא פתור.

לא ניסיתי לעקוץ עכשיו (וגם לא מקודם), אני אומרת באמת ובתמים את מה שאני מרגישה. סליחה אם קשה לך לשמוע.

אני שוב אומרת, אני לא חושבת, אני בטוחה שהקושי העיקרי שלך נובע מכך שלך באופן אישי אין ביטחון לחזר.

ואתה ולא אחר רוצה להתנער מהתפקיד הזה שמוטל עליך. (וזה לגיטימי, זה תפקיד לא פשוט. וזה דבר שנבנה עם הזמן... אל תיבהל מזה)

הצד השני לא אדיש. הצד השני מעריך את זה, ואפילו זה גורם לו להתאהב בך. (רק צריך לדעת לעשות את זה בדרך הנכונה,

לפנות אל מישהי כי אתה מעוניין בה, ולא רק כי אתה מעוניין להתחתן. מתוך ביטחון עצמי בעצמך, ואז הכל יבוא על מקומו בשלום)

זה פוגע בה כי זה לא הטבע שלה, אני אומר משהו שלא אמרתי עד עכשיו כי לא רציתי לפגוע, אבל בחורה שמתחילה עם בחורים, היא בחורה שלא יודעת כמה היא שווה, אין לה ביטחון עצמי אמיתי... יש גם חריגות כמו בכל דבר, אבל זה נכון באופן כללי.

למה להסתיר את זה? כי זה בוטה שלא להסתיר את זה. גם אישה שרוצה להיות עם בעלה, צריכה להתקשט ולא לומר לו באופן ישיר, אחרת היא נחשבת ל"חצופה". אותו עניין (כמעט). אבל הרעיון מובן.

כי חיזור זה סוג של נתינה והשפעה, ואין לי להוסיף על הדברים היפים שאנונימית כתבה, תקרא שם.

מעבר לזה, שכשאישה מחזרת, הגבר נכנס לתבנית של "מושפע" וברוב המקרים קשה לו ולה לצאת מזה גם בהמשך. וזה היפוך יוצרות ולשניהם הקשר הופך ללא נוח ולא אידאלי.

והוא כן באמת יוזם, רק שהיא רק עוזרת לו בזה קצת...

כלומר, היא מעוניינת בו, וגורמת לו לעשות את הצעד. (זה שהוא שם לב אליה באשמתה, זה לא אומר שהוא לא היוזם...)

מה שאמרת על הרפיון ידיים, זו הבנה סובייקטיבית שלך. מה שאמרתי לפותחת השרשור מתאים למה שאמרתי לה.

כל מקרה לגופו...

כוונתי, לבקש מחברה שתדבר איתו עלי... (שיחשוב עלי קצת...) אין לי כוונה נסתרת. (אף פעם לא ניסיתי את זה אבל זה רעיון לא רע)

כשגבר מקבל דחיה, לא קורה לו שום דבר באמת מהותי. אישה לא מזלזלת בו והוא לא יוצא נואש, הוא יוצא גבר בכל מצב. ואם זה גורם לו לאבד את הביטחון העצמי, זה רק סימן שהוא צריך לחזק אותו יותר. היא האבדה שלו והוא זה שצריך לחזר.

אישה כשהיא מקבלת דחיה, זה פוגע במהות שלה. למה? כי גם ככה השורש שלה מרגיש שהיא חטאה בזה שהיא לקחה תפקיד שהוא לא שלה. ואז היא גם נכשלה בו? אז רגשות האשם הרבה יותר גדולים. זה מוציא אותה נואשת, כי זה באמת זלזול עצמי.

חוה לא באה לעולם עד שאדם ביקש אותה. גם את לא.

השקעתי בך לא מבטיחה להמשיך להאריך...

לא יודעת להתייחס לקטע הראשון, אתה מדבר ברמזים, אבל לא הבנתי עליך משהו שלילי בכל מצב. (סליחה באמת! אם ביישתי אותך... לא התכוונתי ולא חשבתי על זה שמכירים אותך פה. למרות שלא נראה לי שיש סיבה שתתבייש)

(ולא לקחתי שום דבר למקום אישי, אבל לא נתווכח על זה, זה לא הנושא)

אני מדברת על חיזור באופן כללי. (כשבחור שולח לי משהו מתוק לעבודה, כשבחור מתקשר אלי פעמיים ביום, כשבחור מכין לי אוכל שאני אוהבת, כשהוא הולך ברגל בשבת כמה קילומטרים בשביל להפתיע אותי ולראות אותי... זה לא מוציא אותו נואש. זה מוציא אותו גבר. מנסיון)

אין הבדל (הבאתי את הדוגמה "דרך חברה" כי חשבתי שלא הבנת את ה"דרך עקיפה" שהתכוונתי... כי אין לי שמץ של מושג איך הגעת מדרך עקיפה לחוסר צניעות... זה אמור להיות הפוך)

היא לא סחורה. היא אבדה... לא שמעתי על אבדה שמחפשת את האובד.

זה נקרא ליזום, ההבדל הוא שזו יוזמה עקיפה... (כמובן שתלוי איך זה נעשה)

ואם ככה, אז כנראה שברוב אנחנו מסכימים... אז לא חבל על העצבים שהוצאת? ;)

לא לקחתי את זה אישית בכלל. מצטערת שהיה לך יום גרוע. האמת שגם לי היה קשה, בגלל הנערים.

(אז שתפנה אלי ואתן לה רעיונות...)

זה חלק מהמשחק סתם... תפסיק לחשוש... תתעסק בתפקיד שלך וזהו

אני מהמחשב עכשיו, וכשלא, זה דרך מכשיר אחר

"האישה נקנית".

וניתני התם "האיש קונה" ! מעיקרא תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן, ומאי לישנא דרבנן? דאסר לה אכולי עלמא כהקדש. וניתני הכא "האיש קונה"! משום דקא בעי למיתנא סיפא "וקונה את עצמה" בדידה, תנא נמי ברישא בדידה. וניתני "האיש קונה ומקנה"! משום דאיכא מיתת הבעל דלאו איהו קא מקני - מן שמיא הוא דמקני לה, ואי בעית אימא: אי תנא "קונה" ה"א אפילו בעל כרחה, תנא "האשה נקנית": דמדעתה - אין, שלא מדעתה - לא.

ומאי איריא דתני "שלוש" - ליתני "שלושה"! משום דקא בעי למיתני "דרך" ודרך לשון נקבה הוא, דכתיב "והדעת להם את הדרך ילכו בה" (שמות יח,כ). ואלא הא דתניא: "בשבעה דרכים בודקין את הזב" - ניתני "שבע"! משום דקא בעי למיתני "דרך" ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר, דכתיב: "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינסו לפניך" (דברים כח,ז) - אי הכי קשו קראי אהדיי וקשיא נמי מתני' אהדדי! קראי אהדדי לא קשיין: הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהילים יט,ח) - כתב לה בלשון נקבה, התם דבמלחמה קאי - דדרכו של איש לעשות מלחמה, כתב לה בלשון זכר. מתני' אהדדי לא קשיין: הכא דלגבי אשה - קאי קתני לה בלשון נקבה, התם דלבי איש קאי, דדרכו של איש ליבדק ואין דרכה של אשה ליבדק, דהא אשה נמי באונס מיטמאה - תני לשון זכר.

מ"ט תני "שלוש" - משום דרכים. ניתני "דברים" וניתני "שלושה"! משום דקבעי למיתני "ביאה" וביאה איקרי דרך, דכתיב "ודרך גבר בעלמה כן דרך אשה מנאפת" (משלי ל,יח). הא תינח ביאה, כסף ושטר מאי איכא למימר? משום ביאה ותני תרתי אטו חדא, הנך נמי צורך ביאה נינהו. ואי בעית אימא: הא מני ר' שמעון היא, דתניא: ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה "כי יקח איש אישה" (דברים כב,כד) ולא כתב "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה - מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו.

והא דתנן "בז' דרכים בודקין את הזב" ליתני דברים! התם הא קמ"ל דדרכא דמיכלא יתירא לאותיי לידי זיבה, ודרכה דמישתיא יתירא לאתויי לידי זיבה.

והא דתנן "אתרוג שווה לאילן בג' דרכים" ליתני דברים! משום דבעינן מתני סיפא "ולירק בדרך אחד". סיפא נמי ניתני דבר!

נראה לי זאת התשובה שרציתי לשמוע

עכשיו אני צריכה להחליט לפי איזו עצה לפעול...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥