אין ערך להודאה כזאת.אם ישימו את השופט במרתפי השב"כ בעינויים אחרי חודש הוא גם יודה שהוא ציפור.

זה לא משנה מה העם מבין. מי שקובע בסוף הוא השופט, שכידוע לכולנו לא ממש מסתובב בגבעות או בעד הימין.

מצד שני- הכל בידי שמיים

אין אפשר לדעת.

הדרך שלהם עוד ארוכה.

וגם אם יוכיחו שהוא עשה מכוונה תחילה הוא יוכל לטעון שהוא התכוון רק לשרוף את הבית וככה הוא יורשע בהצתה וגרימת מוות ברשלנות.

אין לדעת

הקב"ה בוחן כליות ולב. כי על מי יש לנו להישען?

שב"כ? משטרה? הכנסת? בתי משפט? אולי על אנשי "זכויות אדם"? על כל האנשים ההומניטריים?

להבדיל אלף הבדלות...

להרשיע אותו כי זו לא הודאה אמיתית .

יכול להיות שהוא רצה להפסיק את העינויים כי באמת עדיף להירקב בכלא מאשר לעבור כאלה עינויים

חוקרים כאלו לא יצאו נקיים בעז"ה, הם יקבלו את דינם במהרה, והלוואי שיקבלו לפחות עשירית מהסבל שהנערים הצדיקים האלו עוברים, נראה את התגובה של הפחדנים האלו. גיבורים על ילדים

בנט אומר שאין עינויים, ביבי אומר שאין עינויים, שקד אומרת שאין עינויים, בגצ אומר שאין עינויים, וינשטיין אומר שאין עינויים.

מבחינת המדינה אין עינויים וההודאה קבילה, קייס קלוזד. ובן גביר ואתה תמשיכו לצרוח הלל בגרון ניחר וברקיעת מגפיים משומנות לשבח המדינה הנפלאה שמענה ילדים.

(קצת לא קשור א ב ל-)

אני חושבת שאנחנו ממש כמו ממלכת החשמונאים.

שהתחיל טוב,נגמר רע.

תשוו רגע תסיפורים-

(מרד במלכות זרה...ניצחון..מדינה עצמאית..עם הזמן המדינה מתדרדרת..ומתדרדרת..ומתדרדרת..בסוף מלחמת אחים)

נכון ממש דומה?!

ויש לי את ההרגשה שבשנת שבעים כמו אז יתרחש מהפך

הרגשה כזאת.

אז הציונים חטפו ועינו באכזריות נאצית עשרות יהודים חברי אצ"ל ולח"י ורצחו לפחות שניים (אליהו שלומי וידידיה סגל הי"ד)

כל זרועות המדינה, פה אחד, אומרות לך שהודאות שנגבו בשב"כ קבילות והשב"כ לא עשה שום דבר רע, ואתה חושב שבן גביר (שלא מצליח לשכנע את בית המשפט לתת תפילין לעצור) ישכנע את בית המשפט לזכות נאשם שהודה (ההודאה=מלכת הראיות, ר"ע זדורוב).

אני לא יודע אם זה כי אתה חושב שבן גביר הוא סופרמן ששולח קרני לייזר למוחות השופטים, או כי אתה עדיין מאמין בקדושת המדינה שלפתע פתאום תתפרץ החוצה ותתקן את כל המעוות (נו, ההלל בטח פועל פעולות).

הוכחה נוספת לכך שהציונות זו אידיאולוגיה של כת מסוכנת העלולה לגרום להלוצינציות ולאיבוד קשר עם המציאות.

מה שלא משליך בכלל על חוסר התוחלת בתקוות השווא של הוצאת אדם שהודה בחקירה זכאי.

בס"ד

כל יום אני מתפלל על בניית בית המקדש, על השבת המשפט היהודי וכו', שאלו דברים שלצערי הרב לא נראה שיקרו בקרוב, אבל אני עדיין מתפלל שזה כן יקרה וכמה שיותר מהר.

השאלה היא מי המלך. 

אם אתה חושב בסיבובי אצבע מפותלים למה מתוך המדינה אפשר לשנות ולא להפוך להיות כמוהם, בסופו של דבר אתה חלק מהמשחק הזה. 

היה אחד בלבד שבאמת כמעט אצליח לשנות מתוך הכנסת, אחרי שהדיחו אותו הוא הוציא ספר שכל תכליתו היא האמירה "או מהפכה או משאל עם", ללא ספק כשהיה מבין שלא יתנו לו, היה מקיים את דבריו.

הוא עלה בסערה השמימה, הנכד שלו מנסה להמשיך את דרכו. 

אני לא מסכים עם דרך הפעילות הזו של 'ראש בראש', בסופו של דבר צריך לבנות דברים (לא לשרוף...) לטווח ארוך, לאבד הרבה כוחות בדרך זה חבל מאוד. אבל את השאלה 'מי המלך' - אין ספק שהוא הניח בחדר. 

אשמח להפניה לדבר חברון וכד'

"12. (א) עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה היתה חפשית ומרצון."

(פקודת הראיות).

אני חושב שבפועל, רק במקרים מאוד חריגים בית המשפט לא מקבל הודאה.

עצור הצליח להשתחרר/לקבל הקלה מאוד גדולה בעונש, בעקבות כך שעורכי דינו הראו שההודה שהוצאה ממנו הוצאה באמצעים לא ראויים כל כך.
אבל רק שמעתי על כך, אני לא משפטן ולא חוקר היסטוריה משפטית - אולי צריך לשאול אנשים שמכירים את המוסד הזה ואת ההיסטוריה שלו טוב, כמה מקרים כאלו הם זוכרים...

יש רק שתי אפשרויות: או שגנירם הודה והוא הולך למאסר עולם, או שהוא לא הודה והוא הולך להיות אדם חופשי. (בן גביר אמר שהוא הודה)

גם אם הוא זרק בקבוק תבערה, זה ממש לא מוכיח שהתכוון להרוג. הסברא הפשוטה אומרת שלא התכוון להרוג, אלא הניח שבני הבית יספיקו לברוח. ובכל מקרה מידי ספק לא יצאנו.

בעקרון נכון, ערבים שזורקים בקת"בים שגורמים לפגיעות בגוף לעתים קרובות לא מואשמים ו\או מורשעים בנסיון לרצח בבתי דין צבאיים. אבל אלו לא ערבים ולא בתי דין צבאיים. 

אם עדיין יש לך ספקות, טרם שחררת את נפשך מטומאת העגל הציוני.

שהערב רב עובד בשיטה של אחיזת עיניים. הוא לא יכול לשבור את כל הכללים שהוא מתכסה באיטצלתם.

מכיון שכדבריך זו אחיזת עיניים, מספיק לשרוק ולצעוק "תראו ציפור!" ודעת הקהל (שממילא לא באמת אכפת לו) מופנה לכיוון אחר.

בן גביר ושות' יכולים לצעוק "איפה ואיפה, סטנדרטים כפולים, צביעות" כל היום. זה לא מזיז להם.

כי הם בשלטון, אבל לא בשלטון ללא מצרים. הם שולטים בתקשורת הממוסדת, אבל כוחם כלי תקשורת ההמונים עולה, והם לא יכולים להשתלט עליה.

אבל שים לב שגם בזה הם נלחמים בכלים מתחוכמים. הסרטון של החתונה יצא בתזמון מדוייק. טובי המוחות האסטרטגיים חשבו על זה.

בתסריט הדמיוני שלך כוחם של כלי תקשורת אלטרנטיביים עולה (לא קורה וכנראה לא יקרה בארץ, גם ברשת YNET ו-WALLA נצפים יותר מכל כלי תקשורת אחר). הציבור משתכנע.

ו...מה הציבור הזה עושה נגד הממסד? יוצא לרחובות כמו במצרים ושורף תחנות משטרה? או פשוט מחליף את הצבעתו שוב מבנט לליברמן או מליברמן לביבי? נדמה לי שהנסיון מוכיח בדיוק מה אפשר לצפות מהציבור הישראלי.

אנחנו לא חלוקים על העניין שהם שולטים, ושיש הרבה עבודה, והיא לא בדיוק בתוך המערכות שלהם. אבל חשוב לזהות את נקודות החולשה שלהם, כי הם מקומות טובים להתחיל בהם.

איתמר מייצג עצור אחר.

אם יש ראיה כל שהיא וההודאה היא רק בנוסף אז ודאי שיקבלו. וכך גם אם יש פרטים מוכמנים.

אם זה רק הודאה זה די חלש ואם אכן יהיו עינוים (וברור שהיו כי השב"כ לא הכחיש) אז זה תלוי הרבה מאוד בלחץ הציבורי.

ועדיין הוא הורשע באיזה 4 ערכאות. יוקרת המערכת חשובה להם הרבה יותר מדעת הקהל שאפשר להסיט בקלות עם בלינג בלינג.

הלחץ הציבורי היה לפני או אחרי שהוא הורשע?

למרות שיש טביעת נעל שלו באזור הרצח שזה משמש את המשטרה כראיה

זה לא דומה בכלל למקרה שלנו

וטביעת הנעל בכלל לא ברור שהיא שלו

אבל זה לא קשור - יש הבדל בן חוסר אמון (תיק זדורוב) לבין מחאה 

אם הוא יורשע זה יהיה לדעתי על הריגה.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...