בנוסף סתם נקודה, לא להילחץ או להראות לחץ בנושא ליד הילד כי זה רק מגביר את זה... 

(לא בהכרח שאתם ככה, אני רק מציינת..)

אם בן שנתיים וחצי עד שלוש זה טבעי והרבה פעמים חולף...

בכל מקרה אפשר לפנות להתפתחות הילד. מביאים הפניה מרופא ומבקשים טפסים ממלאים אותם ונותנים למסגרת למלא ואז שולחים ומקבלים תור לקלינאית תקשורת...

אשמח לעוד תגובות

גמגום גם נרגע עם הגיל.

מומלץ  לפנות  לקלינאית. כדי  להתקבל  לקלינאית  את  צריכה  למלא  טפסים  ש ל הרופא  ושל  ההורים ושל  המורה.  בפנייתך  לרופא  תהיי  ממוקדת  שאת רוצה  טיפול  בקלינאית.  הזדרזי  הטיפול  בהתפתחות  הילד  הוא  עד  גיל  9 (אח"כ  אולי  אפשר  דרך  הביטוח  המשלים).

כמו"כ  הייתי  ממליצה  לך  לבדוק  אפשרות  של  טיפול  רגשי.  בד"כ  דרך  הביטוח  המשלים.  הרבה  פעמים  גמגום  הוא  על  רקע  רגשי  בפרט  אם  הוא  בא  בפתע  פתאום. אם  אפשר  גם  לבדוק  אם  הילד בעדינות  אם  הוא  חווה  משהו  לאחרונה,  אפשר  גם  לבדוק  את  זה  דרך  ציורי  ילדים  שזו  אופציה  קצת  יותר  יקרה.  בהצלחה!  

מנסיוני, בשנים הראשונות זה קשור מאוד לסביבה, לביטחון עצמי ירוד ועוד ענייני הנפש...

בחוג הורים שהייתי היה לאחת האימהות ילד מגמגם. 

היא חשבה שזה לא דבר שאפשר לטפל בו במסגרת החוג, ולכן לא העלתה את זה כבעיה. אבל העלתה בעיה אחרת איתו, והתמודדה עם הבעיה הזאת. 

בסוף החוג היא סיפרה שבעיה הגמגום השתפרה מאוד, בלי שהיא "עבדה" על זה. 

לנכדות שלי עזר כדור הומאופתי ACUNIT

הולכים לקלינאית תקשורת. בד"כ היא מתרגלת עם הילד נשימה נכונה, מלדמת אותו לא למהר וכו'. הבעיה העיקרית של המגמגם המצוי היא בכך שהוא מתנשף במקומות הלא נכונים ונוטה לפלוט את כל המילים במכה אחת. איתי היו קוראים ספרים, מסמנים הפסקות ("הנה, יש כאן פסיק, כאן עליך לקחת נשימה").

מבחינה פסיכולוגית, אם הילד אוהב לשיר, כדאי לעודד אותו, שהרי לא ניתן לגמגם כששרים (וגם כשלוחשים).

לא ידעתי את זה 

אני מגמגמת קשות ותמיד נגרם לי מזה חוסר אי נעימות משווע ניסיתי ללחוש במילה שאני נתקעת בה וזה באמת עזר!!! (אומנם, לא קל פתאום באמצא המשפט לעבור ללחישה אבל אם  מאוד מתאמצים- אפשרי)

תודה!!!

- לנשום כל 2-3 שניות.

- לדבר לאט.

- לחשוב מה רוצים להוציא מהפה לפני שמדברים.

- לנשום מהבטן.

לדבר ברכות.

ועוד הרבה..

לא הבנתי איך זה הולך.

כמה זה עולה?

התוכנה היא אצליך במחשב?

מה זאת בידיוק התוכנה הזאת, איך היא עוזרת לגימגום, מהיא עושה?

עודף לחץ מצד ההורים עלול להחמיר את רמת הגמגום.דבר שני,לקבוע תור אצל קלינאית תקשורת בהקדם

יתכן שהיא תפנה אותך למעקב ויתכן שהיא תמליץ על טיפול.בכל מקרה,היא תדע להרגיע את החששות ולתת הדרכת הורים

שתוכל למנוע הרבה סיבוכים.

לפעמים יש החלמה ספונטנית מהגמגום ולפעמים לא.בכל מקרה, חשוב לפחות להיות במעקב מקצועי.

1. אם זה טרי- לעשות עבודה עם עצמך שזה כלום. פשוט כלום.

ויחלוף מאליו. אם כבר שנים- לטפל אך לשים לב שזה לא מלחיץ אותו ומשיג תוצאה הפוכה.

2. להתפלל

ה' עמך

כדאי להכנס לאתר יש שם חומר מקצועי כולל הדרכה להורים בחוברת אינטרנטית ובסרטון |(תחת הלשונית בצד ימין- מידע להורים)

למיטב ידיעתי אין בקרית ארבע קלינאית שמטפלת בגמגום, אולי יש בגוש, המרכז בהדסה עין כרם נחשב מאד.

אני קלינאית תקשורת וגרה בקרית ארבע, אם אתם רוצים להתייעץ אפשר לפנות אלי בהודעה ואתן לכם את מספר הטלפון

בהצלחה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....