עצוב, משעשע, מגוחך..? (תבחרו)*בננית*

לעקוב אחרי תגובות של אנשים שונים לפרשות אקטואליות מגוונות (העצורים בשב"כ לדוג'), ולזהות קו צפוי וחסר אופי.

אני פותחת כתבה ומנסה לנחש מה תהיה עמדת המצוטט.

ברוב מוחלט של המקרים, ההשערות שלי מתבררות כנכונות, למרבה האכזבה.

אנשים נוטים להיגרר אחרי מה שיעניק להם את התדמית שהם מעוניינים בה.

הסתירות הפנימיות לא מטרידות אותם כהוא זה, כי ברגע שיש לאג'נדה עטיפה נוצצת, למי בכלל אכפת מהתוכן.

כלומר, אנשים מהסוג הזה מחפשים להשתייך לקולקטיב מסוים, ולכן מזדהים אוטומטית עם כל עמדה שלו.

לא טורחים לבדוק האם יש צדק מסוים בצד השני. או בקיצור, לא מחפשים אמת.

 

מתחזקת בי יותר ויותר ההכרה שהאנשים החושבים באוכלוסייה הם מיעוט זניח.

חשיבה עצמאית היא לא המסקנה (טעות נפוצה), אלא הדרך.

 

שכל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה.

אני מזהה את התופעה הזו כמעט בכל חברה לצערי, מה שמוכיח שזה קשור בכלל לאופי.

הייתי אומרת שזה עובדת החיים....בועית מחשבה

בס"ד ובהשתדלותי

 

לחברה הסובבת את האדם יש השפעה מכרעת עליו - על התנהגותו, השקפותיו וכו'. כבר הרמב"ם אמר שאדם נמשך אחרי בני מדינתו. ככה בני אדם מתוכננים - שהם יזדהו עם החברה שלהם ויתנהגו כמותה. "ללכת נגד הזרם" יכול להיות דבר מאוד מאוד קשה - מבחינה פסיכולוגית בעיקר, אני חושבת. 

שלום ובוקר אורשורדתתת

א. פוליטיקה היא המקום האחרון בו אנשים מחפשים אמת,

או נוהגים לפי צו מצפון ללא היבט על תגובות הסביבה

 

ב. האנשים החושבים באוכלוסייה הם מיעוט זניח.

מסקנה שלי מלפני טריליוני שנים בערך.

ואולי זה טוב, איכשהו

 

(סליחה אם אני נשמעת תוקפנית, זה סתם תסכול שלי מהענייןחצי חיוך)

למען האמת*בננית*

אני עוקבת גם אחרי תגובות לא של פוליטיקאים (לדוגמא אנשים מהחברה שלי).

מסכימה. בודדים הפוליטיקאים שמחפשים אמת.

 

כאן ראוי לציין את משה פייגלין. אחת התקוות האחרונות שלי מהפוליטיקה.

אמתי, ישר כמו סרגל ובוחן את הדברים לעומקם. החירות אצלו היא באמת לא רק סיסמא.

 

למה טוב?

שורדתתת

אני לא מתעניינת בפוליטיקה

היא מדי מתסכלת 

 

נממ

איזון הוא דבר הכרחי

בכל מקום ועניין

אני מאמינה שאנשים חושבים יש, אולי אפילו הרבה,

רק שכאלו שיקומו לפעול בשטח הם המיעוט הזניח

וזה הלא טוב.

 

(משומה נראלי שעולם שכולו אנשים חושבים יהיה עולם עצוב יותר

אין שכל אין דאגות)

 

 

 

את.. וואו.~תות~

וואי הדבר הזה העסיק אותי די הרבה.דרשתי קרבתיך..

כי פשוט ראיתי איך לאנשים יש סתירות פנימיות,

והם חוזרים על מנטרה כלשהי כי זה מה שהתדמית שלהם "מחייבת" אותם.

וזה מכעיס אותי קצת!

הייתה איתי מישי בכיתה,שפתאום החליטה לעשות מה שנקרא (ואני פשוט מתעבת את הביטוי-)"שינוי תדמית".

א-קיצר,החליטה שהיא מדברת+מתלבשת איך שראוי ל-(אוי דייי לא שוב-)"תדמית" שלה.

והיה לנו ויכוח על תג מחיר-לא נכנס לזה-אבל היא אמרה איזשהי דעה ואח"כ היא דיברה איתי לבד ואמרה

שהיא בכלל לא חושבת שהדעה הזאת נכונה והיא לדעתה מתנגדת אליה בכלל....

 

זה לחיות בשקר!!

 

לכן אני מאוד מעריכה אנשים עם חשיבה עצמאית שלא יוצרים תדמית ופשוט חושבים ומתנהגים איך שהם באמת מרגישים.

 

עצוב, בעיקר.פינג.אחרונה

את מגדירה כל כך טוב. שתהיי לי בריאה.

אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך