זה הנושא הבוער שבו עוסקים כל השירשורים שם כרגע.

גם בפורום צעירים מעל עשרים יש דיון בנושא.

לא יודעת להגיד איך פותחים דף.תשאלי שם.

אשרייך על תחושת הערבות ההדדית.

וגם בוכה . אני אומרת לעצמי חבל שלא עזבתי את הארץ כשהייתי צעירה אם לכך הגענו, אבל כמובן לנערים האלו זה לא עוזר. הילדה שלי די מרגישה דברים ,אבל לא מדברים על שום דבר.

וזה לא קשור חלילה ל"לעזוב את הארץ". עוולות ודברים נוראים יש בכל העולם.

בוודאי שהגישה "לסדר את העניינים" במדינה, ע"י מיעוט קטן בלי חשבון ואחריות, קל וחומר במעשים חמורים, היא ילדותית, שלילית ופסולה.

אבל אין לכך כל קשר עם עינויים מהסוג שנשמע, שזה מחריד לגמרי.

עזוב את הגישה. לפעמים אני חושבת , ואם היה בבית הזה סתם איזה רווק בן 60 , שלא עשה שום דבר רע לאף אחד -אז גם היו מזדעזעים כל כך?! וזו הצביעות של העולם המודרני - לאיש בן שישים לא מגיע לחיות?

ארע רצח וצריך למצא את האשם ולהעמיד לדין . נדמה לי שהעונש הוא מאסר עולם-גם אם הרצח הוא מדרגה שניה -כלומר מי שזרק את הבקבוק לא ידע אם מישהו ימות או לא . עדיין הוא צריך לרצות מאסר עולם וזה כואב וקשה. ברוך השם שכאן זה לא עיראק. 

אסור לענות צעירים דתיים אידאליסטים רק בגלל , שהם חולמים ומדברים על שלטון של תורה ולא מצטלמים טוב. אותי השב"כ יותר מפחיד .

וקצת סנגוריה : מעניין ממי הם למדו לזרוק בקבוקי תבערה על חפים מפשע ? 

ולצערי, האמון שלי בדברי יעלון שלא היו עינויים, קטן מהאמון בדברי עורכי הדין ששמעו מפיהם ישירות. הלוואי שלא היו. וכי העצורים "המציאו" בשניה שנתנו להם לדבר עם עורכי דין? אחרי שבועיים מעצר? עוה"ד המציאו?..

מה גם שהשבת התפלל אצלנו בביהכ"נ איזה נער שאמר לי שמכיר את אחד מאלו שהשתחררו, וההוא אמר לו שחטף מכות בחקירה. זה מותר?

אם גוף מאורגן במדינה נוקט אלימות קשה, זה חמור בהרבה משטויות של נערים בגיל ההתבגרות. צריך לחקור - ואם היתה אלימות כזו, להעמיד לדין את כל השרשרת שביצעה/ידעה על כך.

א. נפתלי בנט שאל למי מאמינים , לאיילת שקד או לאיתמר בן גביר. אז אני מאמינה לאיילת שקד , ולצערי זה לא סותר את מה שאמר מר בן גביר -שאני מאמינה ל100 אחוז ממה שאמר .

ב. יש לי תקווה , שלא יהודים עשו את זה . בראש אני חושבת , שזה כנראה כן תג מחיר , וזה נורא, נורא, נורא . בלב אני מקווה שאולי בכל זאת היה כאן סכסוך חמולות . 

אבל אני כמעט בטוחה , שזה אנחנו . 

אני חושבת שדן התכוון לקריאות ולשירים שלהם למשל. הרצח בכפר דומא מזעזע מאד . יש לי שביב תקווה שזה לא משלנו , ואם כן -צריך להכניס לכלא להרבה שנים את מי שעשה את זה -אבל לא ככה ! לא בעינויים של כל החברים שלו. 

דבר שני -הנערים האלו , שגרים ביהודה ושומרון מרגישים תסכול מזה , שהם ממש ברווזים בכבישים . זה לא מצדיק כל פעולה של אלימות שהם עושים , אבל את שירי השנאה שלהם אני יכולה להבין . אם הייתי מחנכת שלהם הייתי עושה איתם שיחה , אבל תכל'ס לא היה לי מה להגיד להם . כי רוצחים יהודים והממשלה לא עושה כלום ,והתקשורת מתעלמת באלגנטיות. 

על הענין שכתבת כעת, כתבתי כבר בהודעה הראשונה (לא דווקא על הנושא של "עלו בחיי אדם", שהרי עדיין אינני יודע אם מה שנעשה בכפר ההוא נעשה על ידי יהודים, אבל על הגישה הכללית "לסדר את ענייני המדינה" כאילו בדילוג על הציבור הרחב וסדרי השלטון).

וגם אני, כשרואה לא פעם כתיבות מתלהמות "נגד המדינה" בסגנון דמיוני של הריסה, זה מרגיז אותי ואני אומר שלא יבואו בטענות שהמדינה תפעל נגד מי שמנסה לפעול נגדה. זה ברור.

אלא מה?

א. לעינויים אין כל מקום. נקודה. זה מחריד ומזעזע. על זה דובר. גם כדי "להוציא מידע". לא מדובר פה ב"פצצה מתקתקת" שממש כרגע הולכים לבצע פיגוע. ולמידע לטווח ארוך יותר, יש דרכים לגיטימיות, מודיעיניות, להגיע. מה גם שרואים שמשתמשים גם במעצרים-מנהליים כשחושבים שזה מונע פעולות בעייתיות (הלוואי שלא משתמשים בכך מעבר למה שהכרחי).

ב. מי ש"חושב שצריך להפיל את השלטון" או שאר שטויות, יש לו שותפים מכל מיני צדדים לצערנו. בכנסת יושבת מפלגה של שונאי ישראל ערבים, שתשמח לא רק על הפלת השלטון אלא כנראה גם בחורבן המדינה חלילה.. עדיין לא מענים אותם וגם לא הוציאו אותם מחוץ לחוק.

נער מקיבוץ בעוטף עזה, כתב פעם על ה"תענוג" שלו כשהורגים חיילי צה"ל, בפירוט. פסיכופאט. לא ראיתי שעצרו אותו, חקרו, או עינו..  במדינה יש הרבה דברים משוגעים. על דעות עדיין לא אוסרים בני אדם, גם אם אלו דעות מקוממות. ואפילו אם זה בציבור "שלנו", שאנחנו לוקחים יותר ברצינות אמירות..

ג. זכות השתיקה בחקירה, היא זכות שמוקנית בחוק. מותר גם לחקור. יש דרגות חומרה שמתירות חקירה יותר "לוחצת". אין היתר להכות, בוודאי לא לענות. ברגע שעוברים את הגבול הזה, קשה גם לסמוך עד כמה באמת הם אנשים עם "מידע" קריטי. הרי ברור שלא כל אדם ששותף לאיזה "אג'נדה" מותר להוציא ממנו מידע בכח.

ד. כלל לא התייחסתי ספציפית ל"מעשה שנעשה", כי לא ידוע לי האם אלו ששם מעורבים בכך. וקצת קשה להאמין שמספר כזה של אנשים.. וזה כלל לא הנושא שעומד כעת על הפרק. דנו על זה בזמנו, כשנעשה לצערנו.

ה. לגבי "שטויות של נערים בגיל ההתבגרות", כמובן לא מדובר דווקא על הרצח ל"ע בכפר ההוא. אלא בכללית, כדי להשוות מול התנהלות של גוף ממלכתי.

דוגמה נוספת: טענו על ההשלכות הבטחוניות של הרצח ההוא, מלבד הנוראות העצמית שבו. כאשר ממשלה מאפשרת פרסום סרטון מאיזו חתונה צדדית, רק כמשקל נגד ללחץ על השב"כ, למרות שיודעת שזה יכפיש שם ישראל בכל העולם ויכול במפורש לגרום לסיכון בטחון יהודים הרבה יותר - אז גם זה חמור יותר מבחינת הסיכון, מאשר כמה נערים שעושים משהו.

והרי ראינו גם מה שכתב הרב של כוכב השחר, על מעצר שווא של איש חינוך מהמקום. המחלקה היהודית בשב"כ קנתה את חוסר האמון הנוכחי בה, "ביושר". וה"ראיה" מאנשי הפרקליטות שכביכול יודעים מה נעשה, כלל אינה מרגיעה אותי...

ואני לא חושב גם, שאכן כמה עשרות נערים, כפי שטען בנט, הם מה שמסכן את המדינה. אפשר להילחם בתופעות שצריך, בלי היסטריה, התלהמות, ובוודאי בלי התעללות. ואחרי בירור ענייני מה "רמת הסיכון", אם קיימת, של כל אחד. לא כל מי שאומר משהו כבר הותר דמו. 

ו. לא ראיתי אצלך "טון כועס". הערת על דבר, והובהר שהנושא כעת היה בגלל ההתעללות. וזה מחריד. ה' יצילנו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....