אם לא - דלגי

אני לא חושבת שצריך לעבוד איתו, או לגרום לו להבין. אני לא חושבת שהוא צריך להשתמש בצעצועים באופן מסוים ולא אחר.

הוא מעצמו לומד ומנסה ובודק וחוקר ועורך תצפיות ומתפתח - כמו שבעצמך תיארת. הוא עורך מבחני טעם ונשיכה (זיהוי מרקם!) לחלקי הפאזל. הוא עושה ניסויים בכוח המשיכה בקפלות. על הדרך הוא גם לומד לזהות צלילים (איזה צליל משמיעה קפלה אחת שנופלת? ואיזה צליל משמיע מגדל שלם שנופל? מעניין מאוד, יש הבדל, בוא נבדוק שוב אם זה עקבי. איזה מזל שקיבלתי אמא עם כזאת סבלנות לבנות לי שוב ושוב...) הדברים האלה מלמדים אותו המון. המון.

סביר שמתישהו הוא ימצא עניין גם בבנייה מסודרת. האמת שאצלי הם מתחילים להתלהב מזה בעיקר בגיל בית ספר... ואז בונים יצירות מרהיבות ממש. ייתכן שהוא גם לא ימצא בזה עניין - לגיטימי

אני די בטוחה שיוכבד לא וידאה שמשה עומד במטלות המצופות לגילו. בכל זאת הוא יצא משה רבנו. העניין הזה של תוכנית עבודה לתינוקות הוא חידוש מערבי מכמה עשרות שנים האחרונות, ועד אז המין האנושי התפתח יפה מאוד בלי משחקים התפתחותיים. בבית נורמלי וסביבה חיצונית נורמלית יש לתינוק די והותר גירויים ללמידה.

מה כן לעשות אתו? לדעתי הכי כדאי את מה שיהיה כיף לך ולו. מה הוא אוהב לעשות? מה את אוהבת לעשות אתו? מה גורם לכם הנאה?

רוב הפעוטות אוהבים מאוד לצפות ולהשתתף במידה מסוימת במטלות הבית, וזה מספק להם חומר למחשבה מכאן ועד להודעה חשובה. למשל לראות את אמא תולה כביסה ולמולל ביד בגד רטוב - או מורידה כביסה ולמולל ביד בגד יבש. בכל משימה אפשר למצוא איזו דרך יצירתית לשתף אותו, והוא ירוויח.

אולי במקום שאכתוב ספר הדרכה - אפנה אותך לספרים מצוינים שאני קראתי ושעזרו לי לעצב השקפות חינוכיות? כמעט שום דבר שאני כותבת הוא לא רעיון מקורי שלי...

הנה רשימה חלקית:

הורים גם בלילה מאת ד"ר מתיו סיירס (ספר שלם בנושא שינה של תינוקות, מרתק ומאלף);

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו מאת אדל פייבר ואליין מייזליש (לא קראתי את כולו ולא כל מה שקראתי התאים לי לאמץ, אבל היו דברים שממש תפסו אותי חזק);

תינוקות באופן טבעי בעריכת יונת שרון (ושוב - לא הכול מתאים (אם זיכרוני אינו מטעני יש שם למשל פרק על לא לעשות ברית מילה), אבל יש שם חלקים מופלאים ממש);

'היקשרות - התאוריה של בולבי', בתוך שלבים ראשונים של ההתפתחות מאת חוה אפלמן בהוצאת האוניברסיטה המשודרת (חומר קריאה מאלף ממש! ואני מניחה שעוד יותר מאלף לקרוא את הספרים שכתב בולבי עצמו, נראה לי שהם אפילו תורגמו לעברית, אבל טרם זכיתי);

בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט (בעיקרון עוסק בחינוך ביתי אבל גם כשהילדים במסגרת הוא תורם רבות להבנת תהליכי הלמידה שלהם).

ולפותחת, אני מקווה שאת בסדר עם הניצלו"ש הקטן, ומצטערת שלא יכולתי לעזור יותר, אבל אני רואה שכן קיבלת עוד רעיונות טובים בשרשור בהצלחה לך!

באמת דברים נכונים

תודה על התגובה, העלת לי הרבה נקודות חשיבה.

אשמח בכל זאת לשמוע על איזה דברים אפשר לעבוד עם הילד בגיל הזה. 

למה זה חשוב לך לעבוד איתו על דברים מסוימים?

אלא בבית. ואני חוששת שאולי אני מפספסת פיתוח מיומנויות אצלו...

מה שמטפלות במעון מנסות לעשות זה לחקות את מה שהילד היה עושה עם אמא בבית - נותנים להם לאפות חלות ביום שישי ולשחק בפינת מטבח... כך שיצאו מפותחים אותו דבר כמו אם היו נשארים עם אמא בבית.

אני גם בדעתה של בהתהוות, והבנות שלי היו איתי בבית בשלב הזה שאת מתארת.

הדבר היחיד שיש לי להגיד זה שלא עשיתי משהו מיוחד במינו איתן, אלא פשוט היינו ביחד, ועשינו ביחד והן איכשהוא התפתחו לבד בצורה נהדרת.

אם את רוצה לדעת מה מצופה בגיל הזה מבחינת התפתחות - אז תבררי, תקראי, תחפשי וכך תוכלי גם לוודא שהבן שלך "בסדר" וגם לחשוב על דגשים שאת יכולה לתת לו תוך כדי מהלך היום הזורם.

מצטטת דברים חכמים שכתבה יונת שרון:

התכנים בגיל הזה הם בעיקר פיזיים:

• כלים שאפשר להכניס ולהוציא ולסדר ולערום, בין אם הם כלי מטבח או קוביות משחק או אבנים ועלים.
• חומרים בעלי מרקמים שונים, בין אם אלה צבעי ידיים וניירות, או חול ומים ובוץ.
• תנועות שונות שאפשר לתרגל, ביבשה (סלעים, מדרגות, ג׳ימבורי), באוויר (סולם, מגלשה) ובמים (נחל, ים בריכה).

חוץ מזה אפשר לשיר איתם, לספר להם סיפורים קצרים, לחפש אותם במחבואים, לדגדג אותם, לקחת אותם על הכתפיים גבוה מעל כולם, להתחבר עם כלבים וחיות אחרות, ובעיקר להיות בסביבת ילדים ומבוגרים פעילים.

אל תיסחפי להרבה אלא תעשי כמה קבועים.

מדבקות- בהתחלה את הגדולות ואחר כך יותר קטנות

צבעים- לתת לו לצייר על דף

חול- מאוד כיף ונחמד

בשלב הזה הם מאוד אוהבים להוציא דברים לפני שמכניסים, וככה הם לומדים להשתמש.

אז אפשר כל דבר שעולה בדעתך

אל תכריחי אותו תזרמי איתו.

קשקשנים, רעשנים, תוף מרים.

קסילופון.

ספרים עם מוזיקה שניתן ללחוץ על כפתורים.

משחקי פופ-אפ שונים

ולגבי - להכניס לפה, לפרק, לפזר -   כמו שנאמר פה בדרכים שונות, זה המשחק שלו. ככה הולא לומד על החפץ ומקבל עליו מידע. וזה גם מה שמצופה ממנו בשלב התפתחותי כרגע

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....