מי תומך במעשה שעליו חשודים עצורי דומה ולמה..
סקרנות
מי תומך במעשה שעליו חשודים עצורי דומה ולמה..
סקרנות
אבל זה כן מאוד מאוד לגיטימי.
יש כאן עם, שהוא אויב שלנו,
המעשה הפשוט ביותר הוא לרצוח אותם.
הא, אבל יש כאן מדנה שאוסרת!
אז תעשה את זה בלילה בלי להשאיר עקבות.
אמנם יש כמה טענות נגד,
ולכן אני גם לא תומך ולא בעד,
אבל בפשטות, זה הדבר הכי מתבקש.
בעיקרון זו דעתי למה אנשים חיים בסרט?! - נוער וגיל ההתבגרות
אין לי בעיה שערבים מתים, אדרבא. זה מחמם את הלב. אבל אני לא יודע כמה זה חכם טקטית וכמה זה משיג למעשה
זה אחלה שערבים מתים, אבל בדרך הזו אף אחד לא משיג שום מטרה...
ואם כבר הגבת, את יודעת מה היתה מטרתם?
אני לא יודעת איך להסביר את זה-אבל שזה יהפוך לדבר רגיל ולגיטימי...הבעיה שהיום אם עושים את זה רב הנזק על התועלת...אבל אני כן תומכת בזה.
שעכשיו כל האנשים בערים שעוד איכשהו היו קשורים להתיישבות מתנתקים ממנה בגלל מעשה מיעוט!!!
המעשה לא נעשה על ידי יהודים.
אני מחכה ומתפללת שהקב"ה יעשה עמנו נס גדול והאמת תצא לאור.
לצורך העניין במידה וכן היה טרור יהודי כזה
לא הייתי תומכת במעשה עצמו כי הוא לא יעיל בעיני
יש דרכים רבות יותר להשפעה על המצב
(ולא, סוכני שב"כ יקרים שממסתובבים פה, לא טבח המוני)
וגם אם הרגו כנקמה על מותנו בארצנו
לא כואב לי על זה, צר לי.
אם הייתי באיזושהי עמדת השפעה מולם הייתי מנסה לקחת את הרצון הבריא והיהודי הזה של "לפעול, לעשות" למקום נכון יותר.
יש לנו צבא והוא אחראי על הדברים האלה. נכון שהוא והשב"כ וכולם עם בעייות קשות, אותם צריך לנסות ולתקן מבפנים ומבחוץ, אבל זה הצבא שלנו ואין מקום למעשים פרטיים. תחשבו שמחר שמאלני יחליט שנמאס לו מהדתיים וירצח, וחרדי את המזרוחניק וכו' וכו', איזה מדינה תהיה לנו? טרור עצמי. עכשיו אני לא בא להשוות, הערבים הם אויבים והיהודים הם אחים. אבל למעשים פרטיים אין מקום עכשיו.
גם כאשר אתה מבין שזה נובע מאהבת העם ונטילת החור לידיים וזה נובע מרצח ואכזריות סתמית
אני מבין את הרצון לנקום, דבר טבעי. את זה צה"ל והשב"כ צריכים לעשות, לא האדם הפרטי. מה לעשות
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול