החלטתי סופית.ריעות.
אני צריכה ללמוד את העניין של גר תושב וכאלה כדי לקבוע את דעתי.
ללמוד זה תמיד טוב.הרוזן!

ויש לך אבא חכםזקן כסיל

נכוןריעות.
אבל הוא עסוק בצורה מטורפת
בשביל זה יש שבתות בבית הרוזן!

אל תפספסי אותו בגלל תירוצים

ממריעות.
גם בשבתות הוא עסוק
אפילו בארוחות?קול דממה
ארוחות זה בעיה.ריעות.
אני לא יכולה לדבר עם אנשים שאוכלים.
וחוץ מזה שיש לו תשעה ילדים ואישה. ואני צריכה ללמוד קבוע אחרת אני לא זוכרת.
זהירותהרוזן!

אני עוד אגיד לו משהו על זה בפעם הבאה שאראה אותו בשבת

 

(ו"קול דממה" צודקת. וגם אם לא, זה עדיין תירוצים)

לא לא לא אל תעשה את זה!ריעות.
זה לא יהיה טוב בשום צורה.
ואני לא מתרצת. ניסינו מלא ללמוד ביחד.
אולי אני אלמד לבד וזהו.
טוב (מושך ידיים)הרוזן!

אל דאגה. לא הייתי מעלה בדעתי לעשות משהו כזה בלי אישור מפורש לגמרי ממך, בצורה שאין לטעות בה.

מזל |נושם לרווחה|ריעות.
צריך להיות אאוטינגר לא נורמליהרוזן!
בשביל לעשות שטות כזו.
(מלשון עושה אאוטינג)
אני לא טיפש
אה, אין לי בעיה עם אאוטינגריעות.
יש לי בעיה עם נוכחות הוריי בחיי הוירטואליים
זה גם סוגשל אאוטינג.הרוזן!
ואליו התכוונתי.

כן... מספיק לראות חצי הודעה שלך פה כדי לנחש את זה.
באמת? דווקא אני די בסדר פהריעות.
לא שאת מוצגת רע או משהו...הרוזן!
אבל
תהליכי התבגרות כאלה, שבד"כ משאירים את ההורים בחוץ

וד"א... לא כאילו שהייתי חייב לומר לו איפה יצא לי לשמוע שאת מוטרדת מענייני גר תושב.
ובכ"א... לא הייתי אומר כלום בלי אישור
אז איפה שייצא לך אם לא באינטרנט?ריעות.
|נאנח| גיל ההתבגרות נוראי
"יצא לי לשמוע שריעות מוטרדת מגר תושב,הרוזן!
בטח היא נורא תשמח אם תשב ותלמד איתה את הנושא".
"באמת? איפה יצא לכם לדבר?"
"איפשהו... התגלגל" במין טון והבעה לא מתחייבים, שמבהירים שזה פרט לא משמעותי.
"טוב... אני אשב איתה באמת, זה באמת נושא חשוב".


הצלחה, בע"ה ^_^
ריעות.
תודה
האם "" זה אישורהרוזן!
לקיים שיחה כזו?
|נחרד|ריעות.
|נחרדת|הרוזן!
לא, זה דווקא נחרדריעות.אחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך