ההוא גבראעשו תחרות בין כל ארגוני הביטחון בכל העולם. שחררו אריה ביער ענאאאאאק והם היו אמורים לתפוס אותו.
נכנס האף בי איי, יצא אחרי שעתיים עם אריה קשור.
הק.ג.ב. יצא אחרי שעה עם אריה מת.
נכנסה יחידה של השב"כ הישראלי, עבר יום, עברו יומיים, שבוע... הם לא יוצאים... נכנסו לראות מה קורה אתם, ראו את כל היחידה יושבת בעיגול ובאמצע קשור ארנב וכולם רוצחים אותו מכות וצועקים לו "תודה!!!! תודה שאתה אריה!!!!!!!!"
ציון חמדתיאחרונהחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
