החשש הכי גדול במאבק על ארץ ישראל בכלל והר הבית בפרט הוא הפחד להביא למלחמת אחים.
לצערנו במשך הדורות היו מספר פעמים בהם יהודים שפכו דם יהודי תוך כדי המלחמה בדרך למטרה, החל מימי דוד ועד לימי המנדט הבריטי בהם יהודים הסגירו את חברי המחתרות לכלא, ובסופו של דבר לגרדום. תמיד כשנאבקים על הארץ הטענה הזאת, של מלחמת אחים, עולה לדיון, ותמיד השתדלנו להימנע מלהילחם חזיתית ביהודים, וכל עוד אפשר להגיע למטרה בלי לפצוע יהודים או לצער אותם, מה טוב.
השבוע נוכחנו לגלות כי הציונית הדתית, שתמיד שמה על דגלה את אחדות עם ישראל וקראה לנו לסרס את המאבקים, בשם אחדות העם, היא היא המחרחרת מלחמה ממש בתוך העם. מנהיגי הימין שדוגלים באהבת האחר מוכנה להקיז את דמם של יהודים על רצפת חדרי החקירות, והכל בשביל המלחמה באבירי הדור ושוחרי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אפשר לא להסכים עם הדרך, אפשר להגיד שעוד לא הגיע השעה למטרה עליונה זו, אפשר לנסות לשכנע, הן בבית המדרש והן בישיבות קווים למיניהם.
התעללות ביהודים היא צעד אחרון שמשתמשים בו רק כשאין ברירה אחרת.
הייתכן שאין דרך אחרת לישב את הארץ מלבד עינויים בחדרי השבכ?
במילים פשוטות, צביעות. הדוגלים בשלום נלחמים בעם ישראל, בכל מובן שהוא.
(רפאל מוריס כתב, יו"ר חוזרים להר,לעלון של התנועה - "ותחזינה" אגב מומלץ לקרוא)
אין, זה פשוט ביטא את מה שהרגשתי השבוע.
איכס לא יכלתי להיות באולפנה ולא חשבתי שזה יהיה ככה.
אתה פתאום מגלה את כל הצביעות את כל העיוות.
כל האמון שלך במערכת נשבר-באולפנה, במדינה, בכוחות הביטחון.
היה לי חברות שאמרו דברים, שפשוט נגעלתי לשמוע אותם.
בנות מהכיתה-שפשוט הזדעזעתי ממה שהם חושבות.
אין זה פשוט נוראי עד כמה התקשורת משפיעה על אנשים.
אנשים כבר לא חושבים בעצמם, אין הגיון בריא.
פשוט גועל נפש מה שהולך פה.
מתי יהיה צדק?