עבר עריכה על ידי שם ה' מבטחו בתאריך ט"ז בטבת תשע"ו 22:54
בס"ד
מאוד ממליץ לך על הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.
כל יום חוק ולא יעבור תלמד 10 דקות גם הכל נראה שחור ומיואש.
בספר תלמד על מעלת התפילה וההתבודדות עם ה' ואיך להתבודד.
ע"י תפילה האדם יכול לשנות את הטבע שלו. כי בתפילה האדם פונה למי שמחיה בכל עת ורגע את הטבע ונימצא שע"י התפילה האדם יכול לשנות הטבע ושבעצם ע"י תפילה האדם מעל הטבע.כי בפנייתו למי שקובע ומחייה את הטבע בכל עת ורגע ובקשה ממנו לעזרה וישועה - מי שמחייה את הטבע ישנה את הטבע בעבור תפילת האדם.
כלומר גם אם אדם מסויים בעל טבע X. ע"י תפילה הוא יכול לשנותו לגמרי!!!
דוגמא להתבודדות(לך לשדה יפה בלילה ומבודד בלי לסכן את הנפש) :
אבא היקר רבונו של עולם איזה ניסיון קשה הבאתה לי. אני מתחנן לפניך אבא היקר.בבקשה במתנת חינם מלפניך אבא תושיע אותי מהקושי הזה.זכני להאמין שאתה אוהב אותי אהבה שלמה!!! שאתה הבאתה לי את הניסיון הזה באהבה!!! .תושיע אותי מהיצר הרע הזה. בבקשה אבא רחם עלי בין אם בגלל סיבה אחת ובין אם בגלל כמה סיבות שלחתה לי את הצרה הזאת שיש לי תאווה לבנים.... בין אם בגלל דברים שעשיתי בגלגול זה או בגלגולים אחרים אז על כל הסיבות זכני לחזור בתשובה שלמה במהרה מתוך אהבה אמיתית ושלמה אותך ובענווה ובצניעות וע"י סיבות טובות ומקרים טובים ולא ע"י חוליים רעים או ייסורים רעים.ולאחר מכן בבקשה תמחל לי ותסלח לי ותכפר לי עליהם לגמרי. וזכני שלא אחזור לעשותם שוב. ובבקשה אבא זכני שלא תהיה לי שום תאווה או יצר או משיכה לבנים אלא אפילו שתאווה כזאת תהיה לי כדבר שממש איני חפץ בו ואיני רוצה בו.ותבטל את הפגם והרצון הזה של תאווה לבנים ממני לגמרי. וזכני שתהיה לי תאווה בריאה קדושה וטהורה לאותה אחת שתהיה אשתי. שאוהב אותה אהבה שלמה קדושה וטהורה.
וכך תמשיך מליבך.....
וגם אם תצטרך זמן רב להתפלל על זה לילה ועוד לילה חודש ועוד חודש אל תתייאש כי סוף כל סוף תיוושע!
(ללמוד יותר על הנושא איך להתפלל בדומה לדברים הנ"ל אתה יכול ללמוד גם את הספר בשדי יער של הרב שלום ארוש אבל קודם תלמד את בגן האמונה)
ודרך אגב יכול להיות שלא עשיתה שום דבר רע שבגללו ה' שלח לך את הניסיון הזה אלא פשוט הסכמתה בעולם האמת לקחת על עצמך ניסיון גדול כזה מתוך רצון שלך להתקרב לה' וגם או מתוך רצון לזכות להבאת ברכה לעולם ותיקון העולם מתוך ההצלחה עם ההתמודדות הזאת וכו'... אבל בכל מיקרה בין האמת כך או כך או גם וגם אע"פ כן לא נראה לי שיזיק להתפלל בדומה לתפילה/התבודדות הנ"ל.
וגם אם הניסיון הוא כתוצאה מסיבות של דברים שעשיתה בעבר אז הרי ידוע שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ושמתוך הנסיון שלך כיום אתה יכול "להעלות ניצוצות" מה שמי שלא הגיע לניסיון כנראה לא יוכל.
ושוב איננו יודעים מה הסיבה שקיבלתה את הניסיון.
"
תְּפִלָּה לְמַעְלָה מֵהַכּל וְכוֹלֵל כָּל הַחֲמִשִּׁים שְׁעָרִים דִּקְדֻשָּׁה.
כִּי תְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת: "עֵדֶן עַיִן לא רָאֲתָה" כִּי אֵין שׁוּם שֵׂכֶל שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַכּחַ שֶׁל תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, בִּפְרָט מַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל כָּל אֶחָד עַל צָרוֹת נַפְשׁוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אֲפִלּוּ הַמַּלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁמְּקַבֵּל תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל וְקוֹשֵׁר מֵהֶם כְּתָרִים לְקוֹנוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן לְהַעֲלוֹת הַכֶּתֶר הַנּוֹרָא הַזֶּה, רַק הוּא מַשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה מֵעַצְמוֹ וְיֵשֵׁב בְּראשׁ קוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְעַל כֵּן בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה כְּתִיב: "בִּבְכִי יָבוֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם" כִּי הַגָּלוּת הַזֶּה הוּא בִּבְחִינַת: "וַתֵּרֵד פְּלָאִים" בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, עַל כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁלֶּעָתִיד הוּא רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל.
"(קרדיט לפשושון מהחיזוק היומי בצמ"ע החיזוק היומי 
(ותודה על ההתראה))
"
דע, כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, ואמונה הוא בחינת תפילה, כמו שכתוב (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו', וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפילה למעלה מהטבע, כי הטבע מחייב כן, והתפילה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו, ועיקר אמונה, בחינת תפלה, בחינת נסים, אינו אלא בארץ ישראל, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה", ובשביל זה, כשפגם אברהם "במה אדע" (שם ט"ו), ובזה פגם בירושת ארץ, שהיא בחינת אמונה, בחינת תפילה, היה גלות מצרים, ומצרים הוא היפוך הנסים, כמו שכתוב (שמות י"ד): "ומצרים נסים לקראתו", שאין שם מקום הנסים, ואין שם מקום התפילה, כמו שכתוב (שם ט): "והיה כצאתי את העיר אפרש את כפי", וכל הגלויות מכונים בשם מצרים, על שם שהם מצירים לישראל, וכשפוגמין באמונה, בתפלה, בארץ ישראל, הוא יורד לגלות, אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת, ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם; ועל ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת; אבל כשמקבלין עצות מרשעים, הוא בחינת נשואין בקלפה, שהוא עצת הנחש, וכמו שכתוב "הנחש השיאני" (בראשית ג') לשון נשואין, אבל עצת הצדיק הוא כולו זרע אמת וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
"
"ואמונה הוא בחינת תפילה, כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: "פרישן בצלו" (פרושות בתפילה). וזה בחינת ניסים, למעלה מהטבע, כי התפילה למעלה מהטבע. כי הטבע מחייב כן, והתפילה משנה הטבע, וזה דבר נס. ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש (אלוקים) מחדש, ובידו לחדש דבר כרצונו" (ליקוטי מוהר"ן תורה ז´ סעיף א´).
"
ומצוטט לך מדברי הרב אליעזר מלמד שצרפתי בסוף:
"
ואין לשער את גודל שכרם של מי שיצרם נוטה לעבירה והם מתגברים על יצרם ונשמרים מעוון ומצליחים לבנות את ביתם בחברות נאמנה. ולא רק לעצמם הם מועילים, אלא בעמידתם הם זוכים לתקן את העולם. מפני שרבים כל כך נגררים אחר התאווה החומרנית הרעה, וחוטאים בזנות ובניאוף. ואף את נישואיהם הם מבססים על התאווה החומרית בלבד, ומכיוון שכך, כשהתאווה חולפת הם חוזרים לספק את יצרם בניאוף וכל שאר התועבות. ותמיד בסוף הם מתאכזבים, מפני שכל קשר גשמי שאין בו ערך מוסרי של קדושה, הוא קשר שמוביל לשיממון ומוות.
כדי לתקן את העולם יש צורך בתשובת המשקל, בהדגשת הערך הרוחני של הנאמנות, החברות והמוסר וקדושת ברית הנישואין. וזה נעשה באופן מודגש דווקא על ידי אותם אנשים שאינם חשים תשוקה טבעית, ואף על פי כן מתוך קבלת עול מלכות שמיים, כורתים ברית נאמנות עם בת זוגם. ועליהם אמרו חכמים שהם "עושים מאהבה ושמחים בייסורים, ועליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה, לא)" (שבת פח, א).
"
וגם
"
כתב מרן הרב קוק על אותם האנשים שיצרם גדול והם מתגברים עליו תוך מאבק פנימי קשה ומייסר: "וכשיקבל אז לטוב ובשמחה את מיעוט הרגשתו את התענוג הראוי לבוא מדרך הטוב ומעבודת ה' בכלל, וגם את הפחדים והמרורות הבאים לרגלי התגברותו ללכת בדרך ישרה… בזה הוא מקנה לעצמו הרגל פנימי לעשות את הטוב בשביל עצם הטוב האמיתי, דהיינו חפץ השם יתברך… ובכלל משקל הרוחניות ודאי חסר הוא בעולם, על ידי ריבוי השקועים בחומריות… בהצטרף משקל הרוחניות שלו לאוצר הכלל, ימצא המקום של יבושת לח אצילות הקדושה וירטיבהו בהשפעתו, אז יישא פריו האמיתי, וראוי לו לשמוח בזה. עושין מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מידות ראיה, ברית א').
"
בנוסף מצרף לך 2 מאמרים (טור רביבים) של הרב אליעזר מלמד בנושא:
היחס הראוי
הצורך לעמוד בלי פחד מול האשמות הלהט"בים נגד התורה והציבור הדתי • האם נכון לעסוק בנושא בפומבי? • איסור משכב זכר וחומרתו, והחובה להימנע ממנו גם כשיש נטייה חזקה לכך • ממקורותינו מוכח שלאורך הדורות התופעה לא הייתה רווחת בעם ישראל • מדוע בדורנו הפכה התופעה לנפוצה? • להיזהר מלהעליב את הסובלים מנטייה חד-מינית • אין להתייחס לחוטאים בזה ביתר חומרה מאשר למחללי שבת • אם אינם מחצינים את נטייתם ואינם מתריסים, יש להעלותם לתורה ואין להרחיקם מהקהילה הדתית
הצורך לעסוק בנושא הנטיות ההפוכות
לאחרונה אנו נפגשים עם האשמות חמורות, פומביות ובוטות, מצד חברי קהילת הלהט"בים כנגד הציבור הדתי והתורה. עמדתם נחרצת ומתריסה: הם אינם מוכנים להסכים לקיומה של עמדה השוללת משכב זכור. עמדתם נשענת על תפיסת העולם הליברלית השולטת כיום בתקשורת העולמית. מחוץ למגזר הדתי מעטים מעזים לעמוד כנגדם. גם אישים פוליטיים בכירים הצטרפו לעמדתם ואף הדירו רגליהם מכנס ירושלים, שהעז לקבוע דיון על האפשרות לסייע להשתחרר מתשוקה אסורה זו כדי לקיים את מצוות הנישואין כדת משה וישראל.
נדמה שרבים מפחדים עתה להביע את עמדת התורה בתחום זה, וכיוון שכך יש צורך לשבור את חומת הפחד. כשם שבעבר ידענו לעמוד מול עובדי אלילים שכפרו בתורה ולקדם את העולם מבחינה מוסרית, כך גם כיום יש לעמוד נגד סוג של אליליות ליברלית הכופרת בתורה מן השמיים ומונעת אפשרות של תיקון שיכול להועיל לרבים. בנוסף לכך, בתוך ההתנפלות התקשורתית מופצים דברי דיבה על תורתנו הקדושה ועל נושאיה, ומכיוון שאנו שותקים, הדיבה מתקבלת.
נוהג הצניעות לעומת הצורך בבירור פומבי
היו תרבויות בעבר שתופעה זו הייתה רווחת אצלם מאוד, עד מצב שבו רוב הגברים חטאו בזה. לעומת זאת בישראל, כאשר התנאים הסביבתיים עודדו יחסי אישות תקינים בין איש לאישה ושללו יחסים בין גברים, נטייה זו כמעט שלא באה לידי ביטוי
בדורות האחרונים הנוהג היה להצניע מאוד את העיסוק בנושאים אלה. כפי הנראה גם לסביבה הנוצרית הייתה השפעה על כך. אולם נראה שכאשר יש הכרח, אין להימנע מלברר את דברי התורה לאשורם. יהיו שיטענו שאין ראוי לפרסם דברים אלו בעיתון, שמא בני נוער יקראום. אולם כפי ששמעתי ממחנכים, הנוער מבקש שיסבירו לו את דברי התורה בתחומים אלה, והיחידים שחוששים מכך הם המבוגרים. ולגבי ילדים, הם ממילא לא קוראים טור זה, וגם אם יקראו – לא יאונה להם כל רע, וכפי שאינם ניזוקים מלימוד פסוקים בתורה שעוסקים בנושא. אמנם עדיין אני בספק האם הצורך לברר סוגיה זו בפומבי גובר על המנהג להצניע, והדבר תלוי במידה רבה בתחושתו של הציבור, ועל כן אשמח לקבל על כך תגובה מהציבור, ובמיוחד ממחנכים.
ננסה אם כן לברר כמה מעיקרי הסוגיה.
איסור משכב זכר
קבעה התורה שאסור לגבר לקיים יחסי אישות עם גבר אחר, שנאמר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה, תועבה היא" (ויקרא יח, כב). וכל כך חמור איסור זה, עד שקבעה התורה עונש סקילה לחוטא בו, שנאמר: "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה – תועבה עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם" (ויקרא כ, יג).
אמנם עונש הסקילה הוא רק כאשר עשו זאת במזיד, ובפני שני עדים שהתרו בהם שלא יעשו כן, ושאם יעשו ייענשו בסקילה, ולמרות זאת עברו וחטאו בפניהם בלי שדבר יסתירם. בפועל צריך להיות משוגע לגמרי כדי לעשות זאת, שכן אין מי שיעז לבצע חטא שחייבים עליו מיתה בפני עדים שמתרים בו שאם ימשיך בחטאו ייענש במיתה. ואם העז, אולי הוא באמת משוגע שאינו אחראי למעשיו ופטור מעונש.
לכן, למרות שיש עשרות עבירות שקבעה התורה שעונשן מיתה, בפועל הוצאה להורג בבית הדין הייתה נדירה מאוד עד שאמרו חכמים שסנהדרין שהוציאה להורג אדם אחד בתוך שבע שנים נקראת "חובלנית", היינו שהיא נוטה להחמיר ולגזור מיתה על אנשים יותר מכפי שראוי. ויש אומרים שאף סנהדרין שהוציאה להורג אדם אחד בשבעים שנה נקראת "חובלנית" (משנה מכות א, י). וגם אותם מקרים נדירים, מסתבר שלא היו על חטאי ניאוף. נמצא אפוא שהעונש הקצוב בתורה מלמד על חומרת העוון, ונועד בעיקרו להרתיע אנשים מלעבור עליו בזדון ובחוצפה בפני עדים.
הגורמים לגילוי יצר זה
בקרב הציבור החילוני, רבים סוברים שהמשתוקקים למשכב זכר נולדו עם תכונה זו, ואין ביכולתם לשנותה. ולכן לדעתם, מי שנוטה לכך צריך ללכת אחר נטיית לבו, ובוודאי שאין לבקרו על כך. אולם על פי התורה, גם כשיש לאדם נטייה חזקה לכך, האיסור נותר במלוא תוקפו, וחובה עליו להתגבר על יצרו. וכשם שהמתאווים לנאוף עם אשת איש חייבים להתגבר על יצרם.
אמנם נכון שבדיני שמיים מתחשבים בקושי של האדם להתגבר על יצרו, וככל שיצרו חזק יותר, כך עונשו קל יותר.
נטייה מולדת ואקלים חברתי-מוסרי
גם אם נקבל תופעה זו כנטייה מולדת, ברור לנו שגם לאקלים החברתי והמוסרי יש השפעה רבה לא פחות מלנטייה המולדת. עובדה היא שהיו תרבויות בעבר שתופעה זו הייתה רווחת אצלם מאוד, עד מצב שבו רוב הגברים חטאו בזה. לעומת זאת בישראל, כאשר התנאים הסביבתיים עודדו יחסי אישות תקינים בין איש לאישה ושללו יחסים בין גברים, נטייה זו כמעט שלא באה לידי ביטוי. ועל כן לא אסרו חכמים על שני רווקים לישון יחד תחת שמיכה אחת, כי לא נחשדו שיגיעו לידי איסור (קידושין פב, א). ואין שום סיכוי שתופעה זו התקיימה בתקופתם בלא שחכמים ידעו עליה, שכן תמיד יש אנשים שחוזרים בתשובה ומתייעצים עם רבנים. בנוסף לכך, מכיוון שזה חטא שמתקיים בין שני אנשים, ישנם מקרים שבהם יש צד נפגע, והוא מתלונן כנגד הפוגע. לפיכך, מוכרחים להסיק שבתקופת חז"ל התופעה של תשוקת גברים לגברים לא הייתה רווחת.
אמנם בדורות האחרונים נטה בעל השולחן ערוך (אה"ע כד, א) להחמיר שלא יתייחדו שני גברים יחד, כי רבו הפריצים. ודבריו מתאימים למה שהיה רווח בארצות האסלאם. אולם גדולי אשכנז כתבו שבמדינות שלהם לא מצינו שנחשדו ישראל על כך, ואין צריך להחמיר באיסור ייחוד של שני גברים (ב"ח). ולא זו בלבד, אלא שיש אומרים שאסור להחמיר בזה, מפני שנראה כיוהרה (יש"ש).
ומכיוון שקשה להניח שטבעם הבסיסי של האנשים השתנה מאז ועד היום, מוכרחים להסיק שגם מי שנולד עם נטייה לכך, במסגרת חברתית כמו זו שרווחה בישראל במשך דורות רבים, נטיות אלו לא באו לידי ביטוי.
המצב בדורנו
איננו יודעים מה השתנה בדור האחרון, עד שישנם אנשים שבטוחים שמטבע בריאתם, תשוקתם מופנית אך ורק לבני מינם ואין להם שום בחירה בזה. האם החירות, שהפכה לגורם מרכזי בחיינו, יחד עם המעלות שבה, גם נתנה דרור לכל הנטיות שהיו כמוסות בתהומות הנפש לצאת אל הפועל, ומשיצאו קשה יותר להתגבר עליהן? או שמא התנועה הפמיניסטית, שיצרה מתח ומלחמה בין המינים, גרמה לבלבול זהות בקרב מקצת הגברים ולחשש מפני קשר עם אישה? יש עוד עשרות השערות והסברים להתגברות התופעה.
מסתבר שתקופה קשה זו תחלוף, ונמצא את הדרך להעמיק יותר את קשר הנישואין בקדושה, באהבה ובשמחה כמצוות התורה, ומתוך כך ההשתוקקות לחטא זה תפחת מאוד.
היחס החיובי לסובלים מכך
בכל אופן, בדורנו תופעה זו נעשתה רווחת יותר, והיא דורשת מאיתנו להתמודד עמה. לפני הכול, חשוב להיזהר שלא להעליב ולפגוע במי שסובל מנטיות שכאלה. לעתים הצער, התסכול והבושה שמלווים נטייה כזו קשים כל כך, עד שיש צעירים שבוחרים לשים קץ לחייהם מרוב כאב. ועל כן צריך להדריך גברים ונשים שחשים נטייה כזו, שישוחחו על כך עם הוריהם ועם רב או מדריך. גם כדי לפרוק מעט מהסבל שמלווה אותם, וגם כדי למצוא את הדרך המיטבית להתמודד עם נטייתם. הדברים נוגעים בפיקוח נפש ממש.
היחס לחוטאים במשכב זכר
התורה הגדירה את עוון משכב זכור "תועבה", וכך היא מגדירה גם את אכילת המאכלים האסורים (דברים יג, ג), ודרשו חכמים: "תועה אתה בה" (נדרים נא, א). כלומר, ייעודה של תשוקה זו לחבר בקדושה ובשמחה את האיש עם אשתו, ומתוך חיבור זה נולדים ילדים והעולם מתקיים. ואילו החוטאים בזה מפנים את תשוקתם לבני מינם ופוגעים בקדושת הנישואין ובקיום העולם (וכן באכילה, ייעודה להוסיף חיים וקדושה, והאוכל מאכלים אסורים תועה בה).
ומכל מקום אין להחמיר ביחס לחוטאים בזה יותר מאשר ביחס לחוטאים בשאר עבירות חמורות, כגון מחללי שבת. וכשם שמעלים לתורה מחללי שבתות כל זמן שאינם עושים זאת להכעיס, כך יש להעלות לתורה את העוברים על חטא זה כל זמן שאינם עושים זאת להכעיס. קל וחומר שיש להעלותם לתורה כאשר ייתכן שהם נזהרים שלא לעבור על החטא החמור של משכב זכר.
יתר על כן, רבים מהנכשלים בחטא זה אינם חוטאים בו מתוך התרסה כדרך מחללי שבת, אלא מתוך צער על כך שיצרם אונסם לזה. ומי יודע אם היינו אנחנו צריכים להתמודד עם ניסיונות כאלה, אם היינו עומדים. ורק ה' אלוקי השמיים והארץ, בורא הנשמות, יודע המחשבות ובוחן הלבבות, יודע את יצרו של כל אדם ויכול לדון אותו באמת וברחמים לפי גודל ניסיונותיו ומכאוביו.
אין להרחיקם מהקהילה הדתית
חובה להדגיש: גם מי שאינו מצליח להתגבר על יצרו וחוטא במשכב זכור, חייב בכל שאר מצוות התורה, ועליו להתחזק ככל יכולתו במה שהוא יכול. ואף ביחס לחטא זה, על כל יום ויום ובכל פעם ופעם שהוא מצליח להתגבר על יצרו ונמנע מהחטא – יש לו שכר גדול.
ועלינו לקבל את מצוות התורה שקבעה שמשכב זכור אסור באיסור חמור, וכאשר יש בידנו אפשרות, חובה עלינו להשתדל להניא את החוטאים מכך. ועם זאת עלינו לאהוב גם את מי שאינו מצליח להתגבר על יצרו, ולדעת שיש ערך גדול לכל מצווה ומצווה שהוא מקיים. וכל עוד הוא אינו מחצין את נטייתו ואינו מתריס בחטאו, עלינו לקרבו לקהילה הדתית, כדי שיוכל להתחזק בתורה ובמצוות בכל מה שאפשר לו.
וכבר ידוע שערכו של הרע מוגבל, ואילו ערכו של הטוב הוא בלי סוף. כיוצא בזה חומרתן של העבירות מוגבלת, ואילו ערכן של המצוות אין סופי. ועל כן גם מי שנכשל בעבירות, זוכה לחיי העולם הבא בזכות מצוותיו ומעשיו הטובים.
נישואין של חברות
לקבוע לימוד בהלכות פסח בשלושים הימים שלפני החג • תגובות לשאלה האם נכון לעסוק בפומבי במי שנמשכים לבני מינם • מצוות הנישואין והקמת המשפחה חלה גם על מי שנמשכים לבני מינם • מצווה להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להגיע למצב של אפשרות להינשא • מי שאינו יכול להתגבר על נטייתו הוא בגדר אנוס מלקיים את מצוות הנישואין • נישואין בלי משיכה, מתוך ערכים של מוסריות, חברות ונאמנות • גודל שכרם של מי שמתגברים על יצרם • האם מי שנמשכים לבני-מינם חייבים לספר זאת בעת שידוך?
שואלים ודורשים
שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום. כך למדנו ממשה רבנו, שבפסח ראשון ביאר את עניינו של פסח שני, שבא שלושים יום אחריו. והטעם העיקרי לכך, שהיו צריכים כל ישראל להכין את הקרבנות לקראת הפסח, ולבדוק שלא יהיה בהם מום שיפסלם לקרבן (פסחים ו, א; ע"ז ה, ב).
ואף לאחר שחרב בית המקדש לא נתבטלה תקנה זו, ויש לעסוק בהלכות פסח שלושים יום לפני בואו. וכידוע הלכות הפסח מרובות – הכשרת הבית, בדיקת חמץ וביעורו, אפיית המצה וליל הסדר. אמנם יש מן הראשונים שסוברים שעיקר התקנה הייתה ששלושים יום קודם לפסח מחויבים תלמידי חכמים, כשמפנים אליהם שאלות בנושאים שונים, לענות תחילה על שאלה בהלכות הפסח, מפני שהיא שאלה מעשית הנוגעת לפסח הקרב (ר"ן ורשב"א). ולפי דעה זו אין חובה על כל אדם לקבוע לימוד בהלכות פסח. מכל מקום, הואיל ורבים מן הראשונים סוברים שמצווה לקבוע לימוד בהלכות פסח שלושים יום קודם לפסח, ראוי לכל אדם לנהוג כך. וכן בבתי הספר ובישיבות ראוי לקבוע לימוד בהלכות פסח באותם שלושים יום.
על העיסוק בפומבי
גדול שכרם של מי שמצליחים להתגבר על יצרם, ומתוך אחריות מוסרית עמוקה בונים זוגיות נאמנה ואוהבת ומקימים משפחה. ולא רק בעולם הבא יזכו לשכר, אלא אף בעולם הזה, מפני שכדי להתגבר על יצרם יצטרכו להעמיק יותר ביסודות האהבה והמוסר, וממילא יזכו לחברות עמוקה יותר
בעקבות הטור על היחס הראוי למי שנמשכים לבני מינם, הגיעו כמה שאלות שראוי להתייחס אליהן. אך לפני כן אזכיר שביקשתי את תגובת הקוראים לשאלה האם ראוי לעסוק בפומבי בנושא זה, שהנוהג המקובל להצניעו. שהרי הנוהג הוא על פי תחושת הציבור, שאם קריאת הדברים יוצרת תחושה לא נעימה, סימן שאכן הדברים מנוגדים לנוהג, ואזי יש לשקול את הנזק שבהפרת המנהג לעומת התועלת.
בפועל, רוב משמעותי של המגיבים, ומהם רבנים ומחנכים ותיקים, סברו שבאופן שהדברים הוצגו לא הייתה שום בעיה, ולהפך – חשוב להמשיך ולברר נושאים מסוג זה. אמנם היו שסברו שהעיסוק הפומבי בנושא הזה אינו מתאים, ויש שאף הפריזו וטענו שהעיסוק בכך נותן לגיטימציה לחוטאים.
אבחר עמדה ממוצעת ואקדיש עוד טור אחד כדי להשיב על מספר שאלות שהגיעו בעקבות הטור הקודם.
מצוות החתונה
שאלה: האם על אדם שחש משיכה לבני מינו ישנה מצווה להתחתן?
תשובה: מצוות התורה חלות על כל ישראל, וגם על גבר או אישה שנוטים להשתוקק לבני מינם חלה המצווה להתחתן כדת משה וישראל, לקיים זוגיות באהבה ובשמחה ולפרות ולרבות.
בדורות הקודמים לא שמענו כמעט על אנשים שלא התחתנו מסיבה זו. גם בדורנו, למרות השינויים הסביבתיים, אפשר להניח שרבים מהאנשים שחשים תשוקה לבן מינם יכולים להתגבר על יצרם הטבעי ולגלות תשוקה אמיתית במסגרת נישואין כמצוות התורה, ולהקים על ידי כך משפחה באהבה ובשמחה.
אגב, בעקבות הטור הקודם קיבלתי מכתבים מאנשים שהעידו על משיכתם החזקה לבני מינם שלדעתם לא ניתן לשנותה, ועל כך שמתוך אמונה בה' ובתורתו הם התחתנו וזכו לחיים טובים ומאושרים. אמנם בקשר שלהם עם נשותיהם בולט יותר הצד החברי ופחות התשוקה.
היכולת להשתנות
שאלה: האם לדעת הרב כדאי לאדם שסובל מתשוקה לבני מינו לנסות לשנות את תשוקתו על ידי טיפולים פסיכולוגיים מסוגים שונים?
תשובה: מכיוון שישנה מצווה להתחתן, מצווה על מי שחש שתשוקתו לכך חלשה להיעזר בכל האמצעים האפשריים, כדי להטות את נטייתו באופן שיכול לבנות זוגיות נאמנה כדת משה וישראל. מסתבר שטיפולים פסיכולוגיים אלו לא יצליחו להועיל לכולם, אבל לרבים הם יועילו במידה רבה או מעטה.
כפי הנראה אין חלוקה מוחלטת בין הנטיות, ולרוב בעלי הנטייה לבני מינם ישנה משיכה מסוימת גם לבני המין השונה, והטיפול נועד להעצים נטייה זו במידת האפשר. כמובן צריך להיזהר שהטיפולים לא יפגעו בנפשו של המטופל, ומן הסתם יש צורך לבחון את ההתאמה שבין המטפל והמטופל.
האנוסים הפטורים
שאלה: האם יש אנשים שפטורים מלהינשא מחמת אונס?
תשובה: אף שיש מצווה על כל אדם מישראל להתחתן, מכל מקום עיקר מצוות החתונה צריכה להתקיים באהבה ובשמחה. וכל עוד אדם חש שלא יוכל להתקשר לאישה ולהתחייב לאהוב ולשמח אותה כראוי לה ולא לבגוד בה, הרי שבפועל לפי תפיסתו את עצמו הוא אנוס, ואינו יכול להתחתן. ורק לאחר שיכיר בנפשו שהוא מסוגל להתחייב להשתדל בכנות לאהוב את אשתו ולשמח אותה כפי שמגיע לה, יוכל לקיים את חובת מצוותו ולהתחתן. וכן הדין לגבי אישה, רק לאחר שתדע שתוכל להיענות לתשוקת בעלה תוכל להתחתן.
נישואין בלא תשוקה
יש להוסיף שגם איש ואישה שיש להם נטייה חזקה לבני מינם, יכולים להתחתן תוך שהם מקבלים על עצמם לכרות ברית נאמנות ביניהם, ולהיות חברים טובים זה לזה, ולהשתדל לקיים מצוות עונה כפי יכולתם. וזאת בתנאי שלא תהיה ביניהם תחושה של דחייה.
וגדול שכרם של מי שמצליחים להתגבר על יצרם, ומתוך אחריות מוסרית עמוקה בונים זוגיות נאמנה ואוהבת ומקימים משפחה. וכפי שאמרו חכמים: "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג). ולא רק בעולם הבא יזכו לשכר, אלא אף בעולם הזה, מפני שכדי להתגבר על יצרם יצטרכו להעמיק יותר ביסודות האהבה והמוסר, וממילא יזכו לחברות עמוקה יותר, וכדרך שאמרו חכמים: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (ברכות לד, ב).
תיקון העולם
ואין לשער את גודל שכרם של מי שיצרם נוטה לעבירה והם מתגברים על יצרם ונשמרים מעוון ומצליחים לבנות את ביתם בחברות נאמנה. ולא רק לעצמם הם מועילים, אלא בעמידתם הם זוכים לתקן את העולם. מפני שרבים כל כך נגררים אחר התאווה החומרנית הרעה, וחוטאים בזנות ובניאוף. ואף את נישואיהם הם מבססים על התאווה החומרית בלבד, ומכיוון שכך, כשהתאווה חולפת הם חוזרים לספק את יצרם בניאוף וכל שאר התועבות. ותמיד בסוף הם מתאכזבים, מפני שכל קשר גשמי שאין בו ערך מוסרי של קדושה, הוא קשר שמוביל לשיממון ומוות.
כדי לתקן את העולם יש צורך בתשובת המשקל, בהדגשת הערך הרוחני של הנאמנות, החברות והמוסר וקדושת ברית הנישואין. וזה נעשה באופן מודגש דווקא על ידי אותם אנשים שאינם חשים תשוקה טבעית, ואף על פי כן מתוך קבלת עול מלכות שמיים, כורתים ברית נאמנות עם בת זוגם. ועליהם אמרו חכמים שהם "עושים מאהבה ושמחים בייסורים, ועליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה, לא)" (שבת פח, א).
מי שמתגברים על יצרם
ואם מי שחש נטייה חזקה מאוד לבני מינו לא מצא בת זוג שאיתה הוא יכול להתחתן, ואף על פי כן הוא מתגבר על יצרו ואינו חוטא, הרי הוא מהאנשים שהקב"ה מכריז על מעלתם בכל יום שהם חסידים (פסחים קיג, א). ובעקדה שהוא מצליח לעקוד את יצרו לכבוד שמיים, הוא מגלה את הערך המוחלט והמקודש של התורה והמצוות, ותיקון גדול נעשה על ידו בעולם. אמנם להקים משפחה אינו זוכה, אבל אור נאמנותו לתורה מאיר בכל העולם, מגדיל את מעמד הרוחניות ומוסיף חיים וברכה לכל המשפחות.
דברי מרן הרב קוק
כתב מרן הרב קוק על אותם האנשים שיצרם גדול והם מתגברים עליו תוך מאבק פנימי קשה ומייסר: "וכשיקבל אז לטוב ובשמחה את מיעוט הרגשתו את התענוג הראוי לבוא מדרך הטוב ומעבודת ה' בכלל, וגם את הפחדים והמרורות הבאים לרגלי התגברותו ללכת בדרך ישרה… בזה הוא מקנה לעצמו הרגל פנימי לעשות את הטוב בשביל עצם הטוב האמיתי, דהיינו חפץ השם יתברך… ובכלל משקל הרוחניות ודאי חסר הוא בעולם, על ידי ריבוי השקועים בחומריות… בהצטרף משקל הרוחניות שלו לאוצר הכלל, ימצא המקום של יבושת לח אצילות הקדושה וירטיבהו בהשפעתו, אז יישא פריו האמיתי, וראוי לו לשמוח בזה. עושין מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מידות ראיה, ברית א').
האם צריך לספר לפני הנישואין
שאלה: האם איש או אישה שחשים בנפשם נטייה לבני מינם, חייבים לספר זאת בעת השידוכים?
תשובה: מכיוון שהשאלה מאוד מורכבת, ועל שתי כפות המאזניים מוטלים ערכים כבדי משקל, ראוי לכל אדם שמסתפק בכך להתייעץ עם רב או מחנך שמכיר אותו היטב ונאמן עליו. ואם אין כזה, ראוי שיפנה ליועץ פסיכולוגי שמכיר את עולמו.
כדאי להזכיר, שאם אדם ששטוף בחטא של משכב זכר התחתן בלי לספר על כך לאשתו, וכשנודע לה הדבר מיד רצתה לבטל את הנישואין – נחשבים קידושין אלה כקידושין בטעות. ובמקרים מסוימים, כאשר קשה להשיג מהבעל גט, בית הדין יכול לבטל את נישואיהם בלא גט (אג"מ אה"ע ד, קיג).
טור רביבים מקור 1
טור רביבים מקור 2
אל תקשיב ליצר הרע הערמומי של לשנוא את עצמך ולהתייאש.
איזה עוצמה לרצות להלחם ולהילחם ביצר הרע הזה ולא לוותר!
אשריך!!!
