אני קצת פורסת את המשימות : לא כל יום לקלח את כולם.

כינים זו משימה לאחה"צ - אפשר להרטיב את הראש קצת עם מסרק רגיל טבול במים, אפשר לעסות את השיער בקרם פנים + כמה טיפות שמן רוזמרין/אניס - זה גם יעיל למלחמה בכינים וגם עוזר לסרק בקלות.

ארוחת ערב פשוטה ביותר, ואם רוצים קצת יותר מושקע - להתחיל מאחה"צ.

בכלל אפשר להתחיל מוקדם, נגיד ב 17:00 עם חלק מהתפריט - נגיד פסטה, ואחרי המקלחות את ההמשך - למשל סלט עם חביתה וגבינה ושתיה חלבית חמה. זה גם סוגר את הפינה של הנישנושים המיותרים של אחה"צ.

באופן כללי להתחיל מוקדם, לזרום עם המשימות, מצד אחד להתקדם לפי תוכנית, מצד שני לא להיצמד אליה באדיקות. העיקר שהילדים ילכו לישון מתוך רוגע ושמחה.

ואני שוב מצדיעה לך. כל הכבוד. ה' יתן לך כוחות ושלוות הנפש.

אבל נדמה לי שהייתי באה אלייך לבקש ברכה . שישה ילדים ברוך ה'-איך לא יהיה לחוץ?!

אמר פעם רבי ארי-ה לוין שכל הדברים הטובים באים בקשיים . 

אבל אם את רוצה כמה עצות -אני יכולה להעלות רעיונות:

א. לתת לילדים , לפחות לחלק מהם לישון עם טרנינג . זה נוח , ואז לא צריך להלביש בבוקר.

ב. אם יש אפשרות ,ואל תזדעזעי -לוותר על מקלחת . לא לכולם -כל פעם לשניים אחרים , כך שיוצא , שיום בשבוע בערך הם לא מתקלחים . רק ידיים , רגליים פנים ולמיטה -אז יש לך פחות שתי מקלחות. 

ג. יש ממרחים , שאפשר למרוח ערב לפני ולשים במקרר -למשל חמאת בוטנים , גבינה צהובה , ואז את מוציאה בבוקר ויש לך סנדוויץ. 

ד. הכי חשוב -לקבל עזרה . בהתחלה תחשבי שאת מקשה על עצמך עוד יותר , כי תצטרכי להסביר לה מה לעשות -אח"כ יהיה קל . אולי איזו ילדה אחראית בת 13 -14 , שלא תיקח הרבה כסף ?

וה. שהוא בעצם צריך להיות ההתחלה , אם כי יש סיכוי , שכרגע אין לך אפשרות ליישם -לקחת חצי שעה ובה להתפלל לעזרה משמים בתחום הזה . לפרט את כל מה שמפריע לך , איך שאת מרגישה חסרת נשימה , ואיך שהילדים מעצבנים אותך ואת מוצאת את עצמך צועקת על הקטנה הזו , אחרי שהבטחת לעצמך , שלא תעשי את זה כי היא רק בת 5 ומבקשת צומי ,ואם אפשר למצוא דרך להקל עלייך , כך שלא תכעסי עליה . לפרט הכל , אפשר גם לכתוב. אם זה לא מועיל -זה לא מזיק וזה משחרר. ככה אני עושה כשאני זוכרת לעשות את זה . 

מה קורה אם מפספסים הסעה? הם נשארים איתך בבית , ואז קשה ? כי אם לא קשה -אז אם הקטנים נשארים בבית זה לא נורא בסך הכל . יש סדר עדיפויות א. שכולם יהיו בריאים ושמחים וב. שאם אפשר יהיו להם תחתונים נקיים והבית ייראה סביר מתיישהו לפני ליל הסדר . חזקי ואמצי!! הייתי באה לקבל ממך ברכה

לעצבות. חלילה.

את עושה את המקסימום מבחינתך. ואל תדאגי - במקום סיפור, יש להם זה את זה.

אפשר לספר לקטנים בשעות הצהריים, לפני שמתחילים שיעורים. גם הגדולים יקשיבו ויהנו, הם ילמדו ממך לספר סיפור ובהמשך יוכלו לעזור לך גם בזה. וזה גם הפוגה בשבילם בין הלימודים בביה"ס להכנת שיעורי הבית.

וחוץ מזה מי קבע שמוכרחים סיפור כל ערב? הכי הכי הכי הכי - ואפשר להוסיף עוד - חשוב זה אמא שמחה עם כוחות. כל יסורי המצפון האלו גוזלים המון אנרגיות. תורידי את זה ממך. את מתפקדת מעולה בתנאים מורכבים ב"ה.

עוד עצה - להטיל משימות גם על הילדים השני והשלישי, שלא הכל יפול על הגדול. מה שהם יכולים לעזור.

נשמע שאת מבליגה על הבלגן אבל זה עולה לך בכוחות - רק מהלחץ של לראות את הבלגן ולשתוק  אפשר להתעייף.

תחליטי שאת לא מסדרת בערב! ממילא את מסדרת בבוקר נכון? סדרו רק מה שאפשר לסדר יחד עם הילדים (הציוד האישי שלהם שפיזרו) לפני ההתארגנות לארוחת ערב ושינה.

בערב ובלילה תקדישי זמן לעצמך ולבעלך - תקראי ספר טוב, תעשי משהו שאת אוהבת. זה יטעין אותך באנרגיות.

ממילא בערב לא צפויים אורחים.

בהצלחה. ובשמחה.

יש אנשים , שמצב רוחם תלוי במראה הבית . בית מסודר נותן תחושת שלווה ובטחון . יש מצב לעזרה מבחוץ? האם אפשר לוותר על דברים קטנים ? אני מכירה את עניין הסדר והנקיון . לאמא שלי למשל חשוב , שכשאני מנקה את הבית אני אזיז מיטות וספות כבדות כדי לנקות מאחוריהן. בעניין הזה אני מוותרת לעצמי , ויש מצב ששבוע אחד שומו שמיים , רחמנא ליצלן האבק יישאר על מקומו הטוב , ורק שבוע אחרי אני אנקה בפינות שעין אדם לא שוזפת אותם (אני עושה ניקיון יסודי פעם בשבוע). האם יש מצב שתעשי ויתורים קטנים ? כלומר במקום לנקות משהו כל שבוע -תנקי אותו פעם בשבועיים ?

יש מצב גם שסדר יותר חשוב מנקיון , כך שאם הבית מסודר פחות או יותר -אז זה לא שאת לא תנקי לעולם -אלא שתנקי לשיעורין. עם סדר עדיפויות?

בהצלחה!

גם אצלנו ככה. מירוץ בבוקר ומרתון בערב... 

שמתי לב שהלחץ שלי בערב נובע בעיקר מזה שאני חושבת על הבוקר - אם הם הולכים לישון מאוחר קשה יותר להעיר אותם בבוקר (וגם לי קשה יותר לקום כי הערב שלי מתחיל מאוחר) ולכן אני כל הזמן מסתכלת על השעון והלחץ גובר ככל שהשעה מתאחרת. אני מזרזת  ומלחיצה את הילדים, והלחץ כמובן לא עוזר להם להירדם או לשתף פעולה.. במיוחד כשכולנו עייפים. רק גורר מריבות.

אז אני חושבת (ולא תמיד עומדת בזה)  שלא כדאי להסתכל על השעון בערב. הבוקר גם ככה הוא מירוץ, אין ברירה, יש שעות שחייבים להספיק וזה נקבע ע"י גורם חיצוני כמו ההסעה.

. אז לפחות בערב שיהיה באוירה נעימה. שעת השינה היא כן בשליטתי, ולא משנה לי אם יירדמו קצת יותר מאוחר.

ואני מזכירה לעצמי שיותר חשובה  אוירה טובה בבית, ומבחינה זו זה נראה לי ממש גרוע להפוך גם את הערב למרתון של לחץ ומאבקים ביני ובין הילדים. כאלה יש לנו מספיק בבוקר.

נכון כמו שהציעו פה ככל שמתחילים יותר מוקדם זה יותר טוב.

אבל כשבאים מהעבודה ומהמסגרות בארבע (עד שאוספים את כולם ומגיעים הביתה זה ארבע וחצי), למי יש כוח להתחיל לארגן ארוחת ערב בחמש? וגם הילדים רוצים קצת לנשום לפני שלוקחים אותם למשימות כמו מקלחת או סירוק כינים.

וכשניסיתי את זה הגעתי למסקנה שזה רק מאריך לי את שעות הלחץ: במקום לריב איתם ולנדנד להם משבע עד תשע, אני עושה את זה מחמש עד שמונה וחצי...  ואני  לא רוצה את זה ככה. אני מעדיפה לשמר כמה שיותר משעות הנחת שנהנים ביחד אחה"צ. הן יקרות לי מידי.

אולי כדאי להתחיל את המקלחות/ ניקוי ראש כבר ב17, במיוחד בחורף שכבר מחשיך והילדים לא בחוץ?

טבלת צבירת נקודות למצטיינים שנכנסו למיטה/ סיימו לאכול/ ניקו אחריהם את השולחן/ התקלחו בזריזות- מאוד מדרבנת את הילדים.

כשאת מכינה את ארוחת הערב- תמרחי תוך כדי את הכריכים למחר, תארזי בניילון ושימי במקרר, בבוקר זה טרי לגמרי, חוסך המון זמן.

להכין בלילה את כל מה שצריך, כולל הכל: הנעליים בזוגות (תמיד הן אוהבות להיעלם ברגע הכי לחוץ של הבוקר), מברשת, גומיות לשיער, פתקים לילדים אם צריך,

בהצלחה רבה!!

בסוף הם גדלים ועוזרים בעצמם....

אני עם ארבע, ואם אני לבד בשעות האלה אני על סף איבוד הסבלנות. (לפעמים עוברת את הסף...לצערי)

סתם שאלה- כל ה6 הולכים לישון באותה שעה?

כי אולי אפשר לעשות שתי השכבות נפרדות- לצעירים קודם ואז עם הגדולים יותר ברוגע שעה אח"כ.

ועוד דבר- גם לי יש ענייני כינים. אבל כשאני לא יכולה אני מוותרת וזהו. לא מוסרת את נפשי על עוד כינה שתיים. מקסימום נמצא אותה מחר. (וגם את הביצים שלה, אני יודעת..). ממליצה על שמן רוזמרין למניעה, זה עוזר מאוד מאוד.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....