אבל זה לא תלוי בנו.

ואינלי סבלנות להטפות מוסר, אז אם זה מה שעולה לך תחסוך...
אני עצבנית

לא כעס, (כי אני סומך עליו במאה אחוז, שהוא טוב ומיטיב, ואם הוא עושה את זה סיבותיו עמו, אין לי מה לכעוס עליו)

אלא באסה, יאוש ועצבים על עצמי.

 

בסוף אולי גם זה יעבור.

אני מאמינה שהכל טוב, זה לא אומר שככה זה גם מרגיש.

זה גם מרגיש לי.

אבל זה לא עוזר לי..

מה כן יעזור לך?אם אפשר להועיל במשו

ע"י התבוננות.

אם מציפים את כל ההתנגדות שיש לנפש לדבר שלכאורה הוא נכון.

מנסים לקלוט את הנקודה שגורמת לנפש להתנגד.

מנסים בשכל למצוא תשובות ל"טענות" של הנפש.

אח"כ בודקים אם זה מתיישב על הלב,

אם לא - כנראה לא מצאנו את הנקודה האמיתית שהנפש מתנגדת. צריך לחזור לשם ולמצוא, או שלא מצאנו תשובות מספיק עונות, ואז צריך למצוא כאלה.

אם כן - צריך לתרגל את זה, ע"י דמיון. מנסים להרגיש שוב את הרגשות עולות, את ההתנגדות של הנפש, לתת את התשובות. שוב ושוב עד שזה מגע בצורה אוטומטית.

 

 

צריך לעבוד גם על יאוש. בעז"ה בהזדמנות.

או להביא גאולה. אם יש לך דרך לעזור לזה אני ועמ"י מאוד נשמח..

אני צכה לקרוא אתזה שוב ואז להבין,
ולהביא את הגאולה? כבר ציחצחנו את הכפתורים"

גם כתבתי מאוד קצר ולא מספיק מדויק.
לא הבנתי את הסוף..

טוב שיש ביום נסיעה מקצה לקצה ככה שישלי מליוני זמן,
ולומשנה

מה לומשנה?!

עכשיו סיקרנת!

ולומשנה זה אומר שישלי מה להגיד אבל אוותר כדי לא לעשות בלאגן

זה מסקרן!

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)