אולי יש לו בעיה תחושתית. 

לפי מה שהבנתי בעיה תחושתית היא לאו דווקא במגע עם העור.. אולי עוד משהו מציק לו?

שבגיל כמעט שנתיים, מאוד קשה לעשות דברים "לפי הספר": קשה להם לשבת הרבה זמן ליד שולחן, קשה להם להקשיב הרבה זמן, לבצע פעילות ממושכת וכו'.

לא הייתי מתרגשת מהתנהגות כזו.. אלא להפך- מנסה לבנות סדר יום עם פעילויות קצרות ומתומצתות

זה שהוא כועס זה מובן, זו הדרך שלו להביע מחאה ואכזבה. ומותר לו להביע את עצמו גם אם זה לא נעים באוזננו 

הגישה של להמשיך בהתמדה, ואהבה את הדגשת הגבולות היא גישה נכונה לענ"ד.

לגבי הבר בצק- הייתי ממליצה מראש לקנות דברים לא רעילים. ילדים טועמים, נוגעים, חשים וזו הדרך שלהם להכיר את הסובב אותם

הוא לא רוצה מדבקה על היד? הוא לא חייב. הגיוני שיהיו דברים שיהיו פחות נעימים לו, בדיוק כפי שלנו לא הכל נעים הייתי ממליצה לחשוב על אופציות חלופיות, מבלי לשנות ממטרת הפעילות. לא רוצה להדביק על היד, אפשר להדביק על דף, אפשר להדביק בתוך ציור ולתחם, אפשר לקשט את התיק (זה ממילא יורד אח"כ..)

בהצלחה!

מה קרה לרגש הטבעי של האימהות?זה תינוק, תנו לו לגדול בלי להפריע לו. מי שם לכם בראש שצריך לשים "גבולות" לתינוק? מי המציא את המושג "בדק גבולות"? וכי ילדינו הם אויב שאנחנו נלחמים נגדם? כל ילד וכל אדם מתפתח בקצב שלו. גבולות בגיל הזה הם בסך הכול התנועות הטבעיות שלנו, לדוגמה: להרחיק תינוק ממשהו מסוכן או מילד שהוא מציק לו, לקחת ממנו דבר מסוכן שהוא אוחז - וכל זה בלי לדבר הרבה, בלי להגיד "לא". הוא מבין שאת זה לא מרשים וזהו. לא מרשים לו משהו מסוכן או להציק למישהו. זה הכול. פועלים באהבה ובביטחון. לא מחייבים לשחק בבר בצק או לשים מדבקות.   (עזבי את הבר בצק. אל תתני לקבוצה משהו שלא מתאים לכולם. זה סתם מסוכן.) הבה נסתכל על התינוקות ועל הילדים שלנו ושאנו מטפלים בהם בעין טובה, ברכות, באהבה. אני פשוט כולי נסערת. במקום לתת לילדים לגדול ישר , מעקמים אותם 

את צודקת.הייתי צריכה לכתוב את הדברים ברוך ובנעימות. הייתי נסערת, הייתי בהלם.   

קודם כל, הוא צריך יחס חם ונעים. לפני כל "הצבת גבולות".

ילד בגיל כזה שלא יושב ליד השולחן בזמן האוכל או עושה דברים שאת לא מרשה... נו, לאט-לאט. אל תעשי איתו מאבק-כחות. לא תמיד "כמובן שאני לא מוותרת" זה הנכון. אלא בנחת לנסות להציע מה שכן טוב לו. 

מי אומר שהוא "בודק גבולות"?.. אולי הוא סתם רוצה דברים מסויימים?  

את "מסבירה שזה לא אוכל" והוא לא מבין. וכי מה ציפית?..

כל ילד בערך בוכה כשלא מקבל מה שרוצה, ואוהב לעשות מה שבא לו. ב"ה. 

ואם הוא לא אוהב מדבקות על היד - אז כמובן לא תשימי לו.

אחרי זה, יש באמת מקום לחשוב מה עושים עם הפרטים שאמרת, איזה חומרים להביא לו וכד'. בטח כבר יציעו הצעות טובות..

למשל כמה זמן התינוק אצלך, האם היה במסגרת קודם לכן? האם התייעצת עם ההורים? אולי היה שינוי מסויים במשפחה?

המלצה שלי להפנות שאלות כאלה ליועצת חינוכית לגיל הרך

יש שלבים בהתפתחות הילד שכדאי ללמוד כשמטפלים בילדים קטנים

כל מקרה לגופו וכדאי שיבדק לעומק עד כמה שמתאפשר

בהצלחה

עלים יבשים, דשא ובוץ זה לא טעים...

אבל זה לא ימנע ממנו להכניס לפה...

העיקר עם אוכל הוא עושה לי בעיות.. ;)

וכשנתתי לילדים בר בצק, היו כמה ילדים שבאופן קבוע היו מכניסים לפה. בקבוצת הגיל הזו בערך. (חלקם יותר גדולים אפילו)

זה מתאים לחלוטין לגיל ויש ילדים שהשלב האוראלי שלהם לא נגמר בגיל שנה כמו שכתוב בספר אלא אפילו עוד שנה נוספת.

אם זה בר בצק שהוכן בבית מקמח ומלח - לא הייתי מתרגשת. הוא עדיין תינוק/ פעוט- אי אפשר לצפות לציות ולהשלטת המוח על הדחפים בגיל הזה ליותר ממה שניות/ דקות

לטפל בכמה תינוקות בו-זמנית ועוד שבית יהיה יפה ומסודר

אז השערות שלי שבבית יש כללים אחרים או שהוא לא הורגל לגבולות עדיין או לא מתאים לו לוח זמנים, ילדים עייפים מאוד עצבניים ואני חושבת שזה קשה לילד קטן להיות במסגרת עם ילדים הרבה זמן

ואני ממש לא מבינה למה להביא מדבקות בגיל הזה? מה אם הוא יבלע אותן? או תינוק אחר יבלע אותן? אני חושבת שתינוקות אמורים לשחק בצעצועים ולא לעשות יצירה , בן שלי כשהיה בן חמש קרא לעבודה עם מדבקות עבודת פרך   

כאם לילד אוטיסט שגילינו רק בגיל 4 וחצי!-

היו תופעות קצת חריגות דומות מאוד למה שתארת.ואני אמרתי למטפלת שחשוב עין טובה,

חום ואהבה,וסבלנו הוא יגדל והכל יסתדר....

הוא גדל והכל נעשה מאוד מורכב,עד שאיבחנו, טיפלו וכ'ו.

כשאני מסתכלת לאחור ובודקת אלו דברים חריגים היו ,אני מוצאת את אלו,

ואומרת,לבדוק עם מומחים זה חשוב מאוד,בזמן.

מקסימום הכל תקין,ואז להיעזר בסבלנות.להורים קשה מאוד לקבל חריגות של ילדם,

ובתת מודע דוחים וסוגרים עיניים.

כמובן,יש לשתף בעדינות,עם אמפטיה את ההורים,ולהמליץ לפנות לייעוץ מקצועי,

זה ימנע סבל גדול מאוד בעתיד!

מנסיון מר,של שנים!

בהצלחה רבה!!!

בגיל כזה, הוא מתנהג נורמלי לגמרי.

אכן, מצער מאד מה שקרה איתכם - ומאחל לכם אך טוב.

אבל לא יעלה על הדעת שיפנו ל"ייעוץ מקצועי" כי תינוק מכניס ברבצק לפה..

ההיפך, את הייעוץ המקצועי כדאי שתקבל המטפלת, שכפי דבריה, היא מטפלת בכמה ילדים, כנראה באופן פרטי.

אין שם אף דבר "חריג" במיוחד..

יש שם קצת ציפיות חריגות מתינוק בגיל הזה.

מה פה בעיית גבולות נוראית?

הוא תינוק בסה"כ.

הוא לא מבין מה את מרשה ומה את לא מרשה,

הוא עוד לא בן שנתיים אפילו, וזה הגיוני מאוד שאפילו שיש אצלעך כללים ,

הוא לא מודע לקיומם , ולא מבין מה זה אומר "כללים" . 

יופי שאת אומרת לו שזה לא אוכל, הוא תינוק, והצורך שלו לאכול דברים יותר חזק,

השלב האורלי (השלב שבו אוכלים ומכניסים דברים לפה) לא נגמר אצל הבת שלי עד אחרי גיל שלוש ,

היא הייתה מכניסה לפה כל דבר. גם אחותי הייתה ככה. אין שום קשר בין צורך תחושתי

להכניס לפה, לבין תחושת רעב. זה בסיסי . 

כדאי לך מאוד ללמוד על התפתחות תינוקות. 

אם זה חומר לא רעיל, ועל רוב חומרי היצירה שקונים היום בחנויות כתוב "לא רעיל" , 

אז לא יקרה לו כלום. 

ולא צריך לתת לתינוקות בהכרח בר-בצק. 

למה תינוקות צריכים ללמוד להדביק מדבקות? בני כמה האחרים במשפחתון ?

ילד עד גיל שנתיים + לא צריך להתעסק עם זה. 

זה שהוא אוהב לעשות מה שבא לו , זה נורמלי לחלוטין לגילו , וגם זה שהוא בוכה כשלא נותנים לו מה שהוא רוצה.

זה לא ילד בן 3 שיש כאן עם מי לדבר ואת מי לחנך.

הוא תינוק.תזכרי שהוא תינוק.

ברור שלא צריך לתת לו להזיק לעצמו וכן צריך לשמור על סביבה בטוחה 

ולא להרשות לעשות דברים מסוכנים , להפריע לתינוקות קטנים ממנו וכד'

אבל ה"אסור" צריך להיות בנועם , והמינון של ה"אסור " ו"לא " צריך להיות מתאים.

את נשמעת אנטי כלפיו, כאילו הוא איזשהו שד משחת שמפריע לך לסדר יום,

הוא בסהכ הכל תינוק, אפילו לא בן שנתיים . 

תינוק בן שנה ו8 חד' , לפעמים כן יהיה נוח לסביבה וישב בשקט חצי שעה ליד השולחן ולא יזרוק את הצלחת

ולפעמים הוא לא יהיה טאטאל'ה שמרצה את המבוגרים כל הזמן, וזה נורמלי לגמרי ,

לי אישית יש חיבה מיוחדת לתינוקות השובבים , יותר מאשר לרדומים והבוהים למיניהם. (אמא של שובבות )

יותר קשה איתם לפעמים... אבל אם מסתכלים על זה בצורה קצת שונה מאשר "הוא מפריע " ו"אין לו גבולות"

אפשר לראות את החן בזה שיש לו אופי ורצונות משלו. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות