לא אוהבת לאהובכישוף כושל
למה? *בננית*

כי זה מאכזב?

מגעגע? (לשון געגוע)

כי תחיה רחוקה דאאא.פיתה פיתה


ילדה אני אוהבת אותך. ולא אספיק גם אם לא יודעת מה.
כי בסוף תמיד עוזביםכישוף כושל


(זה לא כזה גורף)~תות~
סבא וסבתא שלי נשואים שישים שנה עוד מעטנפתלי הדג


מזלטוב, בקרוב אצלךשטות
כנראה שבקרוב זה לא יהיה,נפתלי הדג

גם אם אתחתן מחר יש לי עוד שישים שנה ככה

 

ו!

אני לא מתחתן לפני ארוחת ערב דשנה כזאת מכמה אנשים פה

הפסקה השנייה שלך הצחיקה אותי נוראנדנדה כתומה.
תצחקי תצחקינפתלי הדג

ארוחות הערב האלה מחממות לי את הבטן בערבי רווקות בודדים ומורעבים

אתה טמבל כזה מין... ומי בכלל בהתערבות?שטות
אממנפתלי הדג
נדמה לי שאת ואני ו@ ו@נדנדה כתומה. ו@ענבל וזהר?
מזה ה@ הריק? ואולי..נראה הגיונישטות
אלכס?נדנדה כתומה.
נראלי.
וצבי גם, לא?
אני עם קשיי זיכרוןשטות
אני! אני!ענבל
בס"ד

אני לא מתחתנת

סתם.
אני אתחתן אחריכם.
ואז כוווולכם תביאו לי ארוחת ערב.

|מתלהבת|
נחיה ונראהשטות
תירגעי ילדה, ומהר. את מתחתנת לפניי ענבל
איכשו לפי מצב העניינים לא נראלישטותאחרונה
הוא לאמתחתן לפני שהוא לומד להכיןן ארוחת ערב דשנהפיתה פיתה

|פרצוף עילאי ומתנשא|

חצופיםכישוף כושל

בס"ד

 

אני אופה ממש מעולה ויודעת להכין פסטה

פף איתכם 

למרות שלא תהיה לי התנגדות אמיתית לזה שיבשלו לי את כל הארוחות

שירה, זה לא סותר.נדנדה כתומה.
כל אחד שמתחתן מכין ארוחת ערב דשנה לחברים הרווקים, באידיאל

@*חזרזיר*
מישהו אמר שאת לא יודעת לאפות?פיתה פיתה

|צועק|

 

שירה יודעת לאפות! מעולה מעולה!

אבל טענת שאני יודעת לבשל רק נקנקיות סויהכישוף כושל

בס"ד

 

וזה שטות!

 

 

 

 

 

 

 

סויה עושים במיקרו

זה כי אני ילדה טפשה.פיתה פיתה

בלי י!

נפתלי הדג
גם זה יהיה חביב
לדעתי השאלה אם מגדירים קוסקוס כארוחת ערב דשנהפינג.


זה-זה?שורדתתת

|שרלוק הולמס של ה2000|

 

(@אנחנו יחד נבנה)

אמרתי לך יעל
נסיון פעילקפיץ
נסיון לא פעילקפיץאחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

אולי יעניין אותך