גרעין דתי במקום חילוני זה דבר אחד.

גרעין דתי במקום חרדי זה דבר אחר.

העולם החרדי מבוסס וחזק ולא ממש פתוח לרעיונות חדשים.

שנאה אמיתית ויוקדת.

אם תגורו לידם, הם ינסו לפגוע בכם ובגלל שהם יודעים לפגוע , הם יצליחו.

מה שאתם יכולים לעשות , זה למצוא דירות בפרדס כץ, שזה האזור המעורב של בני ברק, שם יש גם מהגרי עבודה, גם חרדים וגם אוכלוסיה נחשלת מכל מיני סוגים.

בקיצור, זה מקום מתאים לגרעין תורני, אם כי בגלל שהוא נמצא בשלטון בני ברקי, אני מאמין שגם שם לא תלקקו דבש.

נכון שישנם כאלו שלא תהיה להם בעיה, אבל הם המיעוט.

יש הרבה שמכבדים ומתיחסים גם אל דתיים כאל יהודים רגילים...

אגב, פרדס כץ התחרדה מאוד בשנים האחרונות, לא נראה לי שקשור שם גרעין לאומי כמו שלא קשור בכל מקום חרדי.

כרגע זה יכול להצליח שם.

אולי בעוד כמה שנים זה באמת לא יהיה רלוונטי

והאם זה באמת יכול להוביל?

באופן אובייקטיבי

זה נורא פשוט.

הלאה.

כל גרעין קם במטרה אחרת

הגרעין בלוד קם כדי להגדיל כוח מול התושבים הערביים

הגרעין ברמת אביב בא כדי לחזק שם את רמת התורניות

בכל מקום צריך גרעין שיחזק את העיר במשהו

אם יקום גרעין בבני ברק הוא יעזור ליחסי חרדים-דתיים מאוד..

הגאולה לא תבוא אם תהיה עיר סגורה בפני עצמה שלא מכירה ציבור שלם, ומזלזלת בו

הגאולה תבוא אם העם היהודי בכל חלקיו יקבלו אחד את השני

היחסים בין הציבור החרדי והדתי לא ישתפרו גם אם יהיו 300 משפחות דתיות בבני ברק. הרי גם עד לפני כמה שנים היו המון דתיים שם. בעלי גדל שם. (לשפיפול- בפרדס כ"ץ...)

והיום כולם עוברים לגבעת שמואל או פתח תקווה כי כבר לא מתאים להם שם.

נראה לי שקצת יומרני לתלות את בוא הגאולה בגרעין לאומי שבני ברק.

נכון שכדאי שכולם יקבלו זה את זה אבל זה ממילא קורה יותר ויותר.

ואגב, לא נכון בכלל להגיד שיש זלזול מצד כל הציבור החרדי. אני מכירה הרבה שדווקא המצב הוא אצלם הפוך.

במובן של למשוך את החרדים לציבור הדתי לאומי, או לקרב אותם לאידאולוגיה כזו, הוא לדעתי מתכון לחיכוכים.

תופעה מעניינת.

באירועים של שירי הרב קרליבך, משום מה מוצאים חרדים ודתיים ישובים יחדיו ושרים את לבם ונפשם בדביקות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו.

אולי בגלל שאין שם פנאי לויכוחים?

שם כל אחד מביא את עצמו כמו שהוא בלי להביא את השקפותיו.

אולי זו הדרך היחידה לקרב באמת, אם באמת לזה הכוונה ולא רצון להתחכך במקומות השנויים במחלוקת אידיאולוגית

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום