רש"י מפרש  "לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה"

זה לא הגיוני?

לא ממזמן יצאתי עם אחת, סוג של גאונה, סיימה תואר ראשון בגיל 21, וכעת בשלבי סיום דוקטורט. הדייט היה דווקא סבבה. התלבטתי אם להמשיך והיא החליטה לבסוף שהיא לא מעוניינת.

עוד אחת שהציעו לי, אבא שלה רב, אח רב, אח מוהל. החלטתי להגיד לא.

שאתה כותב איכותית, תגדיר איכותית.

כל הדמיון שלך מתחיל לפרוח מהחשש שהיא הסכימה בגלל אמא שלך.... מאיפה לך לדעת?

אין לי מושג מי אתה (חוץ מזה שאתה מעצבן אותי) ומה המידות שלך אבל אולי בגלל שהיא שמעה שאתה עוסק ב.... והמידות שלך מעולות אז היא הסכימה?!

וגם עומקי ים.

וכן מצוקי הרים, ושאר עניינים טובים.

אז כדברי ידידינו חובב העוגיות.

אם מדובר על איכות נפשית אל חשש.

בעייה היא כאשר הגברת חשה שבעלה הוא פחות ממנה.

ואז יש מאזן תמידי כזה- של אתה חייב לי. או משהו כזה.

הגמרא זה - כשתצא עם מישהי- שאתה תרגיש גבוה ממנה.

רד למטה רד , כי יש לך כנפי רוח להרים את שתיכם.

וזה כבר לא פשוט.

 

בהצלחה רבה- אולי תקימו מדרשה ביחד.

לעמקני עולם. 


 

לא נראה לי, במחילה, שאתה בגיל שאתה יכול לפסול על דבר כזה... ושוב, אני ממש ממש לא רוצה להעליב ואני מבקש מחילה אם זה ככה. אבל זה כבר באמת מוגזם. תפסול ככה - ואתה יכול לפסול כמעט על כל דבר שבעולם. ככה בדיוק הולכות לאיבוד שנים ובחורות פוטנציאליות (כן כן, כמה שאומרים "זיווג יחיד" - כל אחד שהתחתן בגיל 32/3/4/5 - היה יכול להתחתן בסבירות גבוהה גם בגיל הרבה יותר צעיר, גם אם לא עם מי שהוא יתחתן בסו בעזרת ה' - ובנישואים מאושרים.

"מסכימה להיות איתי"

אתה מתאר כאן כישלון. כאילו היא מרחמת עליך ויוצאת איתך

הכוונה איכותית: שהיא מלמדת בכמה מדרשות, ונשמע שיש - לקראת נישואין וזוגיות

על תפקידיה וכד'. זה אגו

זה לא "היא" 

בתוכה גם היא כמוך ולא בהכרח מושלמת וכו..

[ואמר אדמור הריי"צ

ששמחה וסיפוק ממעמד וממצב רוחני זה דרך היצר,

בדומה לעצבות ממעמד וממצב רוחני. 

ושתיהן מהנפש הבהמית שמטרתה שלא יתן דעתו ולבו להתעסק בתורה ובעבודה]

אז מה זה משנה?

אם לך יש גאוע או שלה יש גאוה- אז גם ככה הגאוה תהרוס הכל, לא משנה מי מכם יהיה טיפה יותר איכותי..

בעלי עוקף אותי בסיבוב בתחומים מסומים, ואני עוקפת אותו בחזרה בתחומים אחרים.

כל עוד הגאוה לא גורמת לנו לקנא או להתנשא- אנחנו חיים יופי ביחד, לומדים להשתמש בשני במה שהוא יותר טוב ולפרגן כל הזמן על הכל.

לבעלי יש תואר שני,

לי יש בקושי תעודת בגרות.

אז מה? זה לא מזיז לנו, אני שמחה בהצלחו שלו, עוזרת לו להגיע אליהן וגאה בכל הצלחה קטנה כגדולה.

(לגבי דברי חז"ל שהבאת, בהחלט אפשר לפרש אותם כלתפוס קצת ענוה. חוצמזה שכל עוד אין לך גאוה שתגרום לך להצהיב מול הצלחה של אשתך- מה אכפתלך? הפוך. תהיה גאה בה ובהצלחות שלה, תהיה גאה בידע ובחוכמה שלה, תפרגן לה ותשמח בכל הצלחה.)

תצאו, תראו אם זה מתאים, אם יש קשר טוב. למי אכפת בכמה מדרשות היא מלמדת? בסופו של יום מה שחשוב זה האיטרקציה בינכם, המידות שלכם והעבודה המשותפת.

אני צריך אחד כזה

איך אתה בודק איכות?

היא מרוויחה/יכולה להרוויח, ולא כמה היא קיבלה בפסיכומטרי. וכל דבר מעין זה...

איכות - אני בן של מלך, היא בת של מלך - זה האיכות המרכזית שלנו.. ואם היא "צדיקה מידי בשבילי" - ובכן, אם היא תכיר אותי באמת כמו שאני ותחליט שאני מספיק שומר מצוות בשבילה, אז מי אני שאחליט לה שאני לא מספיק טוב...?

או יותר נכון: אני לא חבר של אגו שהוא לא אגו נכון. אין בעיה להיות בעל גאווה אמיתית בערכך - אבל להפוך את זה לדבר כזה שמונע ממך לצאת עם מישהי כי היא לכאורה "יותר טובה ממך" - מצטער, מבחינתי זה מגוחך. (דומה לכך שלא לצאת עם מישהי גדולה ממך כי לכאורה זה הופך אותך ל"פחות" ממנה...)

או לפחות הלל הזקן

האלו לא משחקות אצלם.

מה שתיארת- היא ואתה וכו' זה הכל דברים ח-י-צ-ו-נ-י-י-ם!!!

שומע? חיצוני לגמרי!!

אז מה אם היא מלמדת בכמה מדרשות? מה זה אומר עליה?

מה שצריך לענין אותך זה אם היא נחמדה, אם יש לה יראת שמיים וסבלנות, מידות טובות ולב טוב. וזה שהיא מלמדת במדרשה לא מעיד על שום דבר מהדברים האלה.

כדי לראות אם היא כזאת- אתה צריך להיפגש איתה בדיוק כמו שהיית צריך להיפגש עם בחורה "פשוטה".

ואתה- תסמוך על כל הטוב שיש בך (לא מכירה אותך אבל ממה שכתבו כאן נשמע שיש בך הרבה מהטוב הזה) ותגיע לפגישה שמח וטוב לב, פתוח לשמוע ופתוח להשמיע. זה הכל. עזוב אותך מהתפאורה.

ועוד דבר- כשנפגשנו, אני ובעלי שיחיה, היינו במקומות מאוד מאד שונים. יכול להיות שמבחינה חיצונית זה היה נראה כאילו אני יותר "איכותית" ממנו- מה שלמדתי, מה שעשיתי, מה שהספקתי. הוא בסה"כ עזב את הישיבה חודש לפני ולא ידע מימינו ומשמאלו בערך. ועל סמך הדברים האלה אני אומרת לך בבטחון גמור שזו תפאורה חיצונית. כי מבחינה פנימית- הדברים נראים אחרת לגמרי.

בקיצור, בהצלחה רבה!

קח את רחל ורבי עקיבא. היא בוודאי היתה 'יותר' ממנו, אך היא ראתה למה הוא מסוגל להגיע. לדעתי זה חלק גדול מתפקידה של האישה: להכיר בגדולה של האיש, גם אם הסביבה לא מכירה בזה ,וגם אם הוא עצמו לא מכיר בזה. ובעזרת התמיכה  והאהבה והאמון שלה, היא דוחפת אותו קדימה. 

איך אומרים? מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה (וחמות מופתעת (: )

אם היא בחורה איכותית סמוך עליה שהיא תדע להחליט אם אתה מתאים לה או לא.

מאוד בשירשור הזה .

זה לראות כמה אור וטוב יש ביהודים

שכ"כ מאמינים בך ידידי.
 

"עם חברים כאלה (גם אלקטרוניים)

מושילה- מובטחני שתכתב לחיים מאושרים." 

(לב השמיים שם שם)

הבעיה לא היתה הרגש שלי - מבחינתי באתי לנסות בשמחה, אבל כן חששתי שברבות הימים היא תתחיל לזלזל בי, כיוון שהיא באמת היתה רמה מעלי. מה שעשיתי זה לפתוח את החשש הזה מולה. מלהיפגש מלכתחילה - לא הייתי נמנע כלל.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה