אני לומדת במדרשה שהיא קווניקית, ואפפעם לא הצלחתי להגדיר את זה ככ טוב. אז תודה

והאידיאל הוא לעשות למען עם ישראל במה שאני עושה עכשיו. אם זה בלימוד תורה, אם זה בהקמת משפחה, בעבודה- מה שחשוב זה התודעה. להיות בתודעת שליחות, במחשבה של עשייה למען. גם אם בפועל העשייה למען שלי כרגע היא לא להיות קומונרית שנה שנייה, אלא להקדיש שנה לקדם את עצמי ואת התורה שלי ואת האישיות שלי, כי זה תורם הרבה לעם ישראל.

אבל זה חשוב ככ.
וכתבתי-זה האידיאל. אני לא לגמרי שם. אבל אני רוצה, אני לומדת על זה, לומדת על איך באמת זה משפיע.. מכניסה את זה לתת מודע, למודע. עושה את זה חלק.

כי לפעמים כדי להתגבר על הקושי מגדילים את האידיאל מדי, עד שהיהר גורם לך להשקיע בעצמך בשביל העם,בזמן למשל שצריך לצאת החוצה,זה קל לומר שזה האידיאל, לענד האידיאל דומה מאוד אך אם הבדל מהותי,לא מה שאני עושה לעשות בשביל עמי, כי אז נסחפים, אלא לחשוב כל הזמן מה הכי טוב, ואותו לעשות!(חשיבה גדולה, כן הגיוני שהכי חשוב ללמוד תואר, כדי שאוכל לגדל ילדים לעמי וכד)

תודה.

בס״ד

 

נזכרתי במה ששמעתי מישלצניק א׳ שישלצניק ב׳ סיפר לו על הר המור. למרות שזה היה משהו אחר לגמרי.

 

וכן. אני משתדל לחשוב על זה תמיד.

טיפה קשה לי לנסח את זה באופן מדויק בלי להוציא לעז על אנשים צדיקים.. אנסה בזהירות.

יש אנשים שרואים את עצמם כמצילי עם ישראל, אבל ממקום של התבדלות. בפועל, הם הכי מחוברים, אבל ברמה הערכית הם רואים את החלקים בעם ששונים מהם כמסכנים שצריך להושיע.
אני קצת נרתעת מהגישה הזו.
לדעתי, זה מקום לא בריא ולא נכון. אני לא חושבת שהציבור החילוני צריך ללמוד ממני יותר משאני צריכה ללמוד ממנו.

יש משהו במגזר שמרוב ביטחון בשילובים הערכיים שלו, גורם לחוסר פתיחות אמתי לחלקים אחרים בעם, כאילו אין לנו מה ללמוד מהם ברמה הערכית.
לדעתי זו טעות חמורה (ואולי אפילו קצת מסוכנת).
מעבר לזה, אף אחד לא רוצה להרגיש נזקק, ולכן אי אפשר להתפלא אם הנסיונות האלה להתקרבות יידחו.
אני חושבת שממש לא כולם כאלה, אבל זו גישה רווחת ששמה מקלות בגלגלים לרצון להתחבר למגזרים אחרים, וצריך להיזהר מזה.

דווקא האש וההתמסרות הזאת נפלאה.
אני כ"כ אוהבת לראות אנשים שעושים הכל בשביל מה שהם מאמינים בו.

בס״ד

 

לא משנה כמה דיבורים על סגולת ישראל, בסופו של דבר מי שמאמין ושומר מצוות יותר טוב. הרבה יותר טוב. גם אם יש לו כמה דברים קטנים שהוא יכול לשפר.

זה אפילו לפני המחשבות על סגולת ישראל.
בהסתכלות אנושית פשוטה, התנשאות היא גישה מסוכנת, אפילו אם היא באה לידי ביטוי במעשים חיוביים.

ונניח שמבחינה ערכית אנחנו מושלמים. נניח.
האם קיימת אפשרות שאנחנו לא ממש נמצאים באידיאל שלנו? אני חושבת שיש במגזר לא מעט פערים בין האידאולוגיה למעשים, וזה עלול להעיד על כשל ערכי. בנקודה הזו, אנחנו צריכים ללמוד גם מציבורים אחרים.

אני מסכימה עם האמירה שבסופו של דבר תו"מ הם הכל, ובכל זאת לא מצליחה להזדהות עם ההתנשאות שלפעמים נגזרת מהעיקרון הזה.

אני לא יודעת מי זה הם.. דיברתי באופן כללי על המגזר. יש הרבה סוגים של גישות.
בכל אופן כוונתי היא ממש לא להדגשת הדמיון. אולי ההפך. להכרה בשונות ושמירה עליה, ודווקא מתוך זה לייצר חיבור ושיח פורה.

בס״ד

 

זו בדיוק הסיבה שהם לא מנסים להתקרב. הם מציגים את האמת ואומרים, מי שיסתכל יבין שאנחנו צודקים.

זו גישה הרבה פחות מזלזלת והרבה יותר בוגרת מזו של אלו שמנסים בכוח להגיד ״תראו כמה שאנחנו דומים, עכשיו תהיו יותר דומים אלינו״. ולכן היא באמת מצליחה יותר.

יש לך הצעה איך זה אפשרי? איך אפשר להיות גם חדור מוטיבציה לתרום לזולת בעמ"י כולל הפצות וכו' בלי להרגיש מתנשא?
ועוד שאלה- באמת את מרגישה שיש ללמוד מהציבור החילוני? את לא מרגישה שהשילוב האידאלי של הציבור הדתי לאומי הוא מדויק ורק זקוק לאיזונים קטנים פה ושם?
מה את מרגישה שיש לך לקבל מחילונים?
(נ.ב. שיא הלא הנושא פתיחה אבל למי אכפת)

אודה על האמת - אני לא ממש מתחברת לסגנון ההפצות. מעבר לסיבות שציינתי למעלה, אני גם לא חושבת שזה מועיל. למשל שיח אמתי ופתוח עם אנשים ששונים ממני, בלי לטשטש את השונות, הרבה יותר מועיל לדעתי.
בכל אופן, ברור לי שאנשים שעושים את זה מגיעים ממקום טהור לעשות טוב, ועל כך הערכתי הרבה נתונה להם.
בעיניי אין הבדל בין עזרה ונתינה למישהו 'משלנו' לבין נתינה לאדם חילוני, חרדי או וואטאבר. צורם לי שהופכים את האחרים לנזקקים.

הלמידה מאחרים היא פחות ברמה המגזרית, אלא ברמה הפרטית (אין לכל מגזר עמדה אחידה וחד משמעית. כל אחד הוא שונה, ולכן קצת בעייתי לנסות להגדיר).
כשאתה פוגש מישהו, אתה מחפש מה אתה יכול ללמוד ממנו או איך להראות לו את האור?
זו עמדה נפשית.

מחזיק כמוני תועה, הורס, מחריב. לא מבין לא יודע.. אתה מצפה עכשיו שאני אלך לשמוע מי שמזלזל בי..

איפה יש שיח כזה? האם יש אפשרות לקדם את הגאולה ככה או שזו שיטה פסיבית?

בכל מקרה אני חושב שבתכל'ס הפצות באו רק לעורר את אלה שרוצים ולא בתור הנחתה של העליונות שלנו.
ואני חושב שיש שאלה יותר עמוקה פה- האם אני מרגיש שאני אוחז ב'אמת' ויש עניין שאפיץ את זה או שאני פשוט חי את חיי וטוב לי עם זה ומי שרוצה שיתעניין? האם אני באמת רואה אדם שחי ללא תורה כאדם חסר?

עם הלמידה האישית אני מסכים וזה באמת חידוד חשוב. בכללי לכל אדם שנפגשים איתו. באמת עמד נפשית חשובה שאשתדל לשים לב אליה.. מעורר מחשבה.
נ.ב. באמת יש מקום להפוך מפגש עם אדם אחר להקשבה אליו ולקבלה ממנו. זה גם טיפ מאוד חשוב ליחסים ביןאישיים. אולי זה קצת השינוי שהרב קוק מדבר עליו במלחמת האמונות והדעות.

ברור שהתורה היא הכל. בזה הסכמתי עם קמנו ונתעודד.
אבל מהי עמדת התורה? האם אתה יכול להיות בטוח שכל מעשיך מבטאים אותה? האמת הזו, ב-ה' הידיעה, מי אמר שכולה אצלך? אמנם התורה היא האמת, אבל כל חיינו אנחנו מנסים להבין אותה. לעולם לא נגיע להבנה מוחלטת. אני חושבת שכשאתה לומד דברים חיוביים מאנשים אחרים (בין בתוך המגזר ובין מחוצה לו) אתה יותר מכוון לאמיתתה של תורה.

(דרך אגב, אני מאמינה שאם היינו באמת המוחלטת, מזמן כבר כולם היו רוצים להיות חלק מאיתנו. זה לא קרה, משמע שכנראה יש אצלם עוד מרכיבים של אמת שאנחנו צריכים לאמץ).

שאלתי האם באמת אפשר לפעול ככה, והאם זו גישה שמאפשרת כלים מעשיים לקידום הגאולה. לא טענתי שכל האמת אצלי אבל אני כן פועל מתודעה שאני יכול לאחוז באמת ותמיד לנסות להתקדם בזה ולאחוז יותר ויותר. והשאלה היא האם בגישה כזאת באמת יש דרך להתקדם מעשית. וגם אם אני  נמצא בהבנה מסויימת של התורה אני מעוניין לבחור לחיות אותה ואם יבוא היום ואשתנה אז אשתנה. זה לא מגביל אותי מלפעול כרגע מהבנתי.
כי בכל תחום אחר אנשים מסוגלים לבוא להטיף ולהפיץ. אם זה שאלות של חוקים שונים ימין שמאל וכו'. העולם עובד בצורה של אמיתות. כל אחד פועל מתוך מה שהוא מאמין ועושה את זה גם בצורה עוצמתית ומפיצה. אני לא חושב שרק בתחום הדתי צריך להשאר מנוונים.

וודאי שיש לנו עוד מה להתקדם ואם היינו מושלמים היו איתנו. ולכן צריך להתקדם אבל חלק מההתקדמות זה גם הפצות של המסרים שלנו החוצה.

אבל ממי שמתיימר לדבר בשם התורה, אולי אני טועה בהבנת התורה - בדרך...ללמוד מהחילוני זה לומר שאני טועה במטרה,החילוני הכי חכם יתנהג שונה ממני ואין לי מה ללמוד ממנו,כי אולי יש נקודות השקה בין הדרכים,אבל זה במקרה

אני לא מסוגלת להמשיך את הדיון הזה. עשיתי טעות שפתחתי אותו.
אני לא חוזרת בי מהתוכן, אבל האופן שבו כתבתי נראה לי לא נכון. ואולי בכלל, הכתיבה על דברים שליליים וההתייחסות דווקא אליהם.
זה עשה לי רע

אני רוצה באמת לחזק את אותם אנשים שמתמסרים לתורה ולקב"ה באהבה. אפשר ללמוד מזה כ"כ הרבה.
(ואולי זה תיקון קטן לטעות שעשיתי).

(עריכה: אופס, שרשרתי לא נכון)

סוג התרומה שלנו כעת(יעני, אני בייניש עכשיו..) היא ללמוד תורה ולגדול ואח"כ לצאת עם זה ולהשפיע. קודם צריך לגדול ולדעת ורק אח"כ לשפוך ולתת. גם בישיבה יש דברים של לעזור בפועל אם זה לצאת לדברים מסויימים ולהתנדב.

אח"כ יש צבא שזה גם תרומה.

 

לא מעסיק אותי יותר מדי, בעבר נראלי שכן. אבל אני די חושב שזה הדבר הנכון כעת וסומך על זה.

 

נ"ב, לגבי קווניקים, אני בא מבית די כזה ולכן סופג הרבה מזה ובישיבה מקבל איזון לצד אחר בכללי מבסוט מהם. חוץ ממה שלא..

מה זה קוניקים?

דבר אחד אני יודעת, שקוראים את זה קו-ניקים. כמו קבניקים אבל זה מלשון קו אז לא רושמים קבניקים.

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)