למה מה חשבת?

זה מעניין, אני תופסת מעצמי יותר שישיסטית-שביעיסטית. אולי אפילו שמיניסטית.. לא חמשושית.

זה לא שאני משדרת פה בגרות וכו'

מאוד הגיוני לחשוב שאני צעירה ממה שאני. נראלי שזה קורה גם אם מכירים אותו פנ"פ..

 

את עדיין משתמשת בה? @שימעלה

לימודים זה דבר שהורס אותך ואז בונה אותך אט אט.

הצורה של עיבוד המידע הוא לא כ''כ גרוע.
בעיני יותר עצוב עיניין העצלנות שיש עם כניסת טלוויזיה לבית.

אז זה היה שיח בקורס. והמרצה אמרה שאני צודקת.

אבל אח"כ היא אמרה שאני לא צודקת בכלל.

ואז שוב צדקתי.

וואי. זה שיעור מורכב מבחינת יחסי אנוש

 

בעייני עניין העצלות הוא הכח של המדיה הזאת.

אתה מגיע הבייתה עייף, סוגר את המוח, בוהה במסך, בולע הכל.

תכלס, כשאתה קורא עיתון קורה אותו דבר..

אבל כשאתה קורא דו"ח בעבודה אתה יותר ביקורתי.

הבסיס לביקורתיות שלך הוא האנרגיה שאתה משקיע בקידוד המידע. אתה צריך לפענח סמלים שרירותיים [אותיות ומילים] בניגוד למרקע שפשוט מציג לך את העולם בקודים שאתה רגיל לקלוט בהיסח הדעת [דמויות, מעשית, דיבור וכו'..].

 

 

אבל כל התוכן אחרי האנטרים שלי הוא מה שיש לי לחשוב על הלימודים ביום ראשון שבוז ביזבוז.

 

אבל היה קורס אחד מהמם. ב"ה הוא ביום ראשון. אחרת היום הזה היה נמחק.. קורס מאיר. פשוט ככה. והיה מפגש כ"כ פרודוקטיבי אתמול. ישתח שמו לעד, פשוט צריך למצוא את המרצה הזה ולדאוג לזה שנעבוד באותו מקום

 

 

 

גם כשאני קורא עיתון/אתר, גם כשאני רואה סרטון קצר במחשב או כותב משהו בפורום.

וגם כשאני לומד משהו תורני, תמיד אני אחפש אינטרסים סמויים.

אגב, תמיד אפשר לבקר לטובה.
במקום לחפש את החובה ניתן למצוא את הזכות.

סתם נקודה למחשבה...

יש גם צד נוסף לעצלנות מהסוג הזה.
צפייה בתוכנית טלוויזיה היא חינוך מושלם לעצלנות המודרנית.
היום הכל מגיע בקליק.
תהליך רכישת המידע נעשה במהירות וללא מאמץ.
אם בעבר היו צריכים לבחור ולקנות דיסק. לצנזר ולבקר וכו'. היום ערוצי הטלוויזיה זמינים מאי פעם. הנגישות מהירה ולא מצריכה מאמץ מיוחד.
והבקרה ממזמן כבר עברה מרשות ההורים והמבוגרים לידי קהל בני העשרה.

לא פלא שילדים משוכנעים שתוצאות מגיעות בקליק. ותהליך המצריך מאמץ הוא מסובך ומיותר.

אכן, מדריכים/ות ומרצים/ות הם מתנה לתלמידים.
העונש הכי גדול הוא מורה רע, חסר מוטיבציה ו/או ידע.

לדוג' משה [@Admin] מראה לך מה זה להיות הדור הבא.

דווקא יותר ביקורתי. בוחן ה-כ-ל.

 

כי פעם, היית הולך לספריה ולא בדקת כי אבאמא אחראיים ולאבאמא שלך לא היה אכפת מה אתה מוציא. כי סביר שזה בסדר..

היום אתה יודע שאפחד לא בודק ואתה חייב להיות אחראי..

 

השאלה איך מגדרים אנשים ביקורתיים.

אבל הוא לא היחיד.

בנוסף לביקורת החיצונית ישנה גם ביקורת פנימית (לא כל סרט שמדורג ב PG13 הוא סבבה לגמרי. גם אותו חייבים לבדוק)
כל אחד אחראי לתוכן אליו הוא נחשף.

רק שפעם ביקורת על סרטים היוותה חלק מתהליך מסוים בכדי להגיע לתוצאה הרצויה.
בטלוויזיה מדלגים על השלב הזה. (ועל עוד שלבים רבים. מה שהופך את הצפייה במכשיר לחלק מחינוך לעצלנות ברמה חסרת תקדים).

אני לא מוכנה להשלים עם 'קיצורי הדרך' הללו שבסוף הופכים ילדים לחסרי סבלנות.
הכל חייב לבוא במהירות. בקליק. ללא מאמץ.
וזו בעיה.

(אגב, זו אחת הסיבות שאני מתנגדת לרוב חידושי הטכנולוגיה הממוחשבת)

פעם ישבנו 3-4 שעות בקונסוליה האמריקאית בכדי לחדש דרכון.
היום...
ראית ילד שמסוגל להעסיק את עצמו בלי אמצעי טכנולוגיה מתקדמת במשך שעה+...?
תבדקי שוב.
ככל הנראה הוא מחביא פלאפון/טאבלט במעיל שלו...

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)