1) אם קורה הרבה פעמים שהוא רעב ולא מאכילים אותו, יראו בעיה במשקל והיא תחטוף על הראש בטיפת חלב ומן הסתם תיבהל ותבין שהכיוון שלה היה שגוי.

2) אם זה ברמה פחותה מזה (התעלמות מכאבי בטן וכדו') אז מצד אחד אני מבינה אותך וגם לי היה כואב נורא, אבל מצד שני זה לא דבר שבגללו מתקשרים לרווחה, וכל זמן שזה כך - לא נראה לי שמסר ממך יכול לשנות את העניין, אלא לרעה (אפילו כשהורה נוהג בדרך שגויעה - כשמנמיכים לו ביטחון עצמי, הילד שלו ייפגע מזה, כמעט תמיד).

3) לכן לדעתי כדאי שכן תפרגני לגיסתך, תשימי לב למה שהיא כן עושה יפה ותביעי את הערכתך. כשהורים מרגישים אהובים הם כתוצאה אוהבים יותר... אני ממש רואה את זה קורה.

4) וכמה שגיסתך מרשה לך ומרגישה נוח עם זה - תיקחי את עצמך את התינוק בידיים מפעם לפעם ותפנקי אותו. אבל בלי לשדר ביקורת עליה!

5) ממליצה לך לחפש בגוגל מה שכתבה התזונאית טובה קראוזה על המיתוס של מזונות שעוברים בחלב... לרוב הפתרונות לכאבי בטן הם אחרים.

כנראה שהתזונאית הנכבדת לא חוותה תינוק עם גזים.

תעשי לי טובה. אני בוגרת הרבה מוצאי שבתות של בכי בלתי פוסק מגזים בגלל ריבוי המנות בסעודות השבת, המנות האחרונות, ומעל לכל - החמין של שבת.

הקשר הוא מובהק.

בניגוד אליה, אני לא התמחיתי בנושאי התזונה בהריון ובהנקה, ולא מתמצאת במחקר העדכני בנושא.

אני ממליצה כן לחפש ולקרוא את דבריה לפני שמתווכחים. אם ימשיך להיראות לך שטויות, זה בסדר. אבל מה את אומרת, אולי ייפקחו עינייך למוקדי השפעה שלא העלית בדעתך?

גם אם התינוק שלך הוא מיוצאי הדופן שכן מושפעים אפילו שהחלב לא מגיע ממערכת העיכול - זה לא אומר שזה המצב השכיח ושאפשר לאבחן אותו בקלות על *תינוקות של אחרים* שלגביהם אין לך אינטואיציה אימהית).

מקבל הרבה חום מהסבתא.. זה מה שהתכוונת לכתוב??

אולי תציעי לרווחה לשמש לו אמא אומנת..

מזל שאת קיימת וככה יש מישהו שחושב על הכאב שלו. 

ואת רק מוכיחה שהשאלה זה לא על האם לתת לו לבכות. אלא מחשבה שאת יודעת יותר מהאמא תוך כדי שאת מנכסת לה הזנחה. 

שימי לב כמה הערות  יש לך על אמא טריה חודש אחרי לידה.

הוא בכה, היא אוכלת..

אולי במקום לכאוב על האחיין האומלל תציעי להחזיק אותו?!

ואת כל האמת, נשמע שיותר דאגת לעצמך..כי מפריע לך לשמוע בכי מאשר לתינוק ולאימו..

כי אם הוא בוכה ללא הפסקה, סביר להניח שאמא שלו לא ישנה בלילה, לא אכלה, לא נחה, אל תשכחי שהיא אחרי לידה..

להתחיל להעביר ביקורת..שגם אם לא אמרת, בטוח קיבלו שדר ממך..זה הכי נזק שיכול להיות לאמא טריה במצב רגיש.

לדעתי אם מפריעה לך ההתנהלות שלה. את יכולה:

א. למנוע את אופציית המפגש לחודשיים הקרובים עד שיירגעו לו הגזים.

ב. להיות גיסה ממש נחמדה ולעזור לה לנוח/ לאכול כדי שיהיה לה יותר כוח להתמודד עם הילד.

והערה אחרונה לי אליך- "אני יודעת שאני רגישה אבל אני חושבת שאני ממש מבינה מה כואב לו ושאף אחד לא מבין"- זה ציטוט שלך.. את באמת חושבת שאת מבינה יותר טוב מאמא של הילד??? כי הילדים שלך לא בכו בחיים? כי את אמא מושלמת?? מאיפה העוז לזלזל ביכולות של אמא???? (סליחה על ההתנפלות זה פשוט אחד הנקודות שאני הכי שונאת בסביבה רגישה ולא ביקורתית (ציניות))

נחמדים לתינוק שלא סתם בוכה כי הוא רוצה לתקשר (יש לתינוקות דרכים אחרות שהם מתקשרים בהם) אלא בוכה כי כואב לו

נחמדים לאמא שלו, שהיא אחרי לידה ונשמע שיש לה התמודדות קשה איתו והיא צריכה עזרה ותמיכה

ונחמדים לגיסה שלא סתם כותבת פה כי היא רוצה לתקשר אלא באמת כואב לה

ונחמדים גם אלייך מגיבה יקרה, שרואים שגם לך כואב לשמוע מה שהיא כתבה, ולא סתם צעקת עליה כי רצית לתקשר... את באמת ובתמים דואגת לאמא הטרייה ואני מעריכה אותך על כך.

כמה שנהיה יותר נחמדים, המשיח יבוא מהר...

אלא קצת יותר רצון להוכיח אני צדקתי ואני יודעת להיות אמא טובה..

שאלה נחמדה מבחינתי זה גיסה ששואלת:

יש לי גיסה יולדת טריה שהילד שלה כל הזמן בוכה, איך מציעים לה עזרה בלי שתפגע..

זאת בעיניים שלי שאלה שמביעה דאגה אמיתית ונחמדות

ודי כבר עם האנונימי...

הסיבות מורכבות...

דמייני בבקשה מצב שאת היית בסיטואציה דומה, אבל הטיפול בתינוק לא היה ברמה שתוארה לעיל, אלא ברמה אחרת שהייתה ממש *מדאיגה אותך*. נגיד שהיו מכים אותו, או לא מאכילים אותו יום שלם,או כל דבר אחר שהיה נראה לך ממש מדאיג, והיית רוצה להתייעץ אם כדאי להתערב ואיך ומה כדאי לעשות - איך את היית מנסחת את השאלה בצורה שתביע דאגה אמיתית ונחמדות?

כי הדוגמה שנתת למעלה היא מעולה, אבל היא מביעה דאגה *לאמא*, ואני מבינה שזה בגלל שמה שתואר לגבי התינוק לא באמת מדאיג אותך כמו את הכותבת. אז הייתי רוצה לדעת איך היית מנסחת לגבי מצב שהטיפול בתינוק מדאיג אותך.

כתבת שלהרעיב ילד יום שלם אף אחד לא יגיד שזה נורמלי,

וכתבת גם שלא היית מנסחת שאלה כזאת.

אז מה בכל זאת היית עושה אם היית רואה אמא שכך נוהגת?

זה לא בקנטרנות. זה דיון חשוב בעיני. אני מנסה להבין אם באמת השאלה שלה והאופן שניסחה זה לא במקום בעינייך אפילו במצב שבאמת דואגים, או שאת רק רוצה להגיד שהמצב שהיא ציינה לא נשמע לך מדאיג, ואת חולקת עליה שהיא נסערת מזה.

לבין מחלוקת חינוכית. אמא שמרעיבה ילד עלולה להוביל אותו למוות ואמא שנותנת לילד שלה לבכות עוד שתי דקות כי היא אוכלת..לא תגרום לו כלום מלבד קצת כאב אוזניים לגיסה.

אם הייתי רואה אמא שנוהגת בצורה של סכנת חיים מיידית. כגון נותנת לילד שלה לעמוד על חלון בלי סורגים בקומה שמינית.(סיטואציה מופרכת בכוונה) הייתי פונה אליה אם היא שמה לב ואם היא לא מפחדת שיקרה לו משהו.

אם הייתי רואה אמא שמרעיבה את הילד שלה, הייתי מנסה לפתוח איתה שיחה על עצמי בהקשר לנושא (!) לא ממקום של ביקורת, כדי לראות האם זה נובע ממצוקה כלשהיא כגון עוני..

אבל אם אראה אמא שנותנת לילד שלה בגן להכות אותה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו (מקביל בעיני, ואף הרבה יותר חמור, מנזק שעלו להגרם מחמש דקות בכי) לא אומר מילה כי זאת גישה חינוכית ואני לא חושבת ש'דאגה' לילד היא אמיתית מצידי.

והתשובה לשאלה שלך:

א. אני חושבת שהמצב לא נשמע לי מדאיג.

ב. אני חולקת על ההתבטאויות שלה ועל התחושה שלה בה היא מייחסת לעצמה דאגה לילד יותר ממה שאמא שלו דואגת לו. ואני חושבת שסיטואציה של דאגה כזאת לא במקום בעיני.. (כמו שהיא תיארה) שוב, דאגה אמיתית היא הסתכלות כוללת על הסיטואציה ולא לקחת מצב ולהחליט שמבינים ממנו את כל חייו והתנהלות מול הילד

זה קרה לי פעם. חמי וחמותי דאגו נורא לתינוק שלי בגלל איזשהי סיבה, אני חשבתי שהם מגזימים - ובדיעבד הם צדקו. באמת היתה בעיה.

אז כן, יצא שהם דאגו לתינוק יותר מאמא שלו. זה כן יכול לקרות.

אבל יש הבדל בין חוסר ידע וחוסר נסיון לבין דאגה ואהבה.

אין בעולם מישהו שדואג ואוהב את הילד יותר מאמא שלו!

אבל לפעמים הנסיון גורם לפחות ידע והבנה.

זה לא אומר שחמותך דואגת לו יותר. אלא שהיא עם יותר נסיון חיים ולכן יש נקודות שהיא שמה לב אליהם.

יש לך ספק שאם היה לך את הידע הזה לא היית מטפלת בו? לא היית דואגת לו?

שהיא הכי בעולם אוהבת את התינוק, אבל לגיסתה יש יותר ניסיון ממנה, והיא שמה לב שיש לה איזה טעות בהתנהלות. ילד ראשון, תינוק חדש  - מאיפה היא יכולה כבר לדעת הכול...

אני לא אומרת שזה המצב, גם לי אין מושג מה קורה שם, אבל העניין הוא שכשמישהי אומרת שהיא דואגת לתינוק, זה לא אומר בהכרח שהיא חושבת שאמא שלו לא אוהבת לו. זה אומר רק את זה - שהיא חושבת שהמצב מדאיג. כמו שחמי וחמותי פשוט חשבו שהמצב מדאיג, ומה לעשות - גם צדקו. אני הייתי אמא צעירה, וטעיתי.

חוות דעת לא אומרת שאני חייבת להסכים איתך..

שימי לב איך את מנחמת אותנו שזה לא משפחת רווחה "הסבתא נותנת לו הרבה חום"

את מבינה שאת לוקחת אמא ומייחסת לה התעללות בילד שלה ומתנחמת בעובדה שיש סבתא שמצלילה אותו??

את שאלת אם זה נורמלי. אז לדעתי התשובה היא לא!!

לא הגיוני שכוווולם בסביבה דואגים לילד ואמא שלו לא.

לא הגיוני שאת רגישה אליו יותר מאמא שלו.

ולא הגיוני שסבתא נותנת לו חום והאמא לא.

ואם הייתי גיסתך הייתי מתרחקת ממך ומהר..כי אמירות כאלה עלולות לפגוע מאוד בכל אמא, בטח מתחילה ומיד אחרי לידה

ולעשות נזק אמיתי בקשר עם הילד ובאמונה שלה ביכולותיה.

אם את יכולה, וגיסתך מסכימה, תרימי את את התינוק ותנסי להקל עליו. כמו שכתבה האנונימית מעלי.

אני יכולה להבין את היולדת שמעוניינת להישאר להיות חלק מסעודת השבת המשפחתית, אבל כמובן לא להצדיק אותה אם אכן מדובר בבכי של רעב. אני גם יכולה להבין אם היא נהנית מסעודת השבת ולא נמנעת מכל מיני מאכלים - מאוד קשה לשמור על דיאטה קפדנית כשמסביבך כולם מתנענגים על המטעמים שהכינה המארחת.

האמת היא שקשה מאוד למי שמחוץ לקשר ולטיפול הרצוף בתינוק לזהות מתי זה רעב, מתי כאבי בטן. בדרך כלל האמא יודעת לזהות. אם גיסתך נראית לך סה"כ אמא שנענית לתינוק שלה, יכול להיות שהיא מכירה את הבכי ויודעת שכרגע לא מדובר ברעב, והיא מעדיפה לבלות עוד דקה שתיים ליד השולחן ומתמהמהת מלהרים את התינוק.

מן הסתם יש מבוגרים נוספים בסביבה או בעיקר מבוגרות - נשים מנוסות שכבר גידלו תינוקות - אם אף אחת מהן לא מזדעקת, יכול להיות שאת באמת רגישה במיוחד וההתייחסות שלך מעט יוצאת מן הפרופורציות הנכונות.

אם נראה לך בכל זאת שזה מקרה של התעלמות משמעותית מהצרכים של התינוק, תנסי בעדינות ובלי ביקורת לברר עם האמא איך היא מתייחסת לבכי של התינוק, את יכולה לציין שאותך זה מלחיץ, את יכולה לשאול מתוך התעניינות איך היא מזהה מתי זה בכי של רעב, מתי כאבי בטן, ושאלות נוספות שעשויות לעורר את המודעות של האמא. 

נסי לשוחח איתה, כששתיכן בנחת ולשאול, מבלי להתערב מידי: אולי כואב לו משהו? הוא מרגיש טוב?

יש משהו שאוכל לעזור?

זה לא תקין שתינוק בוכה כ"כ הרבה, ורצוי לחפש איפה הבעיה.

אבל במציאות לא תמיד קל ליישם את כל העקרונות... ועל זה נאמר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

תינוק לא בוכה סתם כדי לתקשר בלי צורך.

אם את חושבת שלא נענים לצרכים שלו תדברי עם גיסתך גלויות.

כל הכבוד על רגישות ודאגה לתינוק שאיננו שלך!

מכירה מישהי שגם היינו יחד בשבת, היו לה תאומות יונקות והן ממש לא היו רגועות...בוכות מלא וכו'

והיא גם טענה שיש להן גזים.. בסוף הסתבר שהן לא עלו מספיק במשקל והיא

התבקשה לשלב תמ"ל...

עד היום כואב לי הלב לחשוב שהן היו רעבות וניסו להרגיע אותן בדרכים אחרות,

אני פשוט זוכרת את הבכי שלהן שסה"כ דרש אוכל...

נכון שלנו כמביטות מהצד אין יותר מדי מה לעשות אבל הדאגה מובנת ממש.

לכן לא אמרתי שכל בכי הוא מרעב אבל תינוק שבוכה כל הזמן זה לא תקין בעיניי בכלל

(כמובן שלא מאשימים את האמא חלילה בכך...).

תינוקות שלי בגיל הזה או אוכלים או ישנים או על ידיים ואם לא הם בוכים ויש להם שעות קבועות שהם בוכים

ואגיד על עצמי יש לי כמה צמודים שאני איתם בבית עד גיל שלוש ועדיין לא תמיד אני יודעת למה הוא בוכה , איך את אישה זרה יודעת למה הוא בוכה? 

וכן לפעמים אימא צעירה חודש אחרי לידה צריכה לשבת ולהתאושש כדי לא להשתגע גם אם ילד בוכה

איך את יודעת שכואב לו משהו? כשהייתי רווקה וראיתי או שמעתי ילד בוכה אז גם עברו לי סרטים בראש

עוד סיבה שלהרבה תינוקות מפריעה המולה מסביב והם לא רגועים, הם צריכים שגרה שמותאמת להם, מיטה שלהם, אווירת סעודת שבת עם הרבה אנשים מזמינה בכי

1. יכול להיות שהוא היה רעב ולא היה לה חלב כרגע כי היא הניקה לא מזמן והיא עדיין מנסה לייצב הנקה, והיא לא אכלה כמו שצריך

2. היא הייתה במצב שלא היה לה כוח לקום ומישהו אחר היה צריך לטפל בתינוק

3. הוא בכה לא מכאב ולא רעב והיא לא רצתה להרגיל לידיים, הייתה צריכה הפסקה ממנו בשביל בריאות נפש

4. יכול להיות שהיה לו נזלת או הצטננות ובעצם לא היה לה הרבה מה לעשות, חוץ מלקבוע תור לרופא ביום ראשון

5. יכול להיות שהיא למדה מאימא או קראה בספר להאכיל לפי שעות, בעבר זה היה נפוץ ואז היא מיישמת את השיטה או את העצה- יש לי חברות כאלו

יכולות להיות הרבה סיבות, ולפעמים זו פשוט דרך לפרוק (אני משתדלת תמיד להרים או משהו, מסיבות כאלו ואחרות, ולדעתי כך נכון, אבל כל אמא היא אחרת.. ואת לא יכולה להעיר. אגב, גם תינוק רעב לפעמים נאלץ לחכות 10-15 דקות עד שיקבל את האוכל. זה עצוב אבל קורה. לי למשל אחרי לידה היו סחרחורות שאילצו אותי לפעמים להמשיך לאכול. אז משהו החזיק בינתיים את התינוק. ושאף אחד לא יאמר שעדיף לתת תמ"ל בגלל זה).

לענייננו - את עצמך אומרת שסך הכל, גיסתך טובה לתינוק ומטפלת בו, אז לא הייתי נכנסת לפרטים. את לא יכולה לדעת מה קורה. לדעתי (למרות שאפשר להבין למה את מרגישה כך, במיוחד אם אין לך ילדים, או שלא חווית תינוקות שבוכים הרבה - ויש כאלו!), את 'מגזימה', כמו שאת עצמך ניסחת.

ובקשר לתגובה שלך- האמירה שלך בקול שהתינוק מסכן - אני מבינה שלא נעים לך לשמוע את זה, אבל לדעתי טעית. בגדול. לא משנה מה היו הסיבות או הכוונות, התוצאה היא אמירה מאוד פוגעת ומעליבה, ועוד כלפי אישה חודש אחרי לידה. (האמת, אין דרך יותר פוגעת מלהעיר כך. הן בתוכן, הן באופן אמירת הדברים, ומול כולם...). לדעתי הכי טוב פשוט לעשות תשובה... טעית, זה לא היה בסדר, ואם את מבינה את טעותך, אז גשי להתנצל (בלי הצטדקויות כמובן. לתאר בפניה עד כמה זה באמת מעליב, לומר שאת מעריכה אותה, ולהשתדל בהמשך לראות אותה בעין טובה, ואני בטוחה שיש מה). גם אם עבר זמן. קורה שטועים. העיקר לתקן.

התגובות פה לדעתי הגנו על האמא של התינוק כי יש פה אמהות לתינוקות שכנראה זה מעלה להן סיטואציות של גיסה\חמות\שכנה וכד' שבאות ומעירות כמו איזה קלפטע, אז מיד הזדהתן עם הדמות של האמא,

אבל תקראו מה היא כותבת- האמא אומרת שהוא רעב וממשיכה לאכול רבע שעה -עשרים דקות(!!!) הלו! הוא בן חודששש!

בעיניי זה מזעזע. גם אני לא מסוגלת לשמוע תינוק בן חודש צורח רבע שעה ולדעת שהוא פשוט רעב ולהמשיך לאכול.

גם אם לא היית צריכה להגיד בצורה כזו או שאולי קצת זלזלת גיסתך.

מצטערת, אבל לפעמים בהחלט קורה לי שבמפגשים משפחתיים אני רואה מהצד מצבים (אני כמובן לא מתערבת, כי זה באמת לא ענייני) שזה פשוט צועק שההתנהלות עם ילד היא לא נכונה ורק מזיקה. וגם יש הוכחות בשטח לכך שהיא מזיקה...

אז בלי לרדת לפרטים- אני מבינה אותך, הפותחת, מבינה מה הרגשת, ומחזקת את מי שאמרה כאן שלפעמים ההורים טועים, או לא יודעים, ומתבונן מהצד יכול לעזור ולתת הבנה אחרת.

ואגב- לגבי הלתקשר עם בכי, זה ברור שזה נכון. אבל זו בדיוק הנקודה- הוא מנסה להגיד משהו בבכי הזה ובעצם לא מקבל תגובה לתקשור שלו.

ולגבי הגזים- בכלל לא בטוח שזה גזים. תמיד אוטומטית אומרים שתינוק שבוכה בגיל הזה יש לו גזים. גם שלי בכו לפעמים בלי סיבה נראית לעין, ולאף אחת לא היה גזים כמעט, במיוחד לא בגיל הזה.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ירקות

ביצה קשה

פירות חתוכים

מעדן

קרקרים

לביבות ירק

מאפינס מתוק או מלוח