אשמח לחוות דעתאנונימי (פותח)
אשמח לשמוע את חוות דעתכן. אני כותבת מאנונימי כדי שלא יזהו אותי.

בשבת היינו עם המשפחה ואחת הגיסות הייתה עם התינוקי שלה, בן חודש.
אציין שאני מאוד רגישה לבכי של תינוקות ולכן אני שואלת כי אני יודעת שדעתי לא בטוח נכונה.

התינוק בוכה הרבה! !

כל פעם שהוא ער הוא בוכה אם לפני השינה אם אחרי. אם לפני הנקה אם אחרי אם לפני טיטול אם אחרי אם לפני אמבטיה אם אחרי.

כן, יש גם רגעים שקטים שהם בעיקר אחרי הנקה.

אז נכון אני יודעת שזה לא טוב להתערב ואני מאווווד טקטית ומקפידה לא להעיר גם כשאני רואה דברים ממש לא טובים.

אבל פה לא יכולתי. ריבונו של עולם !!!!!!!!
התינוק בוכה וסובל !! וזה בכי עדין, לא דורש, ונשמע לי כואב, משהו כואב לו נראה לי הבטן, גזים, כן אמא שלו אוכלת הכל ולא מודעת למה שעובר לה בבטן לתינוק. אני יודעת את זה מהיכרות שלי איתה.

אני יודעת שאני רגישה אבל אני חושבת שאני ממש מבינה מה כואב לו ושאף אחד לא מבין.

אז מה הכי שיגע אותי? שהתינוק מתעורר משינה ובוכה ורעב ואמא שלו אוכלת. כן, אני יודעת שהיא צריכה לאכול אבל זה כבר הרבה פעמים והרבה זמן ואף אחד לא מעיר.
באיזה שהו שלב נשברתי ואמרתי קצת בקול שדי, התינוק מסכן.ומייד קפצו עליי ואמרו לי שזה השפה שלו וככה הוא מתקשר.
גם עושים עליו סבב של הרגעות כי הוא לא מצליח להירדם ובוכה.

אשמח לשמוע חוות דעת, תינוק בן חודש אמור לבכות ככ הרבה? לתקשר עם בכי ולא יתייחסו לשום דבר שמציק לו ורק ינענעו אותו? זה נראה לכן נורמלי? ?
רק לי זה נראה מוזר?

*כמובן לא מתעללים בו, רק לדעתי לא בודקים ממה הבכי שלו ואם כואב לו.

אני כותבת ישר מהלב, בלי לברור את מילותיי, אנא התייחסו לדבריי בהבנה, אני רוצה לברר האם אני טועה או מגזימה, או שיש צדק במה שאני מרגישה ( לא, אני לא הולכת לחנך אף אחד.. )

תודה לכולן !
כמה דבריםאנונימי (3)

1) אם קורה הרבה פעמים שהוא רעב ולא מאכילים אותו, יראו בעיה במשקל והיא תחטוף על הראש בטיפת חלב ומן הסתם תיבהל ותבין שהכיוון שלה היה שגוי.

2) אם זה ברמה פחותה מזה (התעלמות מכאבי בטן וכדו') אז מצד אחד אני מבינה אותך וגם לי היה כואב נורא, אבל מצד שני זה לא דבר שבגללו מתקשרים לרווחה, וכל זמן שזה כך - לא נראה לי שמסר ממך יכול לשנות את העניין, אלא לרעה (אפילו כשהורה נוהג בדרך שגויעה - כשמנמיכים לו ביטחון עצמי, הילד שלו ייפגע מזה, כמעט תמיד).

3) לכן לדעתי כדאי שכן תפרגני לגיסתך, תשימי לב למה שהיא כן עושה יפה ותביעי את הערכתך. כשהורים מרגישים אהובים הם כתוצאה אוהבים יותר... אני ממש רואה את זה קורה.

4) וכמה שגיסתך מרשה לך ומרגישה נוח עם זה - תיקחי את עצמך את התינוק בידיים מפעם לפעם ותפנקי אותו. אבל בלי לשדר ביקורת עליה!

5) ממליצה לך לחפש בגוגל מה שכתבה התזונאית טובה קראוזה על המיתוס של מזונות שעוברים בחלב... לרוב הפתרונות לכאבי בטן הם אחרים.

מיתוס?אנונימי (4)

כנראה שהתזונאית הנכבדת לא חוותה תינוק עם גזים.

תעשי לי טובה. אני בוגרת הרבה מוצאי שבתות של בכי בלתי פוסק מגזים בגלל ריבוי המנות בסעודות השבת, המנות האחרונות, ומעל לכל - החמין של שבת.

הקשר הוא מובהק.

 

 

 

 

לא אתווכח בשמהאנונימי (3)

בניגוד אליה, אני לא התמחיתי בנושאי התזונה בהריון ובהנקה, ולא מתמצאת במחקר העדכני בנושא.

אני ממליצה כן לחפש ולקרוא את דבריה לפני שמתווכחים. אם ימשיך להיראות לך שטויות, זה בסדר. אבל מה את אומרת, אולי ייפקחו עינייך למוקדי השפעה שלא העלית בדעתך?

(ושימי לב שכתבתי 'לרוב', זו שאלה של אחוזיםאנונימי (3)

גם אם התינוק שלך הוא מיוצאי הדופן שכן מושפעים אפילו שהחלב לא מגיע ממערכת העיכול - זה לא אומר שזה המצב השכיח ושאפשר לאבחן אותו בקלות על *תינוקות של אחרים* שלגביהם אין לך אינטואיציה אימהית).

למה לא. בהזדמנות, אשמח להחכים.אנונימי (4)


בלת"ק: אצלי היה ילד אחד שסבל מגזיםrivki
גם כשינק וגם כשאכל תמ"ל מסוגים שונים. ושתי ילדות שב"ה כמעט ולא סבלו. בלי שום קשר לתזונה שלי. אז מבחינתי לא תמיד יש קשר בין התזונה של האם וגזים של התינוק.
ולגבי הבכי מכאבים: לפעמים מנסים הכל וכלום לא עוזר . אז לומדים לקבל את המצב .כן יש תינוקות שבוכים הרבה. כזה היה הבכור שלי עד גיל 3-4 חודשים. ולחמותי היה מספיק טאקט לא להעיר. רק הרבה יותר מאוחר היא סיפרה לי כמה היה לה קשה עם זה ( גרנו אצלה בבית!). היא עשתה בחוכמה. ההערות לא היו עוזרות להרגיע את הילד, כי כבר ניסיתי את כל השיטות. אבל היו מעצבנות אותי מ-א-ו-ד!
אז אנא ממך- אל תשפטי ואל תעירי. ואל תסיקי מסקנות מהניסיון עם הילדים שלך. אם הבכי מפריע לך מאוד- תבקשי להרים את התינוק ולהרגיע.
הפותחתאנונימי (פותח)
וואו איזה כיף 16 תגובות תודה לכולן !!!
עוד לא קראתי רק תגובה 1..

אני דווקא לא הערתי לה רק אחרי מלאא זמן ופעם אחת. וזה לא היה משפט שאמרתי לה אלא לעצמי אבל בקול. כן, הצטערתי קצת שלא חיכיתי לאחכ ויכולתי לבקש ממנה סליחה, אבל לא עשיתי זאת.

מסכימה במאה אחוז שלא צריך להעחר וחוצמיזה שהיא עייפה...

לא חשבתי לפנות לרווחה זאת משפחה טובה רק בקטע הזה נראה לי יש בערות.

ומפנקים אותו המון, הוא מקבל הרבה חום מהספתא...

בכל זאת רציתי לדעת אם יש במה שאני מרגישה משהו או שזה רגישות יתר שלי וזהו.
גם לעצמי וגם לידע כללי...
אני חייבת לחדד לך..נשואים פלוס

מקבל הרבה חום מהסבתא.. זה מה שהתכוונת לכתוב??

 

 

כן נשואים פלוס יקרה.אנונימי (פותח)
האמת שלא ככ נעים לי לקרוא את תגובותייך, את יכולה לכעוס ולהתלהם אבל אני בהחלט רואה את הצד של האמא.

והעייפות שלה יכולה להיות ככ גדולה שהיא הולכת לישון ומשאירה את התינוק מלאא זמן עם צואה כמה שעות..קיבלתי ילד עם צואה ואת יודעת אין לזה ריח בהתחלה והוא בוכה ובוכה ואני יודעת שתינוק בגיל כזה לא בוכה מפינוק אז בדקתי טיטול ו- --אדוווווםםם לוהט איך שפתחתי את הטיטול התחיל להרגע.

גם רציתי לקלח לה אותו אבל היא רצתה לחכות כמה שעות עד שספתא תבוא והיא תקלח איתה.

אני האמת די נשברתי מהכאב שלו.

והוא מקבל הרבה חיבוקים וחום מהמשפחה, אני בדרכ לא שם אבל ברור שכשהוא בכה הרימו.
אם לא היו מרימים הייתי מרימה...
מקווה שהתגובות הבאות יותר אנושיות.
אז מזל שאת קיימת. (וזאת תגובה אחרונה. אבל היא צינית)נשואים פלוס

אולי תציעי לרווחה לשמש לו אמא אומנת..

מזל שאת קיימת וככה יש מישהו שחושב על הכאב שלו. 

 

ואת רק מוכיחה שהשאלה זה לא על האם לתת לו לבכות. אלא מחשבה שאת יודעת יותר מהאמא תוך כדי שאת מנכסת לה הזנחה. 

 

 

סליחה על החדירה לפרטיות אבל את נשואה?פרפר לבן
יש לך ילדים?

אישה אחרי לידה ובטח ובטח לידה ראשונה חוטפת שוק מהטיפול בתינוק.

לפעמים העייפות כל כך גדולה שלא ממש מצליחים לתפקד.
לפעמים כל כך חסרי אונים שזה עובר לאדישות.
תחשבי שהיא חודש שומעת אותו בוכה, היא כבר לא יודעת מה עובר עליו.
אל תשפטי לעולם לעולם!!! אין לך מושג ה עובר על גיסתך בפנים.

אם את כל כך דואגת וכל כך קשה לך שלא מתייחסים אליו את יכולה להציע לגיסתך שתלך לישון ואת תשמרי עליו.
או אם היא רוצה כמה פעמים שתבואי לעזור לה.
אבל אל תשפטי את המעשים שלה (ובטח שלא תפתחי שרשור שמשמיץ את ההתנהגות שלה בפורום).

סליחה שהתגובות שאת מקבלת הן לא מכילות ומבינות אבל הרבה פה פשוט מזדהות עם הקושי בתינוק בוכה והתסכול והעייפות.
כן פרפר לבןאנונימי (פותח)
ואם לא הבנת עד עכשיו, אני ממש לא שופטת, אני לגמריי מבינה ובכלל לא כועסת. ולא, לא אמרתי לה מילה.
כתבתי שהיא שפוווכככההה.

קראת את שאלתי ?
אם לא אז תקראי למטה.

והעדפתי למצוא פתרון לשאלה שלי פה. בפורום וחו לא לפגוע ולהעיר, אשמח אם גם אתן תהיו נחמדות אני ממש לא שואלת מרוע.

או שאולי אתן מעדיפות שקרוביכם יפתחו על זה דיון בשולחן שבת ?
רק רוצה להעיר על משהו קטן שכתבת (לפותחת)אנונימי (5)
כתבת שהערת רק פעם אחת, וגם אז אמרת את המשפט לעצמך אבל בקול.
אני חייבת להגיד שלדעתי זו צורה הרבה פחות מכבדת להעיר. ברור שלא התכוונת בשביל לפגוע, אבל אני הייתי מאוד נפגעת מדבר כזה.
אם מחליטים שיש מקום להעיר, תמיד עדיף שזה יהיה ישיר, ועם הרבה רגישות וזהירות. הערה מהצד שגם לא נותנת מקום להגיב היא מאוד פוגעת ומרגיזה.

ולעצם העניין- אני מבינה את התחושה שאת מדברת עליה, גם לי נשמע שאם התינוק בוכה כל כך הרבה סימן שמשהו לא טוב לו (כמובן שקשה לדעת בלי להכיר, אבל כך נשמע לי מהתיאור שלך).
בכל מקרה, נראה לי שצריך מאוד מאוד להיזהר ממה שאת משדרת לה.
נראה לי שהכיוון שאני הייתי לוקחת הוא לעזור לו כל פעם שהוא צריך ואת בסביבה- לא ההשתלטות אלא כי ' זה בטח קשה להיות תקופה קצרה אחרי לידה עם תינוק שדורש הרבה, בואי תנוחי קצת ואני אטפל בו', או סתם כשהוא בוכה לשאול- 'זה בסדר שאני ארים אותו?'
ועוד משהו שאפשר לעשות (ובלי קשר נראה לי נכון לכל תינוק, אבל כאן אולי יהיה לזה גם ערך מוסף של העברת מסר בלי לתקוף)- כשמטפלים בתינוק ומגלים מה הפריע לו, פשוט לדבר איתו, למשל- 'אוי חמוד, לכן בכית כל כך הרבה, כי בטיחות שלך היה מלא! ואנחנו לא שמנו לב... זה בטח כאב! הנה, אני אעזור לך והכל יהיה יותר נעים'.
להעיר באופן ישיר נראה לי לא נכון במצב הזה, אלא אם כן ברור לך שהיא מעריכה אותך כאמא ומעריכה את הדעות שלך, וגם אז צריך לחשוב הרבה איך להגיד את הדברים ברגישות הראויה, ולהדגיש איך שהיא באמת אמא מצויינת ורואים כמה התינוק חשוב לה וכו'.
בכל מקרה, יישר כוח על הרגישות לתינוק, ובהצלחה!
תודה על התגובה היפה.אנונימי (פותח)
אני כבר לא שם, ואת צודקת הצטערתי אחרי זה .זה היה יכול להיות מאוד פוגע ומחליש. מדגישה שזה היה אחרי המון פעמים ששתקתי ובפעם הזאת זה כבר נמשך איזה רבע שעה או יותר שהוא בכה ונענעו אותו וכבר לא הייתי מסוגלת להבליג. במיוחד שאמו אמרה שזאת השעה שלו שהוא רעב.
אולי זה לגיטימי שעושים זאת אבל אני כבר לא שרדתי.
אולי היה עדיף שאלך...
השאלה שלי לא הייתה על להעיר לה או לא, לדעתי אין פה בכלל שאלה, רק לדעת אם זה נורמלי.
ולכן פתחתי את זה פה....
גיסה יקרהנשואים פלוס

שימי לב כמה הערות  יש לך על אמא טריה חודש אחרי לידה.

הוא בכה, היא אוכלת..

אולי במקום לכאוב על האחיין האומלל תציעי להחזיק אותו?!

 

ואת כל האמת, נשמע שיותר דאגת לעצמך..כי מפריע לך לשמוע בכי מאשר לתינוק ולאימו..

כי אם הוא בוכה ללא הפסקה, סביר להניח שאמא שלו לא ישנה בלילה, לא אכלה, לא נחה, אל תשכחי שהיא אחרי לידה..

להתחיל להעביר ביקורת..שגם אם לא אמרת, בטוח קיבלו שדר ממך..זה הכי נזק שיכול להיות לאמא טריה במצב רגיש.

 

לדעתי אם מפריעה לך ההתנהלות שלה. את יכולה:

א. למנוע את אופציית המפגש לחודשיים הקרובים עד שיירגעו לו הגזים.

ב. להיות גיסה ממש נחמדה ולעזור לה לנוח/ לאכול כדי שיהיה לה יותר כוח להתמודד עם הילד.

 

והערה אחרונה לי אליך- "אני יודעת שאני רגישה אבל אני חושבת שאני ממש מבינה מה כואב לו ושאף אחד לא מבין"- זה ציטוט שלך.. את באמת חושבת שאת מבינה יותר טוב מאמא של הילד??? כי הילדים שלך לא בכו בחיים? כי את אמא מושלמת?? מאיפה העוז לזלזל ביכולות של אמא???? (סליחה על ההתנפלות זה פשוט אחד הנקודות שאני הכי שונאת בסביבה רגישה ולא ביקורתית (ציניות))

כדאי להיות נחמדיםאנונימי (3)

נחמדים לתינוק שלא סתם בוכה כי הוא רוצה לתקשר (יש לתינוקות דרכים אחרות שהם מתקשרים בהם) אלא בוכה כי כואב לו

נחמדים לאמא שלו, שהיא אחרי לידה ונשמע שיש לה התמודדות קשה איתו והיא צריכה עזרה ותמיכה

ונחמדים לגיסה שלא סתם כותבת פה כי היא רוצה לתקשר אלא באמת כואב לה

ונחמדים גם אלייך מגיבה יקרה, שרואים שגם לך כואב לשמוע מה שהיא כתבה, ולא סתם צעקת עליה כי רצית לתקשר... את באמת ובתמים דואגת לאמא הטרייה ואני מעריכה אותך על כך.

 

כמה שנהיה יותר נחמדים, המשיח יבוא מהר...

האמת, שהשאלה שנאלה היתה כזאת ביקורתית ולא נשמעה כזאת נחמדהנשואים פלוס

אלא קצת יותר רצון להוכיח אני צדקתי ואני יודעת להיות אמא טובה..

 

שאלה נחמדה מבחינתי זה גיסה ששואלת:

יש לי גיסה יולדת טריה שהילד שלה כל הזמן בוכה, איך מציעים לה עזרה בלי שתפגע..

זאת בעיניים שלי שאלה שמביעה דאגה אמיתית ונחמדות

 

 

לי היא נשמעה אחרת...אנונימי (3)


בגלל זה התגובות שלנו לא זהותנשואים פלוס

ודי כבר עם האנונימי...

זה לא אישי נגדך, אני כמעט תמיד אנונימית בפורום הזהאנונימי (3)

הסיבות מורכבות...

יקרה, אפשר לאתגר אותך?אנונימי (3)

דמייני בבקשה מצב שאת היית בסיטואציה דומה, אבל הטיפול בתינוק לא היה ברמה שתוארה לעיל, אלא ברמה אחרת שהייתה ממש *מדאיגה אותך*. נגיד שהיו מכים אותו, או לא מאכילים אותו יום שלם,או כל דבר אחר שהיה נראה לך ממש מדאיג, והיית רוצה להתייעץ אם כדאי להתערב ואיך ומה כדאי לעשות - איך את היית מנסחת את השאלה בצורה שתביע דאגה אמיתית ונחמדות?

 

כי הדוגמה שנתת למעלה היא מעולה, אבל היא מביעה דאגה *לאמא*, ואני מבינה שזה בגלל שמה שתואר לגבי התינוק לא באמת מדאיג אותך כמו את הכותבת. אז הייתי רוצה לדעת איך היית מנסחת לגבי מצב שהטיפול בתינוק מדאיג אותך.

זאת בדיוק הנקודה שמפריעה לי!נשואים פלוס
היכולת של אדם זר לתינוק (ולא משנה אם זה דודה, סבתא, שכנה או סתם אדם) להרגיש ולחשוב שהוא דואג לו יותר מאשר מה שאמא שלו דואגת לו..

חוץ מזה, שלהרעיב ילד יום שלם..לא תמצאי אף אחד שיאמר לך שזה נורמלי. מה שלא נראה בסיפור הנוכחי שבו חוץ מהשואלת..כולם חשבו שאין כאן התנהגות חריגה.
ובקשר אלי.. לא הייתי מנסחת שאלה כזאת כי אני לא נוהגת להתערב לאף אמא בחינוך ילדיה כי אני לא חושבת שיש משהי בעולם שדןאגת לילד שלה כמו אמא שלו.
תעזרי לי בבקשה להביןאנונימי (3)

כתבת שלהרעיב ילד יום שלם אף אחד לא יגיד שזה נורמלי,

וכתבת גם שלא היית מנסחת שאלה כזאת.

 

אז מה בכל זאת היית עושה אם היית רואה אמא שכך נוהגת?

זה לא בקנטרנות. זה דיון חשוב בעיני. אני מנסה להבין אם באמת השאלה שלה והאופן שניסחה זה לא במקום בעינייך אפילו במצב שבאמת דואגים, או שאת רק רוצה להגיד שהמצב שהיא ציינה לא נשמע לך מדאיג, ואת חולקת עליה שהיא נסערת מזה.

יש הבדל עצום!! בין התנהגות שעלולה להוביל לסכנת חייםנשואים פלוס

לבין מחלוקת חינוכית. אמא שמרעיבה ילד עלולה להוביל אותו למוות ואמא שנותנת לילד שלה לבכות עוד שתי דקות כי היא אוכלת..לא תגרום לו כלום מלבד קצת כאב אוזניים לגיסה.

 

אם הייתי רואה אמא שנוהגת בצורה של סכנת חיים מיידית. כגון נותנת לילד שלה לעמוד על חלון בלי סורגים בקומה שמינית.(סיטואציה מופרכת בכוונה) הייתי פונה אליה אם היא שמה לב ואם היא לא מפחדת שיקרה לו משהו.

אם הייתי רואה אמא שמרעיבה את הילד שלה, הייתי מנסה לפתוח איתה שיחה על עצמי בהקשר לנושא (!) לא ממקום של ביקורת, כדי לראות האם זה נובע ממצוקה כלשהיא כגון עוני..

אבל אם אראה אמא שנותנת לילד שלה בגן להכות אותה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו (מקביל בעיני, ואף הרבה יותר חמור, מנזק שעלו להגרם מחמש דקות בכי) לא אומר מילה כי זאת גישה חינוכית ואני לא חושבת ש'דאגה' לילד היא אמיתית מצידי.

 

והתשובה לשאלה שלך:

א. אני חושבת שהמצב לא נשמע לי מדאיג.

ב. אני חולקת על ההתבטאויות שלה ועל התחושה שלה בה היא מייחסת לעצמה דאגה לילד יותר ממה שאמא שלו דואגת לו. ואני חושבת שסיטואציה של דאגה כזאת לא במקום בעיני.. (כמו שהיא תיארה) שוב, דאגה אמיתית היא הסתכלות כוללת על הסיטואציה ולא לקחת מצב ולהחליט שמבינים ממנו את כל חייו והתנהלות מול הילד

רק רוצה להגידאנונימי (3)

זה קרה לי פעם. חמי וחמותי דאגו נורא לתינוק שלי בגלל איזשהי סיבה, אני חשבתי שהם מגזימים - ובדיעבד הם צדקו. באמת היתה בעיה.

אז כן, יצא שהם דאגו לתינוק יותר מאמא שלו. זה כן יכול לקרות.

לא יודעת מה היה אצלך..נשואים פלוס

אבל יש הבדל בין חוסר ידע וחוסר נסיון לבין דאגה ואהבה.

אין בעולם מישהו שדואג ואוהב את הילד יותר מאמא שלו!

אבל לפעמים הנסיון גורם לפחות ידע והבנה.

 

זה לא אומר שחמותך דואגת לו יותר. אלא שהיא עם יותר נסיון חיים ולכן יש נקודות שהיא שמה לב אליהם.

יש לך ספק שאם היה לך את הידע הזה לא היית מטפלת בו? לא היית דואגת לו?

אוקיי, אז זה יכול להיות גם המצב אצל הגיסהאנונימי (3)

שהיא הכי בעולם אוהבת את התינוק, אבל לגיסתה יש יותר ניסיון ממנה, והיא שמה לב שיש לה איזה טעות בהתנהלות. ילד ראשון, תינוק חדש  - מאיפה היא יכולה כבר לדעת הכול...

אני לא אומרת שזה המצב, גם לי אין מושג מה קורה שם, אבל העניין הוא שכשמישהי אומרת שהיא דואגת לתינוק, זה לא אומר בהכרח שהיא חושבת שאמא שלו לא אוהבת לו. זה אומר רק את זה - שהיא חושבת שהמצב מדאיג. כמו שחמי וחמותי פשוט חשבו שהמצב מדאיג, ומה לעשות - גם צדקו. אני הייתי אמא צעירה, וטעיתי.

תודהאנונימי (פותח)
יישבת את הדברים על ליבי..
תודהאנונימי (פותח)
היה לי מאוד נעים לקרוא את התגובה שלך.
אם יש לך הערות וביקורת כאלו אולי תשמרי לעצמך ולא תפגעי.
את קראת לשאלה שלך אשמח לחוות דעת.נשואים פלוס

חוות דעת לא אומרת שאני חייבת להסכים איתך..

 

שימי לב איך את מנחמת אותנו שזה לא משפחת רווחה "הסבתא נותנת לו הרבה חום"

את מבינה שאת לוקחת אמא ומייחסת לה התעללות בילד שלה ומתנחמת בעובדה שיש סבתא שמצלילה אותו??

 

את שאלת אם זה נורמלי. אז לדעתי התשובה היא לא!!

לא הגיוני שכוווולם בסביבה דואגים לילד ואמא שלו לא.

לא הגיוני שאת רגישה אליו יותר מאמא שלו.

ולא הגיוני שסבתא נותנת לו חום והאמא לא.

 

ואם הייתי גיסתך הייתי מתרחקת ממך ומהר..כי אמירות כאלה עלולות לפגוע מאוד בכל אמא, בטח מתחילה ומיד אחרי לידה

ולעשות נזק אמיתי בקשר עם הילד ובאמונה שלה ביכולותיה.

אני מזדהה איתך, ואת כותבת מאוד בעדינות.אנונימי (4)

אם את יכולה, וגיסתך מסכימה, תרימי את את התינוק ותנסי להקל עליו. כמו שכתבה האנונימית מעלי.

 

אני יכולה להבין את היולדת שמעוניינת להישאר להיות חלק מסעודת השבת המשפחתית, אבל כמובן לא להצדיק אותה אם אכן מדובר בבכי של רעב. אני גם יכולה להבין אם היא נהנית מסעודת השבת ולא נמנעת מכל מיני מאכלים - מאוד קשה לשמור על דיאטה קפדנית כשמסביבך כולם מתנענגים על המטעמים שהכינה המארחת.

 

האמת היא שקשה מאוד למי שמחוץ לקשר ולטיפול הרצוף בתינוק לזהות מתי זה רעב, מתי כאבי בטן. בדרך כלל האמא יודעת לזהות. אם גיסתך נראית לך סה"כ אמא שנענית לתינוק שלה, יכול להיות שהיא מכירה את הבכי ויודעת שכרגע לא מדובר ברעב, והיא מעדיפה לבלות עוד דקה שתיים ליד השולחן ומתמהמהת מלהרים את התינוק.

 

מן הסתם יש מבוגרים נוספים בסביבה או בעיקר מבוגרות - נשים מנוסות שכבר גידלו תינוקות - אם אף אחת מהן לא מזדעקת, יכול להיות שאת באמת רגישה במיוחד וההתייחסות שלך מעט יוצאת מן הפרופורציות הנכונות.

 

אם נראה לך בכל זאת שזה מקרה של התעלמות משמעותית מהצרכים של התינוק, תנסי בעדינות ובלי ביקורת לברר עם האמא איך היא מתייחסת לבכי של התינוק, את יכולה לציין שאותך זה מלחיץ, את יכולה לשאול מתוך התעניינות איך היא מזהה מתי זה בכי של רעב, מתי כאבי בטן, ושאלות נוספות שעשויות לעורר את המודעות של האמא. 

ונניח שאת צודקת, מזה יועיל? אם באמת חשובה לך טובתו של הילד~א.ל

נסי לשוחח איתה, כששתיכן בנחת ולשאול, מבלי להתערב מידי: אולי כואב לו משהו? הוא מרגיש טוב?

יש משהו שאוכל לעזור?

אני חושבת שלא הבנתן את השאלה שלי.אנונימי (פותח)
אני רוצה לדעת אם תינוק בגיל חודש אמור לתקשר ככ הרבה דרך בכי? שמעתי הרבה תינוקות בחיי ב'ה אבל לדעתי תינוק בן חודש שבוכה- צריך לראות מה מפריע לו.

האם זה נכון?
יש תינוקות כאלה. שבוכים כל הזמן.פרפר לבן
והבכי זאת הדרך שלהם לתקשר כי הם לא מכירים שום דרך אחרת עדיין.
אני מכירה אתאנונימי (פותח)
התינוקות האלו שבוכים כל הזמן...וזה לא נראה הסיפור.
אבל תודה בכל אופן !
בעיקרון את צודקתאנונימי (3)

זה לא תקין שתינוק בוכה כ"כ הרבה, ורצוי לחפש איפה הבעיה.

אבל במציאות לא תמיד קל ליישם את כל העקרונות... ועל זה נאמר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

מצחיק להגדיר בכי רצוף של תינוק בן חודש כצורך לתקשר.אנונימי (4)

תינוק לא בוכה סתם כדי לתקשר בלי צורך.

אם את חושבת שלא נענים לצרכים שלו תדברי עם גיסתך גלויות.

אני מאמינה שזה יעבוראנונימי (פותח)
גם אם ייקח כמה חודשים, כמו שאמרתי אני לא אוהבת להעיר והאמת שגם לא מצליחה.

אבל רציתי לדעת אם זה רגישות יתר שלי או שזה באמת נכון, והגעתי למסקנה שאמרת.

צודקת, אבל אני לא אהיה זאתי שאומרת...
אגב באחד ההתקפי בכי שהוא היה אצלי וזה היה כבר מלאא זמן וקשה לכולנו כבר רמזתי לה שיש תינוקות שבוכים מגזים וכדאי לבדוק ממה זה..אבל לא יותר מזה.

גם אני חושבת שזה מוזר להגדיר זאת כך.
זה ברור שזה תקשורת אבל "תבדקו מה מפריע לי .." ולא רק תמשיכו לנענע .

בנות שקשה להן להגיב בצורה יפה בבקשה אל תגיבו.זה פוגע.
תינוקות בגיל חודש מאוד מתקשים לשהות במקום חדש~א.ל


הפותחתאנונימי (פותח)
תודה לכולן, קיבלתי את התשובה שרציתי תודה לכן על התשובות והרצון הטוב להגן על גיסתי.. אל תדאגו היא מוגנת מפניי.

לילה טוב ורגוע לכולן.
אני רוצה להגיד לפותחת כל הכבוד!עובדת השם

כל הכבוד על רגישות ודאגה לתינוק שאיננו שלך!

מכירה מישהי שגם היינו יחד בשבת, היו לה תאומות יונקות והן ממש לא היו רגועות...בוכות מלא וכו'

והיא גם טענה שיש להן גזים.. בסוף הסתבר שהן לא עלו מספיק במשקל והיא

התבקשה לשלב תמ"ל...

עד היום כואב לי הלב לחשוב שהן היו רעבות וניסו להרגיע אותן בדרכים אחרות,

אני פשוט זוכרת את הבכי שלהן שסה"כ דרש אוכל...

נכון שלנו כמביטות מהצד אין יותר מדי מה לעשות אבל הדאגה מובנת ממש.

לכן לא אמרתי שכל בכי הוא מרעב אבל תינוק שבוכה כל הזמן זה לא תקין בעיניי בכלל

(כמובן שלא מאשימים את האמא חלילה בכך...).

תודה רבה !אנונימי (פותח)
סוף סוף מישהי שלא שופטת ודנה...

כן, זה ברור שאין ככ מה לעשות ובאמת לא שאלתי על זה, אלא כדי לסדר לי את העניין הזה בראש.



תודה שראית את מה שהיה באמת ולא תקפת.
מעריכה..
סליחה שאני אומרת, אבל חיפשת תגובות כללבך...רר
ענו לך גם תשובות שונות שכן הגיוני,
וכל מי שלא ענה את התשובה הספציפית שרצית לשמוע אמרת שלא הבינו אותך וסתם תוקפים.
אז בעצם פתחת שרשור כדי שיגידו לך שאת צודקת וזה לא הגיוני המצב אחרת לא הבינו אותך...
את ראית על מה שאלתי?אנונימי (פותח)
את מכירה אותי? את יודעת האם אני מעירה הערות או שומרת לעצמי?
אני מניחה שלא.
אז תשובות כמו אל תעירי אני מבינה את המקום הזה שנפגע מהערות אבל זה לא אני להעיר, וזה לא משנה כי גם אם יגידו לי להעיר זה פשוט לא אני.

התשובה שרציתי זה היה לשאלה האם זה נורמלי שתינוק יתקשר בבכי כל כך הרבה כש- - ( התגובה מסביבו תהיה לנענע אותו ולהגיד שזה נורמלי שיתקשר בבכי ולא יהיה ביותר מזה.{ נגיד לבדוק אם יש סיבה שמפריעה לו } סוג של שאננות או חוסר ידע או הבנה. )
וכן, זה כואב לי בתור בן אדם לראות תינוק שבוכה בבכי לא דורש, שברור שהאופי שלא לא בכייני, שמשהו מפריע לתינוק ומתייחסים לזה כאל משהו נורמלי.

אז אם את לא מבינה את שאלתי ומרגישה אולי בצד הגיסה הנפגעת, ביקשתי שלא תעני תגובות שלא מתאימות, כי זה פוגע.
גם אם מעבר לשאלה יש אנונימי אז יש מאחורה בן אדם ששואל ואכפת לו וכמו שלא היית מדברת למישהי פנים אל פנים באופן מזעזע כמו שמישהי פה עשתה, כך גם פה.

השאלה שלי היא תיאורטית, ונתתי קצת פרטים מסביב .

ורוב מי שאמרה שכן הגיוני, גם אמרה לא להעיר ושלא לשפוט שזה כשלעצמו דבר נכון ויפה, אבל לא מה ששאלתי, וגם אם רוצים לומר זאת אז יש דרך..ויש פה כמה שעשו זאת יפה.

יום טוב!
הגיסה היא הבת של מי שהתארחתם אצלה?אנונימי (6)
לפעמים כשמדובר בכלה- התינוק מרגיש את הלחץ של האמא מצד המשפחה, ולכן לא רגוע ובוכה.

סתם נקודה למחשבה...
אני כן הייתי נפגעת ממךl666

תינוקות שלי בגיל הזה או אוכלים או ישנים או על ידיים ואם לא הם בוכים ויש להם שעות קבועות שהם בוכים

ואגיד על עצמי יש לי כמה צמודים שאני איתם בבית עד גיל שלוש ועדיין לא תמיד אני יודעת למה הוא בוכה , איך את אישה זרה יודעת למה הוא בוכה? 

וכן לפעמים אימא צעירה חודש אחרי לידה צריכה לשבת ולהתאושש כדי לא להשתגע גם אם ילד בוכה

איך את יודעת שכואב לו משהו? כשהייתי רווקה וראיתי או שמעתי ילד בוכה אז גם עברו לי סרטים בראש

עוד סיבה שלהרבה תינוקות מפריעה המולה מסביב והם לא רגועים, הם צריכים שגרה שמותאמת להם, מיטה שלהם, אווירת סעודת שבת עם הרבה אנשים מזמינה בכי

 

קיבלתי.תודהאנונימי (פותח)
אגבאנונימי (פותח)
אמרתי לה שהיא יודעת הכי טוב מה טוב לו והיא דווקא הכחישה...חוץ מזה שאמרה שהוא רעב ברגע שהתחיל לבכות והמשיכה לאכול בשאננות רבע שעה עשרים דקות..והסבירה לי שזאת רק ההתחלה של הבכי.מחילה אבל זה צרם לי, וההערה שלי הייתה לאחר הפרק זמן הארוך הזה של הבכי המתגבר והאכילה שנראתה לי שאננית. ייתכן מאוד שטעיתי, אבל גם ההערה שלי הייתה מאוד בעדינות ומכוונת "כלפיי" שאני לא מסוגלת כבר לשמוע.אז יכול להיות שהיא נפגעה כי בכל זאת הורמונים ויכול להיות שלא..בכל אופן הצטערתי על זה..אבל היה לי חשוב להמשיך לברר את העניין הזה עם עצמי.

זה מעניין מה שאת אומרת על ההמולה, לא חשבתי על זה, תודה.
אם כך אז רב הסיכויים שאת צודקת אבל יש עוד כמה נקודותl666

1. יכול להיות שהוא היה רעב ולא היה לה חלב כרגע כי היא הניקה לא מזמן והיא עדיין מנסה לייצב הנקה, והיא לא אכלה כמו שצריך

2. היא הייתה במצב שלא היה לה כוח לקום ומישהו אחר היה צריך לטפל בתינוק

3. הוא בכה לא מכאב ולא רעב והיא לא רצתה להרגיל לידיים, הייתה צריכה הפסקה ממנו בשביל בריאות נפש

4. יכול להיות שהיה לו נזלת או הצטננות ובעצם לא היה לה הרבה מה לעשות, חוץ מלקבוע תור לרופא ביום ראשון

5. יכול להיות שהיא למדה מאימא או קראה בספר להאכיל לפי שעות, בעבר זה היה נפוץ ואז היא מיישמת את השיטה או את העצה- יש לי חברות כאלו

ממשיכה, ויכול להיות...רק טוב!
ויכול להיות שהיאמותשת, וזו ההזדמנות שלה לאכול בנחת יחסית, כשמישהו שומר עליו בינתיים, מה שאין לי במשך השבוע שהיא לבד ואולי לא אוכלת כמו שצריך.

את יודעת כמה פעמים יצא לי בגילאים האלה שאיך שהתיישבתי לאכול הקטן התחיל לבכות, וידעתי שהוא רעב, אבל גם האמא צריכה כוח. ולפעמים ברוב ייאוש הנקתי תוך כדי אוכל כשהייתי לבדולא היתה ברירה וברור שזה בלאגן ולאנוח. והנקה יכולה לקחת גם 40 דקות ויותר. האוכל שלה פחות זמן וגם מתקרר בינתיים, וזה שבת...

אני מבינה שכוונותיך (הפותחת) לטובה.אני אחרי הלידה הראשונה בכיתי המוווון. חודשים, אחרי כל ביקור אצל ההורים כמעט. ומשפחות שלנו ממש לא מתערבות. אבל אולי גם שה לנו ללכת לצד להניק שכולם מסביב ביחד, ואולי אין שם פינה נוחה.

מאמינה שאם יתנו להם ביטחון בדרכה ועזרה כשצריך, היא תתרגל ותלמד. והלימוד הזה יהיהיותר טוב ואמיתי מכל לימוד אחר שהיא תשמע בעצמה.

ואם יש לך ילדים,מה שלא כתבת בברור בשום תגובה, כמה ובאיזה גילאיםאת , אמורה להבין איך דברים נלמדים לאט עם הזמן ואיך מתאוששים מהלידה. וגם את יכולה לספר לה על חוויות שלך בגידול ילדייך, איך היה קשה, והם בכו,וקמת בלילה, והנקת וקראת ש.. ועזר לך ש... ואולי זה יעזור לך. וגם יחזק את הקשר בינכם.

בהצלחה.
לשאלתךאנונימי (פותח)
ברוך השם כן, יש לנו כמה, אבל כמו שכתבתי אני לא מסוגלת לתת להם לבכות ככ הרבה בגיל הזה...

תודה על התגובה..כמו שכתבתי אם לא הבנת עד עכשיו אני בהחלט מבינה ..

תודהאנונימי (פותח)
בהחלט יכול להיות כמה מהסיבות שציינת..גם אני חושבת כך. במיוחד על שיטת השעות ...והכח לקום, והרצון לאכול סופסוף רצוף..

תודה! !
תודה לכולן על התגובותאנונימי (פותח)
אני חושבת שבהחלט קיבלתי פרופורציות...

בשמחות !
איפה האבא בתמונה?אמא יפה
למה הוא לא ניגש... הגיוני שהאמא רוצה לאכול לפני ההנקה כי היא בנאדם והיא צריכה לדאוג גם לעצמה אבל איפה בעלה בכל הסיפור הזה? לי אישית שקורה מקרה כזה בעלי מחזיק את התינוק בנתים עד שאני אסים ואז אני לוקחת את התינוק והוא יכול לאכול בנחת...ולגבי השאלה שלך אם זה תקין שילד בוכה הרבה אני לא יודעת אם זה תקין או לא אבל זה קורה ה-מ-ו-ן ספציפית 2 אחינים שלי (לא מאותה משפחה) כמעט לא הפסיקו לבכות עד שלמדו לדבר... ברמה שאם לא אכלו/ישנו הם פשוט בכו ואני לא מגזימה והאמהות שלהן עשו להן את כל הבדיקות שאת רק רוצה ולא היה להם שוםםםם דבר עד היום הילדים האלה קצת יותר עצבניים אבל לא בצורה מוגזמת בקיצור גם אם נראה לך שיש סיבה לבכי זה לא מחייב ויש אלפי ספרים שכותבים על הבכי ב-3 החודשים הראשונים של התינוק ואגב אם זה באמת גזים מה יש לה לעזור לו?
כן, תינוקות בגיל חודש יכולים לבכות הרבה...מדי פעם פה

יכולות להיות הרבה סיבות, ולפעמים זו פשוט דרך לפרוק (אני משתדלת תמיד להרים או משהו, מסיבות כאלו ואחרות, ולדעתי כך נכון, אבל כל אמא היא אחרת.. ואת לא יכולה להעיר. אגב, גם תינוק רעב לפעמים נאלץ לחכות 10-15 דקות עד שיקבל את האוכל. זה עצוב אבל קורה. לי למשל אחרי לידה היו סחרחורות שאילצו אותי לפעמים להמשיך לאכול. אז משהו החזיק בינתיים את התינוק. ושאף אחד לא יאמר שעדיף לתת תמ"ל בגלל זה).

לענייננו - את עצמך אומרת שסך הכל, גיסתך טובה לתינוק ומטפלת בו, אז לא הייתי נכנסת לפרטים. את לא יכולה לדעת מה קורה. לדעתי (למרות שאפשר להבין למה את מרגישה כך, במיוחד אם אין לך ילדים, או שלא חווית תינוקות שבוכים הרבה - ויש כאלו!), את 'מגזימה', כמו שאת עצמך ניסחת.

 

ובקשר לתגובה שלך- האמירה שלך בקול שהתינוק מסכן - אני מבינה שלא נעים לך לשמוע את זה, אבל לדעתי טעית. בגדול. לא משנה מה היו הסיבות או הכוונות, התוצאה היא אמירה מאוד פוגעת ומעליבה, ועוד כלפי אישה חודש אחרי לידה. (האמת, אין דרך יותר פוגעת מלהעיר כך. הן בתוכן, הן באופן אמירת הדברים, ומול כולם...). לדעתי הכי טוב פשוט לעשות תשובה... טעית, זה לא היה בסדר, ואם את מבינה את טעותך, אז גשי להתנצל (בלי הצטדקויות כמובן. לתאר בפניה עד כמה זה באמת מעליב, לומר שאת מעריכה אותה, ולהשתדל בהמשך לראות אותה בעין טובה, ואני בטוחה שיש מה). גם אם עבר זמן. קורה שטועים. העיקר לתקן.

בהנחה שמה שאת כותבת זה אמיתי ולא הגזמה. הגיסה מזעזעת.חדשה ישנה

התגובות פה לדעתי הגנו על האמא של התינוק כי יש פה אמהות לתינוקות שכנראה זה מעלה להן סיטואציות של גיסה\חמות\שכנה וכד' שבאות ומעירות כמו איזה קלפטע, אז מיד הזדהתן עם הדמות של האמא,

 

אבל תקראו מה היא כותבת- האמא אומרת שהוא רעב וממשיכה לאכול רבע שעה -עשרים דקות(!!!) הלו! הוא בן חודששש!

 

בעיניי זה מזעזע. גם אני לא מסוגלת לשמוע תינוק בן חודש צורח רבע שעה ולדעת שהוא פשוט רעב ולהמשיך לאכול.

 

 

אני דווקא מבינה אותך..בת 30אחרונה

גם אם לא היית צריכה להגיד בצורה כזו או שאולי קצת זלזלת גיסתך.

מצטערת, אבל לפעמים בהחלט קורה לי שבמפגשים משפחתיים אני רואה מהצד מצבים (אני כמובן לא מתערבת, כי זה באמת לא ענייני) שזה פשוט צועק שההתנהלות עם ילד היא לא נכונה ורק מזיקה. וגם יש הוכחות בשטח לכך שהיא מזיקה...

 

אז בלי לרדת לפרטים- אני מבינה אותך, הפותחת, מבינה מה הרגשת, ומחזקת את מי שאמרה כאן שלפעמים ההורים טועים, או לא יודעים, ומתבונן מהצד יכול לעזור ולתת הבנה אחרת.

 

ואגב- לגבי הלתקשר עם בכי, זה ברור שזה נכון. אבל זו בדיוק הנקודה- הוא מנסה להגיד משהו בבכי הזה ובעצם לא מקבל תגובה לתקשור שלו.

ולגבי הגזים- בכלל לא בטוח שזה גזים. תמיד אוטומטית אומרים שתינוק שבוכה בגיל הזה יש לו גזים. גם שלי בכו לפעמים בלי סיבה נראית לעין, ולאף אחת לא היה גזים כמעט, במיוחד לא בגיל הזה.

אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

היא בטוח לא תכננה שהבן 4 יגיד לי את זהשושנושי
תעזרו לי לשמוחחחואז את תראי

יום העצמאות

כולם עם המשפחה

עם חברים מהיישוב

עושים על האש

נהנים


ואנחנו כרגיל בבית

משפחה גרעינית

תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!

כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה

פשוט לא זורם

זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין

הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי


וזה לא פשוט

לסחוב הכל

לארגן הכל

לשלם על הכל

להעסיק את הילדים

הכל לבד

מסיימים עם הלשון בחוץ

"רק בשביל הילדים"


וגם לי בא שמישהו יזמין אותי

לבוא ככה

כמו שאני

להכין משהו קטן

וזהו

להרגיש תחושה של ביחד

של חלק ממשפחה

מקהילה

ואין....


יאללהההה

הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים

ומהר מהר מנגבת את הדמעות

תודה שהייתן כאן🥰

הלוואי ותהנו ותשמחו!!! חיבוקיעל מהדרום
לא רלוונטי כבר להשנהשלומית.

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!


אולי תחשבו על כיוון כזה?

הבעיה לא משתנה ואז את תראי

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

על האש זה לא באמת מצוות היום 😉אולי בקרוב
כן, הרבה עושים אבל אם לא זורם, לא מסתדר אם סתם פחות אוהבים באמת שאין חובה ואפשר לעשות משהו אחר
אולי תנסואורוש3
לחשוב מה יהיה לכם הכי כיף. זה לא פותר את הבעיה של חברים או משפחה. אני לא יודעת מה הרקע וחיבוק גדול על זה! אבל בביחד שלכם הייתי משקיעה רגע מחשבה מה יהיה לך פחות שוחק ויותר ממלא. כמו שהציעו אפשר לטייל, אפשר ללכת למתנפחים באיזה מקום עם דוכני אוכל, לשבת ליד מעיין, לעשות בוקר סרט. סתם זרקתי. אבל ברעיון, אין חובה כמעט בשום דבר... תנסי בביחד שלכם לא להרגיש רק שאת מקריבה למען אחרים אלא גם נהנית. 
אני אגיד לך מהואז את תראי

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי


ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...


תודה על ההבנה והרעיונות💜

למה זה ככה בעצם?אורוש3
אמממואז את תראי

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )


מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

קשוח...אורוש3אחרונה

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

אז למה אתם לא עוברים לקהילה?אמאשוני

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

לא מוצאים לאןואז את תראי

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

ממש ממש לא..שקדי מרק

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

ויש עוד כמה יישובים חוץ מבשומרון ובנימיןשקדי מרק
אשמח לשמועואז את תראי
אנחנו גרים במקום כזהואז את תראי
זה לא מספיק קהילתי בשבילנו
לאאמאשוני

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

אנחנו גרים ביישוב גדול עם קהילה סביבואז את תראי

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

וואי מבאס ממש הלבד כשאת כל כך רוצה ביחד😒❤️שיפור

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹


ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

לי זה כן מרגיש שזה משתנהשלומית.
עבר עריכה על ידי שלומית. בתאריך ה' באייר תשפ"ו 23:18

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

לגבי הקהילהשקדי מרק

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

אפילו לעבור דירה..שקדי מרק

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

הכי מבינה אותך בעולםםפה משתמש/ת

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם


לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל


ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך


אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

הדסה עין כרםרקאני

אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות

וכן אם עדיף שערי צדק או לא למי שילדה בשניהם

תודה!

ילדתי רק בהדסה והייתי ממש מרוצהסטודנטיתאמא
מה חשוב לך לשמוע? איזה נקודות מעניינות אותך? אני אשמח לענות רק תכווני קצת
בלידה הקודמתרקאני

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

 

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

 

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

אני אנסה לענותסטודנטיתאמא

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

וואו תודה רבהרקאני

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

לא, לא הרגשתי צורךסטודנטיתאמא
רקאני

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

מובן ממשסטודנטיתאמא
זה השיקול היחיד בעיני ללכת שם לסיור, אני הגעתי עם אמבולנס (התחיל לי דימום שחששתי ממנו) אז לא נתקלתי בבעיות. אולי אם לא מכירים שווה ללכת...
את יכולה לעשות סיור לבדשושנושי

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.


אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.


היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

דווקא בהדסה קבלתי אפידורל ברגע שבקשתי ובשע"צ לאאמהלה

בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.

שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.

לא יודעת אם זה נכוןאפונה

אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1

(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)

עונה על מה שיודעתאחת כמוני

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.


אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

תודה רבה לךרקאני

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

🙏💚 שיהיה בשעה טובה יקרהאחת כמוני
אני חושבת שזה בעיקר תלוי בעומס בחדרי לידהעדיין טרייה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

ילדתי 2 בהדסהפצלשהריון

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

ילדתי בהדסה עין כרםאחת כמוני

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

לדעתי עדיף הר הצופיםאנונימית בהו"ל

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

זה לארקאני

מלא מלא ערבים שם? 🙈

לא שונה מהרבה מקומותאנונימית בהו"ל
במחלקה מפרידים בד"כ 
גם ממליצהשומשומונית

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

ילדתי 3 פעמים בעין כרםשלומית.

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

ילדתי שם בשתי לידות (השניה והשלישית שלי)השקט הזה

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.


בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.


מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

למה בישנות?שושנושי

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

אני ביקשתי ולא קבלתי. לא תמיד מתאפשראמהלה

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

 

אמאל'ה נורא נורא נורא. איזה מעצבן.שושנושי

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

גם אני ביקשתי ולא קיבלתיאחת כמוני

אמרו שאין מקום וזהו.

וחיבוק @אמהלה , נשמע נורא

ביקשתי. לא היה מקוםהשקט הזהאחרונה
בסוף מספר המקומות במחלקה החדשה מוגבל

אני גם ילדתי בשבת בבוקר אז מניחה שהיו כאלה שהשתחררו רק במוצש, זה בטח גפ השפיע על מספק המקומות

ילדתי בשניהםואילו פינו

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!


בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג


לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

לגבי עין כרםואילו פינו

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

ילדתי לפני שבועיים בשערי צדקלב זהב

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!


 

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

ממליצה מאדאמא לאוצר❤

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

ילדתי בשניהם אבל בשערי צדק הה ניתוח מתוכנןבוקר אור

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

תודה לכולן!רקאני

עזרתן מאודד

תגידו,עוד מעט פסח

גם לדעתכן יש היום הרבה פחות מכוניות עם דגלים יחסית לשנים עברו?

לא מצליחה להבין את זה.

דווקא אני רואה מלאאארקאני

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אישיתאפרסקה

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

מענייןעוד מעט פסח

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לא חיפשתי לעומקאפרסקה
אבל בד"כ שמים את זה בכניסה במקום בולט, ולא נתקלתי. אולי בגלל המלחמה היה פחות ייצור ויבוא? הרחקתי לכת בספקולציות 😅
אין לי מושגיעל מהדרום

לק"י


אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.


(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

גם ראיתי.. הגזמה מוחלטתבאתי מפעם
כבר שנים יש כאלהכורסא ירוקה

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

האמת אנחנו השנה קנינו לשני הרכבים ושחכנו לשים.לא מחוברת
ואני האמת גם הרגשתי את זה 
מעניין... דווקא קניתי השנהבאתי מפעם
אבל אז ראיתי שאי אפשר לתלות על הרכב שלנו כי יש לו מן מגן שמש ליד כל חלון וזה חוסם... 
כנראה זה תלוי איזורמסע של החיים
אני דווקא השנה ראיתי הרבה יותר משנים קודמות.
אנחנו רצינו לקנות ונגמר בחנות😢השקט הזה

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

אני גרה בעיר חרדיתשושנושי
והשנה ראיתי אצלנו בעיר על רכבים דגלים, זה היה מעניין. אף פעם בעבר לא נתקלתי. 
ולא שברו?מקקה
מעניין
זה הקטע, שלא.שושנושי

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

גם לאורחים שובריםמקקה

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

אצלינו באזור שמים מגנטים של דגל ישראלואילו פינו

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

אני שנים לא שמה בגלל הרעש שלו/פותחים חלון והוא עףמנגואית
לנו היו שלושה דגליםאפונה
אבל עברו בערך שעתיים מאז ששמנו אותם ועד שהאחרון עף מהחלון.
אנחנו לא שמנו השנהאמאשוני

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?


את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)


ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

גם אני אמרתי את זה היום . באמת מוזר.אור עולה בבוקראחרונה

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

ילדה בת 9 עם רעשים בנשימהמולהבולה

יש לה רעשים כמו של צינון חזק בנשימה וזה בהחמרה רצינית לאחרונה

עם תקופת האלרגיות עוד טותר

והמון נזלת

בעבר היו לה מלא כאבי גרון,פנינו לאף אוזן גרון והיא אמורה לבצע צילום לבדיקת אנדואיד מוגדל

בפועל עוד לא הגענו לזה כי התלונות ירדו מצידה

אבל ממש אי אפשר לשמוע את זה, גם בזמן אכילה יש לה רעשים מאוד מאוד חזקים מהאף וכאמור לאחרונה בהחמרה

יש למישהי ניסיון עם זה?

ממליצה לבדוקבארץ אהבתי

רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.

בפנים124816

נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...

אלרגיה מחמירה את החסימה,

מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.

במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).

ספריי של מי מלח גם יכול להקל.

לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.

כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.

תודה !מולהבולה
נשמע לכם כמו. שהוא לכיוון ניתוח?
אם בבירור וצילומים יראו שיש חסימה כלשהי124816
כנראה שימליצו על ניתוח.
לא מחייב בכללshiran30005

הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל

עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף

הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק  עברה בסדר גמור בשבילו

וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...

אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר

נשמע ממש כמו חסימה אפית, אדנואיד או שקדיםהתייעצות הריון
או גם וגם.. ממליצה לבדוק בהקדם. הניתוח ממש משנה איכות חיים, ועדיף לעשות אותו בהקדם.
תודה! נלך בהקדםמולהבולה

האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק

אבל היא לא הסכימה לעשות

הבן שלי ככהניק חדש2

רעשים בלתי נסבלים

לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח

וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.

סטיה במחיצה?מולהבולה
מה זה אומר?
המחיצה של האףניק חדש2

לא ישרה. מעט עקומה

גנטיקה מבעלי

אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.

תעשי את הצילוםאורוש3
מוסיפה עוד כיוון שבשלו כדאי ללכת לטיפול מהיראמהלה

כמורה, אני רואה שכשיש תופעות קצת שוהות אצל ילדים זה לעיתים גורם לדחייה חברתית.

לכן הייתי ממש מזדרזת לטפל בעניין. מלבד העניין הרפואי שזה בטח מפריע לה יותר מאשר לכם. וזה גם גורם לשינה לא טובה וכו'

 

בהצלחה

בשורות טובות

 

🙏מולהבולהאחרונה
תחילת הריוןלכובע שלי

גליתי בה הריון לפני שבוע וחצי.

אני היפרמזיסית קשה מאד מאד בכל הריון.

לפי החישוב שלנו אני באזור שבוע 5 מתקרב ל6

אך עדיין בלי תסמינים מובהקים.


 

חוששת קצת מרגישה שיש לי מועקה מזה..


 

מאיזה שבוע התחיל לכם הבחילות המשמעותיות?


 

אשמח להרגעה ממש

זה ממש משתנה מאישה לאישה ומהריון להריוןעם ישראל חי🇮🇱

אם את חוששת לגבי זה שאת לא מרגישה בתסמינים כלשהם ,זה לא אומר כלום,לא מחייב ועוד בשלב כזה מוקדם. אם תורידי את השבועיים מחזור טהרה זה יוצא שבקושי את בהריון שבועיים, כלום זמן.

תעשי בדיקת דם בטא ותבדקי אחר שבוע את מצב העלייה שוב פעם.

בשורות טובות ומשמחות ובידיים מלאות בע"ה 

בדרך כלל מתחיל אצלי רק בשבוע 8+-שירה והודיה

עד אז בעיקר עייפות גדולה, מצברוח לא יציב וזה..

אצלי משבוע 6הבוקר יעלה
אבל השאלה מתי לך מתחיל.. 
לרוב מתחיל בדילהיי של שבועיים.. הייתי משחררתאוהבת את השבת

ונהנית בינתיים מהזמן הרגוע;)

ובע"ה הכל יהיה בבריאות ובקלות!!

יכול להיות גם ביוץ מאוחר, ובהצלחה ממש בהיריון!!!שיפור
שיעבור כמה שיותר בבריאות ובקלות!!!
תודה לכן, לכולן, זהו, שאני לא זוכרתלכובע שלי

מתי זה התחיל, המוח כאילו מחק את כל התקופה הזו.


משערת שהביוץ היה לפני כ3 שבועות

יום רביעי - ביום של ליל הסדר היה קו ממש חזק אך לא כמו הבקרה ממש

ביום שישי לפני שבוע היה קו ממש חזק.- מיום שני היה חלש והתכהה , יום שישי בדקתי פעם אחרונה ואז כמו שאמרתי היה כבר קו משמעותי מאד.


מרגיש לי כזה חוסר ודאות שלא נותן לי לשמוח מההריון.

היו לו בעבר כמה הפלות / הריונות כימיים...


מרגישה חולשה קיצונית עייפות אבל אין הקאות.אולי קצת בחילות מדי פעם ממש בקטנה

אצליעם ישראל חי🇮🇱

2 ההריונות הראשונים התחילו בסחרחורת וחולשה מטורפת ובחילה של כמעט להקיא אבל לא הקאתי .

הריון שלישי בחילה מטורפת בלי סחרחורת, עוד לפני שגיליתי על ההריון.

הריון רביעי לא הרגשתי שום דבר מיוחד ,גיליתי במקרה כי לא קיבלתי ...

הריון חמישי תופעות מזעזעות של צרבת ,מלאות בחזה ..

אז לא רק משתנה מאישה לאישה אלא גם מהריון להריון .. לא חייב להקיא בהריונות 😜

שש פחות יומייםהריון ולידה
לכי לרופא לקבל כבר מרשם לזופרן, אולי יחסוך לך עירוי. 
מוסיפה- היפראמזיס התחיל לי ככההריון ולידה
ההריונות בלי היפר התחיל לקראת סוף 6
מקווה שאצליח להרגיע את עצמילכובע שלי

אעשה בדיקת דם שבוע הבא גם.

מקווה להסדיר נשימה

תודה לכן

כמובן שלא אתנגד לעוד עידודים🫠

אצלי בכל ההריונות זה ככהלכובע שליאחרונה

השגתי דקילטטין מאמריקה שזה הדבר היחיד שעזר לי.

לא השגתי יותר מ400 אז שומרת רק לשעת האפס.

 

 

פעם הייתי יותר זורמת ללכת לחמותי שבתשירה_11

עכשיו זה כאילו נהיה כבר

ואני כאילו צריכה להחזיר תשובה לבעלי מה אני אומרת

ובכלל לא באלי

ולא זורם לי

ולא באלי לבאס אותו

כי זה לא שזה חד פעמי

פשוט כבר לא זורם לי וזהו 

אני קוראת ונהיה לי כווץ'ניק חדש2

בתור אמא ל3 בנים.


בטוחה שיש דברים מעבר.

וזה לא בא מוואקום ריק.

ועדיין💔

מקווה שתמצאו פתרון שמוסכם על שניכם בע"ה 

אאוצשירה_11

חמותי היא ממש סבבה

הבית שלה פשוט מאוד עמוס ולא מסודר

וזה מוציא אותי מדעתי קשה לי להתנהל שם בטח עם עוד שני ילדים

והסדר וניקיון חשוב לי מאודדד אני כל היום סביב זה


ובעיקר שהם גרים במקום לא וואוו קשה לנ ממש שאין לי לאן לצאת עם הילדים לסיבוב להתאוורר

וגם הדשא שיש להם עמוס בחפצים

הכל פשוט עמוס ומבולגן

אני בעיקר כל השבת עסוקה בלדמיין מה הייתי עושה פה מבחינת סדר וניקיון אם הייתי יכולה 😅


וגמני חושבת על זה עם הבן שלי…

אנחם אותך שחמותי אמא ל8 בניםשאלות חדשות.אחרונה
וכמעט כולם נמצאים אצלם יותר מהצד השני🤷‍♂️ שום דבר לא מחייב.. 
איזה באסה זה, קשה ללכת למקום שלא מרגישם בנחדיאן ד.

בעיניי זה לא פייר בכלל כלפי הבעל, ההורים שלו וכל המשפחה לא להגיע.

לכן לדעתי נקודת המוצא צריכה להיות שהולכים.

ומפה לחשוב איך לעשות שיהיה לך יותר נעים.

אולי להביא חומר קריאה מעניין. אולי להכין כעזרה אוכל שאת אוהבת, אולי לתאם שתבואו עם גיסה שנחמד לך.

 

אבל לא לבוא בכלל באופן קבוע זה לא אופציה.

לדעתי.

 

ברור שלאשירה_11

אני לא מטילה ווטו זה ממש לא המצב

ותמיד משתדלת לדאוג שתגיע עוד גיסה שנחמד לי איתה


סתם מבאס שמפעם שהייתי הולכת בשמחה עכשיו זה כבר צריך לחשוב על זה


נ.ב

גרנו שם כזוג עשרה חודשים וזה בהחלט הוריד לי מהמקום 😅

נראה לי המשפט האחרון מסביר את המצבשיפור
יש משהו שיכול לעזור לך?כורסא ירוקה

אם הוא ישאר איתך ולא ילך לתפילות, אם תביאו נשנושים או מצעים משלכם אם מגעיל לך, אם תתכננו משהו כיפי לשישי בבוקר ותבואו דווקא יותר מוקדם אבל תכנסו לשבת מתוך חוויה כיפית ונחת.. לא יודעת אולי יש לך עוד רעיונות.

לפעמים גם לי קשה עם הצד שלו ואנחנו יושבים ומפטפטים על זה ותוך כדי שיחה צפה הנקודה שיושבת עליי כבד, ואז חושבים איך להקל.

אני לא מלאכית וקשה לי מאד עם חמותי, ואני משתדלת מאד ללכת כמה שיותר בימי חול בזמני חופש - לבוא בצהריים לצאת בערב. קשה לי שם שבתות. אבל מדי פעם שעושים מוצאים מה יכול להקל הפעם וככה באים

כל הכבוד לךשירה_11

אם קשה לך עם החמות זה נשמע לי אפילו עוד יותר מאתגר

בעיקר משעמם לי שם ממש

אולי תביאי ספר או עיתון?כורסא ירוקה
משחקים לילדים
לשבתות הבאות- מה אם תזמינו אליכם?מרגול

נשמע שהקושי הוא סביב האירוח החומרי אצלה , והקשר האישי טוב.

אז אולי תזמיני אלייך, כך הקשר ישמר בתדירות שנעימה גם לבעלך, לך, לילדים.. וגם תהיי בבית המסודר שלך, עם גינה שנחמד לך לצאת איתה עם הילדים וכו

תגידו הגיוני שאני לא מספיקה?חולמת להצליח

אני מרגישה הרבה פעמים במרדף אחרי הזמן,

אני עם תינוקת בת חצי שנה ב"ה בבית (וחוץ ממנה יש עוד 3 ילדים)

ומרגישה שיש מלא דברים להספיק, בעיקר מלא כביסות לכבס, לקפל ..

אני תוהה אם זה הגיוני.

לפני שהיא נולדה גם עבדתי וגם היה לי זמן לבית,

עכשו מרגישה בעומס ממש, לא מבינה איך נשים יוצאות גם לעבוד בשלב כזה.

יש לי רק הזדהות...אוהבת את השבת

ויש לי גם תהיות אם אני עובדת מספיק יעיל בבית, כאילו אני יודעת שלא, ותוהה איך להתייעל....

באלי ללמוד מכאלה שיש להן נגיד רוטינות או על מיני שיטות

אצלנו ערימת הכביסה חולקת איתנו תשלומי ארנונהנעמי28

ברור שהגיוני.

את רגע אחרי לידה, המשפחה משנה צורה, לוקח זמן להתרגל ולהשתלט על המצב החדש.


ואצל הרבה זה ככה גם לא אחרי לידה, החיים עמוסים, ואין לי כוח להשתעבד לכביסות, למדתי לשתות קפה ולקרוא ספר גם מול ערימת כביסה. וסבבה לי ככה.

אם התינוקת צריכה הרבה ידיים או לא ישנה טובשיפור

זה ממש יכול להכניס לקושי לתפעל את הבית.

אם זה בעיה ספציפית של כביסה, אפשר לחשוב על פתרונות נקודתיים. מתי במהלך הלוז אפשר להכניס? אולי הבעל או הילדים יכולים לעזור?

היא ב"ה די רגועהחולמת להצליח

אבל רוצה הרבה יחס, אז חלק מהזמן אני גם חושבת ומשחקת איתה.

נראה לי שזה הגיוני לגיל לא?

העומס הולך וגובר עם השנים...מתואמת

גם בגלל כמות הילדים, גם בגלל הכוחות שלפעמים הולכים וכלים...

השלב שלך (מניחה שהגדול בילדים עוד לא מספיק גדול) באמת קשה, כי עוד אין עזרה ושותפות של הילדים.

בכל אופן, זה הזמן למצוא קיצורי דרך, גם במחיר של דברים לא מושלמים. אני למשל כבר מזמן ויתרתי על קיפול כביסה - פשוט מניחים בסלסילות בארון את הבגדים או במגירות. ואז גם ילדים צעירים יכולים לעשות את זה, בעיקרון... (עדיין יש לנו ערמות לא נורמליות, ומאז פסח למשל עוד לא הצלחתי להשתלט עליהן, אבל זה יחסית מאוזן)

ועם כל זאת -

כדאי לבדוק שאת במצב פיזי ונפשי טוב, כי לפעמים זה יכול להשפיע על התפקוד...

אפשר למצוא פתרונות טכנייםאיזמרגד1
לטיפול כביסה אפשר להחליט שחלק מהכביסה אוהכולה את לא מקפלת אלא שמה בסלסלות, אולי להביא בחורה שתקפל... דברים שיקלו עלייך ויפנו זמן
מזדהה ממש ממשאנונימית בהו"ל
בדיוק עם אותם נתונים רק שחזרתי לעבודה ומרגישה במרדף אחרי הזמן.. מנחמת את עצמי שזה יסתדר קצת ככל שהיא תגדל בעז"ה
מזדהה ממששמ"פ

רק עם 2 ילדים וגם עם 1 לא הגעתי להכל...

הכביסה עוברת ממקום למקום

נראה לי אני אקח נערה שתקפל לי

אפשר לנצלש לכמה נהוג לשלם ?

אצלנו ביישוב משלמים 25 שח "לשעה או לסל"הדרים
לא הבנתי סל לוקח שעה?עדיין טרייה
אני מקפלת אולי 4 סלים בשעה
שעה של קיפול אם קיפלה יותר מסל ברכה . אם היה רקהדרים
סל אחד אז 25.
תודה!שמ"פ
בעיר זה יותר יקר ? 
אצלנו בעיר זה 25 שקל לשעה ומספיקים יותר מסלאנונימית בהו"ל
זה כלוםשלומית.

ואני גרה ביישוב ממש פשוט.

מעניין, באיזה גיל הבנות שמקפלות?

אצלינו זה תלוי בגילשיפור

ילדה בכיתה ה' לוקחת סביב 15

בתיכון סביב 25

מנצלשתשמעונהאחרונה
אחותי אמרה לי שבאזורה ( ישוב גדול) זה לא יורד מ40 לשעה של קיפול... 
הגיוני . אני אחרי לידה עם בן שלושה חודשים, ילדהדרים

שלישי שלי, ברוך השם ילד מאוד נוח יחסית ולא דורש הרבה ידיים ועדיין מרגישה שאני טובעת בערימות של כביסות אם זה קיפולים אם זה להפעיל אם זה כלים אם זה להכין צהריים או ערב . ובעבודה (אני עובדת בעבודה תובענית) עושה הכל תוך כדי ואחרי העבודה . ויצא לי מלא לחשוב על זה עכשיו בחופשת לידה איך לעזאזל הבית שלי מסודר גם כשאני עובדת כאילו אלוקים נותן כוחות של סוס … זה לא נורמלי בית זה משרה מלאה בית וילדים … אז בשילוב עם קריירה בכלל.

קחי טיפים ממני בתור אחת שהבית שלה מסודר כמעט תמיד אבל קחי מה שמתאים לך:

בכל יום אני ממיינת את הכביסה לצבעים , כלומר נדיר שהיא בסל, מבקשת גם מהילדים כשמורידים בגדים למקלחת שישימו פה שחור ופה לבן וכו. ככה תמיד יש לי את המכונה הבאה להפעלה בקלות.

משתדלת שכביסה לא תצטבר אבל כמובן שלקפל ישר מהמתקן זה חלום ואין זמן לזה אבל גם כשמצטבר יש לי איזה ערב בשבוע ששמה שעון אומרת אוקיי שעה מעכשיו מה שהספקתי הספקתי, לרוב שעה של קיפול מספיקה לערימה מפלצתית שמה לי ברקע בינתיים איזה שיעור תורה או פודקאסט (מחזירה לארונות למחרת רק שזה שנאת חיי להחזיר לארונות).

בכל בוקר מפשירה משהו (אם מתכננת להכין בשרי לא תמיד), הולכת על מתכונים קלים, קוביות חזה עוף בסיר, פרגיות עם סילאן, עוף בתנור, אורז וכו'.

וכן השעה 16 מגיעה לי בשניות כי כל זה קורה בין כל ההנקות והזמן בטן וכו וגם מנסה על הדרך טיפה לשבת לקרוא משהו או סתם לישון (לרוב יש לי לעצמי איזה 40 דק או שעה ). אבל ואבל גדול אני מאוד רוצה להוריד הילוך ולהבין שלא תמיד הבית חייב להיות מוזיאון כי הייתי רוצה יותר לקרוא ולנוח ומרגישה לפעמים שלא מצליחה לעשות את זה כשיש מה לעשות ותמיד יש מה לעשות . 

תודה על הטיפים ושאלהחולמת להצליח

כשאתם ממיינים את הבגדים ב איפה אתם שמים אותם לפני הכביסה?

אני מכבסת כביסה בנפרד לתינוקת, כביסה צבעונית, כביסה כהה וכביסה לבנה וגם מגבות.

אני שמה חלק על הרצפה בחדר כביסהבתאל1

וחלק בסלי כביסה.

יש לי סלי כביסה שנערמים אחד על השני...אחד גדול ומעליו עוד שניים קטנים יותר. ואז ככה אני ממיינת לפי צבעים.

אבל מזמן כבר לא עשיתי ככה... הרבה פעמים אני פשוט לוקחת מכל הסלים מה שנראה לי צריך כביסה עכשיו. לפעמים אם יש לי יותר זמן אני ממיינת לערמות ואז מכניסה לפי סוגים/צבעים חזרה לסלים. 

זה באמת עמוסבתאל1

העניין הוא לנהל את העומס ...

לא יודעת מה הלוז שלך...

דווקא קיפול כביסה אפשר לעשות בנחת על הספה כשהתינוקת משחקת לידך על משטח פעילות או משהו...

בכלל הכל תלוי איך התינוקת ,אם היא נותנת לך לעשות משהו או כל היום מעסיקה אותך.

בזמני שינה שלה תנסי לתקתק דברים שאי אפשר לעשות יחד איתה כשהיא ערה. כמו לבשל, ניקיון..

אולי יעניין אותך