לי לקח אחרי כל לידה איזה חצי שנה להתארגן על עצמי מחדש.

ילד לוקח מאיתנו הרבה כוחות גם פיזיים וגם נפשיים. כל אחד והקצב שלו עם ההתמודדות עם הדברים.

ב"ה בדרך כלל, ילדים לא באים בשישיות. יש לך זמן לגדל את הילד ולגדול איתו ולהבין איך להסתדר ואיפה למצוא את עצמך בסיפור. המצב גם נראה אחרת כשילד קצת גודל ולא צמוד לאמא 24 שעות. 

אחרי שתסתדרי עם עצמך תוכלי לאסוף כוחות ורצון לעוד ילד ואח"כ אולי לעוד אחד... כל דבר בעיתו.

מומלץ מאוד למצוא זמן לעצמך לפחות פעם בשבוע להיות בלעדיו ולעשות משהו שאת אוהבת. משהו שיחזיר לך את עצמך ויתן לך כוחות חדשים להמשיך לגדל אותו בשמחה.

אבל אם את תהיי מחוקה מרוב אוצרות לא עשית בזה טוב, לא לך ולא לאוצרות שלך.

אז תהיי חכמה. תני לעצמך להתאושש. וכשתרגישי שאת יכולה אז תנסי.

אני בחים לא חשבתי על עוד הריון אחרי חמישה חודשים. (הקטנה שלי בת חמישה חודישם. אין בכלל סדר יום עדיין, יש עייפות, יש ב"ה עוד ילדות לדאוג להן, יש בעל, יש את עצמי..- מה עוד הריון עכשיו? )

לא סתם אמרו חז"ל שאחרי לידה לוקח שנתיים להתאושש. הם ידעו על מה הם מדברים. ועדיף שתלדי כל שנתיים או שנתיים וחצי בנחת ובטוב מאשר שתלדי 4-5 כל שנה ואז יגמר לך האוויר ותהיי גמורה לגמרי.

זו דעתי, בכל אופן.

כמובן שהקב"ה מנהל פה את העניינים, אבל ככל שזה נוגע לשיקולים שלנו- בעיני הכוח שלך הוא שיקול משמעותי מאוד, את עיקר הבית.

הכוח

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

פגשתי אמא ל7 ילדים ושאלתי:

"איך את מסתדרת עם 7?! אני עם אחת וקורסת."

והיא, אשה חכמה ביותר, ענתה לי:

"בגלל זה ה' מביא אותם אחד אחד, ולא 7 ביחד"

מתרגלים, מתאוששים, מצליחים לחזור לעצמך ואז... מתחילים לחשוב על הבא.

בהצלחה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נכון, זה לא פשוט

גם אני רוצה בעז"ה הרבה ילדים וכל הזמן מתפללת לקב"ה שיתן לי כוחות

אז אני רוצה לתת לך קצת כוחות וקצת עידוד.

1. כמו שכתבתי- תתפללי, דברי עם ה', הוא מקור הכוח.

2.תינוק אחד זה לא פשוט ולי היה יותר קשה סביב גיל שנה ולכן ממליצה בחום אל אף הקושי לא לחכות יותר מדי במרווח בין שני הילדים הראשונים, זה מאד משמעותי, נכון שבהתחלה זה מעט קשה אך איך שהקטן מתחיל להגיב (מקסימום 5-6 ח') את תרגישי בהקלה, הם יעסיקו את עצמם, יהיה להם חברה ואת תהי יותר משוחררת.

אני זוכרת שבהריון של בני השני אמרתי לגסתי שהייתה עם 3 קטנים, "איך את מצילחה להכין כ"כ הרבה? אני עם אחת ולא מצליחה כלום, מה יהיה אח"כ" היא ענתה לי שאח"כ יותר קל כי הם משחקים ביחד-וזה ממש נכון.

3. הריון לוקח 9 חודשים, זה לא שאת בהריון ואחרי יום-יומיים יש תינוק, הילדים גדלים וזה כבר לא אותו קושי.

4. פעם שמעתי מאחת הרבניות אצלנו שיש לכל אדם מנת קושי יומית/חודשית וכו' שצריכה להיות לו, הקושי יכול להגיע בבת אחת משהו גדול או להתחלק לקשיים קטנים, אני מרגישה שזה ככה גם עם תינוקות, הקושי מתחלק לפי מספר הילדים..

5. כתבת שאת מנסה לדמיין את עצמך עם שניים- האם בדמיון הם באותו גיל או בגילאים שונים? האם הסתכלת פעם על תינוקות בגיל שנה וחצי וראית את ההתפתחות שלהם? הם כבר ישנים לילה, אוכלים אוכל מסודר, מעסיקים את עצמם חלקית, מבינים, מתחילים לדבר- כל זה מאד מקל על ההתמודדות.

יש עוד הרבה דברים,

והכי חשוב זה באמת להביא את הילדים מתוך שמחה ורצון ואם אין את זה עדיף לחכות ולעבוד על עצמנו, להתחזק עד שנרצה..

בהצלחה רבה וגידול נעים

הרבה נחת

ככל שהוא יגדל יהיה לך יותר קל..

לא דומה ילד בן 6 חודשים (שאז מתחיל כל הכיף איתם כי הם ממש נהיים ילדים קטנים) לילד בן שנה.. לילד בן שנה וחצי.

וכמובן שמהריון להריון את צוברת יותר נסיון ומכירה את הכוחות שלך יותר..

בהצלחה!!!

פעם גם לי היה חלום למשפחה ענקית- היום אני רק חושבת על השלב הבא.

ובעז"ה הקב"ה ייתןת עוד כוחות להרבה שלבים.

בדיוק לפני כמה ימים, דיברנו משהו על אם יהיו לנו בנות, וחשבתי לעצמי- כמה ילדים יהיו לי? 5? 8? 10? 

ולא היה לי מושג! 

מעבר ל3 (יש לי ב"ה 2 ועכשיו אני מתחילה לחשוב על האפשרות של 3..) הכל נראה לי כ"כ ענק..

ויופם יבוא- הדברים ירגעו, תתחילי לנשות ולהנות מכל העסק, ויבוא לך רצון לעוד אחד. ותתחילי להבין איך זה יכול להסתדר כי התינוק שלך כבר יגדל ויתחיל להיות סדר יום ועצמאות.

ותחזרי לישון בלילה

ואז בעז"ה צזכי לעוד אחד- ושוב ההתחלה קשה, ויקח קצת זמן, ותתרגלי.

תנשמי, קחי את הזמן. תחיי ותהני ממה שיש לך עכשיו. זה עוד יבוא.

אני מכירה אישה , שבאופן עקרוני הכריזה , שהיא לא רוצה ילדים , והיום יש לה שבעה (התחתנה צעירה). היא אמא נהדרת למרות שלא תכננה אף אחד מהם .

מצד שני במקרה שלי -רציתי תמיד משפחה גדולה ובסוף זה לא קרה.

צריך לדעת איפה הרצון מונח , לעשות מה שיכולים ,ולדעת שמי שמחליט בסוף זה הבוס למעלה . 

אי אפשר לתכנן שום דבר, רק לקוות ולהתפלל..

אני זוכרת שכשהיו לנו 2 ילדים, האחיין הקטן והחמוד שלי (היה אז בן 6-7 בערך) חישב את חישוביו והודיע לי ולבעלי- "אתם צריכים שיהיו לכם 8 ילדים" (אולי לא אמר בדיוק כך, אבל זאת המסקנה הסופית) 

הודעתי לו מיד שאת זה יגיד לאשתו. ואני לא מתחייבת ל8 ילדים. בזמנו זה היה נראה לי המון!

גם עכשיו זה נראה לי המון. אבל בינתיים אנחנו כבר עם חמישה, ובעז"ה בעוד חודש+- נהיה כר עם שישה, אז אנחנו מתקרבים למטרה שלו

מה שאני מרגישה זה באמת- לא לחשוב יותר מידי על העתיד הלא נודע והמפחיד, אין לנו מושג מה ה' ישלח לנו..

רק להתפלל ולעשות את ההשתדלות שלנו לחיים טובים ומאושרים, מלאי בריאות נפשית ופיזית..

לידה קלה , ידיים מלאות ובריאות לכל החמודים חזקי ואמצי!

באמת קשה

בשביל זה הסוד הוא שבתכליס מתכננים ילדים אחד אחד!

שיכולים

אז הולכים על הילד הבא...

הרי לא כולם תינוקות

ולא יולדים תינוק

שיש כמה אז הגדולים עוזרים וכו

פיקדון מה'!

לא יעזור כמה תתכנני, הכל בידי בורא עולם

ה' בכל מקרה לא נותן לך עוד ילד כשאת לא מסוגלת, והוא מכיר את כוחותייך היטב (אולי יותר ממך...)

בכל מקרה, אם אחרי כמה ילדים את מותשת +נסיבות החיים הנספות- אפשר לפנות לרב ולשאול בעצתו.

יש רב חכם שאומר שלפעמים דווקא כדי לגדל משפחה ברוכת ילדים צריך לפעמים למנוע לתקופה.

אבל- כל זה בעצת רב איך וכמה זמן.

עכשיו- תניחי להתלבטות.. תני לעצמך זמן להתחזק ולהתרגל,

ובהמשך תוכלי להחליט בבריאות גופנית ונפשית

ליעקב אבינו היו 12 ילדים מארבע נשים. את לא צריכה להתחרות בארבע. תהיי עצמך לפי כוחך. את עדיין בתחילת הדרך. אין קיצור הליכים, באחד מי יודע כתוב תשעה ירחי לידה. לא תשע שנים אבל גם לא תשעה ימים. לאט ובנחת. 

כשנולדה לי הבת הבכורה, חשבתי לעצמי - איך אוכל לאהוב ולטפל בעוד ילד? הרי כולי מלאה בה. ואז חמותי ז"ל אמרה לי משהו כל כך נכון, עם כל ילד שנולד, את מקבלת לב נוסף. את לא צריכה לחלק את הלב שלך בין הילדים, את מקבלת לב נוסף עבורו. אני מרגישה שזה בדיוק כך. עם כל ילד שילדתי הרגשתי שקיבלתי איתו את כל מה שאני צריכה כדי לגדל אותו. תתארי לעצמך איזה עושר פנימי זה שיש לך 10 לבבות!

כמובן שכל אחת צריכה להכיר את עצמה, מתי יש לה כוחות ורצון לילד נוסף. לדעתי, אסור ללדת ילד לא רצוי. כל ילד חייב להרגיש שהוא נאהב ורצוי כמו בן יחיד. 

אל תגידי לעצמך "לא חושבת שמתישהו ארגיש ככה"..

את עוד צעירה, הרי דברים מתפתחים, גם יכולות, גם אמון עצמי, גם נסיון.

את עושה טעות גדולה שאת "מנסה לדמיין לעצמך"... אל תבהילי את עצמך. אדם שמטפס בהר למשל, אם ינסה לדמיין לעצמו עד למעלה - עלול פתאום להרגיש ללא כח..

אבל אם ידע שאם הוא הולך בעקביות, מגיע. אז ילך צעד אחרי צעד, ייהנה מהאתגר, מהחוויה, מהתעצמות הכחות. כשיגיע, יראה שהוא עם יותר אמון עצמי, עם יותר כח ויכולת.

באמת תודי לה'. זה דבר ראשון. גם אמיתי - וגם עוזר להפנים כמה זה נחמד וגדול.

וגם - אכן תנסי לסדר לעצמך בפנים, בהתבוננות נינוחה, לא בפעם אחת, איפה המקום של הילדה שבך, ואיפה האשה והאמא. תנסי להגיע לשורש האחד של כל אלו - הכל זה הטוב הפנימי שה' נתן בך, והוא מתבטא בצדדים השונים. 

יש צד של ענוה והתבטלות כלפי ה', כגמול עלי אימו (אפשר לקחת לימוד מהילד - כך אנחנו מול הקב"ה), ודווקא מתוך זה - מקבלים כחות ונתינה, למשפחה, לילדים.

וגם בפעל, להקדיש זמן לעצמך, זמן לביניכם, זמן לילד. לא להתבלבל ולא להיבהל...

ואל תחשבי שאת היחידה ש"נתקלה בזה".. מצוי לגמרי. וגם - בוואריאציות שונות - אצל תפקידים נוספים שפתאום האדם מוצא את עצמו בהם בתפקיד ה"גדול", כשהתרגל שזה בכלל שייך להוריו, או ל"גדולים" אחרים...  זה חלק משמח  מהחיים, בהתחלה אולי קצת "מבהיל", אח"כ רואים שעל בסיס מה מקודם, בונים קומות נוספות בלי לאבד את הטוב שלפניהם. אדרבה, קומה מעצימה קומה, לשני הכיוונים.

תבטחי בה', תאמיני בכחות שבך, תתקדמי צעד אחר צעד בלי "הַבהלוֹת" - ותראי שאת יכולה לגמרי, אחראית לא פחות משאר בני אדם (אדרבה, תופסת ברצינות..), וגם לא מאבדת את כל הטוב והחביבות ממה שרכשת מקודם.

הצלחה רבה, בנחת, בשמחה, ומלא ילדים... בעז"ה, מתוך מוכנות, כחות חיים ויצירה.

תמיד רציתי המון ילדים ותמיד הייתי עושה בייביסטרים מאז שהייתי קטנה והייתי בטוחה שלא תהיה לי בעיה לגדל ילדים בקלות....

אבל אחרי הלידה ממש חטפתי שוק!!! היה לי נורא קשה לאבד את החופש שלי, לאבד את הספונטניות, שמישהו יהיה תלוי בי ושאני אהיה תלויה בו (יותר נכון בה) כל הזמן....היה לי נורא נורא נורא קשה

הבית שלי היה נראה זוועה. לא שטפתי את הרצפה עד שהתינוקת היתה בת 8 חודשים!!!!!! (למזלי בעלי שטף כל שישי בצהריים)

בקושי הצלחתי להשתלט על הכלים בכיור...ולא ידעתי איך אני אצליח לגדל אפילו עוד ילד אחד

אבל לשמחתי נכנסתי להריון כשהתינוקת שלי היתה בת 5 חודשים וכשהיא היתה בת שנה וחודשיים נולד לי בן

ואני חייבת להגיד לך שזה לא ייאמן אבל עם הילדים באים הכוחות!

אני הרבה הרבה יותר חזקה ויותר שלווה מכשהייתי כשהיתה לי רק ילדה אחת

נהיו לי כוחות חדשים

פתאום אני הרבה יותר מצליחה לדאוג לסדר של הבית, לאוכל, לילדים...

נכון שיש הרבה יותר קשיים ולפעמים יש רגעים שבא לי לעזוב הכל ולברוח! אבל סה"כ הם האושר שלי ועכשיו אני מרגישה יותר מתמיד שאני מוכנה ורוצה ויכולה לגדל עוד כמה כאלה

הילד הראשון זה שוק מוחלט

לצרף עוד ילד זה גם מסובך ומערער הכל.....

אבל ברגע שמתרגלים הכל הופך להיות טבעי כמו שזה אמור להיות....

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.