בעיקר של אמא שלי...

לאט לאט מתחילה לקבל ביטחון באינטואיציה שלי עצמי, ופחות לשאול את אמא שלי על כל דבר.

שומעת על שיטה או על דרך, מתעניינת, ומחליטה ע"פ האינטואיציה אם מתאים לי או לו.

ועוד משהו חשוב- עם כל המידע והעצות והשיטות שיש היום ושכולנו חשופות אליהם מי יותר ומי פחות, בסופו של דבר ילד צריך את הלב של אבא ואמא שלו. אז מעבר להכל- זה הלב.

את הילד גם אם נראה שהכל בסדר ובדרך כלל אני די צודקת

אצל אימא שלי זה לא עבד- עובדה, מה שהיא עשתה מניסיון שלה או של מישהו שבאמת יודע אז זה הצליח

כשהיא הלכה על תחושות בטן בדרך כלל זה היה ממש לא נכון

כשאני פוגשת שיטה מאוד אופנתית  שמריחה לי כמו דת עם כללים ועקרונות ואיסורים אז לדעתי כדאי להתרחק מזה כמה שיותר גם אם נשמע מעניין והגיוני

ובקשר לקורסים אז מרצים וכתבים צריכים להתפרנס ובשביל זה כנראה צריך לחדש דברים אז לקחת הכל בעירבון מוגבל

נגיד יש מנחת הורים שכל התנהגות רואה כתוצאה מתקשורת אימא-ילד, אבל באמת לפעמים זה נכון ולפעמים זה לא נכון

לדוגמא ילד בן שלוש פתאום לא רוצה לגן אז יכול שהוא באמת רוצה שאימא תישאר או תיקח אותו הביתה ויכול להיות שילד אחר מציק בזמן האחרון, יכול להיות שהוא לא מרגיש טוב ועכשיו מתחיל לעלות חום, יכול להיות שהוא נפגע ממישהי מצוות הגן

או דוגמא אחרת - הורים מסיבות לא ברורות מחליטים ללמוד הורות משבטים מוזרים שהאמת אפילו אף פעם לא פגשו אותם ומכירים רק פרשנות מאיזה ספר ומתחילים באדיקות ליישם מה שכתוב שם.

או טבעונות קיצונית- פגשתי שכנה וסיפרתי שלקחתי את ילדי לרופא שיניים וקבעתי תורים לסתימות והיא אמרה לי שצריך לבדוק טיפול טבעי ואסור ללכת לרופא בקופת חולים

או בחברה שגדלתי יש דעה שצריך להשקיע חזק בהתפתחות הילד - אז מכירה מישהו שהיה רשום לחמישה חוגים כדי להתפתח כמו שצריך

בכל המקרים האלה להורים יש איזה תפיסה אם כללים ואיסורים והם הולכים לפי זה בלי לחשוב

חמותי חושבת וגם אימא שלי חשבה או הרגישה עם לב של אימא שאם ילד משתעל צריך לתת לו דחוף הרבה אנטיביוטיקה בלי מרשם ובמינון שנראה להן ושתיהן נשים אינטלגנטיות עם תואר שני אבל במקרה הזה לב של אימא אומר להן להציל את הילד ושום ספר, שום רופא לא יכול ולא הצליח להסביר שאסור שזה מסוכן שזה הביא ל אשפוזים מיותרים שזאת בעצם הייתה הסיבה להרבה בעיות ומחלות שפתאום צצו, אבל אין עם מי לדבר - לב שלהן אומר, 

אני זוכרת שלקח לי כמה שנים להסביר לבעלי שזה לא עובד ככה, שלפעמים תרופה מועילה ולפעמים מזיקה ושלא מסתמכים על לב של אימא בעיניים עצומות

מעבר לזה, גדלים ולומדים מהניסיון.

לא אוהבת לקרוא יותר מדי את כל הספרים האלה, או ללכת לסדנאות האלה. יש קצת טיפים שאני לוקחת מדי פעם, יש אנשים עם נסיון וחוכמה. אך להדבק למשהו מסויים - לא עושה לי טוב...

כשבאמת היתה לי שאלה עקרונית בחינוך, שהרגשתי שאני לא מצליחה לפתור לבדי, ניסיתי ושאלתי הרבה יועצים/פסיכולוגים וכו'. אבל את מרגישה בסופו של דבר, מי מדבר לעניין ומבין לעומק ונותן עצות טובות ומי - פשוט לא קולע למטרה.

בסוף היתה מישהי שכן "דיברה אלי" עשיתי כעצתה ובאמת ראיתי שיפור מסויים.

את יכולה לשים אוזן שלך לגב באזור ראות ואם תשמעי שם רעש אז בטוח ברונכיט או דלקת ראות ואם את לא שומעת אז לא יודעים אבל זה סימן טוב

ובקשר לדלקת ראות - בהחלט יכול להיות שזה היה ויראלי בהתחלה ואחר כך התפתח לדלקת אפילו השנה וגם שנה שעברה היה ווירוס שגרם לזה הרבה

ואני מודה- גם עידוד לכך מאמהות 'טבעוניות' יעני שדוגלות בשיטות טבעיות... עודד אותי לכך... בעיקר דרך הרשת.

אני זוכרת שכשאחד הבנים שלי היה בן שנה ועשרה חודשים, רשמתי אותו לראשונה לגנון לחצי יום. עד אז הוא היה איתי בבית.

היה יום הכרות שהיינו יחד בבגן, אבל למחרת הבאתי אותו לגן והוא נורא בכה. רציתי להישאר איתו לאיזה שעה, אבל הגננת סירבה ואמרה שמניסיונה הוא יתגבר אבל רק אם אני אלך..

לא חשבתי כמוה, אבל חשבתי לעצמי שבטח יש לה יותר ניסיון ממני...אז הלכתי, אבל הייתי לא רגועה ונשארתי מתחת לחלון כדי לשמוע מה קורה איתו.

למרבה הזוועה הוא המשיך לבכות במשך חצי שעה רצוף! בכי קורע לב, והגרוע מכל, לא שמעתי את הגננת מנסה להרגיע או לנחם אותו... היא היתה בדעה שזה עובר לבד והוא יסתגל...

לאחר חצי שעה מורטת עצבים נכנסתי בהסאטריה לגן, מצאתי אותו עומד על אותה מרצפת בדיוק כמו שהשארתי אותו, פניו אדומים ונפוחים מבכי... לקחתי אותו בידיים והלכתי הביתה.

בבית הייתי מזועזעת מהסיטואציה... לאחר מחשבה רבה, החלטתי שהוא כנראה עדיין לא בשל להיפרד ממני.

אנשים בסביבתי ניסו להניא אותו מזה, ואמרו שהרב הילדים ככה וכו', אבל אני הודות לחיזוקים שקיבלתי מהמרחב הורטואלי, החלטתי להקשיב לתחושת הבטן שלי.

הגננת כמובן לא שמחה בכלל על ההחלטה שלי, אבל הודעתי לה את זה בצורה חד משמעית כך שלא היתה לה ברירה.

לאחר מס' חודשים נוספים איתי ביית, החלטתי שעכשיו הוא נראה בשל ללכת לגנון למס' שעות כל יום.

לקחתי אותו שוב לגן, והפעם ההתאקלמות שלו עברה חלק!!! בלי אף דמעה! הוא נפרד ממני יפה לשלום, והיה רגוע ושמח בגן (עמדתי שוב ליד החלון והקשבתי...) 

אמנם הגננת הזאת לא היתה הכי חמה בעולם, אבל היא בכל זאת היתה נחמדה והוא עבר את התקופה שם בנעימים...

אגב, הוא המשיך להיות ילד שההסתגלות שלו איטית יותר לשינויים, וכתוצאה מהניסיון הזה, החלטתי לכבד את זה וזרמתי איתו, ב"ה בסוף הוא התרגל לכל דבר(מכנסים קצרים בקיץ... נגמל מטיטול ואפילו השתתף במסיבת סוף השנה בסוף גן חובה!)

אגב, תחושת הבטן שלי היא גם להיפך, שהילד מסוגל ליותר ממה שנראה לעין, וב"ה זה גם מוכיח את עצמו. בעזרת ה' ובברכתו!

בקיצור כדאי מאד לנסות ולהשתחרר מרעשי רקע, לחשוב מה ה' רוצה ממני ולהקשיב  באמת ללב... בד"כ התשובה שם...

אני גם נפגשת בהרבה חוסר לגיטימציה להתנהלות כזאת, יש הרבה קולות שטוענים שאם את משאירה את הילד איתך זה מגוננות יתר וצריך לתת לילד להתמודד והכל. 

זה מדהים בעיני שהוכחת איך שעם קשב שלך לקצב של הילד המעבר יהיה חלק הרבה יותר. 

תודה ששיתפת!

למה שהן מרגישות לגבי הילד שלהן.

כמו שאמרתי היו אלה נשים בדיוק כמוך תחיה דולה שעשו זאת עבורי... אז תודה לכל הנשים המעודדות באשר הן! 

והלואי ואגם אני אלמד להיות כזאת... 

הידע שאני בוחרת לקבל וליישם נבחר מתוך אינטואיציה.

אני אמא לילדה 1 אז משתדלת לקבל הערות ותובנות וקשה לי, אני נורא סומכת על עצמי (שזה מוזר, כי בהרבה דברים אין לי בטחון אבל דווקא עם הילדה אני מאוד בטוחה בעצמי).

ואני דווקא רוצה להזהיר מעודף אינטואיציה. צריך קצת ענווה ולפעמים לכוונן קצת את האינטואיציה כתוצאה מלמידה. יש לי דוגמא שעכשיו טעיתי. הילדה לא היית נראית לי מאוד חולה כי בסה"כ היא התנהגה יפה והייתה די פעילה.ואמא שלי אמרה לי שזה לא נראה לה והיא צדקה. הלכתי לרופא והיא צריכה אנטיביוטיקה. לזהות איך ילד חולה ממש נראה צריך ניסיון שלי עדיין אין וטעיתי באבחנה.

זה היה בשבילי שיעור בענווה. קשה לי לקבל את המסקנות אבל צריך עבודת המידות

גם אינטואיציה צריכה בסיס להתבסס עליו וזה נרכש מניסיון.

ומסננת ובחורת מה שמתאים לי

חולצה ועליה אוברול- אם קר אז פוטר ואם חם אז קייצי

לא מלבישים יותר מדי כי זה עלול להיות מסוכן

כמובן לכסות עם שמיכה. זו באמת עונה משוגעת וקשה לדעת אבל לדעתי את מלבישה אותו מדי הרבה ואם מזיע אז לא טוב

אם המגע נעים- סימן שנעים לו.

לק"י

2 שכבות דקות אמורות להיות בסדר בימים הפחות חמים.

אם הוא מזיע, תורידי לו שכבה.

ושלי מצונן גם מגיל פיצי, ויש הטבות מידי פעם...

תודה לך ❤️

מקווה שלא נדבק ממני כי הייתי ממש מקוררת בשבועיים האחרונים

עד עכשיו הלבשתי בגד גוף ואוברול

כשהיינו בבית חולים אמרו לי לא לשים גם מכנס

אנחנו גרים במרכז לא יודעת אם זה משנה

עכשיו בגלל השרב שהיה הלבשתי לה רק אוברול והיא הרגישה לי חמה ונעימה

לגבי הצינון אנחנו באותו סרט היא כבר בת חודש וחצי ודיי מההתחלה מנוזלת

לא נראלי שצריך לדאוג אלא אם יש חום או מרגישים שיש קוצר נשימה וכו

לק"י

2 גופיות ומכנס אחד. וזה היה בחשוון.

איך יודעים איזה מידה להזמין?

לא צריך ללכת למדוד?

אבל יש לי בת אז אני רוצה את הורודות

זה כבר 49

אולי נעליים שנתקעו להם.

לפי המחיר שמזינים, ביחס למחיר המקורי.

הייתי דואגת להגיד לו בנועם שפחות לשתף דיונים פנימיים.

גם אצלינו זה קורה לפעמיןם ולא תמיד מתאים לי לתת דין וחשבון על השיקולים שלי

לק"י

מסויימים ליד אנשים מסויימים.

חוץ מזה, שלחזור עכשיו זה לא כזה רעיון מצויין, כי קשה למצוא סידור לתינוק בכמעט סוף שנה.

הלוואי ואני הייתי יכולה לחזור רק בשנה הבאה לעבודה. 

הייתי מדברת איתו על זה שאת לא אוהבת שפותחים דיונים אישיים מול כולם.

נשמע שיש מצב שהוא בכלל לא חשב על מה שהוא עונה

הייתי מתחרפנת

ממש לא לפתוח כאלה דברים ליד אנשים כל עוד לא החלטנו

ובטח לא ליד המשפחה שלו

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

יש פחמימות כמו פירות וכדומה.

אז באמת שכדאי ללכת לתזונאית. לי היתה מהקופה מישהי ממש נחמדה, וישבנו ביחד ועשינו תפריט שמתאים לסדר יום הספיציפי שלי.

אבל טיפ הזהב שלי- לקנות לעצמי את הירקות המיוחדים והשווים והחלבונים האהובים שליי בלי להתקמצן על עצמי. 

לך תפריט מותאם לצרכים שלך ולהעדפות שלך.

ממש חשוב שתהיה קשובה אליך- זה עולם שלם שיכול להקל (נניח לשלב בתפריט דברים שאת יותר אוהבת, לשים לב שיהיה מותאם לזמנים שלך..) ראיתי הבדל שמים לארץ כאשר התפריט הוא לא איזשהו משהו כללי לסוכרת שמונחת אלא מותאם לי אישית.

בנוסף, חשוב לדעת שבסוכרת *הריון* כן צריך לשלב פחמימה נכונה הארוחות. חשוב להתפתחות של העובר. מאמינה שהתזונאית תסביר את זה.

עוד משהו- כל אחת מגיבה שונה למאכלים שונים. אצלי נניח אורז מקפיץ סוכר ברמה מטורפת ותפוחי אדמה לא. אצל מישהי שאני מכירה זה הפוך. לכן כדאי לנסות לעשות בדיקות סוכר אחרי כל מיני סוגים של פחמימות כדי לזהות את אלו שהגוף שלך מגיב אליהן טוב יחסית..

דבר נוסף- להקל על עצמך בהכנת אוכל מותאם כדי שיהיה לך קל ופשוט להעמיד לך ארוחה בדקות ובלי להתייאש מראש. למשל- להחזיק בפריזר שקיות של ירקות של ספנרוסט (שעועית/ כרובית/ ברוקולי/ לקט ירקות) וגם חתיכות דג (אמנון/ מנות סלמון) שזה להכניס לתנור, מלח ושמן זית ויש לך תוספת חמימה וטעימה.. כנ''ל להכניס ירקות לסלייסר, להוסיף כרוב חתוך, ביצה קשה, כמה שקדים/ קופסת טונה וכבר יש לך סלט עשיר..

כדאי לדעת: חלב נחשב לסוכר. חלב סויה זה תחליף שלא מעלה את הסוכר ככה.. (ועדיין לבדוק איך זה משפיע עליך)

ובגזרת הפינוקים- זה לא בריא (כי תחליפי סוכר הם לא דבר בריא) אבל לעת הצורך שתדעי שאפשר כשצריך להנות משוקולד בלי סוכר. זה נותן את המענה של הצורך המתוק..

בהצלחה ושיעבור בשלום ובטוב ובידיים מלאות בע"ה!

אחרי שבהריון שביעי צצה לה סכרת שאוזנה עם אינסולין

שבהריון הבא אצטרך גם להיכנס למשטר סכרת

אמהלה איזה מבאס

איך אתן שורדות?????

זה באחוזים גבוהים יחזור

באמת מבאס ברמות

בכל זאת, לדעתי חבל להיות מבואסת מראש...

אבל כן לדעת שיש סיכוי גבוה שזה יחזור

דבר ראשון לשתי אחיות שלי הייתה סכרת גם אז הן עזרו לי עם מתכונים ורעיונות, לחפש אנשים שמבינים ותומכים זה עוזר

מעבר לזה, כמו שכמה כתבו זה פשוט עוזר לא להעלות הרבה, עליתי די הרבה בתחילת ההריון ובמהלך הסכרת ירדתי בהריון 5 ק"ג, ועליתי רק עוד 1 עד הלידה, נראתי מהמם וקיבלתי מלא מחמאות, זה עוזר

דבר נוסף, ממש להקפיד על התעמלות בערב, אני יצאתי כל יום להליכה, לא משנה מה, לפחות רבע שעה של הליכה, כולל בלילה לפני הלידה שכבר לא היה לי כוח, זה עזר לי מאוד עם התוצאות בסוכר בצום בבוקר.

עוד משהו למצוא אוכל שאת אוהבת שלא מעלה סוכר, אצל כל אחת זה אינדווידואלי. אצלי זה היה אבטיח ובמבה. קניתי לעצמי ארגזים של במבה ולאף אחד היה אסור לגעת לי בבמבה.

בהצלחה רבה, תזכרי שזה הבריאות שלך ושל העובר, זה מחזק.

ואם צריך עוד משהו, מוזמנת בשמחה

זה ממש מאתגר סוכרת הריון.

אני זוכרת שבהתחלה היה לי ממש קשה,

ואז קבעתי תור לדיאטנית והיא אמרה לי מה אפשר לאכול בתפריט.

ממליצה מאוד על הקבוצה בפייסבוק:

הריון מתוק-סוכרת הריון

יש שם טיפים וגם מתכונים טובים.

אני מצאתי שם מתכון לעוגות שוקולד שמותאמת לסוכרת וגם פשטידה חלבית טעימה.

וגם ירדתי ממש מלא במשקל, בזכות הדיאטה של הסוכרת, חושבת שירדתי איזה 10 קילו..

בהצלחה רבה! ♥️

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

בת 4.5 עם תחתונים מידה 2-4

בן 6.5 עם תחתונים מידה 4-6

בת 8.5 עם תחתונים מידה 6-8

כולם יחסית קטנים בגודל, אבל לא פיציים.

אולי זה תלוי חברה, או תלוי במבנה גוף ספציפי.

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

אולי בחורף אני אלביש לו חולצה דקה מתחת לעבה.

בדרך כלל אני מלבישה לבנים גופיה גם בקיץ, מתחת לציצית. נצטרך למצוא גם לזה פיתרון.

הוא יהיה בן שלוש רק בכסלו, אבל יתחיל ללכת עם ציצית כשהוא יתחיל את הגן.

גם הציות גדולות עליו. בינתיים אני מלבישה לו רק כשהוא מתפלל בבית, בימים של חופש.

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

שאני אזמין מנקסט מידה 1.5-2.

וכשאני אגיע לחנות, אני אנסה לחפש תחתונים של שרייבר/ רדבק, או בגרביים עד הבית.

מקסימום, מה שיהיה גדול אני אשמור להמשך.

יש מידה 2

שני ב50%

חמישיה מחיר מלא 55

היה נראה טוב