אבל זה כיף להכניס אל הסביבה הזאת קדושה,זה עושה הרגשת שליחות...(דיבורים של מדריכות-_-)
אבל זה לפעמים קשה להיות המשפיע.באמת.
והייתי היום במקום מדהים!
ונתתי להומלסים קצת אוכל

והלוואי שבט"ו בשבט המשטרה לא יגיעו ויהיה אחלה..
ואיזה טוב ה',נכון?

לקבל תדברי תורה שלי...
לא ניסית את הכתה שליכבשהאולי הם כן ישמחו. תנסי אולי?
חוץ מזה זה יהיה כיף שמישהי תהיה יותר דוסה ממני בכתה וסוף סוף לא יקראו לי רבי טליה
יקראו לך ![]()
![]()
דרשתי קרבתיך..אוראל, נעה, יראת וזה.. שמו חצאית ארוכה של שולמית ומטפחת
חבל שלא עלית לקומה שלנו. פיספסת.
גם היום נעה הייתה כל היום עם חצאית ארוכה הרב היה באורות![]()
ואז היא צעקה בחדר אוכל טאטע
הם התערבו על משהו..
קיצר פיספסת...
ולמה שאנחנו עושות בדקות האחרונות קוראים סתימות שכל טוטאלית. אההמ
פיספוס רציני...דרשתי קרבתיך..וכן.אהההממ ממש.
בואי נשאיר את זה בינינוו..לא צריך לפתוח את זה עכשיו..
עכשיו בואי לראות את הספרייה שלי
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)