"במקום בו בעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"
אני חושב שזו צריכה להיות השורה הבסיסית לדיון אם בכלל יש לו מקום במרחב ההלכתי
צריך להפריד את הדיון לגבי פורנוגרפיה ואוננות לשני מישורים, המישור ההלכתי והמישור האישי(כלומר על עצם המעשה מעבר למעשה כלשהו)
אם הדיון מתנהל בציר השני קרי, שבת בוחרת לא להתחתן עם מישהו שראה פורנוגרפיה ושיחת זרעו כי זה מעשה (כמעשה לא כמעשה הלכתי אסור לכאורה) רע ומנוול ואם אדם כזה היא לא יכולה לחיות שיבושם לה
אבל שתהיה כנה עם עצמה ותפסול גם את עצמה או דייט אחר שלא בגלל הבטה בזווית לא מתאימה על מישהי שעברה ברחוב וכן הלאה
דהיינו אישה המוצאת בעיתיות במעשה כי מעשה האוננות כמעשה הוא דבר רע זה בעיה שלה אבל ניחא הרבה מטורפות כאלה אין
במישור השני והמהותי יותר שהוא המישור ההלכתי העניין סבוך הרבה יותר. מקובלני שלאונן זה עבירה חמורה וקשה כמעט כמו לא להתפלל ערבית במניין. ואידך זיל גמור כלומר לפסול על כול בחור שחותך טישו בשבת ועושה שני בתי נירים
הבעיה הקשה בכל הסיפור היא שהאוננות מתחילה כפורקן מיני בגיל 14 ולפני וברגע המעשה הילד לא מכיר וגם אם מכיר לא חושב על ההשפעות שיהיו לזה ומכאן הוא נכנס למערבולת ודנים אותו בגיל 23 על מעשים שהתחיל בלי דעת ומחשבה בגיל 13. אישה שלא חוותה לא יכולה לדעתי לשפוט והשיח צריך להיות שיח של עזרה ותיקון וידיעה שכשתהיה אישה יהיה את הדבר האמיתי ולא יצטרכו חרטות
הדיון הזה הוא אומלל בעיני אני לא מבין בכלל את נקודת המוצא למה לא אשמח שיאירו את עיני
)"
