הוספת מעט גבס לעיסה, זה שידרוג מעולה לקובבות המסורתיות.
(זפת. סליחה, נגמרו לי כל הקללות מההיצע מחמת הידסדסות מואצת)
הוספת מעט גבס לעיסה, זה שידרוג מעולה לקובבות המסורתיות.
(זפת. סליחה, נגמרו לי כל הקללות מההיצע מחמת הידסדסות מואצת)
אני חייבת להראות לך מה עשיתי עם הגבס והחול. היה מסחיק
(תמיד ידעתי. קול מי מתישו)
הכל סובב סביב אותה נקודה: בואי לראות.
(טוב. היום התחלתי להשתמש בחדש)
תודה. החיים המוזרים.
(כתגובה על השלט שבנות תלו בדלת הכיתה שלי: י"ב 2 המווווווווש,
המורה שלי התחילה להדגיש את ה וווו'ים בכל מיני מקומות. כמו מוווווווווזרים.
וזה משעשע.
)
פחחח. העיקר שהיא נהנת 
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)