אני חושב שדווקא ה"שלוה", "לא משנה.. כולם..", היא ה"מזעזעת", אם כבר..   גם מדרכי התשובה, שהאדם כן יקח ברצינות מה שנכשל, יתחרט באמת ויתקן באמת - לא יתייחס בשלוות הנפש. לא כך במקורותינו. אלא מה? אכן, אם קרה, שלא יתייאש. שיאמין בקלותה של התשובה. רוצה באמת - יכול באמת. אבל לא ליצור מראש יחס של "לא נורא". הרי היא מדברת לכתחילה, ולא מדברת מן הסתם על כך שמישהו נכשל במקרה, אלא שהוא "עוסק בכך" בקביעות ח"ו, "אפילו אם הוא תורני" וכו'.. שזה כמובן לא נכון, תוצאה של חרדות שבאות מהצגת מציאות מעוותת.

ובוודאי ש"כן משנה במה". יש דברים שמשפיעים יותר מאחרים על בין איש לאשתו. חבל להתעלם מכך. יש דברים שבוודאי איכפתיים לבחורה, כי נוגעים לתחום שעתיד להיות "שלה", יותר מאשר דברים אחרים.

זה לא "העולם". לא העולם שהיא בצדק רוצה בו. וזה שהדבר "מפחיד ומזעזע" אותה עקרונית, זו בריאות.

יש מי שהיה מפחיד אותה אם היתה יודעת שהבחור גונב בקביעות, אפילו שהוא מידי פעם מתחרט על זה. יש מי שמצער אותה אם הוא עוסק מרצונו בקביעות בדברים ששייכים, הפוך, לעולם של נישואין.

אלא שאכן, צריך להאמין שיש הרבה לא כך. ויש כאלה שעלו גם אם נכשלו בעבר, ואינם שם. לא לרצות להתחתן עם מישהו שזה "עיסוקו", לגיטימי מצד בחורה כזו. יש רבים וטובים שלא עוסקים בזה.

אם יפול - קם. אבל להפוך את זה להקלה במשמעות-החטא, זה כבר אחרת.

וכמו כן, להפוך משהו שהוא התנהגות קבועה מכוונת, ל"נפילה" שקמים ממנה, זה אחרת. אף כי גם מזה ניתן לשוב, ואפשר בינתיים להוסיף זכויות, ואסור להתייאש מהתקנה.

וכמו כן, לא להבדיל בין מה שבינו לבין קונו, לבין ההשלכות לזולת - זה אחרת. לא כל מה שהוא הירואי מבחינת מאמציו כלפי שמיא, טוב גם למי שאיתו. תלוי במה מדובר, בענין וב"קביעותו" ובהשלכותיו.

בלי חגורת בטיחות (ועבר על ונשמרתם) או התפתה לחלל שבת כמה פעמים

או דיבר לשון הרע ועוד עברות חמורות אחרות

למה העניין של הנפילות כן מזעזע בנות ועברות אחרות לא?

או יותר מביטול תורה? 

באמת אני שואל, מה גורם לך להרגיש ככה?

זה משנה לחלוטין.

הבדל שמיים וארץ.

פלא שצריך בכלל "להסביר". דבר ששייך למה שבין איש לאשה. מעוות את ההסתכלות. מכניס כל מיני "אחרות" בראש, פוגע בטהרת הקשר, פוגע באפשרות לבנות יחס נפשי נינוח, בהדרגה, כאשר עיסוקו בקביעות בתאוות כאלה מכיוונים כאלה.  פלא שבחורה רוצה מישהו שלא "מסתכל" על פרוצות באינטרנט בצורה כזו דרך קבע?..

מלבד מה שאכן ב"קדושה", בוודאי שפוגע הצפת ההתבהמות. כל עבירה בוודאי פוגעת. אבל יש כאלה שיותר באופן ה"סגולי"-פנימי בלבד, ויש כאלה שגם מהצד הנפשי הגלוי.

ולא עושה זאת כעת

ואינני מסכים שזה פוגע יותר מהעברות שמניתי

לפחות כשזה עדיין "קיים", חלילה.

ב. היא לא דיברה על ה"עבר", בהנחה שלא השאיר עקבות קשים בדמיונות ביחס לאשה, ביכולת לבנות קשר נפשי עדין קודם וכו' -

אלא על מי שבהווה עוסק בכך, "גולש" במכוון. זה מה שהבנתי מהודעת הפתיחה של השרשור, ולכך התייחסתי.

דברים חמורים יותר על דברים אחרים

עזבת את חז"ל ואמרת שאני בעצמי יודע שזה כמו שאת אומרת. 

אבל אני חושב שהסיבה שזה משפיע על הנפש זה בגלל השדר של החברה

ולא בגלל שזה באמת חמור יותר מדברים אחרים. 

אני תוהה אם את (ועוד בנות) פשוט מרגישה ככה בגלל שדר חברתי כלשהו 

ולא בגלל משהו שקשור באמת ליהדות

שעכשיו שהיא בעלת תשובה מעלתה גדולה מהמעלה שלו. 

ברמב"ם כתוב, למשל, שבע"ת גמור זה שלא עובר עם אותה אשה על אף שרוצה בה - אז זה אומר שעם מישהו כזה, שרוצה במישהי אחרת - צריך להתחתן? 

לא תמיד ה"מעלה הרוחנית" קשורה בהכרח לנושא הזה. שלא לדבר כאשר נושאים "חוויות" וכד'. לגיטימי לגמרי שאדם לא רוצה מעבר לגבול מסויים, כי מדובר על יחודיות של נישואין. וזה לא אומר כלום לשלילה על מעלת בע"ת. ולעיתים, הדרך הנכונה, במקרים "קשים", היא לקחת מישהו שגם עלה/תה מאותו דבר; או שבאמת לא איכפת לו.

בדיעבד...

קשה לי להאמין שהייתי מבטל על זה אירוסין,

לא בלי שיחה מאוד פתוחה וכנה על זה, ובהחלטה משותפת.

לפני - לא רוצה לבוא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון...

והגבר המצוי... רק על עצמי לספר ידעתי...

אגב, לא שהאברך הנ"ל לא היה פגוע ומזועזע...

פשוט כל אופציה אחרת היא גרועה יותר.

כל נפילה רוצים שתהיה האחרונה...

מדובר על זוג נשוי (!!!!)

מה לא עניין שלו פה...?!

סתם התנפח פה כל העניין הזה..

לא צריך להגזים. אף יהודי דתי לא רוצה בזה ואני מאמין שאם בטעות קפצה איזו פרסומת ישר סוגרים אותה.

בסה"כ נלחמים ומצליחים.

יש אנשים רבים וטובים ולא צריך להסחף ולחשוב כאילו כולם נכנסים וזה מה שחושבים עליו כל היום.

תמונה מעוותתת של המציאות.

הכל בסדר.

צריך לשים סינון בטלפון (אם אפשר לעבור לטלפון כשר זה הכי טוב) ובאינטרנט בבית (אם אפשר בלי אינטרנט עוד יותר טוב), להעיף את הטלוויזיה (אבל זה בלי קשר לנושא חחח) ולהתפלל לה' שיעזור בכל מה שעושים וגם בנושא הזה.

זה לא צריך להרוס דייטים ולא להעסיק את המחשבות כל היום. להיות מציאותיים.

נכון שיש דברים בעולם וצריך להיות מודעים ולטפל במה שצריך ובמיוחד בנושא הזה שהוא רגיש וחשוב - לא צריך להדחיק שום דבר אבל לקחת דברים בפרופורציה.

קחו עצה - מה שאתם מצפים מבן/בת הזוג שלכם - תצפו גם מעצמכם. וזה מכוון לגברים ונשים. יהיה לכם יותר קל להלחם ולהמנע מנפילות.

בהצלחה לכולם בע"ה.

ה' אוהב אותנו, דואג לנו ושומר עלינו !

את תחפשי מישהו טוב, תתני אמון שיש - ועוד איך - כאלה. ולא תלכי שולל אחרי כל מיני "ידיעות". הרבה פעמים, אנשים מדברים ממה שהם מכירים אצלם או בסביבתם הקרובה, ואין זה מחייב את "כל העולם".

וזה בסדר גמור שאת רוצה מישהו שלא מתעסק עם דברים כאלה במזיד. את צודקת, זה אכן יכול להשפיע על חיי הנישואין, וגם זכותך לזכות במישהו שאינו עוסק בכך. הרי לא מדובר אם מראה שקפץ מול עיניו בטעות, ברחוב או כד', גרם לו איזו תחושה - אלא מישהו שבמכוון.  אז לא. תכירי, אל תפחדי, ואם מישהו נראה לך בכיוון המתאים, אז את יכולה לברר בשלב מספיק מוקדם טרם היקשרות יתרה, "בעדינות ובנחישות".., האם מתעסק בזה.

תצליחי. תמצאי איש כמו שאת רוצה - ותבנו בעז"ה יופי של בית בישראל.

יש הבדל גדול מבחינתה, בין מי שמתעסק קבוע ב"לגלוש" בדברים כאלה,

לבין מה שבין איש לאשתו, גם כשמעורב יצר.

ויכול להיות גם הבדל לא-מבוטל בהשלכות לחיים כנשואים .תלוי במה מדובר.

שנמצאים שם במשך שעות. בעצם, בדור שלנו, זה המגזר היחיד שמצדיק את קיומן של חנויות כאלה...

אין היום מישהו בכל מגזר שהוא שאין לו אפשרות לגישה לאינטרנט.

300 ש"ח בלבד מפרידים בין כל אדם לבין טאבלט (ורבים הצעירים שבאמתחתם סכומים כאלה),

ואינטרנט אלחוטי יש כמעט בכל גבעה ותחת כל עץ רענן...

זה לא אומר שכולם כאלו.. 

יכול להיות שהוא נכשל ויכול להיות שלא... לא נראה לי שאפשר לדעת. 

אבל אם את רואה שהבחור אוהב תורה ומצוות.. ואוהב את ה'.. (וגם ככה לא תרצי אחד שלא)

אז נניח שהוא באמת נכשל בזה בעבר... מסתבר גם שהוא רוצה להפסיק, ומבין שזה לא בסדר

רק שהוא צריך מחסום מספיק חזק

אז מעכשיו תחליטי עם עצמך שבבית שלך יהיו נסיונות כאלה... ואז ממילא הכל יבוא על מקומו בשלום.

אולי מנוסים ממני יאמרו שאני טועה... אני אשמח להערה

אני אישית ככה לגבי בחורות שמציעים לי..

כישלונות מהעבר אני מוכן לקבל, ואפילו מהגרועים שבהם..

אבל תירוצים למה זה בסדר להסתכן... לא מקובל עלי בכלל

לדבר על הנושא עם דמות חינוכית-תורנית שאת קשורה אליה.

נראה שהצורה שהדברים שנכתבו כאן השפיעו עלייך בצורה מזיקה.

שאנשים יילכו בצורה כה אובססיבית אחרי דבר כה מנוגד לאמונתם,

אבל איך שהוא בצורה פרדוקסלית - זה מאוד מצוי.

שאולי התכווין שציפה שזו תהיה תוצאה של "הצפת" ענין כזה באופן שנעשה.

ב. זו לא דווקא צורה יותר "בוגרת ושלמה". לא רק מצד שזו לא הצגה נכונה ומאוזנת של המציאות, אלא גם כי יש צד שה"בגרות והשלמות" האמיתית, היא דווקא לעמוד על האמת הבסיסית, ולא לתת לבעיות חיצוניות להחליש אותה.

ציפיתי=ידעתי

ובאמת בימים האחרונים נחצה גבול מסוים בתגובות, זה פורום מעורב ולא לגברים בלבד.

לתשומת לבכם...

@הלליש

@יעל מהדרום

@לשם שבו ואחלמה

שבהצפת הדברים עולה על הנזק שאולי היה. 

וגם אם לא הייתי מסכים עם העלאת הנושא, 

זה לא סיבה שלא לאפשר את ההעלאה שלו, 

התפקיד של המנהל זה לשמור על גבולות מסויימים של שיח גם אם הם לא לטעמו

בגיל נוער- גיל העשרה אפשר להבין כל מיני דברים. ההורמונים משבשים מערכות. רווקים עוד נגיד אבל הרבה פחות. אבל נשואים?!

וסתם ככה כל התמכרות היא דבר לא טוב

ה' יעזור.

לא לצפות במשהו שאסור, לא להגיד "לי זה לא יקרה"

אין הבדל בין זה לדברים אחרים. 

מחקרים מוכיחים שצפייה בתכנים כאלה ממכרת.

ומלבד זאת, אדם שנפל בכך בתדירות גבוהה, מתקשה ליצור אינטימיות וקשר אמיתי עם אחרים. גם שהוא שם פיזית הוא לא לגמרי שם נפשית.

אבל גם כאן, תמיד אפשרית תשובה, תמיד אפשר לתקן.

המצב וההתמודדות היום כל כך קשים ולא פשוטים שאי אפשר להתייחס אל העניין כאילו שכחנו

באיזו מציאות אנו חיים, אין לדבר הצדקה, אבל בעז"ה כשיהיו לך ילדים ואם חס ושלום הם יפלו את

לא תחשבי עליהם שהם סוג ב' אלא את תביני מאיזה מקום זה בא, לא היית בן ואינך יודעת עד כמה

נסיון זה קשה מאוד, אז אל תדוני ברותחין אל תדין את האדם עד שתגיע למקומו ובמקרה זה לעולם לא תגיעי

למקומו של גבר.

בזיון, יחד עם זה תדעי שאם אדם נפל שם מתישהו בפרט אם היה

זה בנערותו, זה מפני שההתמודדות היום קשה מאוד, וכאיש חינוך

אני יכול לומר לך בכנות שאם תתני במחשבה המשך קשר עם בחור בזה 

שמעולם לא נפל בתחום זה, לפי הסטטיסטיקות תאלצי לסנן את הרוב המוחץ 

של האוכלוסיה לצערנו, ולכן, זה טוב שאת מזועזעת, אבל יחד עם זה תדעי,

שאם בסופו של דבר תתחתני עם בחור שנפל אי פעם בחייו, זה לא אומר שנפשו

מגועלה בתכנים אלו אם שב בתשובה שלימה כי את שוכחת שאם אדם שב לגמרי

במיוחד אם בתשובה מאהבה, הכל נהפך ולא נשאר שום רושם בנפשו, ולעדות לכך אומר

ר' צדוק הכהן מלובלין, שאם אדם שוכח מהחטא, פירושו שכבר תקן את הדבר.

התמכרות לתאווה בהקשר הזה היא לא כמו כל התמכרות, במובנים מסוימים, היא פוגעת במערכות יחסים יותר מאשר התמכרויות אחרות.

אגב, יש גם משהו מאוד מטעה בהתמכרות הזו. בעוד האלכוהוליסט או המכור לסמים שוכב חסר הכרה על הכביש או במקום אחר, כך שכולם יכולים לראות את מצבו, ולראות שהוא מנותק לגמרי מהסביבה. המכור לתאווה יכול להיות אישיות רוחנית מוערכת ביותר, שאף אחד לא יודע מה קורה בליבה פנימה.

ועוד משהו: תדירות לא מגדירה התמכרות. התמכרות היא היגררות חסרת שליטה אחרי ה"חומר".

תדירות גבוהה בעיניי, היא תדירות שבה הנפילה תופסת מקום משמעותי בחוויית החיים. אבל שוב, מאחר ואני עצמי מכור, אני מתקשה להגדיר מהו "שתיין כבד" בתחום הזה.

צריך להיזהר לא לאבד אמיתות פשוטות, מהנמקות "רוחניות" כביכול.

גם הרמב"ם מבדיל בין עבירות שאמורות להיות מורגשות גם באופן "טבעי" לבין כאלו ששייכות לרובד ה"נשמתי". "עבירות שמעיות" ו"עבירות שכליות" (שמונה פרקים פ"ו). אז יש דבר כזה.

גם מבחינת מבנה הנפש, יש דברים שפוגמים בצד הרוחני, הנשמתי. יש דברים שגם בצד הנפשי המוחש והנגלה.

בוודאי שחילול שבת זו עבירה חמורה ונוראה. ובוודאי שהיא עושה פגימה נשמתית. אבל אם מישהו יאמר, שהוא "מרגיש" אחרי שהדליק ח"ו אור בשבת וחזר בו - כמו אחרי שח"ו ראה סרטי תועבה וחזר בו, הוא פשוט משקר.

צריך עבודה למחוק את זה.

קל וחומר, כשמדובר, כמו כאן, במישהו שבקביעות מתעסק עם הזבל הזה.

בנות יכולות להשלות את עצמן שזה "אותו דבר". זה לא. בלי סתירה לכך, שיש להניח שגם עם מחלל שבת היא לא תתחתן..

אם את הדבר הזה "מרגישים יותר" - זו עצמה הפגימה בנפש. וזה צריך עבודה להתנקות.

ומי שחושב שכל הזעזוע הוא בגלל "התניה חברתית", או שמרמה את עצמו, או שאיבד רגישות מאד בסיסית. בת שלא מזדעזעת מזה שמישהו שהיא יוצאת איתו צופה בקביעות באתרים ששם נשים "מתַפקדות" כך, באמת חיה באשליות, או שאיבדה רגישות הכי נורמלית ובריאה.

"להזדעזע" ממישהו שלא הוציא עיניו מהגמרא מגיל 13, ולא להזדעזע ממי שלא מוציא עיניו בתדירות מאתרים כאלו?! עולם הפוך...

ולהגיד שמעדיפה את זה , מאשר לקבל טראומה מלגלות את זה... זה הלחיות באשליות הכי גדול. "לעצום את העיניים", שח"ו לא נרגיש לא טוב..

מי שזה חשוב לה, פשוט תדאג להתחתן עם מישהו שהוא לא כך. וזה לא "לחיות בסרט". יש רבים וטובים שאינם מתעסקים בכך.

[ואוותר על הערה-חוזרת בדבר "הבנת הנקרא"..]

אדם שצופה בזה, זה לא "רוב הבחורים" שיש להם שאיפה תורנית סבירה. חבל להציג "עובדה", שאינך יכולה לדעת, ומן הסתם אינה נכונה.

בחור ש"רואה" את זה (לא ראה מזמן ותיקן), הוא בדיוק היכן שדיברתי. אם את רוצה להשלות את עצמך - זכותך. אבל היא צודקת. גם בהבנת המציאות. גם בהבנת ההשלכה על בנים. גם בזעזוע.

אני חושב שזה לא צנוע  ולא נכון להגיד בזה את האמת. 

אם אשתך\ארוסתך\חברה\מדוייטת שואלת אותך שאלה כמו: בר רפאלי יפה בעיניך?? התשובה: לא!!!! את פי 1000 יותר יפה ממנה!!!

בלי לחשוב.

ושהיא באה להראות לך תמונה. אתה אומר לה שאתה לא מסתכל על נשים

במקרה עכשיו את שאלת

השקעה והתמדה עוזרים הרבה בחיים בכלל ובמערכות יחסים בפרט

ההיפך מההלכה.

אם הוא בפעל צופה במכוון ותדיר, אסור לו לשקר.

וזה עלול להיות מקח-טעות.

 לת"ח לשקר בהם

ת"ח מותר לשנות בשלושה דברים, ואתה מתכוין ל"פוריא".

אבל שם זה ללא כל השלכה לזולת. אז בוודאי שמותר לשנות משום צניעות.

לא דומה לנ"ל, בתנאים שהוזכרו, שיש השלכה לגביה.

אם ישקר על מה שבפעל תדיר - עלול להיות מקח טעות.

לא רק כי "סטאטיסטיקה" בהקשר זה, היא שטויות, אלא כי אין כזאת.

איש לא עשה סטאטיסטיקה אמיתית בין בחורים תורניים (ומי יגדיר באמת מה זה..), לגבי דבר כזה. לי ברור שרוב מוחלט של אלו שבאמת כך - אינם צופים בהווה, במזיד, באתרים כאלו חלילה. ה"סרט", זה להיפטר מהבעיה של "השלמה, עם זה בשם "סטטיסטיקה". היא לא האוטופית. היא המציאותית, שאינה מוכנה "להתבטל" בשם סטטיסטיקה ורוצה להישאר עם הבריאות שלה.

גם לגבי "בעבר" - לא נכון ולא "מוכח". יש הבדל בין נכנסו במכוון לדברים כאלה, לבין כאלו שבאקראי נתקלו במציאות כעורה, ברחוב או במדיה.

ומכל מקום, לא על זה דובר. אלא על אדם שבהווה, כשכבר יש בו בגרות, ובונה עצמו בכיוון תורני-מידותי מודע, עוסק בכך במכוון. וזה לא. והזעזוע נכון ומוצדק.

אין בתורה רק "הצד ההלכתי נטו". יש גם מידות, יש גם השלכות, יש בריאות נפשית. וגם מהצד ה"הלכתי" הפשוט, דבר שישאיר חותם נפשי בעייתי ליותר זמן, יש בו חומרה יתרה. 

ההשלכה על בנים היא חמורה, אם זה דבר הווי, בפרט תדיר ומכוון. חבל לחיות באשליות. ואם תשאלי מישהו ש"מבין" בכך, לא פחות מהסתמכות על סטטיסטיקות, אז תקבלי תמונה יותר ריאלית על המשמעות שעלולה להיות לדברים כאלו.  כמובן, תמיד אפשר לעבוד ולהתאמץ לתקן.

ובוודאי שבת מזדעזעת מזה שמי שנשוי לה יראה כך במכוון, אחרות, פרוצות, באינטרנט.  צריך בכלל להסביר את זה?...

אז חבל להתייאש מאמת בסיסית ונורמלית. זו לא מציאות אוטופית. לחלוטין לא. מוטב להזדעזע ולמצוא מי שמתאים..

ה"היגיון" הנורא הזה, מביא נשים, לא בעולם "שלנו" בד"כ, ב"ה, גם לומר שזו "אוטופיה"  שהבעל לא יתעסק עם אחרות בפעל לפעמים.. ר"ל.

מה זה "בן שהיא אוהבת".. אם תברר בנחת ובעדינות, בזמן - לא תגיע לכך. 

לגבי "אי פעם", לא על זה דובר.

חיסרון. בענין זה היא יתרון גדול. היא ראיה שמבינה איך אמור להיות. זה לא סותר להתמודד עם סיבוכים במציאות, דווקא כי יודעים את מה שצריך להיות וראוי, וחשים אותו.

וזה גם גורם להשתדל להיזהר מכך מראש, מה שה"קלות" ביחס אל הענין אינה עושה.

ב. יש הבדל בין משהו שמגלה בדיעבד, לבין זעזוע נכון מתופעה מסויימת, שגורם לרצות מראש משהו שאינו נגוע בכך קשות.

ג. היא לא אמרה "תבכה בהיסטריה ותצרח".. אם חלילה תיתקל בדבר כזה. אבל כן תעשה כל מאמץ לא להגיע לכך.  לגבי "מה עושים" אם חלילה מגלים דבר כזה אחרי נישואין (ולא מדובר על גילוי של משהו מ"פעם", אלא שכך הוא, חלילה, בהווה, תדיר. זה היה הנושא), חושבני שלא כאן המקום. אין ענין לדון בכך כעת, מ"תיאוריה". זה תלוי בסוג האנשים, במה שמדובר וכו'. בוודאי שכאשר כבר נשואים, יש יותר ענין להתאמץ איך אפשר לצאת מזה בשלום כאן דובר על לכתחילה.

ד. לגבי "בחור תורני", הרי לא אמרתי "הם לא יודעים".. אמרתי שאם רוצים לבדוק משהו כזה, אז זה צריך להיות בציבור שהיא מדברת עליו. וקודם כל צריך הגדרה תואמת. ואכן כתבתי, שבתוך ההגדרה של אדם שהוא כבר עם שאיפות תורניות רציניות, וכבר בגיל מספיק בוגר שיודע מה רוצה מעצמו (ומה שייך "בגיל 18 היצר לא נגמר".. וכאילו את "מיידעת" אותי מה המצב אצל בנים..  הרי דיברתי על הגיל במובן של המודעות לעצמו ולשאיפותיו ולמקומם של דברים. זה דבר שקיים; חבל לדמיין) - אז ברור לחלוטין שאין "רוב" ואפילו לא חלק ניכר, שמתעסק במכוון בחיפוש אתרי זימה ח"ו.

ה. גם לגבי ה"ציבור הדתי" אינני מאמין לאינפורמציית השקר על 70%... מלבד מה שסקרים כאלו הם הבל - לא שאלו את כולם, וקשה מאד לייצר "מדגם מייצג" (מספיק לראות את הסקרים על תוצאות הבחירות האחרונות..) - הרי שמי שרוצה לחפש אטרקציות, יגדיר "נפילות" באופן שיתן לו תוצאות יותר "מרעישות".  אבל בנושא שעליו דובר - דהיינו, הרגל של כניסה מכוונת לאתרים/סרטים מלוכלכים, בכוונה להתעסק בלכלוך, לא באקראי  - ח"ו לומר כך על הציבור. זו הוצאת שם רע.

וחבל בשביל ה"ויכוח" לומר ש"נפל אי פעם".. "דיברה על צפיה חד פעמית". זה פשוט לא נכון. דובר על מי שבמכוון צופה בכך, תדיר. וזו עדיין לא בהכרח "התמכרות", חבל לבלבל בין המושגים. וכמו שאמרתי, חלק גדל וחשוב, לא ייכנסו במכוון למשהו כזה, גם לא בשביל "פעם אחת".

ו. היצר, זה לא שייך לבריא או לא, במובן המוסרי. יצר זה כח "פרווה" שמושך, כשהוא מנותק ממכלול האישיות,  אל הצד הלא-בחירי. אנחנו מתפללים כל יום, "תצילנו מיצר הרע". אפשר לעלות במישור האנושי, המוסרי, התורני - ואז היצר ישמש במקומו הנכון, מתוך מכללו האישיות, בפרופורציה נכונה, ויהיה לטובה.

ה. את חושבת ש"אם היית בן", לא היית מוכנה לנסות אפילו..  מעבר לכך שאת לא, הרי ששוב, חבל להקצין בשביל הויכוח. זו שאלה שנשאלת בעדינות, תוך ההיכרות בשלביה הראשוניים, מה דעתו על כך. מתוך כך כבר מתגלגל הענין. גם אם חלילה הוא עוסק בכך במכוון, אז לא צריך לחשוב שיהיה גם רמאי. יש להניח שיבהיר בצורה זו או אחרת. נכון שאין ביטוח, אבל לבדוק בנימוס אפשר. זו לא "עזות".. אולי "עזות דקדושה". זה דבר בסדר גמור, כמובן למי שבעיניו זה ענין רציני, כמו שזה באמת.

הלוואי שאת הביקורת נגד דברים ש"מבררים", נשמור לשטויות באמת (כמו: היא מתולתלת?....).

ו. זו לא התעסקות "בחטאים שלהם", אלא בדבר עכשווי שיש לו השלכות לגביה.

היא לא אמרה "מישהו שלא הוציא את הראש שלו מהגמרא".. זה ביטוי שלך. וכבר הוזכר לעיל, חבל להקצין דיון כדי להפכו לאבסורדי. יש הרבה אנשים טובים שלא למדו גמרא "בלי להוציא את הראש מגיל 13".. ועדיין בסטנדרט הזה.

ואגב, התמודדות יש גם למישהו כזה... ולאידך, פעמים רבות דווקא מי ששקד בתורה מצעירותו והצליח - אשרי חלקו - מתמודד יותר טוב אח"כ כשמגיע לעולם, מכח הבסיס שכבר יש לו. זה לא מכריח "לא מעורב בעולם". אנשים בתחילת דרכם..

שיהיה בהצלחה לכולם.

שצפייה בפורנו פוגמת בקדושה של הנפש - גם בורר, ואפילו יותר. 

ממלאת את ראשו בעיוותים נפשיים ותפיסתיים ביחס לגוף האישה - לא נכון. 

ממלאת את ראשו בעיוותים נפשיים ותפיסתיים ביחס לגוף האישה - ממש לא בהכרח. 

פגימה קשה שמי יודע כמה צריך כדי להחזיר את הדברים לישרותם.- בדיוק כמו בורר.

כמו שכתבתי, את מרגישה ככה, והסיבה שאת מרגישה ככה היא לא תורנית אלא חברתית. כי אם היא הייתה סיבה תורנית היית מביאה לי מקורות תורניים. 

את זאת שצריכה לבסס את האמירה שלך. 

ברור ששמירת עיניים היא איסור דאורייתא, אבל גם בורר בשבת הוא איסור דאורייתא (שבניגוד לשמירת עיניים, יש עליו עונש מוות). 

אם אין לך ביסוס לטענה שלך אז זה בוודאי מאוד מסקרן אותך להבין מה מביא אותך להרגיש כמו שאת מרגישה. 

בכל מקרה עדיין זה דיון על "הרגשות" ו"רעיונות" תורניים, ולא על מקורות. 

למעשה שמירת שבת שייכת לתחום הכולל והעמוק ביותר של הבריאה 

אבל גם לרבדים חיצוניים יותר של הנפש ולכן אני חושב שהסיבה ששמירת העיניים מזעזעת יותר היא חברתית. 

בדומה אגב להקפדה ללכת עם טלית קטן (שאין חיוב כזה, אבל מי שלא הולך עם זה נתפש במקום רוחני נחות יותר)

היא שאין לי כוח לחפש

הפיסקה הראשונה רובה ככולה מתוך מקורות תורניים נטו, אם כי בע"פ ומתוך הזכרון

ה"מרגישה" זה הדבר הכי ישר כאן.   אוי ואבוי אם צריך להביא "סיבה תורנית" "להוכיח" שהסתכלות כזו פוגמת בנפש.

אדם שרגיל בכך ל"ע, זה מקהה את האפשרות לתחושת קשר עדין עם אשתו, לבנין, כי ה"חוזק" הנמוך של הצד החיצוני-הבהמי, לא נותן את האפשרות הזו כהוגן. 

זה אכן עלול להיות גורם לחיפוש מה ש"שם" באשתו, שזה שקר גמור. וזה אכן בצדק גורם מעליב ומשפיל לאשה.

לא קשור בכלל ל"בורר". עולם הפוך. "בורר" בשבת -יעשה תשובה, כלומר, יתחרט באמת על חילול השבת ויקבל להבא - נגמר. בזה - גם אם יתחרט ויקבל, עדיין הציורים המעוותים לא בהכרח ירדו. צריך עבודה.

אם אה רוצה "מקורות תורניים", אני יכול לתת לך. לא רואה לנכון לשים פה "מקורות" לדבר שאמור להיות מורגש קודם כל בהרגשה פשוטה וישרה. דרך ארץ קדמה לתורה.

מאשר עברות אחרות כבורר ולשון הרע. 

ולא, זה לא מקהה את האפשרות לקשר עדין עם אשתו, זה בכלל לא קשור לקשר עם אשתו. זה בכלל לא קשור לקשר כלשהו. 

מי שמחפש דברים כאלה אצל אשתו עלול לחפש אותם שם גם בלי להכנס לאתרים הללו. מספיק להרים עיניים ברחוב בשביל להיטמא בזה. 

גם בזה אם עשה תשובה הסיפור נגמר. יכול להיות שיהיו לו הירהורי עברה, אבל הירהורים יש בהכרח לכל אדם, ואם הוא עשה תשובה אמיתית על ההסתכלות האסורה, אז הוא יכול להתגבר על ההירהורים בדיוק כמו שכל אחד אחר יכול. 

אני לא "רוצה" מקורות תורניים. אני רוצה לדעת מה התורה אומרת. אם יש לך מה לחדש לי בעניין אני אשמח ללמוד. 

שזה פוגם מעוד בחינה, מעבר לצד ה"נשמתי". ברור לחלוטין.

ובוודאי שיש "מקורות", נראה לי בזוי להיזדקק לכך. אבל כתוספת ל"סברה היא למה לי קרא" - אפשר.

אם אתפנה לכך, בלנ"ד אשתדל למלא את בקשתך בענין, באישי.

בוודאי שקשור לאשתו. לא רק בגלל ש"מחפש דברים כאלה" שם. הסברתי לעיל. לא חושב שיש ענין לפרט מידי.

וזה שאפשר גם ברחוב, עדיין לא שולל את הנזק העצום בראיה "מרוכזת" כזו, ר"ל, בפניה מכוונת לזה ח"ו, בסרטים וכד'. באמת נראה לי לא שייך להאריך בכך.

ומה שאמרת שגם בזה "אם עשה תשובה הסיפור נגמר" - אינו דומה לדברים אחרים. כבר הסברתי, יש הבדל בין רושם נשמתי בלבד, לרושם נפשי. דבריפ פשוטים לחלוטין. בוודאי שאפשר לשוב ולתקן. המאמץ הוא לא אותו סוג.

"תשובה אמיתית", זה גם אם הוא עוצר-למעשה. כמו שאומר הרמב"ם, על מי שעדיין חושק באשה מסויימת ועוצר בגלל ציווי התורה. זה עדיין לא שינה לגמרי בהכרח את היחס ה"טבעי" למה שהורגל, אלא שמתגבר.

אינני אומר שאי אפשר חלילה לרפא גם את זה. אבל זה לא בהכרח מיידית עם ה"תשובה".

לצערי יש לי קצת הרבה נסיון בתחום עם ילדים שהנני מלמד,

ותקשיבי טוב, המצב היום הוא יותר גרוע ממצרים מבחינת הטומאה שנמצאת באינטרנט

ונגישה לכל ילד, ורבים מהנערים נופלים כבר בגילאי 13, ולכן אמנם חטא זה הוא חמור מאוד,

אבל מעולם לא היית בן ואין לך שמץ של מושג איזה נסיון גדול וכמעט בלתי אפשרי לילדים בגילאים

כאלה לא ליפול, ועל כן כמו שבמצרים בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותנו ממצרים כך גם כיום שאנו בזמן הגאולה הסופית,

שתדעי לך שבחור שהצליח להתגבר על זה, מדרגתו מאוד גבוהה כי גדולה תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכויות,

ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, 

אינני רוצה להקטין מחומרת העבירה אלא לקחת בחשבון באיזה עולם מטורף אנו חיים, וכן לבנים הנסיון הרבה יותר

גדול, אמנם גם לבנות, אבל הרבה פחות.

בעז"ה שיהיו בשורות טובות לכל עם ישראל

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה