אני חושב שדווקא ה"שלוה", "לא משנה.. כולם..", היא ה"מזעזעת", אם כבר..   גם מדרכי התשובה, שהאדם כן יקח ברצינות מה שנכשל, יתחרט באמת ויתקן באמת - לא יתייחס בשלוות הנפש. לא כך במקורותינו. אלא מה? אכן, אם קרה, שלא יתייאש. שיאמין בקלותה של התשובה. רוצה באמת - יכול באמת. אבל לא ליצור מראש יחס של "לא נורא". הרי היא מדברת לכתחילה, ולא מדברת מן הסתם על כך שמישהו נכשל במקרה, אלא שהוא "עוסק בכך" בקביעות ח"ו, "אפילו אם הוא תורני" וכו'.. שזה כמובן לא נכון, תוצאה של חרדות שבאות מהצגת מציאות מעוותת.

ובוודאי ש"כן משנה במה". יש דברים שמשפיעים יותר מאחרים על בין איש לאשתו. חבל להתעלם מכך. יש דברים שבוודאי איכפתיים לבחורה, כי נוגעים לתחום שעתיד להיות "שלה", יותר מאשר דברים אחרים.

זה לא "העולם". לא העולם שהיא בצדק רוצה בו. וזה שהדבר "מפחיד ומזעזע" אותה עקרונית, זו בריאות.

יש מי שהיה מפחיד אותה אם היתה יודעת שהבחור גונב בקביעות, אפילו שהוא מידי פעם מתחרט על זה. יש מי שמצער אותה אם הוא עוסק מרצונו בקביעות בדברים ששייכים, הפוך, לעולם של נישואין.

אלא שאכן, צריך להאמין שיש הרבה לא כך. ויש כאלה שעלו גם אם נכשלו בעבר, ואינם שם. לא לרצות להתחתן עם מישהו שזה "עיסוקו", לגיטימי מצד בחורה כזו. יש רבים וטובים שלא עוסקים בזה.

אם יפול - קם. אבל להפוך את זה להקלה במשמעות-החטא, זה כבר אחרת.

וכמו כן, להפוך משהו שהוא התנהגות קבועה מכוונת, ל"נפילה" שקמים ממנה, זה אחרת. אף כי גם מזה ניתן לשוב, ואפשר בינתיים להוסיף זכויות, ואסור להתייאש מהתקנה.

וכמו כן, לא להבדיל בין מה שבינו לבין קונו, לבין ההשלכות לזולת - זה אחרת. לא כל מה שהוא הירואי מבחינת מאמציו כלפי שמיא, טוב גם למי שאיתו. תלוי במה מדובר, בענין וב"קביעותו" ובהשלכותיו.

בלי חגורת בטיחות (ועבר על ונשמרתם) או התפתה לחלל שבת כמה פעמים

או דיבר לשון הרע ועוד עברות חמורות אחרות

למה העניין של הנפילות כן מזעזע בנות ועברות אחרות לא?

או יותר מביטול תורה? 

באמת אני שואל, מה גורם לך להרגיש ככה?

זה משנה לחלוטין.

הבדל שמיים וארץ.

פלא שצריך בכלל "להסביר". דבר ששייך למה שבין איש לאשה. מעוות את ההסתכלות. מכניס כל מיני "אחרות" בראש, פוגע בטהרת הקשר, פוגע באפשרות לבנות יחס נפשי נינוח, בהדרגה, כאשר עיסוקו בקביעות בתאוות כאלה מכיוונים כאלה.  פלא שבחורה רוצה מישהו שלא "מסתכל" על פרוצות באינטרנט בצורה כזו דרך קבע?..

מלבד מה שאכן ב"קדושה", בוודאי שפוגע הצפת ההתבהמות. כל עבירה בוודאי פוגעת. אבל יש כאלה שיותר באופן ה"סגולי"-פנימי בלבד, ויש כאלה שגם מהצד הנפשי הגלוי.

ולא עושה זאת כעת

ואינני מסכים שזה פוגע יותר מהעברות שמניתי

לפחות כשזה עדיין "קיים", חלילה.

ב. היא לא דיברה על ה"עבר", בהנחה שלא השאיר עקבות קשים בדמיונות ביחס לאשה, ביכולת לבנות קשר נפשי עדין קודם וכו' -

אלא על מי שבהווה עוסק בכך, "גולש" במכוון. זה מה שהבנתי מהודעת הפתיחה של השרשור, ולכך התייחסתי.

דברים חמורים יותר על דברים אחרים

עזבת את חז"ל ואמרת שאני בעצמי יודע שזה כמו שאת אומרת. 

אבל אני חושב שהסיבה שזה משפיע על הנפש זה בגלל השדר של החברה

ולא בגלל שזה באמת חמור יותר מדברים אחרים. 

אני תוהה אם את (ועוד בנות) פשוט מרגישה ככה בגלל שדר חברתי כלשהו 

ולא בגלל משהו שקשור באמת ליהדות

שעכשיו שהיא בעלת תשובה מעלתה גדולה מהמעלה שלו. 

ברמב"ם כתוב, למשל, שבע"ת גמור זה שלא עובר עם אותה אשה על אף שרוצה בה - אז זה אומר שעם מישהו כזה, שרוצה במישהי אחרת - צריך להתחתן? 

לא תמיד ה"מעלה הרוחנית" קשורה בהכרח לנושא הזה. שלא לדבר כאשר נושאים "חוויות" וכד'. לגיטימי לגמרי שאדם לא רוצה מעבר לגבול מסויים, כי מדובר על יחודיות של נישואין. וזה לא אומר כלום לשלילה על מעלת בע"ת. ולעיתים, הדרך הנכונה, במקרים "קשים", היא לקחת מישהו שגם עלה/תה מאותו דבר; או שבאמת לא איכפת לו.

בדיעבד...

קשה לי להאמין שהייתי מבטל על זה אירוסין,

לא בלי שיחה מאוד פתוחה וכנה על זה, ובהחלטה משותפת.

לפני - לא רוצה לבוא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון...

והגבר המצוי... רק על עצמי לספר ידעתי...

אגב, לא שהאברך הנ"ל לא היה פגוע ומזועזע...

פשוט כל אופציה אחרת היא גרועה יותר.

כל נפילה רוצים שתהיה האחרונה...

מדובר על זוג נשוי (!!!!)

מה לא עניין שלו פה...?!

סתם התנפח פה כל העניין הזה..

לא צריך להגזים. אף יהודי דתי לא רוצה בזה ואני מאמין שאם בטעות קפצה איזו פרסומת ישר סוגרים אותה.

בסה"כ נלחמים ומצליחים.

יש אנשים רבים וטובים ולא צריך להסחף ולחשוב כאילו כולם נכנסים וזה מה שחושבים עליו כל היום.

תמונה מעוותתת של המציאות.

הכל בסדר.

צריך לשים סינון בטלפון (אם אפשר לעבור לטלפון כשר זה הכי טוב) ובאינטרנט בבית (אם אפשר בלי אינטרנט עוד יותר טוב), להעיף את הטלוויזיה (אבל זה בלי קשר לנושא חחח) ולהתפלל לה' שיעזור בכל מה שעושים וגם בנושא הזה.

זה לא צריך להרוס דייטים ולא להעסיק את המחשבות כל היום. להיות מציאותיים.

נכון שיש דברים בעולם וצריך להיות מודעים ולטפל במה שצריך ובמיוחד בנושא הזה שהוא רגיש וחשוב - לא צריך להדחיק שום דבר אבל לקחת דברים בפרופורציה.

קחו עצה - מה שאתם מצפים מבן/בת הזוג שלכם - תצפו גם מעצמכם. וזה מכוון לגברים ונשים. יהיה לכם יותר קל להלחם ולהמנע מנפילות.

בהצלחה לכולם בע"ה.

ה' אוהב אותנו, דואג לנו ושומר עלינו !

את תחפשי מישהו טוב, תתני אמון שיש - ועוד איך - כאלה. ולא תלכי שולל אחרי כל מיני "ידיעות". הרבה פעמים, אנשים מדברים ממה שהם מכירים אצלם או בסביבתם הקרובה, ואין זה מחייב את "כל העולם".

וזה בסדר גמור שאת רוצה מישהו שלא מתעסק עם דברים כאלה במזיד. את צודקת, זה אכן יכול להשפיע על חיי הנישואין, וגם זכותך לזכות במישהו שאינו עוסק בכך. הרי לא מדובר אם מראה שקפץ מול עיניו בטעות, ברחוב או כד', גרם לו איזו תחושה - אלא מישהו שבמכוון.  אז לא. תכירי, אל תפחדי, ואם מישהו נראה לך בכיוון המתאים, אז את יכולה לברר בשלב מספיק מוקדם טרם היקשרות יתרה, "בעדינות ובנחישות".., האם מתעסק בזה.

תצליחי. תמצאי איש כמו שאת רוצה - ותבנו בעז"ה יופי של בית בישראל.

יש הבדל גדול מבחינתה, בין מי שמתעסק קבוע ב"לגלוש" בדברים כאלה,

לבין מה שבין איש לאשתו, גם כשמעורב יצר.

ויכול להיות גם הבדל לא-מבוטל בהשלכות לחיים כנשואים .תלוי במה מדובר.

שנמצאים שם במשך שעות. בעצם, בדור שלנו, זה המגזר היחיד שמצדיק את קיומן של חנויות כאלה...

אין היום מישהו בכל מגזר שהוא שאין לו אפשרות לגישה לאינטרנט.

300 ש"ח בלבד מפרידים בין כל אדם לבין טאבלט (ורבים הצעירים שבאמתחתם סכומים כאלה),

ואינטרנט אלחוטי יש כמעט בכל גבעה ותחת כל עץ רענן...

זה לא אומר שכולם כאלו.. 

יכול להיות שהוא נכשל ויכול להיות שלא... לא נראה לי שאפשר לדעת. 

אבל אם את רואה שהבחור אוהב תורה ומצוות.. ואוהב את ה'.. (וגם ככה לא תרצי אחד שלא)

אז נניח שהוא באמת נכשל בזה בעבר... מסתבר גם שהוא רוצה להפסיק, ומבין שזה לא בסדר

רק שהוא צריך מחסום מספיק חזק

אז מעכשיו תחליטי עם עצמך שבבית שלך יהיו נסיונות כאלה... ואז ממילא הכל יבוא על מקומו בשלום.

אולי מנוסים ממני יאמרו שאני טועה... אני אשמח להערה

אני אישית ככה לגבי בחורות שמציעים לי..

כישלונות מהעבר אני מוכן לקבל, ואפילו מהגרועים שבהם..

אבל תירוצים למה זה בסדר להסתכן... לא מקובל עלי בכלל

לדבר על הנושא עם דמות חינוכית-תורנית שאת קשורה אליה.

נראה שהצורה שהדברים שנכתבו כאן השפיעו עלייך בצורה מזיקה.

שאנשים יילכו בצורה כה אובססיבית אחרי דבר כה מנוגד לאמונתם,

אבל איך שהוא בצורה פרדוקסלית - זה מאוד מצוי.

שאולי התכווין שציפה שזו תהיה תוצאה של "הצפת" ענין כזה באופן שנעשה.

ב. זו לא דווקא צורה יותר "בוגרת ושלמה". לא רק מצד שזו לא הצגה נכונה ומאוזנת של המציאות, אלא גם כי יש צד שה"בגרות והשלמות" האמיתית, היא דווקא לעמוד על האמת הבסיסית, ולא לתת לבעיות חיצוניות להחליש אותה.

ציפיתי=ידעתי

ובאמת בימים האחרונים נחצה גבול מסוים בתגובות, זה פורום מעורב ולא לגברים בלבד.

לתשומת לבכם...

@הלליש

@יעל מהדרום

@לשם שבו ואחלמה

שבהצפת הדברים עולה על הנזק שאולי היה. 

וגם אם לא הייתי מסכים עם העלאת הנושא, 

זה לא סיבה שלא לאפשר את ההעלאה שלו, 

התפקיד של המנהל זה לשמור על גבולות מסויימים של שיח גם אם הם לא לטעמו

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בגיל נוער- גיל העשרה אפשר להבין כל מיני דברים. ההורמונים משבשים מערכות. רווקים עוד נגיד אבל הרבה פחות. אבל נשואים?!

וסתם ככה כל התמכרות היא דבר לא טוב

ה' יעזור.

לא לצפות במשהו שאסור, לא להגיד "לי זה לא יקרה"

אין הבדל בין זה לדברים אחרים. 

מחקרים מוכיחים שצפייה בתכנים כאלה ממכרת.

ומלבד זאת, אדם שנפל בכך בתדירות גבוהה, מתקשה ליצור אינטימיות וקשר אמיתי עם אחרים. גם שהוא שם פיזית הוא לא לגמרי שם נפשית.

אבל גם כאן, תמיד אפשרית תשובה, תמיד אפשר לתקן.

המצב וההתמודדות היום כל כך קשים ולא פשוטים שאי אפשר להתייחס אל העניין כאילו שכחנו

באיזו מציאות אנו חיים, אין לדבר הצדקה, אבל בעז"ה כשיהיו לך ילדים ואם חס ושלום הם יפלו את

לא תחשבי עליהם שהם סוג ב' אלא את תביני מאיזה מקום זה בא, לא היית בן ואינך יודעת עד כמה

נסיון זה קשה מאוד, אז אל תדוני ברותחין אל תדין את האדם עד שתגיע למקומו ובמקרה זה לעולם לא תגיעי

למקומו של גבר.

בזיון, יחד עם זה תדעי שאם אדם נפל שם מתישהו בפרט אם היה

זה בנערותו, זה מפני שההתמודדות היום קשה מאוד, וכאיש חינוך

אני יכול לומר לך בכנות שאם תתני במחשבה המשך קשר עם בחור בזה 

שמעולם לא נפל בתחום זה, לפי הסטטיסטיקות תאלצי לסנן את הרוב המוחץ 

של האוכלוסיה לצערנו, ולכן, זה טוב שאת מזועזעת, אבל יחד עם זה תדעי,

שאם בסופו של דבר תתחתני עם בחור שנפל אי פעם בחייו, זה לא אומר שנפשו

מגועלה בתכנים אלו אם שב בתשובה שלימה כי את שוכחת שאם אדם שב לגמרי

במיוחד אם בתשובה מאהבה, הכל נהפך ולא נשאר שום רושם בנפשו, ולעדות לכך אומר

ר' צדוק הכהן מלובלין, שאם אדם שוכח מהחטא, פירושו שכבר תקן את הדבר.

התמכרות לתאווה בהקשר הזה היא לא כמו כל התמכרות, במובנים מסוימים, היא פוגעת במערכות יחסים יותר מאשר התמכרויות אחרות.

אגב, יש גם משהו מאוד מטעה בהתמכרות הזו. בעוד האלכוהוליסט או המכור לסמים שוכב חסר הכרה על הכביש או במקום אחר, כך שכולם יכולים לראות את מצבו, ולראות שהוא מנותק לגמרי מהסביבה. המכור לתאווה יכול להיות אישיות רוחנית מוערכת ביותר, שאף אחד לא יודע מה קורה בליבה פנימה.

ועוד משהו: תדירות לא מגדירה התמכרות. התמכרות היא היגררות חסרת שליטה אחרי ה"חומר".

תדירות גבוהה בעיניי, היא תדירות שבה הנפילה תופסת מקום משמעותי בחוויית החיים. אבל שוב, מאחר ואני עצמי מכור, אני מתקשה להגדיר מהו "שתיין כבד" בתחום הזה.

צריך להיזהר לא לאבד אמיתות פשוטות, מהנמקות "רוחניות" כביכול.

גם הרמב"ם מבדיל בין עבירות שאמורות להיות מורגשות גם באופן "טבעי" לבין כאלו ששייכות לרובד ה"נשמתי". "עבירות שמעיות" ו"עבירות שכליות" (שמונה פרקים פ"ו). אז יש דבר כזה.

גם מבחינת מבנה הנפש, יש דברים שפוגמים בצד הרוחני, הנשמתי. יש דברים שגם בצד הנפשי המוחש והנגלה.

בוודאי שחילול שבת זו עבירה חמורה ונוראה. ובוודאי שהיא עושה פגימה נשמתית. אבל אם מישהו יאמר, שהוא "מרגיש" אחרי שהדליק ח"ו אור בשבת וחזר בו - כמו אחרי שח"ו ראה סרטי תועבה וחזר בו, הוא פשוט משקר.

צריך עבודה למחוק את זה.

קל וחומר, כשמדובר, כמו כאן, במישהו שבקביעות מתעסק עם הזבל הזה.

בנות יכולות להשלות את עצמן שזה "אותו דבר". זה לא. בלי סתירה לכך, שיש להניח שגם עם מחלל שבת היא לא תתחתן..

אם את הדבר הזה "מרגישים יותר" - זו עצמה הפגימה בנפש. וזה צריך עבודה להתנקות.

ומי שחושב שכל הזעזוע הוא בגלל "התניה חברתית", או שמרמה את עצמו, או שאיבד רגישות מאד בסיסית. בת שלא מזדעזעת מזה שמישהו שהיא יוצאת איתו צופה בקביעות באתרים ששם נשים "מתַפקדות" כך, באמת חיה באשליות, או שאיבדה רגישות הכי נורמלית ובריאה.

"להזדעזע" ממישהו שלא הוציא עיניו מהגמרא מגיל 13, ולא להזדעזע ממי שלא מוציא עיניו בתדירות מאתרים כאלו?! עולם הפוך...

ולהגיד שמעדיפה את זה , מאשר לקבל טראומה מלגלות את זה... זה הלחיות באשליות הכי גדול. "לעצום את העיניים", שח"ו לא נרגיש לא טוב..

מי שזה חשוב לה, פשוט תדאג להתחתן עם מישהו שהוא לא כך. וזה לא "לחיות בסרט". יש רבים וטובים שאינם מתעסקים בכך.

[ואוותר על הערה-חוזרת בדבר "הבנת הנקרא"..]

אדם שצופה בזה, זה לא "רוב הבחורים" שיש להם שאיפה תורנית סבירה. חבל להציג "עובדה", שאינך יכולה לדעת, ומן הסתם אינה נכונה.

בחור ש"רואה" את זה (לא ראה מזמן ותיקן), הוא בדיוק היכן שדיברתי. אם את רוצה להשלות את עצמך - זכותך. אבל היא צודקת. גם בהבנת המציאות. גם בהבנת ההשלכה על בנים. גם בזעזוע.

אני חושב שזה לא צנוע  ולא נכון להגיד בזה את האמת. 

אם אשתך\ארוסתך\חברה\מדוייטת שואלת אותך שאלה כמו: בר רפאלי יפה בעיניך?? התשובה: לא!!!! את פי 1000 יותר יפה ממנה!!!

בלי לחשוב.

ושהיא באה להראות לך תמונה. אתה אומר לה שאתה לא מסתכל על נשים

במקרה עכשיו את שאלת

השקעה והתמדה עוזרים הרבה בחיים בכלל ובמערכות יחסים בפרט

ההיפך מההלכה.

אם הוא בפעל צופה במכוון ותדיר, אסור לו לשקר.

וזה עלול להיות מקח-טעות.

 לת"ח לשקר בהם

ת"ח מותר לשנות בשלושה דברים, ואתה מתכוין ל"פוריא".

אבל שם זה ללא כל השלכה לזולת. אז בוודאי שמותר לשנות משום צניעות.

לא דומה לנ"ל, בתנאים שהוזכרו, שיש השלכה לגביה.

אם ישקר על מה שבפעל תדיר - עלול להיות מקח טעות.

לא רק כי "סטאטיסטיקה" בהקשר זה, היא שטויות, אלא כי אין כזאת.

איש לא עשה סטאטיסטיקה אמיתית בין בחורים תורניים (ומי יגדיר באמת מה זה..), לגבי דבר כזה. לי ברור שרוב מוחלט של אלו שבאמת כך - אינם צופים בהווה, במזיד, באתרים כאלו חלילה. ה"סרט", זה להיפטר מהבעיה של "השלמה, עם זה בשם "סטטיסטיקה". היא לא האוטופית. היא המציאותית, שאינה מוכנה "להתבטל" בשם סטטיסטיקה ורוצה להישאר עם הבריאות שלה.

גם לגבי "בעבר" - לא נכון ולא "מוכח". יש הבדל בין נכנסו במכוון לדברים כאלה, לבין כאלו שבאקראי נתקלו במציאות כעורה, ברחוב או במדיה.

ומכל מקום, לא על זה דובר. אלא על אדם שבהווה, כשכבר יש בו בגרות, ובונה עצמו בכיוון תורני-מידותי מודע, עוסק בכך במכוון. וזה לא. והזעזוע נכון ומוצדק.

אין בתורה רק "הצד ההלכתי נטו". יש גם מידות, יש גם השלכות, יש בריאות נפשית. וגם מהצד ה"הלכתי" הפשוט, דבר שישאיר חותם נפשי בעייתי ליותר זמן, יש בו חומרה יתרה. 

ההשלכה על בנים היא חמורה, אם זה דבר הווי, בפרט תדיר ומכוון. חבל לחיות באשליות. ואם תשאלי מישהו ש"מבין" בכך, לא פחות מהסתמכות על סטטיסטיקות, אז תקבלי תמונה יותר ריאלית על המשמעות שעלולה להיות לדברים כאלו.  כמובן, תמיד אפשר לעבוד ולהתאמץ לתקן.

ובוודאי שבת מזדעזעת מזה שמי שנשוי לה יראה כך במכוון, אחרות, פרוצות, באינטרנט.  צריך בכלל להסביר את זה?...

אז חבל להתייאש מאמת בסיסית ונורמלית. זו לא מציאות אוטופית. לחלוטין לא. מוטב להזדעזע ולמצוא מי שמתאים..

ה"היגיון" הנורא הזה, מביא נשים, לא בעולם "שלנו" בד"כ, ב"ה, גם לומר שזו "אוטופיה"  שהבעל לא יתעסק עם אחרות בפעל לפעמים.. ר"ל.

מה זה "בן שהיא אוהבת".. אם תברר בנחת ובעדינות, בזמן - לא תגיע לכך. 

לגבי "אי פעם", לא על זה דובר.

חיסרון. בענין זה היא יתרון גדול. היא ראיה שמבינה איך אמור להיות. זה לא סותר להתמודד עם סיבוכים במציאות, דווקא כי יודעים את מה שצריך להיות וראוי, וחשים אותו.

וזה גם גורם להשתדל להיזהר מכך מראש, מה שה"קלות" ביחס אל הענין אינה עושה.

ב. יש הבדל בין משהו שמגלה בדיעבד, לבין זעזוע נכון מתופעה מסויימת, שגורם לרצות מראש משהו שאינו נגוע בכך קשות.

ג. היא לא אמרה "תבכה בהיסטריה ותצרח".. אם חלילה תיתקל בדבר כזה. אבל כן תעשה כל מאמץ לא להגיע לכך.  לגבי "מה עושים" אם חלילה מגלים דבר כזה אחרי נישואין (ולא מדובר על גילוי של משהו מ"פעם", אלא שכך הוא, חלילה, בהווה, תדיר. זה היה הנושא), חושבני שלא כאן המקום. אין ענין לדון בכך כעת, מ"תיאוריה". זה תלוי בסוג האנשים, במה שמדובר וכו'. בוודאי שכאשר כבר נשואים, יש יותר ענין להתאמץ איך אפשר לצאת מזה בשלום כאן דובר על לכתחילה.

ד. לגבי "בחור תורני", הרי לא אמרתי "הם לא יודעים".. אמרתי שאם רוצים לבדוק משהו כזה, אז זה צריך להיות בציבור שהיא מדברת עליו. וקודם כל צריך הגדרה תואמת. ואכן כתבתי, שבתוך ההגדרה של אדם שהוא כבר עם שאיפות תורניות רציניות, וכבר בגיל מספיק בוגר שיודע מה רוצה מעצמו (ומה שייך "בגיל 18 היצר לא נגמר".. וכאילו את "מיידעת" אותי מה המצב אצל בנים..  הרי דיברתי על הגיל במובן של המודעות לעצמו ולשאיפותיו ולמקומם של דברים. זה דבר שקיים; חבל לדמיין) - אז ברור לחלוטין שאין "רוב" ואפילו לא חלק ניכר, שמתעסק במכוון בחיפוש אתרי זימה ח"ו.

ה. גם לגבי ה"ציבור הדתי" אינני מאמין לאינפורמציית השקר על 70%... מלבד מה שסקרים כאלו הם הבל - לא שאלו את כולם, וקשה מאד לייצר "מדגם מייצג" (מספיק לראות את הסקרים על תוצאות הבחירות האחרונות..) - הרי שמי שרוצה לחפש אטרקציות, יגדיר "נפילות" באופן שיתן לו תוצאות יותר "מרעישות".  אבל בנושא שעליו דובר - דהיינו, הרגל של כניסה מכוונת לאתרים/סרטים מלוכלכים, בכוונה להתעסק בלכלוך, לא באקראי  - ח"ו לומר כך על הציבור. זו הוצאת שם רע.

וחבל בשביל ה"ויכוח" לומר ש"נפל אי פעם".. "דיברה על צפיה חד פעמית". זה פשוט לא נכון. דובר על מי שבמכוון צופה בכך, תדיר. וזו עדיין לא בהכרח "התמכרות", חבל לבלבל בין המושגים. וכמו שאמרתי, חלק גדל וחשוב, לא ייכנסו במכוון למשהו כזה, גם לא בשביל "פעם אחת".

ו. היצר, זה לא שייך לבריא או לא, במובן המוסרי. יצר זה כח "פרווה" שמושך, כשהוא מנותק ממכלול האישיות,  אל הצד הלא-בחירי. אנחנו מתפללים כל יום, "תצילנו מיצר הרע". אפשר לעלות במישור האנושי, המוסרי, התורני - ואז היצר ישמש במקומו הנכון, מתוך מכללו האישיות, בפרופורציה נכונה, ויהיה לטובה.

ה. את חושבת ש"אם היית בן", לא היית מוכנה לנסות אפילו..  מעבר לכך שאת לא, הרי ששוב, חבל להקצין בשביל הויכוח. זו שאלה שנשאלת בעדינות, תוך ההיכרות בשלביה הראשוניים, מה דעתו על כך. מתוך כך כבר מתגלגל הענין. גם אם חלילה הוא עוסק בכך במכוון, אז לא צריך לחשוב שיהיה גם רמאי. יש להניח שיבהיר בצורה זו או אחרת. נכון שאין ביטוח, אבל לבדוק בנימוס אפשר. זו לא "עזות".. אולי "עזות דקדושה". זה דבר בסדר גמור, כמובן למי שבעיניו זה ענין רציני, כמו שזה באמת.

הלוואי שאת הביקורת נגד דברים ש"מבררים", נשמור לשטויות באמת (כמו: היא מתולתלת?....).

ו. זו לא התעסקות "בחטאים שלהם", אלא בדבר עכשווי שיש לו השלכות לגביה.

היא לא אמרה "מישהו שלא הוציא את הראש שלו מהגמרא".. זה ביטוי שלך. וכבר הוזכר לעיל, חבל להקצין דיון כדי להפכו לאבסורדי. יש הרבה אנשים טובים שלא למדו גמרא "בלי להוציא את הראש מגיל 13".. ועדיין בסטנדרט הזה.

ואגב, התמודדות יש גם למישהו כזה... ולאידך, פעמים רבות דווקא מי ששקד בתורה מצעירותו והצליח - אשרי חלקו - מתמודד יותר טוב אח"כ כשמגיע לעולם, מכח הבסיס שכבר יש לו. זה לא מכריח "לא מעורב בעולם". אנשים בתחילת דרכם..

שיהיה בהצלחה לכולם.

שצפייה בפורנו פוגמת בקדושה של הנפש - גם בורר, ואפילו יותר. 

ממלאת את ראשו בעיוותים נפשיים ותפיסתיים ביחס לגוף האישה - לא נכון. 

ממלאת את ראשו בעיוותים נפשיים ותפיסתיים ביחס לגוף האישה - ממש לא בהכרח. 

פגימה קשה שמי יודע כמה צריך כדי להחזיר את הדברים לישרותם.- בדיוק כמו בורר.

כמו שכתבתי, את מרגישה ככה, והסיבה שאת מרגישה ככה היא לא תורנית אלא חברתית. כי אם היא הייתה סיבה תורנית היית מביאה לי מקורות תורניים. 

את זאת שצריכה לבסס את האמירה שלך. 

ברור ששמירת עיניים היא איסור דאורייתא, אבל גם בורר בשבת הוא איסור דאורייתא (שבניגוד לשמירת עיניים, יש עליו עונש מוות). 

אם אין לך ביסוס לטענה שלך אז זה בוודאי מאוד מסקרן אותך להבין מה מביא אותך להרגיש כמו שאת מרגישה. 

בכל מקרה עדיין זה דיון על "הרגשות" ו"רעיונות" תורניים, ולא על מקורות. 

למעשה שמירת שבת שייכת לתחום הכולל והעמוק ביותר של הבריאה 

אבל גם לרבדים חיצוניים יותר של הנפש ולכן אני חושב שהסיבה ששמירת העיניים מזעזעת יותר היא חברתית. 

בדומה אגב להקפדה ללכת עם טלית קטן (שאין חיוב כזה, אבל מי שלא הולך עם זה נתפש במקום רוחני נחות יותר)

היא שאין לי כוח לחפש

הפיסקה הראשונה רובה ככולה מתוך מקורות תורניים נטו, אם כי בע"פ ומתוך הזכרון

ה"מרגישה" זה הדבר הכי ישר כאן.   אוי ואבוי אם צריך להביא "סיבה תורנית" "להוכיח" שהסתכלות כזו פוגמת בנפש.

אדם שרגיל בכך ל"ע, זה מקהה את האפשרות לתחושת קשר עדין עם אשתו, לבנין, כי ה"חוזק" הנמוך של הצד החיצוני-הבהמי, לא נותן את האפשרות הזו כהוגן. 

זה אכן עלול להיות גורם לחיפוש מה ש"שם" באשתו, שזה שקר גמור. וזה אכן בצדק גורם מעליב ומשפיל לאשה.

לא קשור בכלל ל"בורר". עולם הפוך. "בורר" בשבת -יעשה תשובה, כלומר, יתחרט באמת על חילול השבת ויקבל להבא - נגמר. בזה - גם אם יתחרט ויקבל, עדיין הציורים המעוותים לא בהכרח ירדו. צריך עבודה.

אם אה רוצה "מקורות תורניים", אני יכול לתת לך. לא רואה לנכון לשים פה "מקורות" לדבר שאמור להיות מורגש קודם כל בהרגשה פשוטה וישרה. דרך ארץ קדמה לתורה.

מאשר עברות אחרות כבורר ולשון הרע. 

ולא, זה לא מקהה את האפשרות לקשר עדין עם אשתו, זה בכלל לא קשור לקשר עם אשתו. זה בכלל לא קשור לקשר כלשהו. 

מי שמחפש דברים כאלה אצל אשתו עלול לחפש אותם שם גם בלי להכנס לאתרים הללו. מספיק להרים עיניים ברחוב בשביל להיטמא בזה. 

גם בזה אם עשה תשובה הסיפור נגמר. יכול להיות שיהיו לו הירהורי עברה, אבל הירהורים יש בהכרח לכל אדם, ואם הוא עשה תשובה אמיתית על ההסתכלות האסורה, אז הוא יכול להתגבר על ההירהורים בדיוק כמו שכל אחד אחר יכול. 

אני לא "רוצה" מקורות תורניים. אני רוצה לדעת מה התורה אומרת. אם יש לך מה לחדש לי בעניין אני אשמח ללמוד. 

שזה פוגם מעוד בחינה, מעבר לצד ה"נשמתי". ברור לחלוטין.

ובוודאי שיש "מקורות", נראה לי בזוי להיזדקק לכך. אבל כתוספת ל"סברה היא למה לי קרא" - אפשר.

אם אתפנה לכך, בלנ"ד אשתדל למלא את בקשתך בענין, באישי.

בוודאי שקשור לאשתו. לא רק בגלל ש"מחפש דברים כאלה" שם. הסברתי לעיל. לא חושב שיש ענין לפרט מידי.

וזה שאפשר גם ברחוב, עדיין לא שולל את הנזק העצום בראיה "מרוכזת" כזו, ר"ל, בפניה מכוונת לזה ח"ו, בסרטים וכד'. באמת נראה לי לא שייך להאריך בכך.

ומה שאמרת שגם בזה "אם עשה תשובה הסיפור נגמר" - אינו דומה לדברים אחרים. כבר הסברתי, יש הבדל בין רושם נשמתי בלבד, לרושם נפשי. דבריפ פשוטים לחלוטין. בוודאי שאפשר לשוב ולתקן. המאמץ הוא לא אותו סוג.

"תשובה אמיתית", זה גם אם הוא עוצר-למעשה. כמו שאומר הרמב"ם, על מי שעדיין חושק באשה מסויימת ועוצר בגלל ציווי התורה. זה עדיין לא שינה לגמרי בהכרח את היחס ה"טבעי" למה שהורגל, אלא שמתגבר.

אינני אומר שאי אפשר חלילה לרפא גם את זה. אבל זה לא בהכרח מיידית עם ה"תשובה".

לצערי יש לי קצת הרבה נסיון בתחום עם ילדים שהנני מלמד,

ותקשיבי טוב, המצב היום הוא יותר גרוע ממצרים מבחינת הטומאה שנמצאת באינטרנט

ונגישה לכל ילד, ורבים מהנערים נופלים כבר בגילאי 13, ולכן אמנם חטא זה הוא חמור מאוד,

אבל מעולם לא היית בן ואין לך שמץ של מושג איזה נסיון גדול וכמעט בלתי אפשרי לילדים בגילאים

כאלה לא ליפול, ועל כן כמו שבמצרים בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותנו ממצרים כך גם כיום שאנו בזמן הגאולה הסופית,

שתדעי לך שבחור שהצליח להתגבר על זה, מדרגתו מאוד גבוהה כי גדולה תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכויות,

ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, 

אינני רוצה להקטין מחומרת העבירה אלא לקחת בחשבון באיזה עולם מטורף אנו חיים, וכן לבנים הנסיון הרבה יותר

גדול, אמנם גם לבנות, אבל הרבה פחות.

בעז"ה שיהיו בשורות טובות לכל עם ישראל

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.