בס"ד
השיר הזה מרגיש כמו רעל בורידים
יותר חזק מכל מכשפה שהיא
|רועד|
זה כמו חושך חזק שבלחישה מצווה להיאסף לתוכו
להתמסר
וכאן אין יותר אני
בס"ד
השיר הזה מרגיש כמו רעל בורידים
יותר חזק מכל מכשפה שהיא
|רועד|
זה כמו חושך חזק שבלחישה מצווה להיאסף לתוכו
להתמסר
וכאן אין יותר אני
בס"ד
אחור קדימה נופל
פתאום מתחיל למלמל כישוף כושל
כישון כושל
כישוף כושל
תן מילל בערפל
ערפד מקלל
8 מכשפות סגלות
מלכלכות לי את המטבח
בואנה נשים בתולות
גם אם יכאב לי אני לא אצרח
|מתכווץ|
בס"ד
אני צריכה מישו לבכות לו
אבל אי אפשר אף אחד
כי אז ישמעו
בלגן כזה
פשוט בלתי מוסבר
ומוח ארור שמחפש תירוצים
אין פה הגיון
יש רק בלגן
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)