שאלות למחשבה, לא מתלהם..
לשנות את המצב..
ואם כבר נפתח שרשור, מה לדעתך ה' רוצה?
הרי ברור שלא נרצחה יהודיה רק בשביל "לעורר" אלא כעונש על דבר מסוים.
הרי הזעזוע הוא דבר שחולף, והמחסור אינו מתמלא.
יש סיבה לכך..
ספר במדבר פרק ל"ג
ב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.
נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.
נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ.
נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.
נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם. {פ}
וגם העם לא איתך?
אחרי שיהיה רוב בעם בעד, המדינה תצטרך להחליט האם היא בעד העם או נגדו..
סליחה על החפירות..
זה באמת מעניין.
ניסיתי לתת דוגמאות, אבל חששתי מתגובה סוערת כי אני פותח פה נושא מאוד רגיש ונסיון העבר מוכיח שלא כולם מפרשים את זה בצורה טובה..
מה שמתבקש שיקרה, זה שהערבים ימשיכו לפגוע בנו עוד ועוד עד שניזכר ונקום על רגלינו ונעשה את המוטל עלינו.
גם שיהיו תקופות קלות יותר, ותקופות רגועות יותר, זה לא יחדול כל עוד הם נמצאים בארץ.
בין אם מדובר בדרוזים ובדואים (שמתברר שרבים מהם גונבים תדיר אמצעי לחימה מהצבא, ומשתפים פעולה עם ארגוני הטרור בסוריה ובעזה), בין אם מדובר בערביי מדינת ישראל שמשחקים את הנאמנים, וכפי שהתפרסם, מעל 170,000 ערבים תושבי מדינת ישראל תומכים בפומבי בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (ארגון טרור).
זה כל ערבי תושב ארץ ישראל מקומו בחוץ..
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
