ע"פ ההלכה

השאלה לא מובנת לך. לי היא מאוד מובנת. באיזו חוצפה את מדברת בשם אחרים

ועוד לא הספקת להכיר את פותח השירשור

זורק פצצה והולך

תמיהני איך כתבת כדבר פשוט שמותרת לבעלה כאשר הרשה לה, אחר שרבו האוסרים בזה, וכידוע מדברי תשובות המהרי"ק והבית יעקב והשבות יעקב והנוב"י ועוד, שדנו בזה. 

בעלה יכול להרשות לה?

אני מאוד מקווה שאתן צוחקות. מה זה מרשה? מאיפה השטויות האלו?

על פי ההלכה אם הבעל יודע שאשתו בגדה בו, עליו לגרש אותה. - לקראת נישואין וזוגיות

בזה תהיה בטוח

זה לאו דווקא שבעלה מרשה לה , אלא שהיא לא מעלה בו, זאת אומרת שהיו נסיבות שהיא הייתה סבורה שמדובר במעשה מותר. היה סיפור כזה בחסידות ויז'ניץ לפני כמה שנים.

כל עוד הוא לא יודע שהייתה בגידה, אין לה חובה להגיד לו והם לא צריכים להתגרש (וכבר אמר לנו הרב שלנו שנשים חילוניות שחזרו בתשובה, והלכו לרבנים גדולים ואמרו להם שבעבר היו עם גברים אחרים, ומה לעשות, האם לספר לבעל - והרב הורה להם לא לספר כדי שלא יצטרכו להתגרש). 

אם הבעל בגד באשתו, הוא לא חייב לגרש אותה. מצידה אומנם אם היא יודעת, זה סיבה כנראה מספיקה כדי לבקש גט - ובית הדין כנראה יקבל את זה כסיבה מספקת, אבל היא לא חייבת לעשות את זה.

אחת הפעמים הבודדות שאני מצדיק אותך.

אני לא אמרתי שאת לא צודקת..... הוא לא תמיד צודק.....

את מדברת מנקודת מבט של בחורה צעירה רווקה ומעצבנת (סתם...) אבל לאישה גרושה בת 40+ עם כמה ילדים לא מחכים שיירה של גברברים חטובים מחוץ לבית

אז לך כן מחכים גברברים חטובים מתחת לבית

מוזר... אני לא נמצא שם

הוא מציג סיטואציה שקוראת. את תגידי לאישה בת 40 נגיד עם 3-4-5-6 ילדים להתגרש? נכון שבאינסטינקט זה נכון אבל לא כל אישה תרוץ להתגרש (אגב, גם גבר לא)

ועכשיו זה התברר, אולי אפילו ביוזמתו מתוך רצון לא להסתיר דברים

אני שואל משום שממה שהספקתי ללמוד בעניותי,

כאשר יהודי מאמין פוגש בהלכה שנדמית כהפוכה לעולם הערכים שלו,

יש לו מספר דרכי התמודדות, שההכרזה "זה הזוי" איננה אחת מהן...

אם אפשר על הדרך כמה שינויים משלי אז בכיף...

אבל באמת זה שאף אחד לא צריך להתקבל אחרי שבגד זה נכון א-ב-ל יש הבדל הלכתי ואין מה לעשות (לפחות ליהודי מאמין) אישה שבגדה ובעלה אומר אני מוכן לקבל- אומרים לו אי אפשר בעל שבגד ואישה אומרת סולחת לו- כן אפשר

זו אי הבנה טוטאלית במהות התורה. התורה מדברת בעומק המהות הפנימית. אחד משלוש עשרה עיקרים, "שזאת התורה לא תהא מוחלפת". כולה תורת ה'. "כשהיא תמימה - היא משיבת נפש". לא מדובר כאן על "תקנה דרבנן" שיכולה להשתנות לעיתים בבי"ד גדול יותר, אם לא פשטה בכל ישראל.

ואין שום שינוי בין "ימינו" לפעם, בנושא זה. תמיד בגידה היא חמורה ומגעילה, ותמיד ההבדל בכ"ז בין המינים בנושא זה.

יכולים לתקן דברים חמורים נגד מי שבוגד (כמו שבקהילות מסויימות, שלא קיבלו חרם דרבנו גרשום, משביעים ב"תקיעת כף" שלא יקח אשה אחרת על אשתו). אבל אין בכחנו לאסרו על אשתו.

וגם היום, האמת היא שאפשר בקלות לראות שיש הבדל בסיסי בענין. כמה וכמה נשים שהיו מוכנות "לעבור" על דבר כזה ל"ע, אם חדל - ולא ההיפך... יש הבדל בעומק הטבע. זה כמובן לא אומר ש"צריך לנהוג כך" מצידן. אבל יש אופציה למי שרוצָה.

ולגמרי מובן מי ש"מעיפה לכל הרוחות ולא יכולה להסתכל".. כלשונך-הזהב בהודעה הקודמת....

מה זה לא מקבלת אותה? יש הבדל עצום בין גבר לאישה

איך מישהו שמקבל את ההלכה יכול להתנסח כך

כשליהודי יש קושיה בתורה הוא יושב ולומד...

זה לא אומר שאני מסכימה איתה

אין דבר כזה "הלכה..." כמו שכתבת. ההלכות הם מיוצר האדם, ומותאמים לעומק האמת. על אף שבמהות הנושא, זעמך על מי ש"כך", צודק. בגידה זה נורא מכל כיוון.

ההלכה אכן מבדילה בין גבר לאשה בענין זה.

אין הלכה שאשה "צריכה" לקבל גבר שנהג כך. אבל היא מתירה.

כלומר, יש הבדל בין עומק הקלקול הפנימי והנזק ב"המשך" אחרי זה, בין המינים (ואנו רואים שגם נישואין יכולים להיות מעצם דין תורה לשתי נשים, ולא לשני גברים. גם באנושות סתם, היה כך). גם דין ממזר הוא רק בכיוון אחד.

והשאלה יכולה להיות, למשל, אם אשה כן תרצה להמשיך, אחרי שהוא התחרט לגמרי, האם מותר לה או לא (ואכן קראתי פעם על אופציה שגם כשזה ל"ע מהצד השני, שלא סיפרו כדי לא לאוסרה. לא אומר הלכה-למעשה, כמובן).

זה לגבי עצם החילוק בדין היסודי. שהלכות התורה אינן בנויות רק על מה ש"ראוי", אלא גם מבררות את החילוקים ב"מצבי קצה", לפי המהות הפנימית.

אבל בוודאי שבגידה היא דבר חמור ונורא. גם מכיוון כזה. שמעתי מת"ח גדול בענין זה, שקשור ל"לא חרבה ירושלים אלא על שבטלו ממנה אנשי אמנה". הפגיעה באמון הבסיסי היא דבר חמור מאד-מאד. ה' יצילנו.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳