ואם נראה שהוא מתלכלך מעבר למידה הזו, כדאי להסביר ששווה לקחת כמה רגעים של "סבלנות". נקי יותר הרגשה טובה יותר. מן הסתם "אין לו סבלנות" בשביל זה. שווה להקדיש כמה דקות דיבור, לשמוע את "הצד שלו", להגיע למשהו מוסכם. אולי עוד פעם בשבוע..

ולדעתי, לא כדאי לעשות מזה ענין. בפרט שכעת אין לכך תוצאה מעשית שמפריעה. יתכן שבקיץ, מעצמו יפעל אחרת כשצריך, אם זה יישאר נושא שרק הסבירו לו את עניינו, ומבין שהוא אחראי עליו בעצמו.

לדעתי, לא לעשות ענין.

הוא בן, לא מרגיש בעיה מיוחדת בכך. בינתיים חורף.  תגידי לו שישתדל לשים לב מתי הוא מרגיש לא נוח עם לכלוך/זיעה וכו', ושאת סומכת עליו שהוא כבר יטפל בזה כשצריך.  במצבים חריגים - אפשר "לשלוח" אותו בכ"ז. הוראה של ההורים.

כדאי לשים לב שבאופן כללי, בעניינים אחרים שנוגעים לסדרים, יהיה לו הרגלים כלשהם. כלומר: הנקודה היותר-חשובה מבחינת הענין, היא ההתרגלות לסדרים נצרכים (זמן שינה, קימה, הליכה לבי"ס וכד'), בלי ללחוץ. זה דבר שעוזר לטווח ארוך, שליטה כלשהי בזמנים. אבל הענין הספציפי - יש להניח שאם יציק לו ידאג לזה.

כך נראה לענ"ד.

ירידה בתאבון היא כמובן סימפטום - כלומר רק תסמין.

והיא בדרך כלל באה אחרי תקופה של איזשהו קושי רגשי (לא להיבהל  - זה יכול להיות משהו קל מאוד - אולי תחושת עומס בבית או משהו קל אחר). מה שכמובן גורם לעוד יותר חולשה ואי רצון להתאמץ בנושא של מקלחת.

מה שאני אומרת הוא שהירידה בתאבון היא לא הגורם הראשוני לרפיון, היא באה במקביל ומעצימה אותו.

אפשר בקלות להחזיר לו את התאבון אם נותנים במשך כמה ימים מולטיויטמין לילדים (מספיק כזה שמכיל ברזל, חומצה פולית וB למיניהם). אחרי כמה ימים כאלה הוא יחזור לאכול מעצמו וגם יחזור להיות חיוני בעז"ה.

לדעתי. חורף - ואם את לא מבחינה במשהו ממשי, אז חבל "להחיל" עליו תחושה שלך..

העיקר שאת רואה שבכללי, מצב רוחו שפיר, לא מטרידים אותו דברים חריגים, מדבר..

אף תסמין לא קובע כשהוא כשלעצמו. חשוב ההקשר.

כי הרבה פעמים סרבנות לעשות מאמץ ולהיכנס למקלחת באה יחד עם ירידה בתאבון ורפיון כללי - אפילו קל.

אם גם התיאבון שלו פחת, או שבאופן כללי הוא קצת פחות חיוני, קחי אותו לבדיקת דם.

בדרך כלל זו החומצה הפולית שחסרה.

יש סיבה מסויימת. הקור? עייף מדי כשיורד הערב? נדמה לי שבתקופה הזו זה לגמרי בסדר יומיים כן -יום -לא . יש מצב להגיע לפשרה ?

אבל הקונוטציה שעולה לי היא התעללות מינית שאולי הילד חווה.

זה מסתדר עם חוסר הרצון שלו לפגוש בגוף שלו (במקלחת), וגם הירידה בתיאבון...

לגיל ההתבגרות.

ובן זה לא בת. ואין ענין שמישהו אחר יעיר לו..

סה"כ, בשביל בן זה דבר לגמרי לא קיצוני.

אם כבר מדובר בגיל ההתבגרות, זו הזדמנות מצויינת להעצים את הקשר עם הבן או הבת המתבגרים. לשתף אותם עצמם...

לשוחח, להרעיף חום, לנסות להבין מה עובר עליו/יה.

אבל כל יום

ולא לבקש מאנשים זרים להתערב נושא כזה - זה מאוד פוגע ומאוד משפיל

גם בגיל מבוגר התקלחה פעם בכמה ימים . דרך אגב לא היה לה שום ריח לא נעים או משהו כזה . יש הטוענים , שרק בעולם המודרני מתקלחים כל כך הרבה . פעם  היו מתקלחים פעם בשבוע "אם צריך או לא צריך " אם זה מעודד אותך . 

מעניין אם תרפי לחודש חודשיים , לגמרי תרפי -אז מעניין אם משהו ישתנה. 

למה להכריח?

יכול להיות שזה ממש בעניין של שליטה מבחינתו, גם לא מודעת. להרגיש שיש תחום (הגוף שלו) שרק הוא שולט בו.

ובמקרה כזה באמת הייתי מרפה לחלוטין. אומרת לו פעם אחת "אתה יודע שבזמן האחרון אני מאוד לוחצת אותך להתקלח. הגעתי למסקנה שהגוף שלך שלך, ואתה תחליט מה אתה עושה אתו" וזהו. 

אצלנו זה חוסר רצון להסתפר. כשהודענו לבן שלנו שהשיער שלו הוא שלו והוא יחליט מה קורה עם זה גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, הוא גידל עד שזה התחיל להראות נורא, ואז החליט שסבא יספר אותו וזהו. (למזלנו הוא בבית ספר שאין שם לחץ על שערות...)

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לריב עליהם, שעדיף לצמצם את הרשימה למה שבאמת באמת באמת אי אפשר לוותר עליו. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....