בס"ד
תגידו.. איך מלמדים ילד לצייר?
הוא כרגע בשלב הקשקושים כשהרבה מחבריו בגן מציירים
חשבתי לשבת לידו וללמד אותו לצייר כמוני אבל אני מרגישה שזה חונק את היצירתיות.. התחלתי עם צורות בסיסיות כמו מלבן עיגול וכאלה אבל אני לא יודעת לאן ואיך להתקדם.. מי אמר ששמש זה עיגול עם קווים? 
רוצה לעזור לו להכנס לעולם הציור בלי להנחות אותו באיך ומה לעשות 
אבל מצד שני צריך לתת לו כיוון..?!?
לא חושבת שיש טעם/תועלת בזירוז התהליך.
זה יבוא.
והרבה יותר כיף שהוא מצייר באופן שהוא רואה את העולם ולא בדרכך
בס"ד
אני רוצה שיפתח את זה בעצמו, יודעת שמבחינת הגיל וההבנה הוא צריך להיות שם (ברוך ה' הילד חכם) כרגע הוא פשוט הולך לשחק בדברים אחרים.. רוצה שיצייר ולא רוצה לצייר לידו..
יודעת שרוב הילדים מציירים כי הם רואים את אחים שלהם מציירים וזה ממריץ, רוצה לתת לו את המרץ הזה שירגיש שהוא יכול כי הוא לא מנסה כלכך עכשיו
בס"ד
אם לא הבנת את זה מהשאלה אז להפך, אני מחפשת איך להכיר לו את העולם המדהים של הציור בלי להשפיע עליו בכלל
לתת לו הצצה שיתן לו את החשק והבטחון
( בכל שרשור אני מוצאת את ההטפה הזו.. 
אם משהו שואל שאלה זה לא אומר שהוא הסטרי על הנושא.. רק רוצה לשמוע רעיונות של אנשים יצירתיים, אפשר? )
אני בת לאמא מורה לאמנות.
אמא שלי יצירתית ומוכשרת אבל היא הקפידה תמיד לא "ללמד" אותנו לצייר.
אני חושבת שהאינטואיציה שלך נכונה.
מה שעושים עם ילדים גדולים יותר זה לפתוח עבורם אפשרויות אבל לא ללמד אותם, וודאי שלא לקבע אצלם תמונה של איך לכאורה שמש אמורה להיראות 
- כמו שכתבת.
פותחים אפשריות על ידי שאלות מנחות, אבל זה כאמור, לילדים גדולים יותר.
בגיל שלו, לענ"ד מה שאת יכולה לעשות זה לאפשר לו להתנסות בסוגים שונים של צבעים - פנדה, פסטל, אולי דווקא גואש - "סתם" לצבוע משטחים גדולים בעזרת מכחול עבה. אולי צבעי מים וחוברת צביעה שיש בה ציורים מודפסים מוכנים.
העיקרון שצריך להנחות אותנו לדעתי זה לספק את הצורך ביצירה, במגע עם חומרים, וגם על הדרך לשפר יכולות מוטוריות.
בשולי הדברים, אני יכולה לספר שאחד הילדים שלי כמעט לא צייר, ואם כן, אז שירבט דברים מאוד לא ברורים. מהסיבה הזו וכל מיני סיבות נוספות לקחנו אותו לאיבחון בהתפתחות הילד בגיל טרום או גן חובה -אני כבר לא זוכרת.
שם אמרו שציור זה כנראה לא התחום שלו, שהוא ילד מאוד וורבלי 
. אבל תחושת הבטן שלי היתה נכונה - אומנם זה הצטרף לסימנים רבים נוספים מלבד הציור, אבל כשגדל ועלה לכיתה א' ובהמשך, הסתבר שהילד סובל מדיסלקציה חמורה.
סוף טוב הכל טוב, מצאנו דרך לטפל והיום הילד קורא. אני מביאה את הסיפור כדי להמחיש כמה הציור הספונטני של הילד מבטא את היכולת שלו, המוטורית, ההתפתחותית, וגם את מה שהנפש שלו עסוקה בו, ואין מה לגעת בזה .
שיצייר כאוות נפשו.
אגב, מה שלך נראה כקשקושים בעיניו זה משהו אחר לגמרי...
ובאמת כדאי לחשוף אותו לעוד אפשרויות ציור, כמו שכתבו לך פה.
אם בכל זאת ממש ממש חשוב לך (לא יודעת בן כמה הוא)- אז את יכולה לצייר לו צורות ולתת לו לצבוע בתוכן, ודברים דומים.
בס"ד
עוד שניה שבת רק חייבת להגיד לכולכן תודה 
ברור שהקשקושים (-סרטוטים) מהממים, תודה על ההערות, השאלה לא היתה בקטע של לדרוש ממנו אלא לעזור לו לעשות את הצעד הבא בלי לפגוע ביצירתיות שלו.. טויב הוא יגיע לזה בעצמו..
החכמתן אותי, תודה! (בפרט לאנונימית עם הסיפור על הדיסלקציה, פתחת לי כיוון מחשבה בנושא אחר)
יאלה שבת שלום 
הבן שלי גם לא צייר כל כך ואחרי זמן מסויים הגננת הפנתה אותנו לריפוי בעיסוק.
ובאמת היה לו קושי.
אחרי 3 חודשים של טיפולים הילד התחיל לצייר.
ועוד דבר- יום אחד הבת שלי הביאה קשקוש מארץ הקשקושים ובאה אלי בגאווה (בת 4)
שאלתי אותה מה היא ציירה והיא פשוט הסבירה לי עולם ומלואו...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
