חמודות -עכשיו לשטוף ידיים . אצלנו שוטפים ידיים אחרי השירותים

נגיד שהן עונות לך -לא רוצות.

את -אין דבר כזה , מי שרוצה להיות בבית שלי צריכה לשטוף ידיים כי כשלא שוטפים ידיים החיידקים הקטנים שאנחנו לא רואים עושים כאב בטן ומחלות לא טובות. 

צריכות עזרה? -ואז ללכת איתן למקלחת ולשטוף להם . 

מזל טוב , כנראה מהשמיים מכינים אותך למשהו....

הן -שלום 

את -פותחת את הדלת , שלום צילי וגילי מתוקות. אני קצת עייפה עכשיו תוכלו לבוא ב..(זמן שנוח לך ומתאים לך)?

ואת את אומרת שוב -כי כרגע אני צריכה לישון ולא יכולה לקבל אתכן . אז סליחה מתוקות . נתראה ב...

אם הן אומרות שלא יוכלו לבוא -את אומרת אל תתדאגו -תהיינה לנו עוד הזדמנויות , אבל כרגע אני ממש ממש עייפה ולא יכולה לארח. 

הכל בחיוך.

כשאת כן מארחת אותן -את מן הסתם עוזרת לזוג אנשים עייפים עם עוד ילדים וצרות . סוג של חסד שדפק על פתח דלתך . אם את יכולה -יופי . אם קשה לך -אפשר לסרב בעדינות . בסופו של דבר ילדים לא אוהבים להיות במקום שבו הם לא רצויים. 

את צריכה להיעזר בסבלנות , וכל פעם כשהן באות לומר -אני עסוקה , ואני אהיה עסוקה עד ..אדר א' , פורים -כמה שמסתדר לך . אחרי שתיים -שלוש פעמים כאלו הן יפסיקו לבוא .

אני רואה פה המון תשובות של איך להתחמק מלארח -כאשר בפועל -אני רואה שהיית רוצה לארח . אז עצתי היא להגיע למצב בו את ממשיכה בשלך . מתוקף נסיבות חיי יצא לי להתארח אצל הרבה אנשים . היו כאלו שיצאו מגדרם כדי לשרת אותי ולארח לי לחברה -זה היה לי קשה מאד ולא כל כך נעים . היו כאלו , שהרגשתי שקשה להם והם לא מעוניינים -לבית כזה כמובן לא חזרתי -למרות שהם הזמינו (!) -קטע מעצבן של אנשים שמה שמניע אותם זה רגשות אשם . והבתים שהכי כיף להתארח בהם , הם אלו , שהאנשים חיים את חייהם -את לא מפריעה להם , ואם את רוצה משהו , את יודעת שזה בסדר אם תשאלי , ולפעמים זה בסדר אם תרגישי אשכרה בבית . יש אנשים כאלו. זה לא עניין של עבודה עצמית -סוג של אופי נינוח - אנשים שהבית שלהם תמיד קצת מבולגן , לא הכי נקי , ויש להם מרכז כובד יציב -ככה שלא משנה מה קורה הם במקום שלהם . 

והכי חשוב -כשלא מתאים להם -הם אומרים את זה בפשטות , ואח"כ מזמינים כי הם רוצים ולא משום סיבה אחרת. 

טוב, אבל אני לא כזו- אז מה עושים? 

מציבים גבולות לפי מה שנוח לך . לא נוח לך בחודש הקרוב ? -את לא מארחת.

נוח לך לארח פעם בשבוע לשעה גג -את מסכמת איתן , שבשבת בין 10 ל11 את עושה איתן מועדון תהלים , כולל ממתק או משהו . חברה שלי (חוזרת בתשובה -אם זה משנה)  עשתה את זה וכל הסיפור נמשך חצי שעה -שלושת רבעי שעה . קראו תהלים -קיבלו ממתק והלכו הביתה . 

מדברים מעט , אבל באופן ברור -"אוקי חברות , אני עייפה וזה הזמן שלי לישון -יללה הביתה -והכל בחיוך  

אולי בפעם הראשונה יש אי אלו ויכוחים וטרוניות -אבל את במקום שלך . עומדת על מקומך ויודעת מה את רוצה . ילדים תמיד מנסים ובוחנים את הגבולות . את מציבה אותם ברורים , וחזקים באהבה. 

סליחה אם חפרתי 

בהצלחה ! שבת שלום 

אני פשוט מציעה בעם הבאה שהן מגיעות פשוט להגיד לא נוח לי או אני לא יכולה עכשיו.

את צריכה להתגבר על זה. אם זה לא נוח לך פשוט תגידי לא.

או אם בכל זאת את מכניסה אותן אז אל תשתקי אם הן מתעניינות יותר מידי או לא שוטפות ידיים לפני שאוכלות, אל תצרכי אבל גם אל תשתקי תגידי בנימוס שילכו לשטוף את הידיים. או שלא יכנסו לחדר שלך וכו'

אשמח לדעת אם עזרתי.

לא, לא כל הזמן אבל אם תגידי נגיד פעם אחת שאת לא יכולה או משהו כזה בפעם הבאה הם יבואו נראלי כמו פעם ראשונה.

אולי כדי לדבר עם ההורים?

הייתי מנפנפת אותם

יאכס על השירותים. זה בקשה הגיונית מצידך לא לאפשר תחנה רכזית

להחליט לפני הפעם הבאה שהן באות- מה הגבולות שאת מציבה.

ומה שממש מפריע לך וגורם לביקור להיות מעצבן- תגידי בצורה ברורה אך נעימה שהן צריכות ל...לשטוף ידיים בסבון, לדבר בנחת, וכו'.

בסופו של דבר הן ילדות והן יקבלו את מה שאת אומרת.

(זוכרים שהיתה תוכנית כזאת פעם?)

לדעתי את פשוט אומרת להן- סליחה בנות, לא נוח לי עכשיו/ אני לא יכולה להתפנות אליכן כרגע/ אני עסוקה כרגע. להתראות ושבת שלום.

למה הן באות אליך בכלל? את לא בגיל שלהן ולא ברמה שלהן..

ילדות צריכות ללכת לשחק עם ילדות בגיל שלהן!

גם אם הייתה דודה שלהן הייתי מעיפה אותן חזרה להורים.

טוב סליחה על הסנוביות שלי... אבל נראה לי שהן חסרות טקט לחלוטין.

בהצלחה!

-דפיקות בדלת

-"שלום חמודות, מה שלומכן? אני אשמח לארח אתכן אך רק אם אמא תבוא אתכן לכאן. בסדר? להתראות חמודות"

תנסחי לעצמך איזה משהו ותתאמני עליו בבית לבד..

אפילו רק במחשבה, זה ממש עוזר.

אם כל החיים שלך תהיי כזאת שלא יודעת להעיף זה קצת ידפוק אותך... כדאי להתחיל להתאמן על זה מעכשיו.

לא חייב להיות רעים בשביל זה.. פשוט לדעת מתי לעשות סטופ לאחרים. במיוחד לילדים שהם חסרי טקט מטבעם.

עם אישה נשואה?

אני נשואה עם ילדים (לא נראה לי קשור אבל) ועם כל זה, אין לי מה לעשות עם ילדה בת שמונה יותר מחמש דקות.

לא חושבת שיש כאן קשר למצוות הכנסת אורחים שכמו שאת מציינת את עושה זאת רק ברמה ובצורה שמתאימה לך. וזכותך!

אני חושבת שאם תדעי מה הסיבה האמיתית שגורמת לה להגיע יהיה לך יותר קל להתמודד עם הסיטואציה

אבל אני הייתי אומרת שלא מתאים לי עכשיו. ואולי מביאה להם סוכריה או משהו טעים לדרך כדי שלא יתבאסו.

לא ממש מתאים לי לשמש שעשוע לילדה בת שמונה.. בטח שלא על חשבון הזמן עם בעלי ועוד יותר בטח אם זה פוגע בי וברוגע הנפשי שלי.

אבל זאת אני ואולי זה סתם חוסר נחמדות.

ואולי........ אם את רוצה את החברה הזאת..תגידי לה שתבוא עם אמא. ואז זה יהיה פחות תדיר ויהיה לך יותר מעניין ופחות תצטרכי לחנך כי אמא שלה תהיה שם.

לא בטוח שההורים יודעים והיו שמחים שהילדות יבקרו אצלך לבדן בלי ההורים.

יש היום רגישות רבה לנושא של ילדים שמתארחים אצל מבוגרים שלמעשה זרים להם.

אם את רוצה להמשיך לארח אותן (ואני חושבת כמו נשואים פלוס בעניין הזה), את צריכה ליידע את ההורים שהן באות אליך.

שעתיים-שלוש זה המון זמן לילדות קטנות בבית של מבוגרים שאין בו כרגע - בעז"ה תזכו בקרוב ממש  - ילדים של בני הזוג.

אם את רוצה לקבל אותן, את צריכה שיהיו לך משחקים כמו פאזל שמתאים לגיל שלהן או אפילו בובות. אחרת כשמשתעממים עושים שטויות ונוטים לעבור את הגבול.

(מכירה, כן? אורות הקודש, הרב קוק)

מרדכי אמר לאסתר: דברי עם אחשוורוש. זה מה שנדרש כרגע. זה מה שה' אומר לנו דרך המציאות המסובכת שנקלענו אליה.

אסתר צעקה: אני לא מסוגלת! אי אפשר! ממש אין מצב! זה לא אני, לפנות אליו ככה. זה לא מתאים למעמד שלי מול אחשוורוש, לחוקי הארמון. זה לא מתאים למעמד שלי מולך, לחוקי ה'! (האחרון על פי דברי חז"ל כמובן).

אבל בסופו של דבר היא נוכחה לדעת שה' מזמין אותה לצמוח. שמה שהיה אתמול בלתי אפשרי, מהיום יהיה אפשרי. היא תתפלל, תאזור כוחות, תגייס תמיכה - ותלך מיוזמתה אל הרשע הזה. היא יכולה.

היא הצילה את עם ישראל.

הקב"ה אמר לירמיהו: "נביא לגויִם נתתיך".

ירמיהו צעק: "אהה ה', הנה לא ידעתי דַּבֵּר כי נער אנֹכי!" אני לא יכול! אני לא בנוי לזה! זה לא אני!

אבל הקב"ה לימד אותו: אתה יכול. זה הזמן שלך לצמוח. מה שהיה לא אפשרי עד אתמול - מהיום הוא אפשרי. "אל תאמר נער אנכי ... ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע". אתה יכול הרבה יותר משנדמה לך. יש לך המון כוח.

הקב"ה מורה לך דרך המציאות שזה הזמן לצמוח. ללמוד לייצג את צרכייך. אחד השיעורים הכי חשובים בחיים.

את אומרת שאת לא מסוגלת לזה, ואני לגמרי מבינה אותך. אבל נראה שהקב"ה מאמין שאת כן מסוגלת.

מסוגלת להחליט אם לא מתאים לך הביקורים האלה בכלל, או מתאים לך בתדירות פחותה, או בתדירות של עכשיו. מסוגלת להחליט מה לא מתאים לך שייעשה או ייאמר בבית שלך בכלל, מה את יכולה לבלוע, מה מתאים אבל רק עם הכוונה שלך. מסוגלת להחליט את כל ההחלטות שנוגעות לאירוח הזה, וחשוב מזה - מסוגלת להגיד אותן לבנות המתוקות בקול צלול: "יקרות, מהיום יש כמה כללים בבית הזה".

כולנו מאחורייך. כולנו תומכות בך

אם אני מבינה? מבינה הכי עמוק שאפשר. הרי גם אני באותם מעגלים... רובנו, אני מנחשת. מהתמודדות להתמודדות צומחים יותר, עולים עוד מדרגה. תמיד תמיד נשאר לאן לטפס. אני מכירה היטב, מקרוב, את המדרגות האלו. זה חתיכת טיפוס...

חשוב לי להבהיר משהו:

אני לא חושבת שאת חייבת להסכים לארח, כדי להתעמת חזיתית עם הנטייה להכול או כלום. יש מצבים שאכן, מה לעשות, מתאימה האפשרות של "כלום". אם את מזהה שזה המקרה, אל תדאגי - הקב"ה עוד יזמן לך הזדמנויות שבהן תדעי שהפתרון הנכון הוא משהו באמצע, ועוד יהיה מתי לטפח את היכולת הפנימית הזאת של איזון.

וגם לצד השני - אני לא חושבת (בניגוד לאחרות פה, ראיתי) שהביקורים האלה בעייתיים בפני עצמם, לא במקום וכו'. אני חושבת שיכולה להיות ידידות בין ילדים למבוגרים, אם שני הצדדים נהנים. וזו ברכה. אני לא חושבת שאת דווקא חייבת לבטל אותם.

אני חושבת שהדבר הנכון הוא שתשאלי את עצמך מה באמת באמת היית רוצה. אם הייתה באה אלייך פיה להגשים משאלה מה היית מבקשת ממנה - שתגרום לבנות להגיע רק פעם בחודש, כי זה מינון שכיף ונעים לך? שתגרום לבנות לשכוח מקיומך לחלוטין ולהיעלם מחייך? שתגרום לבנות להגיע כל שבת ולעסוק בדברים שכיף לך שעושים אצלך / איתך? לשחק איתך רמיקוב? לשחק זו עם זו רמיקוב כשאת שוטפת כלים? אולי מה שהכי מתחשק לך זה ללמד אותן משהו שאת טובה בו? או להציע להן ללמוד פרשת שבוע איתך? וכו' וכו' וכו'. אלף אפשרויות. אין בזה נכון ולא נכון. כל תשובה לגיטימית. מ"לא מעוניינת בביקורים שלהן אף פעם, בשום מצב, זה לא עושה לי טוב" עד "מעוניינת שיבואו בכיף בדיוק כמו עכשיו, מתי שבא להן, רק שיפנימו שאצלי שוטפים ידיים היטב". וכל מה שבאמצע.

הצעד הבא הוא להיות בעצמך הפיה הטובה הזאת שבאה אלייך להגשים משאלה... בחרת יעד, עכשיו תנשמי עמוק ותעשי מה שצריך כדי להגיע אליו. תבחרי משפט או שניים, תעשי עם עצמך חזרות, תזכרי שאת לא לבד וכולנו תומכות בך (בתמורה את תומכת בנו כשאנחנו נתקעות עם הדילמות האלה, כן? ) - ובשעת אמת תזכרי שאת מסוגלת ותגידי. תודיעי להן שזו החלטתך.

רוב הסיכויים שיקבלו. אם יתמרדו - תזכרי שאת לא צריכה להצדיק את עצמך. זוהי הטריטוריה שלך וזכותך המלאה לקבוע בה את הכללים, ועל הדרך זה גם צעד חשוב בחינוך שלהן. את יכולה פשוט לחזור על אותו משפט פעם שנייה, שלישית, כמה שצריך.

אם יש עוד נקודה שאת רוצה להעלות, כולי אוזן.

מה כן ומה לא

בקשר להתנהגות שלהן אז נראה לי שהן לא עשו שום דבר ממש לא יפה 

מה שכן - אני לא הייתי בכלל מקבלת אותן בביתי וכמובן להגיד להורים שלהן

וסליחה אבל את נשמעת קצת מגזימה, איך תהיי כשיהיו לך ילדים משלך ויביאו חברים או יבואו זוגות עם ילדים להתארח? 

כאן זה איזה משהי לא קשורה מהשכונה שלא ברור בכלל מה היא מחפשת אצלה.

דווקא בתור אחת שהבית שלה מלא בילדים קטנים שעושים בלאגן וידועה בתור הבייבי סיטר השכונתי של כל הורי הגנים של ילדי.. ילד זר שלא שייך כל כך לטריטוריה שלי ממש מגעיל אותי..

אני הייתי מציע לבדוק מה המשפחה ואם יש משהו מוזר אז להתרחק

לא חסר ילדים שבאים ומספרים להורים שמישהו צעק עליהם, העליב אותם, הרביץ להם כשזה לא היה או שהם לא הבינו עד הסוף

ואז תישאל שאלה הגיונית מה יש לבנות קטנות לעשות שלוש שעות בבית זוג זר?

למה להסתבך?

הן מצידן, בסדר גמור. נוהגות טבעי כמו ילדות קטנות.

את לא "חייבת" להן כלום - אבל את יכולה לעשות מעשה טוב, ולארח אותן. כנראה שזה קצת חסר להן. יכול להשאיר להן לחיים טעם טוב, של מישהי טובה שאירחה אותן בטוב-לב.

וגם לך זה יכול לעשות הרבה טוב, להוסיף את הצד שאת מרגישה שקצת חסר לך.

וניכר שאת באמת מתלבטת בין שני הצדדים הללו.

אז קודם כל, תחליטי.

אם את לא רוצה - תגידי להן בנחת - ילדות, אני מצטערת, אבל אי אפשר להמשיך לבוא אלינו.

אם את רוצה לארח, וגם להרוויח מזה את ה"נתינה" הזו, אז תסתכלי מראש כ"פרוייקט" חביב. לא איזה דיעבד מאולץ תכווני: לשמח אותן, ולהטביע בי יותר מידת הנתינה והאירוח בשמחה.

ואז - תדעי שזה בסדר גמור להגביל ילדים למה שמתאים לך. זה טבעי עבורן.

את תשוחחי איתן "כמו גדולות".. תגידי להן: ילדות, זו היתה הפתעה בשבילי שהתחלתן לבוא. מצד אחד אני מאד שמחה, אתם טובות ומתוקות. מצד שני, לא תמיד זה מתאים. יש זמן שאני צריכה לשבת עם בעלי - וזה לא זמן שיהיה אחרים. יש גם "כללים" בבית שלנו, איך לשמור נקי, ומה מותר לעשות.

אז אני אגיד לכן את הכללים - ואם אתן חושבות שאתן יכולות להתנהג כך - תבואו בשמחה (אם זה בנחת ונאמר בטוב, יכול גם לתרום להן).

ותגידי כמה "כללים": כשאני אומרת ש"הגיע הזמן" אז נפרדים באהבה והולכים. מותר להיכנס רק לחדרים האלו והאלו. וכו'. כמה דברים בסיסיים. שירותים - תחליטי עד היכן יכולתך. לכל היותר, תשפכי קצת אקונומיקה אחרי שהולכות, ותאמיני שזה מחטא לגמרי...

הצלחה רבה. התלבטות יפה. אפשר להיבנות מזה..

ועל ההבנה...

האם שייך לא לתת ללכת לשירותים  ?....  יש דרך לעשות זאת בדרך יפה? 

אצל ילדים קטנים זה יכול להיות דחוף 

אלא אם כן הן גרות קרוב - ואז אפשר להגיד להן בשפה פשוטה: "אם צריך "גדולים" - הולכים הביתה - וחוזרים.. ולהסביר להם בצחוק, אני כזו שממש "מפונקת" עם הניקיון.. אוהבת שיישאר לגמרי נקי..

אם זה היה נעשה מיוזמתך ומרצונך החופשי, אבל במצב הקיים את מרגישה שמישהו חיצוני כופה אותך לפעול בצורה מסוימת, וזה קשה לך (וזה מובן מאוד!).

נראה לי שאם תצליחי להציב גבולות ברורים, תהיה לך פניות נפשית לשמוח בביקורים כשזה כן מתאים לך. אל תחששי לסרב להן - את עושה את זה לטובתן! הרי כרגע קשה לך עם כל הביקורים שלהן, וגם הן מפסידות מזה. אם תדעי שיש זמנים שבהם את יכולה לומר לא, בזמנים שבהם תסכימי לביקור יהיה גם לך וגם להן נעים וטוב.

את נשמעת מדהימה! הלוואי עליי כזה לב רחב!

פעם היו לנו כמה כאלה. זה השאיר לנו חותם מפלא על כל החיים. חבל שלאחרונה התמעטו...

בדרך כלל ילדים כאלה חווים איזה חוסר במבוגרים "נחמדים" שכיף לדבר איתם. או אולי משהו באווירת הבית שלכם קוסם להם. זה טבעי וזה יכול להיות להם ולכם ממש כיף.

הצבת גבולות היא חשובה כמו שכתבו רבים  לפני, ואין טעם אחזור על כל הדברים הנכונים של איך להגדיר זמנים נוחים וכו'. 

אבל בסוף צריך להיזהר - לא הייתי ממליץ להרתיע אותם מלבוא. מי יודע מה יחוללו הביקורים האלה לילדות - וגם לכם - לטובה לכל החיים?

ועוד נקודה - לדעתי במנטליות שאותה תיארת לא שייך להגיד להם שלא יתפנו בשירותים, ובטח שלא להתחיל לעשות חילוקים בין גדולים לקטנים, זה יישמע להם וולגרי כמעט במושגים שלהם. פשוט תנקי קצת אחרי.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....