שכדאי לבדוק את השורש להתנהלות הזו. יכול להיות שזה משהו שאפשר להתמודד איתו יחסית בקלות.

יתכן שכדאי ללכת לאבחון כלשהו כדי לראות אם יש מקום לטיפול שיעזור לו להתמודד.

בינתיים- הרבה תמיכה ואהבה!

לפותחת השרשור - את מכירה את הסיפור? כדאי מאוד לקרוא. ר' נחמן ממחיש שם רעיון מדהים: כדי להדריך מישהו ולעזור לו לצאת מהלופ שהוא תקוע בו, צריך קודם כול דווקא להיכנס ולהיות איתו באותו לופ! צריך לנסות לחוות את הדברים כמו שהוא חווה, לפרש את המציאות כמו שהוא מפרש, לתקשר איתו על בסיס תפיסת העולם *שלו* - ורק מתוך זה יש סיכוי לפתוח לו, לאט לאט, אפיקי מחשבה חדשים.

בהצלחה!

ומוסיפה שיש הגיון כלשהו בטענותיו.

שמתקשים לזוז מהמקום הזה..

אח שלי כזה. ואין ספק, זה גורם להמון בעיות ובלאגנים במיוחד בבי"ס.

באמת לא חושבת שהעניין הוא להסביר לו עד כמה טועה. הוא כ"כ דבק בעמדה שלו, שהוא רק יגן עליה יותר.

זה מזכיר לי סיפור מדהים (חבל, לא זוכרת איפה קראתי).

אספר בקצרה- על ילדה שתמיד רצתה לנצח במשחקים ואף פעם לא ויתרה.

יום אחד סבתא שלה סיפרה לה שגם היא כשהיתה ילדה היתה תמיד מנצחת והתעקשה על זה. עד שפרצה מלחמת העולם השניה והיא ואמא שלה נאלצו להסתתר תמורות הרבה כסף ושכנועים אצל אחת הגויות שעבדה אצלן. ההסכם ביניהן היה שאם יבואו הגרמנים הן יקפצו למטה (מהקומה השלישית).

לגויה היתה ילדה בגילה והן אהבו לשחק יחד. וכמובן שהסבתא תמיד היתה מנצחת. עד אמא שלה יום אחד קראה לה ושאלה אותה אם היא נותנת גם לבת הגויה לנצח, וכשהיא אמרה שלא, אמא שלה חייבה אותה מעכשיו לתת לה לנצח, בהדרגה (שזה לא יראה חשוד). ומיום ליום היא ויתרה לה שתנצח ובת הגויה היתה מאושרת שהיא מנצחת אותה.

יום אחד הגיעו הגרמנים, הגויה נבהלה ואמרה לסבתא ולאמה שיקפצו מהר (וכנראה ימותו). אך ביתה לא הסכימה בשום פנים ואופן! היא כ"כ נהנתה מהמשחקים עם הסבתא ומתחושת הניצחון שהיא לא ויתרה, ובזכות זה הן ניצלו.

אפשר להסביר לילד שנכון, יש מצבים שהוא צודק. אבל לפעמים לא שווה להיות צודק. עדיף להיות החכם.

ושהוא יעשה את הבחירה המושכלת שלו.

יכול להיות שהוא צודק בזה שרצה ללכת הביתה. צודק במאה אחוז!

עכשיו תהיה חכם.

תחשוב פעמיים. זה באמת משתלם לך ללכת הביתה? (ולחזור למחרת עם ההורים ולקבל עונש וכו'..)

יכול להיות שהוא יבחר ללכת הביתה מבי"ס ולהיענש על כך. אך זו היתה הבחירה שלו.

זה עניין של בגרות ולמידה.

בהצלחה רבה

אולי יש בעיה בבית הספר או זאת נורמה להתנהג ככה

בקשר לפרי אז אם דפקו אותו בכוונה אז הוא באמת צודק

אני עונה על דברים כאלה שאני כן מרימה ומנקה ומכבסת למרות שלא אני זרקתי , לכלכתי, שפחתי, אז גם ילד יכול לפעמים 

ללא קשר לכל מה שכתבו, נראה לי שהעלאת הבעיה מול המחנך לא תזיק, גם יתן לכם עוד זווית הסתכלות וגם יעזור למחנך שלו להבין את הראש שלו יותר טוב.

ושמחה בשמחתך שהילד שלך מתחיל להתגבר, לגבש את ההעדפות שלו ואת דרכי המחשבה שלו. נשמע שיש לו גרעין חזק של עוצמה פנימית, מסוג הילד שלא יהפוך לקורבן בקלות גם אם חלילה ייתקל בגורם שלילי. אני בטוחה שזה בזכות החינוך הטוב שקיבל יש לכם על מה לפרגן לעצמכם.

ועכשיו, כשהוא גדל וכבר לא בדיוק אותו ילדון חמוד שהכרת, איך מתמודדים?

את כותבת: "הבעיה היא שהוא פשוט לא מסכים להבין" "אמרנו לו ש... הוא לא מקבל את זה".

את יודעת? נראה לי שיש מצב שהוא מספר לחברים שלו (או לעצמו) ממש אותם דברים עליכם: "הבעיה היא שהם פשוט לא מסכימים להבין" "אמרתי להם שהשירותים בבי"ס מטונפים, הם לא מקבלים את זה".

הוא לא מקבל את מה שאתם אומרים, ואתם לא מקבלים את מה שהוא אומר. הוא לא מסכים להבין, ואתם לא מסכימים להבין.

מי יפרוץ את המעגל? למי יש כוח ומוטיבציה כרגע לשנות? מי יעשה את הצעד הראשון, ויסכים להבין את השני?

------

אחרי שתקבלו בהבנה, אחרי שתעריכו את העצמאות שלו, את הזכות שלו להחליט על עצמו הרבה דברים שלא היו כך עד כה, את השכל הישר וההיגיון שלו - אחרי כל זה, יהיה אפשר להתחיל לחשוב איתו ביחד על *המעשים*. כלומר לא עלתיקון דרך החשיבה שלו, אלא על תיקון למעשים שלא מקובלים עליכם. תבדקו ביחד מה אתם מוכנים לקבל למרות שלא היה ככה עד כה, ומה קו אדום מבחינתכם (פגיעה בזולת?). אני חושבת שעל רקע של הבנה וקבלה וכבוד (שרואים שכבר קיים, אבל תמיד יש לאן לשאוף) יהיה לו קל הרבה יותר להתאים את עצמו לכללים שלכם.

מה דעתך?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....