כנראה יש סיבה להתנהגות הזו, במיוחד אם היא לא אופיינית. כדאי לבדוק איתו בעדינות.

אולי משהו בכיתה? עם המורה? לימודים? חברים? כל כך הרבה דברים יכולים להשפיע על החשק שלו ללכת לכיתה.

בהצלחה.

איכשהו זה מתקשר לי עם תקופה פחות טובה חברתית, שאתה לא רוצה להיות יחד עם הילדים בכתה שלא בזמן השיעור..

יכול להיות?

אולי בינתיים (עד שמטפלים בבעיה עצמה) לנסות להנעים לו את השהייה בכיתה לפני השיעור-

למשל להביא לו איזה ספר שהוא אוהב ולהגיד שהוא יכול לקרוא בו עד שהשיעור מתחיל (ספר מיוחד, רק לזמן ההפסקות, לא לבית..) או חוברת עבודה- צביעה? חידות? משהו שמעניין אותו ושיהייה ייחודי לזמן הזה, שיהווה טריגר ללהגיע מהר לכיתה וגם יאפשר לו מקום לברוח אליו אם כרגע בכתה לא הכל מעולה..?

ואני מעולם לא עמדתי במצב כזה.

אבל לבי אומר לי שהדבר האחרון שאמור לענין אתכם זה הנהלת בית הספר. אפשר להיפגש, להסביר ולבקש שיתוף פעולה בטיפול, אבל לא להכניס ילד למתח רק בגלל מה שהם אוהבים או לא.

לגבי האיחורים לעבודה שלך- זה באמת לא פשוט.

אולי לאפשר לו מדי פעם לא ללכת לבית הספר? אולי להוציא אותו מדי פעם ליום כיף אתכם במקום בית הספר?

אנו אכן מנסים להבין מה מפריע לו,ולטפל בשורש. ייתכן שיש הפרעת קשב וריכוז ברקע. כי הוא ילד חכם מאוד, אך מתקשה להתרכז. כרגע בדרך לאבחון. 

בשבוע שעבר אפשרתי לו להישאר יום אחד בבית. הלוואי שיכולתי יותר. בדרך כלל העבודה אינה מאפשרת. 

אני מבינה היטב שאיחורים נובעים ממשהו,וגם משערת ממה (כפי שאכן פרטתי). ושוב, מנסים לטפל. שאלתי שאלה טכנית יותר - האם יש למישהי רעיונות כיצד מעודדים אותו לא לאחר (למרות כל הבעיות...)? טיפים טכניים, לתקופה הקרובה, שנצליח לשרוד בינתיים, עד שיהיה לו טוב בכיתה (ואני בטוחה שבעזרת ה' יהיה לו טוב, כי הוא ילד מקסים ונעשה הכול כדי לעזור לו). 

אתה לא טיפש, אתה יכול..  להראות לו דוגמאות כמה הוא חכם וטוב, לא דווקא בקשר לביה"ס.

לשמוע איך הוא מרגיש עם החברים.. שידבר.

אפשר לנסות שילך לישן מוקדם יותר, ולהעיר גם יותר מוקדם (בלי שידע את השעה..), וכך "ימצה" את הבית לפני ביה"ס.

לדעתי, בינתיים קצת "להאיט הילוך" בבקר, לא להילחץ ולא להלחיץ. להסביר למורה שיש קצת בעיה, ואתם מעדיפים לזמן מה לא להלחיץ עם הזמן, עד שיתברר.

יש להניח שאם האוירה תירגע, אם ירגיש יותר טוב בביה"ס - גם יהיה יותר קל להקפיד על הזמן בבקר.

אם בודקים ריכוז - גם טוב.

כמובן, שלטווח ארוך ההרגל של הליכה בזמן בבקר, הוא חשוב. שלא יתרגל להיות "מאחר כרוני". אבל כדאי קודם שתהיה טיפה יותר מוטיווציה.

אולי הוא לא הקשיב לנושא מסוים בכתה ואז לא יכול להתקדם

קרה לי פעם כשהייתי בכיתה ג' אז אימא שלי ישבה והסבירה לי

ובקשר למחנך שהולך לקראתו ונותן 100 על כלום אז אולי תבקשי ממנו להפסיק את זה, זה לא תורם לילד ואם ילדים  בכיתה ידעו על זה, הם יצחקו עליו או יקנאו בו

ואני חושבת שגם גבולות - תסבירי לו שאת עובדת ואיחור זה לא אופציה מבחינתך, את לא מרשה, שיסביר מה בעיה ויציע פתרון שמקובל עלייך

אני ממש מתחננת לשבת אתו ולהכין אתו שיעורי בית, להדביק פערים, אך אין לו טיפת מוטיבציה. 

מוזר לי כל כך. (אני גדלתי בבית של הורים עולים, ואיש לא יכול היה לעזור לי בשיעורי בית. לבן שלי, הצבר, יש אימא דוברת עברית ברמת שפת אם, עם תואר שני במקצוע רלוונטי ללימודיו, ועם המון רצון לסייע. והוא - מתחמק...)

כנראה הבעיה עמוקה יותר מסתם הפסד של חומר. בודקים כרגע אפשרות שסובל מבעיות קשב וריכוז. 

ובנוגע לגבולות - הלוואי שידעתי כיצד להציב לו אותם... אני מסבירה שאימא חייבת לעבוד. אולי אילו הייתי מאחרת לאוטובוס, הייתי מתנהלת אחרת (מן הסתם בהרבה מאוד לחץ, ובלי להותיר שום אפשרות להתנגד...). ב"ה איני מאחרת לאוטובוס, ויכולה להתחיל את העבודה גם בתשע וחצי ואפילו בעשר. רק שאז - ההספק גרוע, המשכורת נמוכה יותר, והבוס אינו מרוצה שהפרויקט מתקדם לאט מדי... (אני מסיימת את העבודה בשתיים, כי אני חייבת לאסוף את הילדים...)

זו לא בעיה שצצה יום אחד.

איך הוא תפקד בגן? בכיתה א'?

כשעולים קשיים בקשב ובריכוז שלא נצפו קודם, המקור שלהם הוא ככל הנראה התמודדות רגשית מסויימת ולא בעיה נוירולוגית קבועה.

בדיוק כמונו - כשאנחנו מוטרדים ממשהו אנחנו נעשים פזורי נפש.

גם אובדן המוטיבציה, התסכול ותחושת חוסר הערך שלו - אם הם לא באים על רקע של קשיי קשב וריכוז נוירולוגיים, מדליקים נורה אדומה - אל תבהלי, אבל אני מתכוונת, הבעיה בדרך כלל חמורה יותר מאשר תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

תבדקו לעומק מה קורה.

קשה לתת רעיונות איך בכל זאת לגרום לו להגיע בזמן. מהנסיון שלנו, איחורים והעדרויות, בסופו של דבר, הגנו על הילד מפני אלימות.

אם לא מדובר באלימות חלילה, שווה לבדוק אם להעביר אותו לביה"ס אחר.

בינתיים - אולי אפשר לבקש עזרה מסבתא או משכנה.

נשמע כמו ילד אינטליגנטי באופן לא רגיל.

האמירות שלו וההבנה שלו של הדברים, הם ברמה מעל הממוצע בגיל הזה.

אני אתן לך מספר טיפים שנתתי להורים של תלמידים שלי בעבר ובהווה, וברוך ה' בדרך כלל יש איתם ניסיון טוב:

1. טבלת התארגנות. ניתן לא רק לו אגב, אלא לכל הילדים. לרשום את הפרמטרים הרצויים, כגון: צחצוח שיניים בבוקר, אמירת מודה אני, לבישת ציצית, יציאה לביה"ס בזמן, הכנת ש.ב, קריאת שמע לפני השינה וכו'...) ועל פי צבירת הנקודות - איזשהו פרס, או ממתק לשבת.

2. זמן מיוחד רק לך (או לבעלך) ולו. שהוא ידע שכל יום בשעות מסוימות זה הזמן שלו. אגב - מומלץ לכל הילדים, במיוחד במשפחות מרובות ילדים. בזמן הזה אפשר לשבת ולשמוע סיפור, ללכת לספריה, לשבת על שיעורי בית, לשבת על שוקו ועוגיה ולדבר, לעשות סיבוב וכדו', מה שנראה לכם. אבל זה זמן קבוע שהוא רק שלו. אם את לא מצליחה כל יום, פעם או פעמיים בשבוע, שיהיה לו למה לצפות.

3. ואולי בעצם זה היה אמור להיות מס' 1: לשבת איתו לשיחה ארוכה ונינוחה, אפשר בזמן שהילדים האחרים לא בבית, או במקום אחר, אבל ללא הפרעות רקע. לשאול מה קורה. לברר בנחת את כל התחומים. איך בבית, איך מסתדר עם האחים, האם יש ילדים שמציקים בביה"ס, איך עם המורים, מה אוהב לעשות, תחביבים, מה הוא היה רוצה ליומולדת. בזמן הזה כמובן בלי פלאפון, להסתכל לו בעיניים ולהיות שם עבורו לגמרי. אם את רואה שזה נכון לו, אפשר להגיע למסקנות קונקרטיות בשיחה, ואם לא - רק להקשיב לו ולהיות שם עבורו, ובעוד שבוע לנהל שיחה דומה, ואז לנסות להגיע לדברים שבהם ניתן לפעול.

4. לחשוב עם עצמך - מתי חל השינוי? האם בעקבות לידה של אח/אחות? מורה חדש בכיתה? ריב עם חבר? יכול להיות שישנו ילד שמציק באופן קבוע? התערערות מעמד חברתי? ואפילו, סליחה שאני מלחיצה - אולי חווה איזושהי פגיעה?

מה השתנה שגרר איתו את השינוי בהתנהגות?

5. מאד חשוב - אין מה להתווכח עם ילד שמרגיש את עצמו כישלון. זו התחושה האובייקטיבית שלו, וגם אם נוכיח לו באותות ובמופתים שהוא מאד מוצלח, זה לא יעזור. בדיוק כמו שזה לא היה עוזר לנו.

לכן ניתן לעשות את "טבלת ההצלחות של...", ולרשום שם נקודות קטנות שעולות בשיחות איתו שבהן הוא רוצה להשתפר. ולתת לו ניקוד על זה, שיראה בעיניים שלו את השיפור וההתקדמות.

לגבי המורה - מטרתו מצויינת, אבל אני לא בטוחה שזה מה שנכון לילד כרגע. כדאי לדבר איתו, אם הוא מורה מנוסה, בטח יהיו לו תובנות.

בהצלחה רבה רבה. אין כמו הילדים שלנו, אנחנו חווים אותם בעוצמות אחרות.

אם תרצי להתייעץ, מוזמנת לפנות באישי.

איזה רעיון נפלא!

כמובן שגם כל היתר, אבל זה במיוחד

[לגבי 5, אני חושב שזה לא מדוייק. ילד בהחלט מושפע מאמירה שמציגה בפניו את יכולותיו וכשרונותיו וכו' - גם אם לא ישירות מול נושא ספציפי שמתסכל אותו (כלומר, להגיד שהוא כן מבין חשבון אם מרגיש שאינו מבין מילה..). וגם מבוגר מתעודד מ"מראָה" חיובית]

שקשה לה איתם אם זה מבחינה חברתית, לימודית בבית וכו'.

הנפש שלה ממש נבנית ע"י הטיפול . היא מקבלת חוסן ויוצרת עמוד שדרה יציב וחזק

וזה נותן לה המון כוחות התמודדות.

לי זכור שכשהייתי קטנה וגם בתיכון העדפתי להגיע בבקר ברגע האחרון (אפילו במחיר של איחור)

כי הייתה לי מבוכה להיות מאולצת לדבר עם בנות שלא הרגשתי קשר איתן רק כדי שלא תהיה שתיקה מביכה

וזה גם הדגיש לי שאני לא ממש במרכז החברה. (אני לא טיפוס של "סמול טוקס" אוהבת חברות נפש ולכן אף

פעם לא הייתי כוכב החברה וגם לא קרוב לכך).

למה אני מספרת את כל זה??? כי נראה לי שעם נפש חזקה יציבה וביטחון עצמי הוא יוכל גם לעמוד בזמנים וגם לא

להרגיש רע מהסיבות שבגינן הוא מרגיש רע כעת.

מאוד ממליצה על תרפיות. זה קלסי לבעיות רגשיות

בגלל ביה"ס, החברה וכד'.

קודם לשוחח, להבין מה הוא מרגיש. להעלות נושאים של חברים וכד', בנחת. כפי שכבר הוזכר.

נוסף על הדברים הטובים שנכתבו,כדאי לחשוב גם על הדרך עצמה לבית הספר שתהיה נחמדה, לדוגמא-אם מוכן מספיק בזמן אמא מסיעה,או משהו נחמד לדרך שנמצא אצל האח הבוגר-אם הוא מספיק לצאת איתו הוא גם יכול להנות מהצ'ופר וכן על זה הדרך

את יכולה לתת לו את הבגדים והנעליים בחדר אמבטיה או בשרותים(מקום לא מעניין) ולהגיד לו לצאת רק כשהוא לבוש. 

ואם הוא משחק עם משהו לשים את המשחק במקום.

לגבי זה שהוא מרגיש טיפש. הלימודים של ילד בן שבע הם לא באמת חשובים מבחינת ההשכלה כך שלא צריך להיות אכפת לך מהציונים שלו. אני הייתי מנסה למצוא דברים שלא נמצאים בכלל בתחום הלימודים שיהיו לו בהם הצלחות. שהוא צריך לפענח איך משהו עובד. אולי לפענח איך להרכיב משהו. או להבין חוקי טבע באיזה ניסוי או לחשוב ביחד למה הציפור עושה ככה וככה, איך עובדת טחנת קמח וכדומה. דברים שהוא יכול להצליח אבל הוא צריך קצת להשקיע מחשבה. בתחילה קל יותר ולהעלות את הרמה. וכשהוא מצליח אפשר להחמיא לו וואו איך הצלחת וכדומה. אבל ההצלחה עצמה היא מעודדת בפרט אם הוא התאמץ בשביל זה. אבל אפשר להראות הערכה.

ואם הוא שואל איזו שאלה על העולם סביבו אפשר להגיד שזו שאלה טובה שרואים מחשבה מאחוריה יש לך שאלות טובות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....