אבל בעיני דווקא בסוף אני מאד ממוקדת בלחיצות ופחות בעצם זה שכואב,

יש לקראת פחיתה מלאה את שלב המעבר שבו אישה מרגישה שהיא לא יכולה יותר אבל זה הסימן הידוע לזה שהיא כבר לקראת הסוף. (כמו בגאולה, החושך הכי גדול לפני האור. ופיזיולוגית זה קורה בגלל חילופי ההורמונים לקראת שלב הלחיצות) 

אני מציעה להתכונן ולחשוב מה יעזור לך להתמודד עם הכאב, גם פיזית וגם ריגשית. 

הכאב הוא באמת כמו שנאמר ככל שהפתיחה עולה, ברגעים שצריך ללחוץ בד"כ מרגישים לחץ וזה עובר מהר..

ובהצלחה!!!!!!!!!!!

מאוד חזק, אולי הכי חזק בכל הסיטואציה.

אבל הכאב הוא לא השאלה.

השאלה היא האם תוכלי להתמודד ומה יעזור לך להתמודד.

ילדתי עם אפידורל ובלי.

כמה לידות בלי אפידורל בכל לידה היתה עוצמת כאב שונה וסוג שונה של התגברות הכאב.

מה שעזר לי היה שהזכרתי לעצמי כל הזמן:

כאב של לידה אינו מתריע על משהו רע שעובר על הגוף כמו שאר הכאבים, להפך. ככל שיותר כואב- את יותר קרובה לתינוק שלך  .

סליחה שלא הגבתי..

הסיבה היא שאני לא מכירה טיפולים שיכולים לעזור..

ויכול להיות שהשאר לא הגיבו כי התגובה הזאת טובעת בתוך כל השרשור אז אולי תפתחי באמת שרשור חדש..

בטח יהיו שימליצו לך על מוח אחד...

לא מכירה מספיק כדי להמליץ..

ואולי לא חייב טיפול-אני חושבת שהעיקר זה להאמין בעצמך וביכולות שלך.. בעיקר בעקבות החוויה הקודמת שעברת שלא כ"כ כאב לך...

גם אם יכאב (והטח יכאב ברמה כזו או אחרת) את תתמודדי ותעברי את זה בהצלחה!
במקומך הייתי לומדת על שיטות להקלה ולומדת על תהליך הלידה עוד ועוד.. הידע וההתכוננות מקטינים את הפחד.. את יודעת למה את מגיעה...

בנוסף הייתי קוראת סיפורי לידה חיוביים ללא אפידורל שיתנו לך מוטיבציה וידע וירגיעו את הפחד.

בהצלחה ממש 

 2 צירים היא לא היתה איתי והרגשתי שאני מטפסת על הקירות מרוב כאב.

אישית,אני חושבת שאם אפשר לא לסבול אז למה להתעקש?? 

הכל יחסי כמובן  

זה כמעט לידת בזק. אולי שלא הבנו אחת את השניה נכון?

אצלי 3 לידות בין 10-11 שעות מתחילת צירים עד הלידה עצמה, בלי אפידורל. 

לא מרגישה גיבורה או סובלת, היה לי חשוב להתכונן מראש ושיהיה לי מגוון כלים ואפשרויות להתמודד ולהקל על עצמי. 

ומה תאמרי על 40 דקות?  (מציר ראשון עד שהילד בחוץ...- ודרך אגב זה היה נורא.. מזל שהלידה הבאה אחריה היתה רגועה- שעה וחצי מציר ראשון עד שהילד בחוץ- שיא הנחת 

וואו. 40 דקות? שעה וחצי? סופר בזק!!

והיה מזעזע- 40 דק של ציר ארוך ומתמשך

הגעתי לבי"ח ורק צעקתי עליהם שיוציאו אותו ממני

השעה וחצי- היתה סבבה-

הצירים היו קלילים עד שהגענו לבי"ח- כשאמרתי להם שבאתי ללדת הם הסתכלו עלי בתמיהה ורק אחרי שהתחילו לקבל אותי התחיל לכאוב לי.. בדקו- פתיחה מלאה.. העבירו לחדר לידה (להתאוששות- לא היה מקום בחדר לידה)- פקיעת מים- כמה לחיצות בהכוונה של הרופאה (יותר חלש יותר חזק וכדו) והופ היא היתה בחוץ.

אז אולי פה תקבלי פרופורציות ותראי ש7 שעות של לידה זה לא ארוך בכלל.

אבל בוודאי שקשה להתמודד כשמצפים לשעה-שעתיים ומקבלים פי כמה מזה... 

אני ילדתי לידה אחת עם ולידה שניה בלי -לא מרצון כי לצערי לא יתאפשר לי לקחת יותר אפדורל מסיבה בריאותית. וזה הבדלי שמים וארץ.... והלוואי שהייתה לי אפשרות לקחת.

יש לי ניסיון מלידה אחת.

מניחה שזה משתנה מאישה לאישה וכאב זה משהו גם סובייקטיבי יש אחת שיותר מוכנה לסבול ואחת שפחות..

היה ברור לי שאני אלד בלי אפידורל וכך היה. זה אכן מאוד כואב, שורף כזה. אבל משהו שאפשר לעבור אותו.

חשוב לציין שהייתה לי לידה די קצרה (הייתי בבית חולים בערך 4 וחצי שעות והילדה הייתה על הידיים.. והגעתי בגלל ירידת מים, עדיין לא היו לי צירים) אז כאב לי ממש חצי שעה.

העידוד של בעלי היה מאוד מאוד משמעותי בשבילי. ממש עזר לי!

אבל עם הרבה צרחות וב"ה לידות מדהימות, מאוד אישי

הלידה הראשונה היתה מאד ארוכה. והייתי ערה יותר מ30 שעות ברצף

אז כבר לא התמודדתי עם הכאב ונשברתי ולקחתי למרות שזה היה נגד כל התוכניות שלי. 

בדיעבד אני חושבת שזה היה נכון ללידה ההיא כי באמת כבר לא עמדתי בזה. (וגם הייתי בלחץ כללי, בכ"ז- לידה ראשונה...)

שאר הלידות לא הגעתי בכלל למצב של מספיק כאב כדי לקחת אפידורל...

ב"ה הכאב נסבל בהחלט. הנשימות מאד עוזרות ומרגיעות

ובאמת בשלב צירי הלחץ זה כבר לא כאב כ"כ אלא פשוט לחץ שממש עוזר פיזית ללחוץ....

לסיכום- אפשר ללדת בלי, זה גם עוזר בשלב הלידה הפעילה

אך לא ללכת ראש בקיר ואם מרגישים שנשברים מהצירים אז אפשר לקחת. זה  לא סוף העולם....

בהצלחה!!!

ובאמת- הלידות ללא אפידורל היו לי הרבה יותר חוויתיות וזכורות לי בתור חוויה מאוד משמעותית.

בלידה עם אפידורל הרגשתי כאילו זה קורה בלעדי..וזה הפריע לי.

בלידה האחרונה נעזרתי בגז צחוק ובעלי מעיד שלא שמע ממני שום צעקה ואפילו לא ציוץ במהלך הלידה, כי הגז אפשר לי להתרכז מאוד בלידה עצמה.

זה לא כאב בלתי נסבל ולא מתים. עובדה שנשים יולדות בלי.

הקטע זה של יודעים כמה זמן תמשך הלידה. אם היו אומרים לך עוד שעה זה נגמר אז בטוח תעמדי בכאב. הקטע שלא יודעים כמה זמן..

ילדתי אחת עם ואחת בלי.

תכלס הרגשתי בשניהם אותו דבר מבחינת לחיצות בסוף.

לא מבינה למה זה חוויה שונה בלי. מבחינתי אותה התרגשות.

אולי זה תלוי במינון ששמים וכל אחת איך זה משפיע

זה מאד כאב, אין ספק.

בלתי נסבל, אין כל ספק

אבל עברתי את זה, והיום אני ב"ה בריאה ושלמה והכל בסדר...

זה מה שנתן לי כל להחזיק... לחשוב שהיו כאלה שעברו את זה והכל אצלם בסדר בסופו של דבר.

אם את יכולה לקחת אפידורל אז למה לא?

לי אישית היה אסור..

נראה לי שהיה ממש מקל עלי אם הייתי יכולה.

זה כאב מסוג אחר. כבר לא הכאב של הצירים הקשים, אלא הכאב של מתיחת העור.

וזה כל כך אינדיבידואלי.

יש כאלו שהראש של העובר חוסם את הדם באיזור ובקושי מרגישות מה קורה שם למטה (כואב אבל לא מרגישים באיזה שלב נמצאת הלידה. אני לפעמים לא ידעתי שהראש כבר בחוץ. רק כשהרגשתי אותו בירך...)

יש כאלו שמרגישות כל שלב ואומרות שמרגישים כמו צריבה (מהמתיחה של העור)

אם כבר ילדת כנראה שלא תיקרעי. אז מה אכפת לך לנסות?

אם לא נקרעים זה הרבה פחות כואב.

לידה ראשונה מומלץ לקחת אפידורל

את לא יכולה לדעת כמה זמן היא תמשך, ולסבול הרבה שעות עד ללידה עצמה, מתיש וגומר את הכח

ואח"כ אין כח ללידה עצמה.. ומעלה את הסיכון להצטרכות לסיוע, (מלקחיים/ואקום) או שהאם תאסוף את עצמה 

למאמץ-על מה שיתיש אותה וההתאוששות אח"כ תהיה ארוכה הרבה יותר (יכולה להמשך למעלה מחודשיים, בלי הגזמה)

נשים בלידה חוזרת שבד"כ יותר מהירה, יעשו מה שהן רוצות

לידה ראשונה - יכולה להשאיר טראומה שתשפיע על ההחלטה ללידה חוזרת

קחו בחשבון

"לידה ראשונה! זה ייקח לך זמן. קחי אפידורל!"

מזל שהייתה איתי אמא שלי, שעודדה אותי שאני מסוגלת בלי - ואכן, הלידה הייתה קצרה יחסית ללידה ראשונה (ארבע שעות מרגע ההגעה לחדר הלידה), ולא הייתי זקוקה לאפידורל.

אני לא שוללת אפידורל, ובשתיים מתוך ארבע הלידות שלי אכן לקחתי אפידורל, אבל זה לא נכון להמליץ כהמלצה גורפת לקחת אפידורל בלידה ראשונה. יש כאלה שהלידות שלהן כן קצרות, גם הראשונות, והן יכולות להסתדר בלי, ויש כאלה שהלידות שלהן ארוכות מאוד - ועדיין מסוגלות לעבור אותן בלי אפידורל!

שורה תחתונה: להיות קשובה לעצמך ולגופך, ולא משנה איזו לידה זו, ואם מרגישה צורך - לקחת אפידורל.

שלידה ראשונה רוב הסיכויים שתסתיים עם אפידורל

אני אומרת את זה לא כהמלצה שלי, אלא שמעתי את זה מנשים מאד מנוסות

וכל הכבוד לאמא שלך, בד"כ קשה לראות את הבת סןבלת... 

חשוב לציין - אם יש עזרה זה אחרת. אם אין לך מישהי איתך שתדע לתמוך בכאבים ובצירים ההמלצה היא כן לקחת

לא חסר כאלו שהתקדמו ופתאום נעצרו

ואם יש אחיות שכבר עברו את זה הן יכולות להעשיר מנסיונן

אצלי שתי האחיות שלי תיארו לי מצב שבו אחרי שלקחו אפידורל הלידה התקדמה מיד

ולפני זה נתקע.. בלידה הראשונה לקחתי ואכן מיד אחרי שלקחתי הלידה התקדמה במהירות... 

בלידה האחרונה לא לקחתי אפידורל

ואני מעדיפה בזו הקרובה לא לקחת

יש כאלו שחוות לידות ראשונות מהירות וקלות בלי

אבל אם יש מצב שהי תהיה ארוכה ומתישה זה יכול להסב נזק לאם 

ולגרום לה להמתין ולא ללדת זמן ארוך יותר ממה שאם היתה לוקחת היתה רוצה

ולא רק זה... 

צריך לשקול את זה מאד בשימת לב ובכובד ראש

לא לשלול אפידורל לגמרי, ולא להחליט שחייבים אפידורל.

זה הכול.

שיהיו לכולנו לידות קלות ומשמחות!

כן מומלץ במיוחד לפני לידה ראשונה גם ללמוד טוב כדי לדעת איך להתמודד עם הצירים כי גם מי שרוצה אפידורל יכול יקח הרבה זמן עד שתוכל לקבל אותו.

כן מומלץ תמיד! להגיע עם ראש פתוח ולדעת שדברים יכולים להשתנות ולזכור לבחור לפי הסיטואציה ולא לפי מה שחשבתי שכעוד לא ידעתי מה זו לידה.

אבל באופן מוחלט להגיד שחייב בלידה ראשונה אפידורל? סלחי לי. הגזמה. 

ולגבי וואקום ומלקחים (שבאחרונים כבר בקושי משתמשים) ידוע שאפידורל מגביר את הסיכון ללידה מכשירנית וכן לניתוח.

אבל זה כן מאד מומלץ לנשים בלידה ראשונה

ואולי ההמלצה הזו קשורה ל"ראש הפתוח" עליו את מדברת ? 

כי הרבה חושבות שיצליחו בלי

ובפועל זה הרבה יותר קשה להן כי לא ידעו למה להתכונן, 

וזה נראה להן כמו חולשה

לא אמרתי שחייבים, אמרת שמומלץ מאד מאד

ואני לא אומרת את זה בשמי

שמעתי את זה ממדריכות הכנה ללידה מאד מנוסות (כאלו שלמעלה מ20 שנה "על הכביש" )

ולא רק מהן.. אני מצליחה להזכר בעוד כמה ששמעתי מהן את זה

וחוצמזה רק אם רופא X או מכון מחקר Y ימליץ זה יהיה מומלץ??? 

מי החליט מי רשאי להמליץ?

את הדעה הזו ראיתי גם בספר לידה

ויש בה הרבה הגיון ומחשבה קדימה

מעולם לא אמרתי לחברות שלי לקחת או לא

זו בסופו של דבר החלטה של כל יולדת ויולדת

אבל שתקח בחשבון שלידה ראשונה שונה מכל השאר -  עדיין היולדת לא מכירה את החוויה

לא יודעת אם תוכל לעמוד בכאבים - היא עדיין לא מכירה אותם!

היא לא יכולה לדעת כמה זמן תמשך הלידה - מדד משמעותי מאד

ומנסיון, אלא שאומרות אני אחליט כבר בלידה רוב הסיכויים שתיקחנה אפידורל... 

כי אין אז שיקול דעת נכון

הכאבים מאד משפיעים, ובד"כ היולדת תיקח אם תספיק

זה צריך להחליט קודם

לסיכום : 

היולדת צריכה להחליט מראש מה הכיוון שלה, כן או לא - לא בחדר לידה

ואם מדובר בלידה ראשונה יש לה עוד פרמטרים לקחת בחשבון.. ושלא תנסה להיות "גיבורה" ושזה יתנקם בה אח"כ, רק אם נראה לה שהיא באמת מסוגלת

גם זו בלידה שניה/שלישית שילדה קודם עם - צריכה לקחת בחשבון שהיא לא מכירה 

מה זו לידה ללא אפידורל כלל - והיא שונה לגמרי ממה שחוותה קודם

כך שצריך להיות עם ראש פתוח ובמצב שרוצים בלי - שמקסימום אם כן תקבל מסיבה זו או אחרת (לפעמים מצב רפואי מסוים דורש נטילת אפידורל) 

זה לא כשלון או חוסר כלשהו ביכולות היולדת, זו פשוט הלידה שנבחרה עבורה משמיים

והכי הכי חשוב - להתפלל שתהיה לידה קלה פשוטה וקצרה ובעז"ה ילד בריא וחזק לאמא בריאה וחזקה !

אע"פ שאם כבר נס אולי שווה לשמור אותו לדברים יותר חשובים..

לי גם היו צירים בגב.. כואבים ממש. כאבים מייסרים...

אבל היה אסור לי לקחת אפידורל אז סבלתי אותם...

היה מאד כואב. ונראה לי שאם היתה לי אפשרות בטח הייתי לוקחת בסוף אפידורל.. או אולי בהתחלה.

בסופו של דבר עברתי את זה כמו גדולה, עד הציר האחרון. 

אבל את האמת? אין לי מושג באיזה עוצמה היתה הכאב שלך לעומת שלי... זה מן משהו שאי אפשר למדוד...

אז רק את תוכלי לדעת אם תעברי את זה בלי או לא.

אגב, לכאבים האלה את דווקא כן יכולה לעשות משהו, אני חושבת שאם תשקיעי לפני הלידה ותלמדי נשימות נכונות, תביאי איתך מלווה ללידה שיודעת לעשות מסאז'ים טובים ועוד כל מיני אז זה יכול נראה לי מאד להקל.

לי הקל מאד שאמא שלי עשתה לי מסאז'ים בגב, חזקים ממש. (עד שתהיתי לעצמי אם ישאר לי גב אחרי הלידה הזאת..בסוף נשאר, לא כאב לי כ"כ אח"כ אז סבבה).

באותו זמן הייתי תקועה על המיטה עם מוניטור או עומדת ומתכופפת מעל למיטה מהכאבים, ומייללת לבעלי שזה נורא כואב..

לא חושבת שהיה לי כח ללכת ולהסתובב במצב הזה, אבל מסאז'ים אני יכולה לדמיין שהיו עוזרים.

רק נראה לי באסה להכניס לעניין עוד מישהו שהוא לא בעלי..

בס"ד

הייתה לידה ראשונה בלי אפידוראל בעז"ה ארצה שיהיה כך גם בעתיד.

באתי בגישה של אפשר לעבור את זה ויהיה בסדר. אמא שלי גם ילדה בלי.

והייתה לי לידה קצרה יחסית ללידה ראשונה.

הגעתי לבי"ח אחרי ירידת מים בלי צירים. בסביבות 5 הגעתי לבי"ח בלי צירים, ב9 ועשרים בליל שבת הילדה הייתה על הידיים שלי.

האחות לא האמינה שתתפתח לי לידה כל כך מהר. אמרו לי שאם לא תתפתח לידה עד צאת שבת יתנו לי זירוז. אני אמרתי לבעלי שהיא עוד תראה ואני אלד מהר. ככה הרגשתי. וכך היה.

מהמוניטור הראשון שעוד אמרתי שאין צירים התחיל ציר קטן שאפילו לא הרגשתי, ידעתי רק בגלל המוניטור.

הספקתי להתפלל קבלת שבת וערבית וזהו. הצירים התחזקו בתפילה והלכתי המון במחלקה כי זה הקל עליי.  

לא הסכמתי לאכול כי הרגשתי שאין לי זמן.. גם לא להתקלח במקלחת שבקבלה.

בשלב כלשהו אמרתי לבעלי שיכסה אותי ויקרא לאחות כי אני יולדת שם.

הספיקו להעביר אותי לחדר לידה (אפילו לא החלפתי בגדים) ושם ילדתי כעבור כמה דקות.

נניח בלידה כמו שלי למה לקחת אפידוראל?

הייתה קצרה כאב לא המון המון זמן (וזה היה מספיק כואב..)

אפידוראל זה לא סוכריה..

אולי אם הייתי סובלת המון שעות הייתי נכנעת. (ספק אם זה נכון לגביי.. אני כנראה הייתי מתעקשת ללדת בלי למרות הכל)

לכן אני מצטרפת לאלו שמציעות לבוא בראש פתוח. לראות איך הן ירגישו. כמה קשה וכו' ולפי זה.

ממליצה לנסות בלי. גם בלידה ראשונה.

ילדתי עם אפידורל. 

בשתי הלידות הייתי בבית עם הדולה המון זמן, והגעתי לביה''ח רק אחרי שעות של תנועות ונשימות בבית.

חייבת לציין שבלידה השניה קיבלתי אפידורל רק לקרת הסוף ממש (שאז הכי הכי כואב לי), מינון לא גבוה בכלל שרק הוריד את החוד שבכאב. הרגשתי את התינוקת המההמת שלי יורדת בתעלת הלידה ופשוט המתנתי שלאט תצא החוצה בעצמה. היה מדהים!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...