נראה לי שלמי שיש כללית מושלם זה בחינם (אבל תבדקי כי אולי שינו את זה)

יש כאלה שעובדות עם כללית ואז זה בחינם (רשום באתר של מכון פועה ומומלץ להתקשר לברר קודם)

לעתים כשיש חשש שדם שראית הוא מפצע ולא מטמא

אז הוא שולח לבודקת... כדי לראות אם יש לך פצע או לא

את באה למישהי הביתה או לאנשהו והיא בודקת אותך.

משקיעה בך זמן ויש לה גם ציוד.

אז למה שיהיה בחינם? היא עובדת בזה.

סליחה זה לא נסחף? כולה בדיקה של חמש דקות...

של כמעט שעה ולא לוקחת כזה סכום...ואני התמקצעתי בתחום שלי לא פחות ממנה. אז היא על בדיקה של חמש דקות 80 שקל?

וגם על אוכל ובגדים אין כזה רווח (לפחות אצלי שאני קונה בגדים רק במחירים נורמלים) אבל פה אין אופציה אחרת... 

חוצמיזה שזה ממש לא נכון שבודקות טהרה זמינות כל הזמן, אני לא יספר לך כמה היה לי קשה למצוא בסה"כ בשעה תשע בערב...

וכל לימודים עולים כסף (דווקא קורס של בודקות טהרה יחסית זול).

כמה שהשעות האלה קשות לאימהות לקטנים - ולכן כמה זה מוצדק לשלם למי שכן מפנה אותן לצורך הבדיקה!

שיעורים פרטיים, קוסמטיקאית וכו' כולם זה בערב (לפחות אצלי). ושם לא לוקחים סכום כזה.

אם זה בשביל הפסק אז כולנו יודעות כמה זו שעה קשה במיוחד בחורף כשיש ילדים.

אז לצאת מהבית ולחזור בהנחה שהיא לא גרה מטר ממך יכול להיות שעה שלמה.

זה בכלל לא הרבה 80 ש"ח.

א. זה לא חמש דקות. יכול להיות גם רבע שעה. וגם יותר. ואחר כך להיות בקשר עם הרב.

ב. יש פה אחריות הלכתית עצומה, וגם אחריות רפואית.

ג. לדעתי רק הציוד לבדיקה אחת עולה לפחות 40.

 רופא פרטי יכול לקחת מאות שקלים ויותר על ייעוץ (בלי בדיקה!) של 5 דקות.

גם אני פעם הלכתי ושלמתי 70 שח על 3 דקות ...

זה לא רופאה שהשקיעה בלימודי תואר אז צריך קיזוז..

או משו כזה.

אני חושבת ש30/40 שח מספיק.

ואין מה להשוות בין הזמן של שיעור פרטי לזה. ברוב מוחלט של המקרים זה לא לוקח 25 דקות.

ולא מדובר בכזאת מקצועיות- זה עוד תעודה של כמה חודשים למי שהיא אחות. לא שונה ממורה שנותן שיעור פרטי.

בקיצור לדעתי זה מוגזם, וכמובן שזכותך לחשוב אחרת.

אגב אני עוד לא נתקלתי במשהי שלקחה פחות משמונים.

אצלי היא לקחה 50, הייתי גם אצל מישהי שלקחה 80 ויש לי חברה שעושה בחינם (לפחות עד לא מזמן...)

והוא לא לוקח 80 שקל.

ומזל טוב

נכון שלא גדולה במיוחד, אבל בודקת לא מקבלת על כך שום משכורת.

ובאמת רב זה דבר מדהים, לא נורמלי - אדם שלכאורה עובד במגזר הציבורי, אבל בפועל נותן שירות של פרטי, ולא מקבל על זה תוספת אגורה. מדהים! צדיקים הרבנים!!

אבל זה נראה לי לא לעניין לצפות בגלל שהרבנים האלה צדיקים - שגם כל אדם אחר ייתן שירות פרטי בחינם. 

יש בודקות טהרה מתנדבות, יש שעושות בתשלום הפסד, יישר כוחכן והן צדיקות. אבל לצפות שהנורמה הזאת תחול על כולן? זה לא סביר ולא יפה בעיניי.

וזה חלק מהשירות שהם נותנים לקהילה.

אבל אכן, זה לא ברור מאליו שהדבר נעשה בהתנדבות. 

היא בודקת שאין פצע או לכלוך דבוק- וככה במקרים רבים מאפשרת טבילות.

אותי למשל היא ממש הצילה!

זה המחיר וככה זה. לא רוצה אל תלכי.

תחשבי בהגיון- היא צריכה להיות זמינה בשעות מאוד ספצייות כדי שיחשב בדיקה ותהיה אפשרות לטבול. היא צריכה מקום\ מיטה וכו'.

לפעמים בשביל שיהיה אפשר לטבול- זה שווה את כל ההון שבעולם!!!

ובכללית לי היה חינם. 

*שכחתי לציין- שאחרי חתונה הלכתי כה פעמים כי לא ידענו אם הצלחנו.. והיא אמרה שיש לי קרום גמיש.. 

הולכים כשחייבים ומשלמים כמה שזה עולה כי אין לך ברירה. זה לא אומר שמותר לנצל.

גם אדם שהולך למורה/רופא/כל דבר אחר. הרבה פעמים הולך כי אין לו ברירה וזה לא אומר שצריך לנצל אותו בגלל זה.

ללמוד להיות בודקת טהרה, ולגבות מחיר נמוך יותר. 

יש מחסור גדול בבודקות, ותמיד לצערנו יש עבודה. אז בבקשה.

(יש לציין שצריך להיות אחות בשביל זה)

אפשרות נוספת היא ללכת לרופאת נשים שתבדוק לה אם יש פצע.

(בשעות ובזריזות כזו, אני משערת שזה עולה משהו כמו 300 ש"ח)

יש אנשים שחושבים שאנשים המשרתים בקודש צריכים לעבוד בחינם.

לעולם לא אבין את זה...

ומה הקשר לזה שזה עבודת קודש? נכון מאד שזה עבודת קודש אבל זה לא אומר שצריך לקחת כזה מחיר.

וגם- מה שייך זה שיש מחסור גדול?

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מעבירה שיעורים פרטיים וזה לא אומר שאקח 150 שקל למרות שבקלות אני יכולה לעשות את זה כי יש כאן מחסור אדיר לזה.

ובטח ששיעורים פרטיים דורשים הכשרה. (זה ממש ממש לא בייביסיטר) לא נולדתי עם הידע הזה ושלא נדבר על השינויים שיש כל בגרות ואת משקיעה שעות להיות מעודכנת עם כל השינויים שיש כל שנה.וגם צריך לתכנן את השיעור לפני, אז ככה שבתכלס אני משקיעה שעה פלוס.

אה וגם לי יש אחריות לזה  שהתלמיד ידע את החומר ולא שילם לי סתם. ואם את מתכוונת לאחריות מהצד ההלכתי, אז גם רב שאת הולכת אליו ופוסק לך משהו לוקח אחריות לא פחות גדולה והוא לא גובה כסף. 

רק רוצה להדגיש שאני מדברת על מצב סטנדרתי של 5-10 דקות. אם זה לוקח שעה זה כמובן עיניין אחר. ועל 10 דקות של בדיקה לי זה נראה לגמרי נסחף לקחת 80 שקל, זאת דעתי האישית לפחות.

אנחנו כנראה חולקות וזהו.

"התגמול החומרי על בדיקת טהרה, שאורכה בין רבע שעה לשעה, הוא כ80 שקלים בבדיקה פרטית שלא במסגרת קופת החולים. זהו הסכום שאותו מתיר מכון פועה לבודקות לקחת מהנבדקות. בכל מקרה של חריגה גסה למעלה מסכום זה, עלולה לגרום לשלילת תעודת הבודקת מטעם מכון פועה. זאת על מנת לשמר את הסכום עממי, ולאפשר את הבדיקה לכל אישה, בכל מעמד כלכלי.
(...)
למרות האמור לעיל, יש מקומות בארץ בהם בדיקת טהרה עולה כ200 שקלים, ולעומתם יש בודקות במקומות אחרים בארץ המבצעות את הבדיקה בהתנדבות.
ישנם גם מקרים בהן הנבדקות אינן רואות לנכון לשלם על בדיקת טהרה, ובפועל לא משלמות עליה, גם כאשר הבודקת מעוניינת ליטול שכר על עמלה, בפרט אם שכרה שמרטף לילדיה לצורך ביצוע הבדיקה. מדובר במיעוט קטן באוכלוסייה המאמין ששירותי דת מכל סוג צריכים להינתן בחינם.
בשונה מהשכר החומרי, אשר ניתן להבין די בבירור מהאמור לעיל, שלא ניתן להתפרנס ממנו לבדו, ישנו גם השכר הרוחני שאותו מבקשות לקבל בודקות הטהרה.
מדובר בנשים דתיות, הנאמנות לדת ולהלכה, הרואות בעבודה זו שליחות רוחנית ממעלה ראשונה.
בכל ביצוע בדיקת טהרה רואות הבודקות מצווה חשובה, של עיסוק בצרכי ציבור באמונה. דבר זה בולט מאוד אצל הבודקות הצעירות המטופלות בילדים קטנים ועול הפרנסה רובץ על כתפיהן. ובכל זאת מוצאות הבודקות הללו זמן להקדיש לבדיקות טהרה בשעות העמוסות ביותר ביום, בערבי שבתות וחגים, ובחלק גדול מהמקרים מפנות את זמנן לבדיקה בהתראה קצרה מאוד.
דוגמא לאירוע מהשטח: האחות, שהיא גם בודקת בשעות הפנאי, הגיעה הביתה לביתה אחרי משמרת בוקר בבית החולים. היא עייפה. אך אוזרת כוחות לבשל לילדיה ארוחה חמה, בודקת את שיעורי הבית שלהם, משחקת עם הקטנטנים, יוצאת לגן המשחקים, מכינה ארוחת ערב, ומתכוננת למקלחות והשכבת הילדים לישון (סדר ערב של האימהות) – אך פתאום מתקשרת אישה נואשת שצריכה בדיקת טהרה עכשיו. רגע לפני השקיעה. ולא – יהא עליה לספור מחדש 7 נקיים, ואנה היא באה…מה לעשות? הבעל של האחות לא בבית. גם החדר המוקדש לבדיקות טהרה מלא בערימות כביסה לקיפול על גבי מיטת הבדיקה, ומי ישמור על הילדים בזמן שהאחות מפנה את עצמה לבדיקת טהרה? ועוד בתמורה לסכום כה סמלי?…
ועל כן יש לא מעט בודקות שהוכשרו לביצוע בדיקות טהרה וקיבלו תעודת בודקת, ואינן עוסקות בכך בפועל. מקוצר רוח ומעבודה קשה."

אצלי יום למחרת מקוה ראיתי טיפונת דם הרב אמר לנו ללכת לבודקת לבדוק אם פצע או מהרחם ,

1.שאלתי אותה בטלפון כמה זמן אמור לקחת אמרה זה ענין של 2/3 דקות מה שאומר שזה הסטנדרט.

2.ואני מנסה לחשוב מה הסיבה שאמור לקחת 25 דק או שעה כמו שנאמר פה על בדיקה פשוטה ..

ושלש  פעמים היה לי גג 3 דקות.

3.ותחיה אם דברת על שירות שבאה עבור הלקוחה זה משו אחר ..

[זה לא דולה שנפגשת קודם ויש עושות רפסולוגיה, ומגיעה לבית חולים ותומכת בך ..ויש לך אופציה להחליט אם מתאים לך תקציב לדולה ואם כן זאת או אחרת]

4.אף אחד לא ביקש שתעבוד בחינם אבל נוצר מצב שמחיר שוק בכל אופן אצלינו בין 70ל100.

אני לא מצדיקה הפקעת מחיר בשום דבר כך שאין לכן מה לתת לי דוגמאות של הפקעות מחירים.

[אני רק יכולה להגיד לך שגם לי יש דוגמאות על שירותים פרטיים ועדין אפשר למצוא במחירים סבירים.כאן לא ,

קחי דוגמא גבות חצי שעה 30 משח

רפסולוגיה יש תותחיות במחירים בסבירים הלכתי למשהי עם ותק תותחית 140 שח לשעה עגולה וגם היא למדה לימודים מאד קשים ועבדה מאד קשה..]ועוד היד נטויה

5ולאנונימי שרשמה ההיתי מוכנה לשלם כל הון שבעולם בשביל שתעזור לי להטהר..

אז למה לא משלמים  לרב על כל עד בדיקה שהוא בודק אם טהור או לא??

הרי גם הוא למד שנים בשביל להיות מוסמך כדי לפסוק לך.

ולמה את לא משלמת על כל טבילה לבלנית הרי גם היא עוזרת לך להטהר.

6.מזה המשפט הזה לא בא לך אל תלכי..היש לי ברירה??הם קבעו לעצמם מחיר שוק

שזכותי לבא ולהגיד שזה מחיר מופקע.

בינתים אצלי 3 פעמים לקח לא יותר מ3 דקות ובשביל זה מבחינתי זה מופקע.

או המשפט של עוד אנונימית מי שחושבת שזה ניצול שתלך ללמד את זה ..

אם אני חושבת שיש הפקעת מחיר למשו מסוים אז אני לא אקנה ולא אלך לא אסכים ותיהיה זכותי לבא ולהגיד שזה מחיר מופקע ,

ודעתי גם כאן זה מחיר מופקע  .

זו דעתי זכותי לחלוק על דעתיכן וזכותכין לחלוק על דעתי.

הלכתי אליה אחרי החתונה כדי שתארגן את האזור כך שלא ידמם שוב ונאסר בפעם הבאה. נראה לי שזה מאד מאד מועיל, כי אני יכולה בהחלט לדמיין שהיינו מתגלגלים עם הכאבים והדימום ונאסרים כל פעם במשך כמה חודשים.. ומדריכת הכלות שלי סיפרה לי שזה היה קורה הרבה פעם, לפני שהמציאו את העניין. לא יודעת איזה בודקות עשות את זה, כנראה שממש לא כולן. אני הלכתי לפי הוראות המדריכה.

הלכתי אליה גם כשהיה דימום לא מוסבר בבדיקה והיא מצאה פצע. היא עשתה לי את ההפסק, כי היא רואה מה היא עושה ויכולה "לדלג" על הפצע או לוודא שהדימום ממנו, ואם אני זוכרת נכון באתי אליה גם לבדיקה של היום הראשון. הרב התיר לעשות במצב ההוא רק מעט בדיקות ואחר כך כבר הצלחתי לבד.

היא סיפרה לי שיש נשים עם רגישות גבוהה שנאלצות לבוא אליה לכל הפסק! וזה אומר גם לפחות לשתי בדיקות אחר כך, ביום הראשון והשביעי שהן המינימום. והמחיר של 80 ש"ח הוא לכל הסיפור הזה ביחד.

והלכתי אליה גם לפני הלידה לעיסוי פרינאום כי לא הייתי בטוחה שאני עושה נכון..

שלוש דקות הבדיקה הפזית? או גם השיחה איתך? ועם הרב?

אם הכול ביחד נדחס לשלוש דקות, אישית לא הייתי חוזרת אליה.

אפילו אם זה רק רק הבדיקה הפיזית בלי לכלול שום דבר מעבר. איך? אני בשלוש דקות עוד אפילו לא גומרת להתמקם במיטה בתנוחה שמתאימה לבדיקה! הכול היה בטיסה מטורפת או מה? מה אני מפספסת כאן? איך אפשר בדיקה בשלוש דקות???

ועוד דקה לכתוב טופס. הכל כבר כתוב היא רק מסמנת מבין האפשרויות הקיימות מה היא ראתה.

גם אני הייתי צריכה פעם בודקת למשהו מאד פשוט.

בכל זאת היא צריכה מינימום תישאול כדי להבין מה היה הענין.

תראי לך שזה היה בערב חג כשהיא אחרי משמרת לילה ויש לה גם ילדים בחופש בבית, גם לבשל וגם ולנוח. ברור לי שבברוטו אם נניח אצלי היא היתה רק רבע שעה זה הוציא אותה מארגוני החג כמעט שעה וזה כשגרנו יחסית די קרוב. 

וזה ממש לא מחיר מופקע לשלם 80 ש"ח לאיש מקצוע.

גם על סתימה בכיור שתוקעת אותך באמצע החיים ולשרברב לוקח חצי שעה עבודה משלמים 300 ש"ח ולא תמיד יש בחירה אם לקחת (נניח הבעל במילואים ואת בהריון ואין סיכוי שאת סובלת את הריח של זה).

באמת זה ממש מחיר סימלי, הערך של השרות הזה הרבה יותר גבוה מ80 ש"ח. 

זה משהו אחר.

ולמה לקחת דוגמאות קיצוניות? אתאר לך את המציאות של הבודקת טהרה אצלינו.

היא אחות בקופת חולים. מגיעה בערב הביתה, נמצאת עם הילדים שלה וכו'. כשהם הולכים לישון היא עושה מה שהיא צריכה ואז אפשר לבוא אליה. בפעמים שהייתי אצלה זה לקח גג 5 דקות כל הבדיקה ועוד 2 דקות להוציא את הטופס.

אז למה אני צריכה לשלם לה על 7 דקות את מה שאני קיבלתי על שעה וחצי של עבודה? (והיא לא למדה יותר ממני)

זה לא קיצוני, זה מה שהיה נח לה.
שוב, תארי לך את הסיטואציה, איך בערב חג היא גם תארגן לי חדר פנוי להגיע אליו?

וכן, המחיר אמור לכסות גם את המקרי קיצון, זה יהיה די מתסכל אם היא תתמחר עם מונה עד כמה היה נח או לא נח ולפי זה תתן תעריף שונה? גם על זה היינו מתרעמות, זה לא מונית עם תעריף לילה ותעריף 4 נוסעים.

ושוב, גם לארגן את הבית שלה בשביל 7 דקות שאת מגיעה זה בלאגן (וזה כנראה כשאין לך דחיפות להספיק שקיעה כי אחרת איך זה אחרי שהילדים הלכו לישון) וכל ערב מישהי מגיע ל7 דקות? ואם יש לה חתונה באותו ערב? או סתם היא קבעה עם בעלה ערב זוגי? 

זו לא עבודה מתגמלת, בלי השליחות שבזה אני בספק מי הייתה מוכנה לעבוד בעבודה כזאת. 

זה לא דולה...

אם יש לה חתונה באותו ערב אז היא לא יכולה. ואם היא קבעה משהו אז  היא תגיד לי תתקשרי למישהי אחרת.

לא הבנתי במה זה שונה מכל שירות אחר, גם קוסמטיקאית מקצה חדר וצריכה לארגן אותו וגם מורה פרטית וכו'.

למה שיעור פרטי של שעה ובדיקה של חמש דקות צריכים לעלות אותו הדבר?

גם רופאים פרטיים זה מסחרה של כסף אבל זה לפחות חשוב לתחרות שמביאה מקצועיות. בודקות טהרה זה בכלל לא ברמה הזאת. 

שרברב, פריצת דלת וכו' זה משהו אחר כי זה שירות פרטי עד הבית. וגם אז זה לא אומר שצריך להפקיע מחירים.

ראשית נשואים פלוס את כל הזמן מדברת על זה שאנשים חושבים שזה משו ביהדות אז לא צריך לשלם או צריך סמלי או חינם אז ממש לא,

שנית כל הזמן אתן משוות עם בעלי מקצוע אחרים .לא מוצדק שום הפקעת מחיר בכל תחום,

וחוץ מזה פורץ דלת תמיד צריך לבא אליך בדיוק ברגע שהתקשרת אליו אז זה השוואה,?

לי לקחו 90 שח על פריצה שהגיעו מידית ....

ואתן נותנות דוגמאות של לחץ לפני שקיעה ..או ערב חג וכו ואמהות שמטפלות בילדים וכו.

יתכן ובאמת יש מצבים כאלה ,אבל זה לא הסטנדרט,

בינתים אני 3 פעמים יצא לי ללכת לנשים שכבר ילדהן גדלו ובגרו ,בשעות סבירות,

אחת דוגמא היתה מילדת בעבר וכיום פרשה וזאת עבודתה לכל דבר ומחכה לכל אחת רק שתתקשר..

ותאמיני לי המלצתיי לכמה  חברות שלא הצליחו להטהר ורצו לבדוק אם יש להן פצע או שזה מהרחם והן עשו תור בדיוק לזמן שנח לבודקת ,

דעתי שאמור להיות תעריף של עד 50 שח לשעה סבירה אצל הבודקת ולא בדיקה של און ליין..

 דעתה של דפנה מאיר זל [כואב קשה לרשום ז"ל ]שכתבה שיש זמנים כמו המקרה שתארה [שצריך להיות און לין לפני שקיעה בהתראה קצרה]שחושבת ובצדק שיש הצדקה לדרוש יותר אבל לא יכולות כי אחרת תצאנה מרישמת מכון פועה והן רוצות להיות ברשימתן ,וז נאלצות להגיד לא למבקשת הבדיקה.

אבל רבני פועה ישבו ודנו שעל מנת לשמור על הסכום העממי ושכל אשה תוכל ללכת החליטו שלא יעלה על 80 שח ,

מה שיוצא שבעצם הם שיקללו שגם אשה שתקבל בזמנים סבירים וגם אשה שתקבל בהתראה קצרה ובשרות מיוחד יהיה ממוצע למחיר,

עד ל80.

ואפשר לפנות למכון פועה הם תמיד קשובים, ולהעיר את תשמת ליבם בענין שאולי הרבנים ישבו וידונו האם יש אופציה לקבוע תמחיר שונה לפי שרות שמגיעים ולפי שרות של התראת און ליין וכדו,

דעתי [וכרגע זה לא דעת הרבנים יתכן ולאחר פניות ודיון תשתנה דעתם]שאשה שמגיעה בשעה סבירה ולא בהתראת און ליין לא אמורה לשלם את אלה שמגיעות בערב חג או באון ליין לפני שקיעה וכו.

שבת שלום ובשורות טובות לכולן!!

כשהילדים ישנים והם באות עם חברות.

או על מטפלת שגובה 2200 שח ועושה בביתה דברים במקביל לטיפול ועוד.

נקודת ההנחה שדבר שחייבים (יהדות במקרה שלנו) יש לקחת עליו מחיר סמלי. ואני לא מסכימה עם זה!

ואני בהחלט חושבת שמכיוון שבודקות טהרה הם משהו נחוץ לגמרי, חייבים לגרום שיירצו לעבוד בזה.

ואני יכולה לומר לך שבעיר שאני גרה יש בודקת טהרה אחת (!!) ואם לא ישתלם לה לעשות את זה והיא תקבל סכום שהיא תחוש מנוצלת, אז אין סיכוי שהיא תיקח על עצמה את העניינים האלה.

מכיוון שתמחור כזה הוא ברמה הארצית, ויכול מאוד להיות שיש מקומות עם הרבה בודקות, חלקן מבוגרות וזוהי עבודת וכו' ואז טוענים שזה לא הוגן.. אך לא אפשרי לומר לכל בודקת לתערף לפי הנתונים שסביבה כי אז זאתי שאצלינו היתה גובה 120 (אישה יחידה בעיר עם ילדים קטנים)..

אני מבינה שמשהי שצריכה ללכת מספר רב של פעמים לבודקת, הסכום הזה ממש מתחיל להעיק ואז ייתכן שניתן לדבר אינדוודואלי עם הבודקת לרדת מעט במחיר.אבל רוב הנשים לא נזדקקות לבודקת בקביעות ועל כן המחיר הוא הוגן לדעתי.

והערה לשירה.. אני לא יודעת מה אצלכם, בשכונה שלי לוקחים 110 שח לארבעים דקות שיעור.. איכשהו זה די מתקרב.. כנראה שאצלכם יש הרבה מאוד היצע.

ובכיף אני יכולה להעלות את המחיר אבל לי זה נראה סתם ניצול ולכן אני לא עושה את זה.

ולעיניינו עדיין לא הצלחתי להבין למה את חושבת שאני חושבת שהן צריכות לקחת מחיר סמלי. בעיניי 50 שקל זה סכום יפה מאד בשביל עבודה של 10 דקות. 80 שקל לדעתי זה מופרז. ואם זה לוקח פרק זמן מכובד יותר אז הגיוני לדרוש יותר.

טוב, אבל כנראה שאנחנו חלוקות בדעותינו...

מלכתחילה חשבתי ממש כמוך, אבל אני קוראת פה את אלה שכותבות ומבינה למה חלק מרגישות מתוסכלות ואפילו מנוצלות.

כרגע נראה לי שחייבים להיות הבדלים. לא ייתכן שבודקת שמקבלת בכל שעה תרוויח כמו בודקת שמקבלת בשעות קבועות, כשהילדים כבר ישנים. לא ייתכן שבודקת שמקבלת אצלה בבית תרוויח כמו בודקת שמיוצאת לביקורי בית. לא ייתכן שבודקת שעובדת באזור יקר יחסית (שבו גם הביביסיטר עולה לה 20 שח) תרוויח כמו בודקת שעובדת באזור זול. לא ייתכן שבודקת שמתקשרת עם הרב תוך כדי בדיקה ושותפה להתייעצות ההלכתית תרוויח כמו בודקת שמסמנת משבצת בטופס.

לחלק מהבודקות 80 זה נחשב חצי התנדבות לפי התנאים שהן עובדות, לחלק 80 זה תעריף גבוה.

חייבים להיות קריטריוניםלתשלום דיפרנציאלי.

זו דעתי.

ומצד שני גם עלול להיות מקור לתסכול, מי קובע מה היא שעת לחץ?

שוב אתן את המונית כדוגמא לתעריפים- שם זה מאד שחור לבן, אחרי השעה X, מחוץ לעיר, וכו' וגם שם אנחנו מתעצבנים על נהגים מפקיעי מחירים. 

אבל אני מסכימה איתך, אולי יש נשים שיעדיפו ככה.

מה שכן, אני מניחה שזה ייקר את המחיר של זמני הלחץ. 

נראה שהגבת בלי לקרא את התגובות קודם..

בכל אופן אז אני מכירה גם מטפלים רגשיים וגם יועצים זוגיים וגם מטפלים אלטרנטיביים שלוקחים 150 שח לשעה  תותחיים

רוצה שאפנה אותך ???

את לא חיבת ללכת ליקר !ואם החלטת ללכת על יקר זה בחירה שלך!!!!

ואת רושמת ולפעמים הבודקת צריכה לקחת ביבי סיטר ,

[והאם פעם בשבוע שאני עושה משמרת אחהצ משלמים לי את הביב סיטר ? האם הבוס שלי נותן לי את השכר לפי מוסדות לימוד שאני משלמת?]

וזה הנקודה שרשמתי כמה פעמים ,אז בגלל כמה הפעמים שיוצאות מכלל הסטנדרט אני צריכה לשלם??

אז בינתים 3 פעמים שאני באתי בבקר ל3 בודקות שונות בזמן שנח להן לביתם .

דוגמא כשהיה התקן והיה דימום מאד חלש ממש כמעט רק על העדים הרב שלח לודא אם מהרחם או פצע .

בדקה אמרה רואים שזה מהרחם לא היה צורך לדבר עם רב 3 דקות התקפלתי ויצאתי...

ושימי לב מה את רושמת שאת שלמת 70 של לבדיקה קצרה  70 שח לשעה לשעור פרטי..[שימי לב למילים שרשמת ובסופו של דבר גם [סוג של השלמה]

שנית עם  הזמן הבנת שכך הדברים בעולם מתנהלים ואין טעם להלחם בזה ..סוג של יאוש הרגילו אותנו לשלם הרבה ותתמודדו עם זה.

ושלישית את טוענת שהתחלת לקבל משכורת גדולה אז מושגי הכסף שלך השתנו! אני מניחה שאצל רוב הצעירות זה ממש לא כך.

בכל אופן כאן תמה דעתי..[

לשעה סבירה ולא בהתראת און ליין ...50 שח זה מספיק ומכובד.

.

וכמו שרשמתי קודם אולי הכתבת היא לפנות לרבני פועה ש....תקראי למעלה...]

שלא כולן מוכנות לבדוק בכל שעה שהיא.

אצלנו יש 3 בודקות (ישוב ענק) ורק אחת מהן בודקת בשעות לא שעות.

כל השאר בודקות רק כשנוח להן.

ואם היחידה ההיא לא נמצאת - אין בודקת.

ובד"כ צריכים אותן דווקא בשעות לא נוחות, בלי לקבוע תור ובלי להודיע הרבה זמן מראש.

באופן אישי - אני מסכימה עם זה שצריך לקחת כסף על הבדיקה אבל בגלל שזה יקר לי אני פשוט מחכה יומיים שהפצע יסגר ועושה הפסק מחדש. 

בעיני עוד 6 ימים של טהרה לא שווים 80 ש"ח (וגם זה לא בטוח זה רק אם היא תמצא פצע). ברור לי שיש נשים שחושבות אחרת ממני.

לכן אני חושבת שכל הדיון הזה אינדיבידואלי לגמרי.

את מדברת על פורפורציות שונות לחלוטין.

25 דולר מקוה . 50 דולר בדיקה.

[אצלינו 20 שח מקוה...]

לכל מה שאת טענת על בעלי מקצוע אחרים, וזכות לבא או לא לבא אליה או אל בעלי מקצוע אחרים.

והדוגמא הקיצונית של ערב חג ..

לכל זה את דעתי כבר אמרתי למעלה בכל מה שטענת בפירוט אז את מוזמנת לקרא.

וזכותי לבא ,ולא טענתי אלא אמרתי את דעתי [כלשונך טענה מגוחכת]  ולהגיד שעל שעה סבירה ולא בהתראת און ליין ובביתה של הבודקת 50 שח זה סביר.

ובקשר לשמם של המטפלים מבקשת את רשותם וארשום לך..

מצד שני, אולי כבר עדיף לא להיות איתן אם הן כל הזמן פוגעות ולא נעימות...

אולי תחפשי אפשרות אחרת? להתארח/לארח מישהו מהמשפחה שלך או חברה? אולי להתארח/ לארח לארוחות במהלך החג?

ואם זה לא הולך טוב השנה, מציעה בזהירות אולי לדבר ולברר שוב אם מתאים לכם בתור משפחה טיסה לאומן כל שנה לרה"ש.

אין לי בכלל ספק בעניין הזה

רק התחושה המגעילה הזו.... ואחר כך את גם צריכה להמשיך ולכבד ולהגיע מתי שבא להם ולהגיע לאירועים שהבנות שלה בחיים לא מגיעות ואני כן באה בשבילה ומכבדת אותה! זה פוגע אין מה לעשות

לדעתי האישית הורים צריכים לחפות על חוסר תפקוד של הילד שלהם מול בני הזוג. ובחוסר תפקוד אני מתכוונת לא בפן הרשלני של הדבר, אלא כפשוטם של דברים.

אם הבן שלי נניח, לא מסוגל לפרנס את אשתו והילדים ואני מסוגלת, כאן אני נכנסת לפער ומנסה למלא אותו.

וזה לא משנה לי בכלל אם הילד בחר בזה,

המציאות הובילה אותו לשם, או לא משנה מה.

וכך גם במקרה הזה.

אני כהורה, לא מפסיקה להיות הורה בכל גיל שהוא ולוקחת את האחריות כל הילדים שלי והנכדים שלי בטוב וגם ברע ואני מקווה ומתפללת שהקב"ה יאפשר לי את זה.

זאת דעתי וכך גדלתי ולכן אני חושבת שהכעס והאכזבה שלך ברורים ממש.

מה שאני עוד חושבת זה שמי שלא נותן לא מגיע לו גם לקבל ולכן כשאת אומרת שאת מכבגת אותה כשהבנות שלה לא- זה דבר שלא צריך לקרות.

אני ממליצה לך לא לנסות לרכוש את ההערכה והאהבה שלך כי לא תקבלי ולא בגללך אלא בגללה ולכן אם היא לא מכילה אתכם כזוג את לגמרי לגמרי פטורה מלכבד אותה.

כך לדעתי.

שתהיו שמחים בחג הזה ובכל החגים.

דלגי אם את לא בפניות לקרוא.

לארח לראש השנה זה קשה!

לארח נשים עם ילדים בלי אבכ שלהם לרהש זה קשה!!

אני חושבת שהציפיות שלך ממנה להתגיס לעזרה ל'בעיה' שאתם בחרתם בה (לטוס לאומן ולחגוג רהש בהרכב חסר סה בחירה...) היא ציפיה גבוהה

האם זה היה נחמד מצדה לארח - כן

אבל זה גם הגיוני שהיא מיצתה את האירוע

ולענין זה שהעא מארחת את הבנות שלה

כלה זה לא בת

אין מה לעשות

אני לא יודעת על איזה רקע יש לגיסתך בעיה איתך

ולא בטוח לגמרי שזה משנה

אבל בהינתן ששתיכן באותה בעיה (לבד ברהש)

וששתיכן צריכות עזרה

ושמשאב העזרה מוגבל או לחילופין מסיבות אחרות לא ניתן להעניק את העזרה לשתיכן

הגיוני שהבת שלה זכתה בזכות קדימה

ובסוף- את לא באמת יודעת מה הסיפור ומה האינטרקציה בניהן (אולי חמותך פוחדת מההשלכות של להעמיד אוה במקום?)

בשנים האחרונות יצא לי לעשות הרבה חגים לבד

בנסיבות קצת אחרות (מילואים)

אני מודה על כל אירוח

זה לא מובן מאיליו בכלל

יצא לי גם לעשות שבתות לבד עם הילדים

יש בזה קסם

ולשנה הבאה - בנסיבות הקימות- תשקלו האם הבחירה הזאת מתאימה לכם

אני קוראת הרבה פעמים תלונות פה בפורום, על אמא/חמות.

אני לא מסכימה עם הנחת המוצא שהן חייבות לנו, ואם הן לא עוזרות אז הן לא בסדר.

הן אדם בפני עצמו, עם כוחות יכולות ושיקולי דעת, ולא חייבות לנו כלום רק מעצם זה שאנחנו בנות/כלות שלהן.

זו דעתי, כאמירה כללית.

עכשיו יש שני סוגי אירועים שצריך להתמודד איתם:

משהו בלתי צפוי, כמו מחלה קשה וכו', שכן הייתי מצפה שיתגייסו לעזרה מעט יותר,

ומשהו צפוי ובחירי, כמו נסיעה לאומן, שזה החלטה שלכם להכנס לזה, ולא שאלתם אותם אם מתאים להם להתגייס לעזרה.

עם כל זאת, כמובן שזה באסה, ודרך העולם שבדרך כלל עוזרים, ובפרט כשיש אפלייה בין בנות וכלות זה מבאס.

אבל המקום הפנימי בנפש צריך להיות מקום של - אני בחרתי, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות הבחירה שלי.

לא הבנתי, הכלה לא נשואה לבן של החמות??

באופן כללי מסכימה איתך שקשה לארח לראש השנה וכו וכו אבל זה היה נכון אם היא לא הייתה מארחת את הבנות .. כאן יש פה רק אותה שלא מוזמנת ונשמע שאין לה שום גב משפחתי אחר והחמות מודעת לזה

וזה מאוד מאוד פוגע !!

חיבוק ענקי ממש מכירה מקרוב את התחושה וזה משפיל מאוד

אני בקשר מעולה עם חמותי

אוהבת אותה מאוד מאוד

קוראת לה אמא

ובהרבה סיטואציות אנחנו באמת כמו אמא ובת

אבל בסוף היא לא אמא שלי

ואם חס וחלילה אני אגיע למצב שאני אצטרך לבחור- אמא שלי קודמת

גם מהצד השני- לא היינו רוצות שהחמות תרשה לעצמה להגיד או לעשות כל דבר שאמא אומרת או עושה

חמותי תמיד אומרת לי שאני הבת שלה

ואני תמיד מתכנת אותה שאני כמו...

ואם נגיע למצב שאני מתכסחת עם טחת הגיסות שלי ברור לי במי היא צריכה לבחור

מה לעשות... זה המציאות

החכמה היא לא להגיע למצבים של בחירה

(ואנחנו לא יודעות מה החמות אומרת לבן שלה... המקום של הבעל/בן פה בסיפור שהוא בפועל החוט מקשר לא ברור...)

עצם ההכנה חודש מראש של אל תבואי זה פוגע בי

כי היא מלא פעמים זורקת שאני כמו הבת שלה, אז איך בדיוק?

כמו שהיא לא אמא שלי.

ברור לי לגמרי שיש ביני לבין הבנות של חמותי הבדל גדול ואני מצפה גם ליחס אחר.

הערות שחמותי אומרת לבנות שלה אני לא מוכנה לקבל ממנה לדוגמא....

אמא שלך וחמותך באותו מקום?

אני גם תמיד לא הבנת את השרשורים האלה.. כן יש חמות עם יציאות וכאלה אבל בסוף לבת קשורים יותר

ואין סיכוי שבעלי לא יטוס

אבל לא הסכמתי עם האמרה שכלה זו לא בת. מה עם הבן שלה? אלו הילדים שלו

כלה היא לא בת

ובת היא לא בן

ואפילו בין שתי בנות אין השוואה

בסוף יש פה אמא אם כמה ילדים

חלקן בנות ביולוגיות

חלקם בנים

חלקן בנות מנישואין

כל קשר כזה הוא מעגל סגור עם הסיפור שלו והאינטרקציה שלו

אנחנו אף פעם לא יודעים את התמונה המלאה

אנחנו אפעם לא יודעים מה הסיבה למה שנראה בעינינו כהעדפה או אפליה

אני יכולה לספר שהיו פעמים שנתנו לנו עדיפות (הייתי אחרי הפלה) ואחכ התברר לי שגיסתי נעלבה (ובדיעבד הייתי מאשרת לספר את הסיבה... חבל על האנרגיות)

ואני מכירה את הסיפור גם מהצד השני... שבו ניתנת עדיפות באופן קבוע לגיסתי...

ספציפית פה אני גם מודעת לסיבה והיא לגמרי מוצדקת

אבל לא תמיד אנחנו יודעים

כל עוד אנחנו לא שוים באופי, מצב זוגי, מצב בריאותי, מצב כלכלי, סטטוס משפחתי, אז ההשוואה לא רלונטית

ואם לא מתאים לך דלגי,

אומן זו בחירה, לא מילואים.

אפשר לוותר על העניין.

מצטערת אם זה פוגע אבל אני רואה נשים שנקרעות ברהש ואני בטוחה שלא זו הייתה כוונת המשורר

אני לגמרי מבינה אותך אבל חשוב גם לזכור שאף אחד לא חייב לארח אותנו, גם לא החמות

מותר לה לבחור איך ועם מי היא רוצה לארח גם אם הבחירה שלה מכאיבה לך

ובמקום להמשיך לשאול למה להן אכפת או לא אכפת, הייתי משקיעה את האנרגיה בלבנות לך ולילדים ראש השנה שמח וטוב

היה פה שרשור שמידהי כתבה טיפים מדהימים- העתקתי לבעלי אני מקווה שגם אנחנו נשתמש בזה בחג

תני לעצמך מקום להתעצבן ולהעלב אבל אל תבואי עם זה לחג.. תעשי לילדים חג מושלם תתאפסי על עצמך..

אני גם הייתי במקום הזה אבל מהצד ההפוך, הייתי חודש אחרי לידה ואחים שלי עם אותו מספר ילדים כמו שלי הוזמנו להורים שלי לליל הסדר בעוד שאני חודש אחרי לידה לא מוזמנת בכלל !!אין לתאר את הרגשת התסכול שהייתי צריכה להכין את כל החג מאפס בעוד שגיסותיי (לא בהריון / אחרי לידה) מגיעות כמו מלכות להתארח.

היה לי ממש קשה.. אני זוכרת את עצמי בליל בדיקת חמץ , בקושי עומדת במטבח ומכינה את הכל מאפס.. עד עכשיו אני עם דמעות כשאני נזכרת בזה (אי אפשר להכין לפסח מראש.. בגלל שצריך להכשיר את המטבח) לקח לי הרבה זמן לסלוח לאמא שלי על כך ומאז אני פשוט לא מצפה לי לכלום ממנה...

העצה שלי היא פשוט לא לצפות!!! להנמיך ציפיות בקשר עם חמותך.

ממש קשוח מה שעברת

חיבוק גם לך

זה קרה לנו גם עם חמותי בסיטואציה אחרת...

אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

שפוגע בך ואת לא רצויה בו שנים אחרי שנים?

למה שהם ירצו לארח כשיש תקלים ביניכם (גם אם זה אשמתם)?

אולי כדאי לחשוב האם הסידור הזה של לטוס מתאים לכם מלכתחילה.

הוא צריך להתאים בהנחה שאף אחד לא פותר לכם את הבעיה ואתם מסתדרים בכוחות עצמכם.

אם מישהו יארח זה בונוס, לא המובן מאליו.

גדלנו על זה

אני לאט לאט מפנימה שצריכה למצוא את המקום שלי

אבל סה"כ התחושה מבאסת אותי כלפי חמותי

אני בטוב עם זה שהשארתי בבית,עבר מאורגנת ואפילו מתארחים לסעודה שתיים

רק אחר כך מה ? היא ביאסה אותי ממש

לא בהכרח אומר שזה מתאים במצב הנוכחי.

תמיד אפשר לשנות הרגלים, השמיים לא יפלו.

תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם החלטה וכל מה שזה כולל.

באמת מבאס, אבל לא נשמע שהיחסים תקינים גם ככה, הערות פוגעניות זה לא משהו נורמטיבי.

אבל לדעתי,

היא באמת לא חייבת

נכון שזה מרגיש כאילו היא בוחרת..

אבל אתם החלטתם שהבעל טס לאומן בראש השנה

אין בעיה,

זה שלכם

תעשו את החישוב שלכם אם מתאים לכם הדרך הזאת אם אין לך איפה להתארח

ואם כן, אז תקחי בחשבון אופציה שתישארי בבית

לארח בראש השנה זה קשה מאוד.

והיא אירחה אותכם שנים (כמו שציינת) וזה מהמם בעיני

אני מאוד מבינה את הכאב שלך,

מאוד מאוד.

אבל אם קשה לך חג לבד

תשקלו אופציה שלא יטוס.

אתם בחרתם שבעלך יטוס לאומן ואת והילדים תישארו בארץ

היא מהתיאור שלך כבר כמה שנים רומזת שזה לא מתאים לה שתבואו ר"ה

אם בעלך טס בהנחה שהיא תארח, בלי לתאם איתה מראש- זה לא עליה.

ואם בעלך טס בידיעה שיש מצב שהיא לא תארח ולא יהיו אחרים שיארחו, אז זו תוצאה של בחירה שלכם.

שאפשר לחשוב שוב אם מתאים שיטוס לאומן. אולי את והילדים תצטרפו, אולי הוא לא יטוס, אולי יטוס ותהיו בבית.

אבל הבחירה היא שלכם.

גם אם גדלתם על זה.

למה המשכת להגיע כל השנים האלה כשזה היחס וכשאת צריכה כל הזמן להעמיד במקום. איזו אוירה זו? לא נשמע לי חגיגי ולא סימן יפה להמשך השנה.

אז העצה שלי, תשמחי על ההזדמנות, כי לא הצלחת ליישם בלי הבקשה המפורשת את מה שאת טוענת שאת מעדיפה גם ככה- להישאר בבית ולחגוג עם הילדים באוירה טובה וכולם מרגישים רצויים במקומם, אז הנה היא דאגה לך שתוכלי לקפוץ למים, שנה הבאה גם אם היא תזמין כנראה שתעדיפי את הבית...

שיהיה לכם חג שמח! מאחלת לך שתאהבי את זה הרבה יותר

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

אין הרבה ברירות..

מזל טוב ובהצלחה,

מקסימום תשעה חודשים וזה עובר.

אני גם בתחילת הריון לא הצלחתי לתפקד בכלל בעבודה ולקחתי הרבה יותר מיום חופש אחד (גם על חשבוני)

ואני לא בהריון תאומים, אז מאמינה שאצלך זה יותר מורכב.

אצלי זה טיפה השתפר עכשיו בשליש השני, ועדיין זה הריון, וזה כל מיני מיחושים וכאבים מוזרים, והבחילות והשינויים בשינה, והחוסר תאבון והכל...

אחרי זה יש תינוקות לטפל בהם.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!