(אנונימי מחשש לאאוטינג)
עקב סיבוכים עם אבנים בכיס מרה ובעיות לא מזוהות עם הכבד, יילדו אותי (באמצעות זירוזים - סטריפינג, פיטוצין וכו') בשבוע 36 בליל שבת. אחרי שבועיים שלא אכלתי כמעט כלום וכמעט כל מה שנכנס לפה גם יצא דרכו... בנסים וקצת השתדלות עוד היו לי כוחות ללחיצות שב"ה היו מעטות ויעילות עד מאוד (וגם בזכות הרופאה המעולה- ד"ר יעל יקל)
התינוקת נולדה ב"ה במשקל 3.200 (איך הייתי יולדת אלמלא הזירוז??) בלי צורך בפגייה, השבח לבורא עולם.
אחרי הלידה הייתי מותשת ומפורקת ולא יכולתי להניק, כך שכבר ביום הראשון נתנו לה מטרנה. לאחר מכן ניסיתי להניק כמה פעמים: בהתחלה כמה פעמים מוצלחות למדי שהיה נראה שהיא אוכלת כדי שובעה ואז זה הפסיק להיות מוצלח והיא נשארה רעבה אחרי ההנקה כך ששוב נתנו לה מטרנה. אני עדיין בתהליך החלמה ורפואה משל עצמי (גם מבחינת הלידה וגם מבחינת העניינים הנוספים) ולכן אני עדיין לא אוכלת ושותה כמו שצריך (כי זה עוד קשה לי, עד אתמול עוד קיבלתי נוזלים בוריד) וגם עכשיו אני צריכה להיות בצום בגלל בדיקות שאני עוברת, אז אני לא יכולה להתעקש על הנקה מלאה כרגע (הקטנטונת בכל זאת צריכה מזון) .
ואני אובדת עצות...
אני מרגישה שאין לי חלב. התינוקת מתייאשת בקלות מלתפוס נכון את הפטמה וההנקה הופכת להיות קשה שבעתיים, כי עד שהיא תופסת, היא כבר מתנתקת. (שלא לדבר על הקושי של להניק כשכל הידיים מחוררות אחרי הרבה טירונים)
מחר אני אנסה לתפוס את היועצת הנקה פה במחלקה (בין כל הבדיקות שלי), אבל אני חייבת לדעת שיש עוד סיכוי. אני ממש רוצה להניק......
הרופאה שלי אמרה שאין מניעה להניק עם התרופות שאני מקבלת, וזה לא אמור להשפיע על ההנקה או על התינוקת..
אנא, עזרו לי....


