קחי יום חופש, קחי קצת מרחק מהעומס ותוכלי לחשוב עם עצמך מה יכול להקל עלייך את התחושה.

אולי זו פשוט תקופה עמוסה והיא תחלוף, ואולי יש משימות שאת יכולה להוריד מעלייך כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

תרגישי טוב יקרה.

כל הכבוד לך על האחריות

יכול להיות שאת קצת בדיכאון?

תמצאי זמן לאוורור. תעשי כל יום שני דברים אפילו קטנים שאתאוהבת.

אם אחרי שאת מצליחה לתת זמן לעצמך , המחשבות לא מרפות, כדאי לפנות לטיפול

בכל מקרה את מבינה שאם את לא נהנית כרגע זה הכי דחוף לטפל ברגשות שלך ע"י מציאת זמן קטן לעצמך.

זה יכול להיות לשתות קפה עם שוקולד מיוחד.

זה יכול להיות להזמין לעצמכם ארוחת ערב טעימה מאיזה מקום.

זה יכול להיות לקנות ספר שאת אוהבת ולקרוא כל יום 5 עמודים...

להתחיל בקטן ולראות איך זה משפיע עליך...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יש לה 2 ילדים, מעון בבית, מפרסמת דברים באינטרנט, הולכת לחוג, עושה המון. כל פעם אני אומרת לה- איך? 
החלטתי לנסות לעשות דברים שאני אוהבת. אני שונאת לבשל ובעלי עוששה את זה, אבל אוהבת לאפות. אז החלטתי מידי פעם להכין עוגות שאני אוהבבת. להשקיע בהם, לדחות ה-כ-ל לאחרי העוגה. זה עניין קטן, אבל נותן המון כח. או לצייר. או סתם דברים שאנחנו אוהבים. לפעמים בערב אחרי ההשכבה אני לוקחת לי חצי שעה ויוצאת להליכה-ריצה בחוץ. א הבית יהיה פחות מסודר. והלימודים פחות. אבל אחרי שאני חוזרת יש לי כח לעשות את מה שצריך. אחרי חודש בערב שאני מנסה ככה גם דברים מעצבנים נהיים הרבה יותר טובים.

שכל הדברים הממש טובים , באים בקשיים עצומים . אני הקטנה מוסיפה -לפעמים בייסורים . את באמת חושבת שהייתם צריכים לחכות? נראה לך שמישהו שואל אותנו מתי יבוא ילד לעולם? 

הקב"ה החליט שאת מתאימה לפגוש את הנשמות האלו ולעבור ב"ה את הדרך איתם . 

עכשיו השאלה מה את עושה עם זה ? מה אפשר לעשות עם זה ?

איך עוברים את זה עם חיוך?

אין לי תשובות , ואולי גם לך אין , אבל כמו שאמרו פה , אפשר להתחיל לעשות ניסויים ( אבל עם אחריות) .

לברוח? זה יכול להיות דבר מצויין. להשאיר אותם עם מישהו ולברוח ליום-יומיים . לא , לא כדי להמלט מהמציאות הקשה ואז לחזור בבעסה , אלא כדי להסתכל מרחוק ולהגיד וואוו!!!!!!! זכיתי! בעצמי. איזה כיף שה' נתן לי אותי

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בגיל 23 הייתי אם לשני ילדים,

שהילד השני אוטיסט במצב קשה מאוד!

אז אם הילדים בריאים ושלמים והכל בסדר תודי לה' ותמצאי את החיובי.

זה ממש לא מובן מאליו.

לי היה קשה ונמאס הייתי צעירה מאוד ונפל עלי תיק כזה!

והייתי צריכה למצוא כוחות שאני לא יודעת מאיפה מצאתי...

אבל כשהילדים בריאים והכל בסדר?

הלו...

מה התלונות?

פ ר ו פ ו ר צ י ו ת!!!

זה לא אומר שאין מקום לקושי של הפותחת

בדיוק לזה התכוונתי!

פרופורציות!

עם כל הצער, הבחורה פורקת את הקושי שלה ולא צריך לבוא לה לעיניים ולהרגיז.

את יכולה לפתוח שרשור חדש בהקשר שלך.

לפותחת- זה באמת לא קל ונשים כמוך נותנות לי כח ומחזקות אותי בכך שלא רק לי קשה לפעמים.

ואת באמת צעירה.

אשרייך, וחיבוק גדול

רק לדעת שזה יעבור, הם יגדלו את תהיי עם יותר ניסיון -יהיה טוב בעזרת ה'

כמה זמן את אחרי לידה?

יכול להיות שיש לך קצת דיכאון אחרי לידה?

אם כן - אפשר לטפל בזה! החיים אח"כ נראים אחרת בע"ה.

רק כוח ושמחה!

יש לך שליחות חשובה מה' לטובת עם ישראל

אפשר דרך ארגון ניצ"ה (נמצא בירושלים), שנותן טיפולים מסובסדים.

רק טוב!

גם אני הייתי בת 23 עם שניים

ומריגישים מבוגרים...

היום בגיל 30 מרגישים שלהיות בהיריון זה להיות צעירה...

אבל אצלנו לא להתגייס , נחשב בגידה במולדת. 

אצלנו זה אצלך ,

אל תדברי בשם ציבור שלם שאני מכירה היטב.

מי שלא מתגייסת כי התחתנה ישר אחרי י"ב , דיי נדיר אצל אנשים שלא שומרי 

תורה ומצוות,  אבל קיים בעדות מסויימות , 

אף אחד לא מסתכל עליה כאילו בגדה במולדת. 

כמעט ולא יצאתי בחיים שלי משם עד גיל 18.

דרך אגב גם במשפחה המורחבת שגרה בעיר , לא להתגייס נחשב בושה גדולה . גם לבנות. 

אחר כך בצבא קורים דברים. כמה חילוניות את מכירה , שהתחתנו בגיל 18? אצלי בשכבה אחת התחתנה (נכנסה להריון) ועוד אחת התחתנה באמצע הצבא -והתגרשה אחרי זמן דיי קצר. בחברה החילונית שאני גדלתי בה נישואים לא היו בכלל ערך . תואר באוניברסיטה היה משהו חשוב מאד . נישואים?

ומה שעזר קודם כל לטפל לא רק בהם אלא גם בעצמי, ספר מעניין, לצאת, לאכול בנחת

עם כל חודש שעובר צוברים עוד ניסיון, לפעמים לחברות או שכנות יש רעיונות מעניינים

ומה שהיה אצלי - הם היו מאוד מפונקים, אם הייתי לא מסתכלת עליהם כמה דקות אז הם היו מתחילים להשתולל, חשבתי שהם תינוקות שלא מבינים כלום ומגלים את העולם והם פשוט פירקו את הבית - הם היו מאלה שבגיל שנה כבר רצים ובגיל שנה וחצי מדברים. אז התחלתי להציב גבולות, לא הרבה אבל שיהיו גבולות בבית גם אם אתה תינוק

ילדים שבאו אחריהם מתפתחים לאט יותר ושובבים פחות וכבר יש גבולות בבית אז יותר קל לי עכשיו

את נהנת מהעובדה שאת בת 21 בהריון שלישי?

סליחה אם אני חוצפנית, את לא חייבת לענות...

לי אישית, זה נשמע כמו סיוט ללדת כל שנה, 

לא הייתי שורדת.

אני תמיד תוהה לעצמי אם זה כיף לאותן נשים שבגיל 22 יש להן שלושה ילדים,

או שהרב לא נתן היתר? או הבעל לא רוצה למנוע?

או שהן סתם לא מודעות למניעה וסובלות בגלל זה (חמותי ילדה שלושה ילדים בשנתיים וחצי ועשתה קשירת חצוצרות אחרי הלידה השלישית כי היה לה כל כך קשה,

היא הייתה יותר מידי פרימיטיבית בשביל לדעת שיש כזה דבר מניעת הריון,

ומדובר על סוף שנות השמונים, לא לפני מאה שנה.. הם בני 26-27-28 . היא עד היום מקטרת כמה היה 

לה רע עם פעוט ושני תינוקות. ומתחרטת שלא ילדה כמה שנים אחרי , בנחת , ילד רביעי. )

אני לא באה להעביר ביקורת,

הלוואי ולי היה את הכוחות ללדת כל כך צפוף ,

השאלה שלי, אם מי שלדוגמה בת 21 בהריון שלישי, או בת 25 בהריון רביעי , 

טוב לה עם זה, או שאם הייתה לה אפשרות היא הייתה מרווחת לשנתיים או שלוש בין לידה ללידה?

בהצלחה!!! לידה קלה ושיהיה בשמחה וטוב

רק רוצה להעיר הערה- זה נכון שכשכולם גדולים ויש נכדים ונינים אז יש הרבה נחת.

אבל לדעתי חשוב שגם כשהם קטנים תהיה נחת.

לא רק לשאת בעול ולקוות שעוד 30 שנה תהיה שמחה ונחת. גם עכשיו. לשבת עם הילדים, לעשות דברים נחמדים, להנות מהם, לראות כמה הם יפים, מתוקים, מיוחדים, משמחים.

אנחנו חיים בעידן של מכונת כביסה בכל בית וכלים חד-פעמיים לא יקרים

תסלחי לי אבל לי ממש נמאס להוכיח לכולם שאני רוצה ילדים צפופים ורב נותן היתר בקלות ובעל מבין שזאת בעיקר יכולת שלי ובריאות שלי למרות שהוא כן רוצה הרבה

ונמאס לי גם מיחס לאמהות ברוכות ילדים

בלידה רביעית אחות במחלקה הסתכלה עלי בפליאה ושאלה איזה לידה זאת? ראשונה? כנראה חשבה שיש טעות ברישום. אמרתי שלא, רביעית. - את לא נראית לידה רביעית!!! - היא אמרה לי

מה היא ציפתה לראות? שאני אראה 10 שנה יותר או עוד משהו בסגנון?

ועוד היה לי - נסעתי עם תינוקת באוטובוס, ישבתי ליד זקנה נחמדה, דיברנו, אז היא שואלת האם זאת ראשונה בינתיים

אני עונה שזאת שישית

-מה השארת 5 ילדים לבד?!!! איך יכולת?!!!

הייתה שעה 10, הם היו בגנים ובתי ספר. אבל לאנשים יש סטיגמה שאימא של צפופים אישה מוזנחת, טיפשה ופרימיטיבית שמישהו אכזר מחייב אותה ללדת נגד רצונה. מישהי כמו אימא מסדרה "זגורי אימפריה"  

כמו שאומרים, מילד רביעי והלאה, כבר הכי קל...

ואין לך שמחה גדולה מזו.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני לא מכירה את האישה בת ה21 בהריון שלישי, אבל את יודעת משהו? כמו כולנו . יש ימים שהיא נהנית . יש ימים שקשה . 

כן , משהו בטון של מה שאת כותבת -קצת ..אעפס , איך נקרא לזה -יכול להיאמר אחרת.  את כותבת - "לי אישית זה נשמע כמו סיוט ללדת כל שנה ".

לי אישית זה נשמע מדהים ונפלא ללדת כל שנה . רק מי שעושה את זה יודעת איך זה באמת. 

בס"ד

מודעת למניעה. לא חיפשתי היתר. ובעלי מופתע (ומעריץ) כל פעם מחדש מהנכונות שלי להרות.

זה קל?

זה לא קל, אבל זה מאתגר, כיף,מכניס המון עניין לחיים, המון סיפוק. התמודדויות,מחשבה, נתינה. אהבה גדולה ולימוד.

זאת עבודת ה' בשבילי, זה מקור הכוח שלי.

אני מסתכלת על הקשיים (ויש קשיים, ויש מריבות, ויש בית לטפל בו, ואני עובדת, ויש טפסים אינסופיים של בעיות למיניהן וכו וכו) בתור מקום לגדול מהם, לא כקלישאה.

אני מרגישה איך אני גדלה עם הילדים שלי.

מודה להשם על ההזדמנות הנפלאה הזאת.

בשבילי בית מלא בילדים תמיד היה חלום. תודה לה' שאני רואה אותו מתגשם.

אגב, הנכונות להביא ילדים "צפופים" מושפעת הרבה מהסביבה. כבר ראיתי נשים שחיו ביישובים שבהם רוב הנשים מונעות אחרי לידה, והתרצו לכך גם הן. וכשעברו ליישובים שבהם ילדים צפופים זה דבר מקובל - הן התרצו להיפך.

אין מה לעשות, פרצוף חמוץ מאמא בגינה - משפיע מאוד. ו"מידה טובה מרובה"...

רוצה לציין

שאני מעריכה ומכבדת מאוד נשים שבוחרות לשים מניעה.

חשוב שכל אחת תכיר את הכוחות שלה ותקשיב לעצמה.

ועצה לחיים שנכונה לכל נושא אך בפרט לנושא הזה -

כבר למדתי שהרצון שלנו לשייך ולתרץ אחרים, נובע מחוסר קבלה עצמית.

יש כל מיני אנשים ולכל אחת יש אופי אחר. כוח אחר. מודעות רגשית מסוימת שהיא מביאה איתה לחינוך הילדים.

תפסיקו להשליך על עצמכן מחיים של אחרות.

לא צריך לעניין אותי מה קורה ברחמה של אישה אחרת, ולמה היא בוחרת לחיות את חייה כך או כך.

חשוב מה אני מרגישה ולמה אני מסוגלת.

מאחלת לכולן הרבה כוח, שמחה ונחת בגידול הילדים.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...