קחי יום חופש, קחי קצת מרחק מהעומס ותוכלי לחשוב עם עצמך מה יכול להקל עלייך את התחושה.

אולי זו פשוט תקופה עמוסה והיא תחלוף, ואולי יש משימות שאת יכולה להוריד מעלייך כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

תרגישי טוב יקרה.

כל הכבוד לך על האחריות

יכול להיות שאת קצת בדיכאון?

תמצאי זמן לאוורור. תעשי כל יום שני דברים אפילו קטנים שאתאוהבת.

אם אחרי שאת מצליחה לתת זמן לעצמך , המחשבות לא מרפות, כדאי לפנות לטיפול

בכל מקרה את מבינה שאם את לא נהנית כרגע זה הכי דחוף לטפל ברגשות שלך ע"י מציאת זמן קטן לעצמך.

זה יכול להיות לשתות קפה עם שוקולד מיוחד.

זה יכול להיות להזמין לעצמכם ארוחת ערב טעימה מאיזה מקום.

זה יכול להיות לקנות ספר שאת אוהבת ולקרוא כל יום 5 עמודים...

להתחיל בקטן ולראות איך זה משפיע עליך...

זה באמת מאוד קשה ומאוד אינטנסיבי.

תארגני לך ככה שמבחינת משימות אחרות, חוץ המילדים, תהיה לך הרבה עזרה, ותקחי על עצמך פחות.

וגם עם הילדים - תקראי לסבתות לעזרה .

יש לה 2 ילדים, מעון בבית, מפרסמת דברים באינטרנט, הולכת לחוג, עושה המון. כל פעם אני אומרת לה- איך? 
החלטתי לנסות לעשות דברים שאני אוהבת. אני שונאת לבשל ובעלי עוששה את זה, אבל אוהבת לאפות. אז החלטתי מידי פעם להכין עוגות שאני אוהבבת. להשקיע בהם, לדחות ה-כ-ל לאחרי העוגה. זה עניין קטן, אבל נותן המון כח. או לצייר. או סתם דברים שאנחנו אוהבים. לפעמים בערב אחרי ההשכבה אני לוקחת לי חצי שעה ויוצאת להליכה-ריצה בחוץ. א הבית יהיה פחות מסודר. והלימודים פחות. אבל אחרי שאני חוזרת יש לי כח לעשות את מה שצריך. אחרי חודש בערב שאני מנסה ככה גם דברים מעצבנים נהיים הרבה יותר טובים.

שכל הדברים הממש טובים , באים בקשיים עצומים . אני הקטנה מוסיפה -לפעמים בייסורים . את באמת חושבת שהייתם צריכים לחכות? נראה לך שמישהו שואל אותנו מתי יבוא ילד לעולם? 

הקב"ה החליט שאת מתאימה לפגוש את הנשמות האלו ולעבור ב"ה את הדרך איתם . 

עכשיו השאלה מה את עושה עם זה ? מה אפשר לעשות עם זה ?

איך עוברים את זה עם חיוך?

אין לי תשובות , ואולי גם לך אין , אבל כמו שאמרו פה , אפשר להתחיל לעשות ניסויים ( אבל עם אחריות) .

לברוח? זה יכול להיות דבר מצויין. להשאיר אותם עם מישהו ולברוח ליום-יומיים . לא , לא כדי להמלט מהמציאות הקשה ואז לחזור בבעסה , אלא כדי להסתכל מרחוק ולהגיד וואוו!!!!!!! זכיתי! בעצמי. איזה כיף שה' נתן לי אותי

לגבי צימר - אנחנו לפעמים מבקשים מההורים שלי לבוא אלינו להשגיח על הילדים לכמה ימי  חול (הורים בפנסיה ) או לשבת, ולוקחים את הדירה הריקה שלהם. כיף. ככה לא צריך להשקיע כספים שאין, ויש לך שקט ונופש.

בגיל 23 הייתי אם לשני ילדים,

שהילד השני אוטיסט במצב קשה מאוד!

אז אם הילדים בריאים ושלמים והכל בסדר תודי לה' ותמצאי את החיובי.

זה ממש לא מובן מאליו.

לי היה קשה ונמאס הייתי צעירה מאוד ונפל עלי תיק כזה!

והייתי צריכה למצוא כוחות שאני לא יודעת מאיפה מצאתי...

אבל כשהילדים בריאים והכל בסדר?

הלו...

מה התלונות?

פ ר ו פ ו ר צ י ו ת!!!

זה לא אומר שאין מקום לקושי של הפותחת

בדיוק לזה התכוונתי!

פרופורציות!

עם כל הצער, הבחורה פורקת את הקושי שלה ולא צריך לבוא לה לעיניים ולהרגיז.

את יכולה לפתוח שרשור חדש בהקשר שלך.

לפותחת- זה באמת לא קל ונשים כמוך נותנות לי כח ומחזקות אותי בכך שלא רק לי קשה לפעמים.

ואת באמת צעירה.

אשרייך, וחיבוק גדול

רק לדעת שזה יעבור, הם יגדלו את תהיי עם יותר ניסיון -יהיה טוב בעזרת ה'

כמה זמן את אחרי לידה?

יכול להיות שיש לך קצת דיכאון אחרי לידה?

אם כן - אפשר לטפל בזה! החיים אח"כ נראים אחרת בע"ה.

רק כוח ושמחה!

יש לך שליחות חשובה מה' לטובת עם ישראל

אפשר דרך ארגון ניצ"ה (נמצא בירושלים), שנותן טיפולים מסובסדים.

רק טוב!

גם אני הייתי בת 23 עם שניים

ומריגישים מבוגרים...

היום בגיל 30 מרגישים שלהיות בהיריון זה להיות צעירה...

אבל אצלנו לא להתגייס , נחשב בגידה במולדת. 

אצלנו זה אצלך ,

אל תדברי בשם ציבור שלם שאני מכירה היטב.

מי שלא מתגייסת כי התחתנה ישר אחרי י"ב , דיי נדיר אצל אנשים שלא שומרי 

תורה ומצוות,  אבל קיים בעדות מסויימות , 

אף אחד לא מסתכל עליה כאילו בגדה במולדת. 

כמעט ולא יצאתי בחיים שלי משם עד גיל 18.

דרך אגב גם במשפחה המורחבת שגרה בעיר , לא להתגייס נחשב בושה גדולה . גם לבנות. 

אחר כך בצבא קורים דברים. כמה חילוניות את מכירה , שהתחתנו בגיל 18? אצלי בשכבה אחת התחתנה (נכנסה להריון) ועוד אחת התחתנה באמצע הצבא -והתגרשה אחרי זמן דיי קצר. בחברה החילונית שאני גדלתי בה נישואים לא היו בכלל ערך . תואר באוניברסיטה היה משהו חשוב מאד . נישואים?

ומה שעזר קודם כל לטפל לא רק בהם אלא גם בעצמי, ספר מעניין, לצאת, לאכול בנחת

עם כל חודש שעובר צוברים עוד ניסיון, לפעמים לחברות או שכנות יש רעיונות מעניינים

ומה שהיה אצלי - הם היו מאוד מפונקים, אם הייתי לא מסתכלת עליהם כמה דקות אז הם היו מתחילים להשתולל, חשבתי שהם תינוקות שלא מבינים כלום ומגלים את העולם והם פשוט פירקו את הבית - הם היו מאלה שבגיל שנה כבר רצים ובגיל שנה וחצי מדברים. אז התחלתי להציב גבולות, לא הרבה אבל שיהיו גבולות בבית גם אם אתה תינוק

ילדים שבאו אחריהם מתפתחים לאט יותר ושובבים פחות וכבר יש גבולות בבית אז יותר קל לי עכשיו

את נהנת מהעובדה שאת בת 21 בהריון שלישי?

סליחה אם אני חוצפנית, את לא חייבת לענות...

לי אישית, זה נשמע כמו סיוט ללדת כל שנה, 

לא הייתי שורדת.

אני תמיד תוהה לעצמי אם זה כיף לאותן נשים שבגיל 22 יש להן שלושה ילדים,

או שהרב לא נתן היתר? או הבעל לא רוצה למנוע?

או שהן סתם לא מודעות למניעה וסובלות בגלל זה (חמותי ילדה שלושה ילדים בשנתיים וחצי ועשתה קשירת חצוצרות אחרי הלידה השלישית כי היה לה כל כך קשה,

היא הייתה יותר מידי פרימיטיבית בשביל לדעת שיש כזה דבר מניעת הריון,

ומדובר על סוף שנות השמונים, לא לפני מאה שנה.. הם בני 26-27-28 . היא עד היום מקטרת כמה היה 

לה רע עם פעוט ושני תינוקות. ומתחרטת שלא ילדה כמה שנים אחרי , בנחת , ילד רביעי. )

אני לא באה להעביר ביקורת,

הלוואי ולי היה את הכוחות ללדת כל כך צפוף ,

השאלה שלי, אם מי שלדוגמה בת 21 בהריון שלישי, או בת 25 בהריון רביעי , 

טוב לה עם זה, או שאם הייתה לה אפשרות היא הייתה מרווחת לשנתיים או שלוש בין לידה ללידה?

בהצלחה!!! לידה קלה ושיהיה בשמחה וטוב

רק רוצה להעיר הערה- זה נכון שכשכולם גדולים ויש נכדים ונינים אז יש הרבה נחת.

אבל לדעתי חשוב שגם כשהם קטנים תהיה נחת.

לא רק לשאת בעול ולקוות שעוד 30 שנה תהיה שמחה ונחת. גם עכשיו. לשבת עם הילדים, לעשות דברים נחמדים, להנות מהם, לראות כמה הם יפים, מתוקים, מיוחדים, משמחים.

אנחנו חיים בעידן של מכונת כביסה בכל בית וכלים חד-פעמיים לא יקרים

תסלחי לי אבל לי ממש נמאס להוכיח לכולם שאני רוצה ילדים צפופים ורב נותן היתר בקלות ובעל מבין שזאת בעיקר יכולת שלי ובריאות שלי למרות שהוא כן רוצה הרבה

ונמאס לי גם מיחס לאמהות ברוכות ילדים

בלידה רביעית אחות במחלקה הסתכלה עלי בפליאה ושאלה איזה לידה זאת? ראשונה? כנראה חשבה שיש טעות ברישום. אמרתי שלא, רביעית. - את לא נראית לידה רביעית!!! - היא אמרה לי

מה היא ציפתה לראות? שאני אראה 10 שנה יותר או עוד משהו בסגנון?

ועוד היה לי - נסעתי עם תינוקת באוטובוס, ישבתי ליד זקנה נחמדה, דיברנו, אז היא שואלת האם זאת ראשונה בינתיים

אני עונה שזאת שישית

-מה השארת 5 ילדים לבד?!!! איך יכולת?!!!

הייתה שעה 10, הם היו בגנים ובתי ספר. אבל לאנשים יש סטיגמה שאימא של צפופים אישה מוזנחת, טיפשה ופרימיטיבית שמישהו אכזר מחייב אותה ללדת נגד רצונה. מישהי כמו אימא מסדרה "זגורי אימפריה"  

כמו שאומרים, מילד רביעי והלאה, כבר הכי קל...

ואין לך שמחה גדולה מזו.

איך הצחקת אותי עם הזקנה. 

אני לא מכירה את האישה בת ה21 בהריון שלישי, אבל את יודעת משהו? כמו כולנו . יש ימים שהיא נהנית . יש ימים שקשה . 

כן , משהו בטון של מה שאת כותבת -קצת ..אעפס , איך נקרא לזה -יכול להיאמר אחרת.  את כותבת - "לי אישית זה נשמע כמו סיוט ללדת כל שנה ".

לי אישית זה נשמע מדהים ונפלא ללדת כל שנה . רק מי שעושה את זה יודעת איך זה באמת. 

בס"ד

מודעת למניעה. לא חיפשתי היתר. ובעלי מופתע (ומעריץ) כל פעם מחדש מהנכונות שלי להרות.

זה קל?

זה לא קל, אבל זה מאתגר, כיף,מכניס המון עניין לחיים, המון סיפוק. התמודדויות,מחשבה, נתינה. אהבה גדולה ולימוד.

זאת עבודת ה' בשבילי, זה מקור הכוח שלי.

אני מסתכלת על הקשיים (ויש קשיים, ויש מריבות, ויש בית לטפל בו, ואני עובדת, ויש טפסים אינסופיים של בעיות למיניהן וכו וכו) בתור מקום לגדול מהם, לא כקלישאה.

אני מרגישה איך אני גדלה עם הילדים שלי.

מודה להשם על ההזדמנות הנפלאה הזאת.

בשבילי בית מלא בילדים תמיד היה חלום. תודה לה' שאני רואה אותו מתגשם.

אגב, הנכונות להביא ילדים "צפופים" מושפעת הרבה מהסביבה. כבר ראיתי נשים שחיו ביישובים שבהם רוב הנשים מונעות אחרי לידה, והתרצו לכך גם הן. וכשעברו ליישובים שבהם ילדים צפופים זה דבר מקובל - הן התרצו להיפך.

אין מה לעשות, פרצוף חמוץ מאמא בגינה - משפיע מאוד. ו"מידה טובה מרובה"...

רוצה לציין

שאני מעריכה ומכבדת מאוד נשים שבוחרות לשים מניעה.

חשוב שכל אחת תכיר את הכוחות שלה ותקשיב לעצמה.

ועצה לחיים שנכונה לכל נושא אך בפרט לנושא הזה -

כבר למדתי שהרצון שלנו לשייך ולתרץ אחרים, נובע מחוסר קבלה עצמית.

יש כל מיני אנשים ולכל אחת יש אופי אחר. כוח אחר. מודעות רגשית מסוימת שהיא מביאה איתה לחינוך הילדים.

תפסיקו להשליך על עצמכן מחיים של אחרות.

לא צריך לעניין אותי מה קורה ברחמה של אישה אחרת, ולמה היא בוחרת לחיות את חייה כך או כך.

חשוב מה אני מרגישה ולמה אני מסוגלת.

מאחלת לכולן הרבה כוח, שמחה ונחת בגידול הילדים.

איזו איכות ובגרות! 

כיף לילדים שלך עם אמא כמוך! 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....