החל מפרשת השבוע הנוכחית פרשת תרומה וכלה בספר שמות, עוסקת התורה בעניין תוכניות המשכן, הקמת המשכן, התוכניות שלוו ועוד. נשאלת השאלה, מדוע התורה מפרטת בנושא המשכן בצורה כזו והרי בהלכות שבת המשנה אומרת "הלכות שבת ...הרי הם כהרים התלויים בשערה, מקרא מועט והלכות מרובות".
זאת ועוד, גם בבניית בית המקדש בזמנו של שלמה המלך ובנבואת יחזקאל על בניית בית המקדש השלישי הוקדשו לכך פרקים שלמים בפר מלכים א' ובספר יחזקאל. אם כן, מדוע בחר הכתוב לפרט כך?
בהקדמת הרמב"ן לספר שמות נמצאת תשובה מאלפת. "והינה הגלות איננו נשלם גזרתו אלא עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו כשיצאו ממצרים. אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו כגולים כי היו בארץ לא להם – נבוכים במדבר. ובמדבר כשבנו להם מקדש שב ה' והישרה שכינתו ביניהם, אז שבו עם ישראל למעלת אבותם – אז נחשבו כגאולים. על כן נשלם ספר זה בהשלימו עיניין המקדש. הרמב"ן מביע כאן מושג חדש של גאולה – לא רק החופש מהעבדות או כיבוש ארץ הופכים עם משועבד לעם חופשי, הגאולה של עם ישראל ניחנת בקרבתם לקב"ה בדומה לאותה הקרבה שהייתה בין הקב"ה לאבות הקדושים. אותה הקרבה באה לידי ביטוי בשני משורים. האחד חד פעמי במעמד הר סיני, בהתגלות ה'. והשנייה ביצירת סדרים קבועים המסמלים את קרבת ה' בצורה מוחשית כדוגמת המשכן וכליו. מכאן חשיבותו של המשכן ובית המקדש שהשכינה שורה בהם – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
