אני ממש זוכר את הרגע הזה, כאילו הוא היה אתמול. הלכתי לקניות, מהרהר בלי סוף במשמעות החיים ללא ילדים. ככה זה כשבעיות פוריות קופצות עליך ללא התראה בגיל 24. האמת היא שזה לא הפריע לי ברמה האקוטית, ידעתי שהכל יסתדר, ידעתי שאין טעם לדאוג. מה שהכי הציק לי היו המבטים מהסביבה, הלחשושים, ובעיקר האיחול הבלתי נסבל "בקרוב אצלכם", שמזכיר לך בלי סוף שאתה לא כמו כולם, שיש לך בעיה. שאתה שונה.
מאז עברו הרבה שנים, ובשעת כתיבת השורות האלה ישנים בחדרים הסמוכים לחדר העבודה שלי זוג תאומים בני ארבע וחצי ועוד צדיק בן שלוש. התקופה ההיא די נשכחה מלב. אבל היום שוחחתי עם קולגה שסובלת אף היא מבעיות פוריות, ונמצאת כיום בטיפולים. בגלל שגם אני עברתי את אותו סרט היא מרגישה די נוח לדבר איתי על התחושות ולפתוח את הקלפים שבלב. "אתה יודע מה הכי בלתי נסבל?", שאלה אותי היום. "כל האיחולים האלה, 'בקרוב אצלכם'. הם רק מפילים עליי תיק של רחמים, וגורמים לי להרגיש עוד יותר חריגה ממה שאני מרגישה באמת".
אז אולי זה הזמן לסגור מעגל עם ההרהורים ההם מפעם, ולבקש מכם: בחייאת, תרדו מהביטוי הזה. יותר משהוא מעודד, הוא מתסכל. יותר משהוא מפרגן, הוא מעליב. ויותר משהוא מועיל, הוא פשוט מזיק ופוגע.
לחברה שלנו יש איזשהו חוסר רגישות כללית בכל הנוגע לאנשים שונים באחד הפרמטרים. קחו לדוגמה את הרווקים המתבגרים. תמיד זה ירדוף אותם. תמיד בשולחן ליל הסדר יהיה איזה דוד גאון שיאחל בקולי קולות "בשנה הבאה רונית תהיה נשואה, אינשאללה, וגם תביא לנו איזה קטנטן. ונאמר אמן!", בעוד שרונית, שלגמרי במקרה היא כבר בת 52 וכבר ויתרה על קריירה משפחתית, מתכווצת מבושה, מרגישה עוד יותר בודדה, והתהום שפעורה בינה לבין שאר הזוגות שמדגמנים זוגיות מושלמת הולכת ומתרחבת.
וכך גם מעוכבי-ההריון. תמיד בבריתות כולם ילטשו עיניים לעבר הזוג הצעיר שעדיין לא הצליח להביא צאצאים לעולם, ילחצו על האישה להוביל את התינוק לסנדק כסגולה להריון (למרות תחנוניה שירדו ממנה), וכמובן יאחלו בקולי קולות "בקרוב אצלכם!". לא מספיק שזוגות כאלה - ואני מדבר כמובן ממקור ראשון - היו מעדיפים לטייל בשוק של איראן עם שרשרת של מגן דוד על המצח מאשר ללכת לבריתות בתקופה הזאת של חייהם, שם הם עוד נאלצים לספוג תזכורות מהסביבה, עד כמה הם אומללים ולא שייכים. וגם מי שבמקרה לא ידע שהם מעוכבי הריון - יידע את זה עכשיו.
נכון שהכל נובע מכוונות טובות, אבל ידוע שכוונות טובות מובילות לא פעם לגיהינום. תשאלו את אמא שלי, שבזמנו פרצה בבכי בכל ברית שבה איחלו לה "בקרוב אצל הבן שלך". אז בפעם הבאה לפני שאתם מאחלים לרווקה מבוגרת, לזוג שלא מצליח להרות או סתם למישהו שתקוע איפשהו בחיים "בקרוב אצלך", תפעילו שיקול דעת. מאוד יכול להיות שחיוך פשוט וסתמי, יעשה עבודה הרבה יותר טובה.
(אתר הדברות, דודו כהן)
לכבוד אותה אחת מעצבנת שהייתה חייבת ללחוץ עלי לספר לה האם ההריון שלי הוא טבעי או מטיפולים... (ברור שלא ספרתי...)
יהיה טוב בעז"ה.
כל מילה.
