גם לי היה מאד קשה להתרגל לשני ילדים אפילו שהרווח אצלי כנראה קצת גדול משלך (שנה ו8 חודשים) 

אפשר לעודד אותך שככל שעובר הזמן גם לומדים להסתדר וגם הפער בניהם מצטמצם וזה אפילו הופך לקל כי יחסית הצרכים דומים והם מתחילים לייצר דינמיקה משלהם שמפנה לך קצת זמן לעיסוקים אחרים.

מה שעזר לי זה בעיקר לשתף את מי שיוכל לעזור לי בקושי (ותודה לאמא שלי שעזרה לי המון המון המון באותה תקופה), לנסות להתייעל- לעשות אמבטיה לקטן ובאותם מים אמבטיה לגדול וברגע שהקטן כבר פחות זקוק לסטריליות לעשות להם ביחד ולהלביש בחדר אמבטיה- סתם כדוגמה, לאט לאט את תמצאי מה מקל עליך. 

וכן, להרבה זה קשה ולא תמיד מספרים, זו לא את, זה הבושה לדבר על הקושי. 

תודה ששיתפת!

זה אמנם לא פשוט אבל הרשי לי בבקשה לנסות לעודד אותך.

כן, גם לי יש שלושה יחסית צפופים (הפרשים של שנה וחמישה חודשים ושנה ותשעה חודשים)

אז נכון, ההתחלה קשה, אפילו מאד. אין ספק.

אבל בעוד כמה חודשים, אולי אפילו חודשיים, את תרגישי שזה מתחיל להיות קצת יותר קל. ויבוא יום, לא, הוא לא רחוק, שתברכי על זה שהם צפופים.

השניים הגדולים שלי משחקים מאד יפה ביחד, אם אחד מהם נמצא איתי לבד זה ממש קשה, איך שהשני מגיע אני מרגישה חופשיה.

ושוב, אין לי ספק שזה קשה בהתחלה!

את יכולה גם להגיד לבעלך, שזה לא רק את! (זה גם הוא..חח..נראה אותו מסתדר איתם לבד)

סתם, באמת שזה לא פשוט בהתחלה אבל גם באמת שזה עובר! וזה שווה אח"כ!!

אם את מרגישה שזה משהו שממש יוצא דופן אולי אפשר לבדוק איפה ומתי מגיעים הקשיים, יש הרבה טיפים שיכולים לעזור

וגם- אין ספק שהבעל צריך להיות יותר בבית בחודשים הראשונים (עד כמה שמסתדר)

ממש ממש בהצלחה

ותהני מהם!!

וגם אצלנו בעלי היה יותר בבית מאשר בישיבה בתקופה הזו...

ובכל זאת - רבות עושות את זה בימינו, גם בהפרשים קטנים יותר, ושמחות בזה.

וכמו שתחיה אמרה - בהמשך זה כיף מאוד שהם חברים צמודים ומשחקים ביחד. לדעתי זה רק עושה טוב לגדול יותר.

(ומניסיון - תאומים זה קשה יותר...)

רק שואלת כדי לחדד לך:

את מרגישה קורסת רק מהבחינה הטכנית, או גם מהבחינה הנפשית?

כי בבחינה הנפשית אפשר וכדאי לטפל, ולהרגיש הרבה יותר טוב.

גידול נעים, למרות הכול!

בינתיים זה ממש על גבול הסבל. אוהבת אותם בכל מאודי וכל כך שמחה בהם אבל קשה קשה קשה.

בעיות יניקה של הקטנה, הגדול עם המון מרץ, אכלן מאד מאד בררן. לפעמים לא נכנסת למיטה לפני 3-4 בבוקר וכמה שעות ספורות לאחמ''כ. בקיצור שגרה שיש בכל בית מתארת לעצמי, אבל כשיש טיפה מרווח כבר יותר קל. 

הם היו יוכלים להיות חברים הכי טובים גם אם היה להם עוד 6 חודשים+ הבדל. לדעתי עדיף את זה מאשר חצי שנה של אמא זומבי חסרת כוחות.

אני עם 3 צפופים - הבדלים של שנה וארבעה ושנה וחמשה.
נכון, ההתחלה היתה קשה
אבל - לא מוותרת על המרחק שלהם! הגידול של השלישית היה הרבה  יותר קל בזכות הצפיפות - באיזשהו שלב היא מרגישה חלק מה"חבורה" (הרבה יותר מהר ממה שנדמה שזה אמור לקרות)
וזה ממש מקל! נשאר לי זמן לעצמי יותר ממה שהיה לי בילד ראשון..
מסקנה - יש קושי, והוא בד"כ זמני. זה הרי לא יישאר ככה לנצח.
אבל את לא יכולה להסיק מזה שלהביא ילדים צפופים לעולם זו טעות
אם זה לא היה מתאים לך, ה' לא היה מביא לך. נקודה. 
אחרי הלידה השלישית בכיתי (בערך חודשיים אח"כ) שקשה לי, ואולי זה היה מדי מוקדם וכו'.. היום לא מוותרת ! לפעמים הקושי הוא הורמוני גם אם נראה שהוא ממש פיזי

אחרי שההורמונים מסתדרים והילד מעט גדל הקושי יורד דרסטית

כמה טיפים: נסי לשלב את הגדול יחד, לטפל יחד בתינוק, להשתדל להראות לו בכל דרך שניתן שהוא חשוב לך, 

לבקש ממנו לתת לקטן מוצץ/כל דבר אחר שהוא רוצה - ע"מ לתת לו תחושה טובה ולגרום לו לאהוב אותו 

לאט לאט ירקם בינהם קשר

כשיגדלו מעט יותר  - אפילו לתת להם להאכיל אחד את השני

זה פועל בצורה מדהימה! ומפתח את הרגש שלהם אחד כלפי השני

ויש לי שני תינוקות בבית - בהפרש של שנה.

וזה יכול להיות נפלא ומבורך, ומתנה גדולה שאני מאחלת לנשים!

עד כאן, לא יכולתי לשתוק ולהטעות את הציבור... מצטערת.

וחוץ מזה: 

חיבוק גדול! זה באמת יכול להיות לא פשוט בכלל.

את בבית עם הקטן? הגדול במסגרת? אם לא - נשמע שזה נצרך. קחי עזרה! את צריכה להתאושש מהלידה.

תבדקי גם ויטמינים אם את מרגישה צורך. תדאגי לאכול היטב ולנוח.

תחשבי איזה דברים יכולים להעסיק את הגדול היטב וכיצד לשתף אותו בטיפול בתינוק. (לידך - לשים לו שמיכה, מוצץ. לחייך אליו...)

אלו משחקים יכולים להיות טובים לגדול ולהעסיק אותו, אולי משחק מיוחד לזמן שאת מניקה/מאכילה.

ומותר שהבית יהיה מבולגן... את עסוקה, את אמא!

בהצלחה.

יש רבות שלא מסוגלות, ברור שהיא לא יכולה להמליץ או לא, אלא רק לשתף מניסיונה האישי, ונראה שטעתה רק בזה..

מעבר לזה, היה כאן שירשור בעבר על כך שהסביבה לא עוזרת לגדל את התינוקות.. 

אז אני רוצה לומר שמי שמחליטה ללדת בצפיפות צריכה לקחת בחשבון את כוחותיה שלה, ולא שלה הסביבה...

אי אפשר להביא ילדים על חשבון זה שהסביבה תעזור, כי זה לא תפקיד הסביבה.

אמנם יש עזרה רבה מן הסביבה זה מבורך! ואני בעד, אבל אי אפשר להסתמך על זה...

לכן כל זוג חייב לשבת ולחשוב האם מתאים לו נפשית ופיזית עוד ילד, לפי כוחותיו הוא.

הפותחת שיתפה בקושי שלה, שמשותף לעוד הרבה מאד נשים!

אני לדוגמא ידעתי שזה ממש לא לכוחותי להרות וללדת בהפרשים קטנים, ולכן חיכינו עם הריון נוסף עד שהגדול היה בן שנה וחצי..

ובאמת היה לי מאד קל בעזרת ה' יתברך בהריון השני ולאחר הלידה!

הקושי שנשים מספרות פה על ההתמודדות עם שניים, ממש לא היה לי.

כמובן זאת היתה סיעתא דשמיא גדולה!!! דברים היו יכולים להתרחש אחרת לגמרי...

אבל עם זאת הקושי עם הגדול בן שנתים ורבע לא היה דומה לקושי בגידול גדול בן שנה וחצי...

ולפותחת חיבוק גדול!!! זאת לא רק את! הקושי שלך משותף לעוד הרבה נשים!

תזכרי שזאת תקופה לא קלה שבע"ה תעבור! עוד חצי שנה שניהם יהיו בע"ה קלים יותר...

תעזרי לעצמך כמה שיותר בתקופה הזאת.. נתנו לך כאן הרבה רעיונות.. תיישמי מה שמתאים לך, והעיקר תזכרי שזה לא לנצח.. זה רק זמני, וזה יעבור בעז"ה 

לכן כפי שאמרתי ההורים שהם חייבים בגידול ילדיהם, צריכים לקחת בחשבון את כוחותיהם הנפשיים והפיזיים ולא להסתמך על הסביבה. אם הסביבה תעשה זאת- מה טוב, הם הרוויחו!

אבל אם הסביבה לא תעשה זאת, הם לא יקרסו וגם לא יהיו ממורמרים שהסביבה לא עשתה את שלה...

אנחנו לא חיים על אי בודד, אבל אנחנו כן חיים בחברה מערבית בה כל תא משפחתי חי לעצמו. ואם יש עזרה מהסביבה המשפחתית/החברית- כמה טוב! אבל לרוב לצערנו זה לא המצב, והסבתות היום גם עסוקות ועובדות, או שכבר אין להן כוח לנכדים על בסיס קבוע, וזה בסדר גמור! זה לא תפקידן!

אני כותבת מניסיוני. אני בת למשפחה גדולה ואוהבת ב"ה, ועדיין כל זוג צריך להסתדר בעצמו ביום יום. כמובן שיש זמנים שסבתא שומרת על הנכדים, אבל הם לא קבועים ולא תדירים.

להיעזר בסביבה בתשלום, זה כמובן אפשרי וגם כדאי מאד במצבה של הפותחת... וכמובן לשים את הילד במסגרת ולצאת לשיעורים וכד' לא נקרא להיעזר בסביבה, אלא לעזור לעצמה! זה דבר חשוב מאד שאני בעדו... (אני גם בעד סיוע של הסביבה, רק אומרת שאי אפשר להסתמך על זה)

ואין לי מושג למה את מתנפלת עלי.

יש לי ארבעה קטנים הפרש של שנה ועשרה חודשים, שנה ושמונה, שנה ושמונה.

מאוד רציתי ילד שלישי אך כשההריון הגיע חששתי כל ההריון והייתי אכולת סרטים איך אסתדר

אך הילד השתלב מצוין במשפחה שחיכיתי להריון רביעי וללידה- מאוד..

אחרי הלידה הרביעית- לא הסתדרתי בכלל!, קצת דכאון אחרי לידה, כזה שלא טיפלתי בו (היה קל) אך העיק, קצת ילדה שהיתה תלויה בי ורק בי- והיתה הרבה על הידים- מציאות שלא ממש הכרתי...

היה לי הרבה יותר קשה - אני חושבת שרק בגיל שנה שהיא הפסיקה לינוק ולהיות "דבק" התפניתי רגשית לאהוב אותה ולא להיות "רק" מתוסכלת ממנה. היום כמובן היא חלק בלתי נפרד מהחבורה התוססת שכאן. ואני כמובן אוהבת אותה עד כלות.

מה שאני רוצה לומר שלא תמיד ה"תיכנונים" שלנו מראש יכולים לנבא את המציאות ואת האפשרויות ואת הכוחות שיהיו לנו

מבינה מאוד את הצורך לחשוב על היכולות, אך גם זה לא משוואה חד משמעית

ולפותחת היקרה- לכל אישה המעבר לילד מספר (X) הוא הקשה- יש כאלה שאחרי הראשון, יש כאלה שאחרי השני , אצלי זה היה הרביעי ואצל חברה אחרת החמישי.

גידול ילדים הוא לא קל.. ובמקרה שלך אל תתחרטי על מה שבחרת- בחרת להביא חיים לעולם ולהיות שותפה במעשיו של הבורא. אין מעלה גדולה מזה

יכול להיות שעכשיו צריך הפסקה ארוכה יותר מחד ומאידך- למצוא כמה שיותר פתרונות איך יהיה לך יותר קל עם הגידול של הנשמות הטהורות שהופקדו בידיך

נתנו לך פה כל מיני עצות טובות..חפשי מה יכול להתאים לך ולאישך

בהצלחה!

כתבת שאת הולכת לישון ב4 לפנות בוקר.

זה לא תקין

את 4 חודשים אחרי לידה את צריכה לישון!!!!!!!

נסי למצוא איך את משנה את הרגלי השינה שלך

אישה עיפה כ"כ לא יכולה להיות שמחה בגידול ילדיה

כל אחד שהוא עייף מאוד ויש לו ילד בוכה ירצה רק שישתוק (או במצבי קיצון "יעוף לו מהעיניים"- ואל תזרקו עלי עגבניות)

לפחות מבחינת בעלי להפסיד יום בישיבה יותר קשה או לפחות כמו להפסיד יום בעבודה

זה באמת קשה. נרהא לי שזו את שפתחת שרשור על הקושי ועל זה השכנות לא עוזרות.

כדאי לבדוק דכאון אחרי לידה.

יכלה להגיד לך שהייתי במצבך והיה קשה מאד מאד

אח"כ כמובן מנעתי כמה שנים.

היום השניים הצמודים חברים ומסתדרים מדהים

והשלישי מחפש את עצמו...

מנסה להתקרב אליהם אך הרווח גדול...

מצד שני הייתי חייבת את ההפסקה ואחרי הלידה איתו כמעט ולא היו לי מצבי רוח כי הייתי מאושרת ונינוחה עם שני ילדים גדולים...

את כבר בתוך זה

תנסי לראות מה יכול לעזור לך

אפשר להרים את הראש מעל למים!

יש לי 2 בנות צמודות עכשיו הן בנות 2.5 ו4 כמעט

אבל כשילדתי את השניה הגדולה היתה בת שנה וחודשיים 

נכון זה היה ממש קשה אבל אפשרי!!

את צריכה להבין ולהכניס לעצמך לראש שזה תקופה זמנית שתעבור

הכל מתחיל במה שאנחנו מאמינים ומכניסים לעצמינו לראש

אני בהתחלה הייתי על שף ייאוש לא היה לי דקה לעצמי עד שיום אחד 

החלטתי שאני יכולה ואני מסוגלת לעבור את זה ואם השם נתן לי את זה אני יכולה לעמוד בזה ולתת לילדים את הטוב ביותר.

אז פשוט שיניתי את המחשבה שלי שהכל בסדר וזה זמני וזה יעבור והן יגדלו ויהיה לי יותר קל

וגם אל תתביישי לבקש עזרה מותר לך!!!

ותבכי כשקשה תתפרקי ובעיקר תודי להשם תמיד ותבקשי ממנו שיעזור לך!

הרבה הצלחה!!!!!!!!!!

התגובות פה ממש מחממות את הלב. במיוחד אלה שמביעות כל כך הרבה אמפתיה, מה שאני בהחלט הכי זקוקה לו.

מבינה גם את אלה שלא מסכימות ומסתייגות מהנאמר בפוסט.

לא אמרתי לאף אחד לא להביא צפופים אלא פשוט אמרתי בנחרצות שזה קשה מאד מאד וצריך לחשוב על זה טוב מאד. לא לוקחת את זה בחזרה.

מנסה לחשוב חיובי ולהאמין שיש לי את הכוחות, למרות שיש לי המון יסורי מצפון בקשר ל'גדול'. בגלל שהקטנה דורשת כל כך הרבה אז לו כמעט ואין אותי. בעלי והסביבה יותר איתו

מנסה גם להעזר בסביבה כמה שיוכלה אבל כולנו פה אמהות צעירות שעובדות ועם כמה ילדים (ורוב המשפחה שלנו לא גרים בארץ).

כן עולה בי המחשבה מה היה קורה אילו היינו מחכים עוד קצת, אפילו עוד כמה חודשים (מרגישה שחלק מהסיבה שרציתי הריון שני היה בחלקו לחץ חברתי מדומה). האם הקטנים לא היו מסתדרים מצוין ביחד? האם הם לא היו החברים הכי טובים?

גופנית הייתי גם חזקה יותר וגם עם יותר כוחות.

בכל אופן, כל אחת שפשוט רק תחשוב טיפה ותעשה בחירה מושכלת.

הקב"ה נתן לו את האחות הזאת, וזה מסלול חייו הטוב ביותר עבורו!

תתיחסי אליו באהבה ובאמון שהוא מסוגל להסתדר במצב הנוכחי, תסמכי עליו שהוא יהיה בסדר, כי ב"ה המצב באמת נורמלי לחלוטין! לא מדובר חלילה וחס בבית שיש בו ל"ע מישהו חולה.. ואז ייתכן מצב של פגיעה בילדים.. (אמנם גם במצב כזה הקב"ה מכוון הכל בדיוק רב, ועדיין זה קשה לראות את זה). 

המצב שפעוט מקבל אח/ות בגיל הזה, הוא נורמלי לחלוטין,  זה דורש התארגנות מחדש שלכם כמשפחה, כל אחד מוצא את מקומו מחדש,  אבל בסה"כ מדובר ב'משבר' נורמלי ובריא, שממנו תצמחו כמשפחה גדולה ושמחה יותר בע"ה!

אם אין לך עזרה מהסביבה/משפחה, אני חושזרת וממליצה מאד על עזרה בתשלום! הכסף הזה יכול לקנות עבורכם שלוה ובריאות הנפש! וכתוצאה מכך גם בריאות הגוף! אל תזלזלי בזה זה לא פחות חשוב מטיפול רפואי אם חלילה זקוקים לו!

חיבוקים גדולים יקרה!

אל תייסרי את עצמך במחשבות שווא, למה הריתי  כ"כ מהר, ואולי זה בכלל בגלל לחץ חברתי וכו'.. המחשבות הללו אינן מועילות ואינן מובילות אותך לשום מקום.. תחשבי שב"ה קיימתם מצוות פרו ורבו ! איזו זכות גדולה זאת! נכון שעכשיו זה קשה , אבל זה זמני וזה יעבור, זה מה שתתמקדי בו.. שהקושי הזה זמני ועובר בע"ה...

אני אומרת לך, בע"ה עוד חצי שנה (שזה נראה כמו נצח.. אני יודעת...) הכל יראה לך אחרת...

חזקי ואמצי יקרה!!! ותזכרי שזה לא שאת חלשה , זה המצב שדורש יותר התמודדות, והרבה נשים הרגישו כך במצבך...

תבדקי אם אינך אנמית. אם חסר לך ברזל או וויטמינים - זה פוגע קשות ליכולת לתפקד, כך שחשוב מאד להשלים.

הדשה של השכן ירוקה יותר - זוהי אשליה. לכולם קשה, כל אחד והקושי שלו, אלה הם החיים. לא באנו לנוח...

ואת יכולה. אחרת הקב"ה לא היה נותן לך תינוק. הוא ף פעם לא נותן שום ניסיון שאי-אפשר לעבור, כידוע.

ודעי לך, שלכל הפרש יש את הקושי שלו. כשיש הפרשי גיל גדולים (שנתיים ויותר), אז בעיית קינאת אחים גדולה יותר.

לא ברור גם, למה הבכור שלך מקבל פחות תשומת לב? לכאורה, הייתי חושבת אחרת, הרי תינוק זקוק כמעט רק לטיפול פיזי, ואילו עם תינוק גדול, בן שנה, את כבר עושה הרבה דברים, שלא לדבר על גמילה מחיתול, שזה הרבה תשומי, ואולי גם גמילה ממוצץ.

ילדים עם הפרש של שנה - זה נהדר. וקשה - תמיד קשה, וב"ה כאשר יש קשיים כאלה ולא אחרות, ח"ו.

את מדברת מתוך עייפות, אבל תתרגלי. לאישה הקב"ה נתן הרבה כוחות ויכולת התמודדות.

וכל הכבוד לבעלך, שכ"כ עוזר לך. בלי עין הרע! שה' יתן לו הרבה בריאות והצלחה!

רק תעשי בדיקות דם: אם יש לך מחסור ותשלימי אותו - זה יעזור לך מאד-מאד.

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות.. 

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אבל אנחנו יותר טובות ממנו 🫣

ובכל מקרה לשאלתך-  אני השתמשתי לפני כמה שנים בקליניק ועבורי לפחות זה היה מאוד יקר.

לדעתי המחירים בכלל לא לכל כיס.

ובכל מקרה לא ראיתי שינוי והשתמשתי למגוון צרכים (לחות, העלמת פיגמנטציה)

אף פעם לא הזמנתי שם ולא כ"כ מכירה את האתר.

(הייתי בטוחה שזה רק בגדים)

תודה

בגדים, נעליים, איפור, בישום, ולדעתי גם כלי בית..

ויש שם המון מבצעים אז זה שווה. וגם דרים קארד צובר 15%/10%.

ולדעתי גם מקבלים כל מיני סוגי כרטיסים

לי הוא תמיד כותב שהקרמים הקוראנים הרבה יותר מומלצים .

וגם בתכלס ניסיתי את שניהם ואין אפילו למה להשוות .

חבל על הכסף שלך

למה יש לו עור למרוח עליו קרמים?

הסיבה היחידה שלו להמליץ על מוצר זה מנוע הפנימי שמשלמים לו. אין לי ניסיון או דעה אמיתית.

אין לו נסיון פיזי.

אבל הוא לגמרי יכול לאמר על קרם איך הוא מרגיש על העור (סמיך קליל וכו') ויכול לאמר אם הרשימת רכיבים שלו מכילה לדוגמא רכיבים שמשקמים את העור או רק רכיבים שמרגיעים את העור וכו'..

המקסימום שהוא יכול זה לדלות מידע מהאתרים של החברות, וחוץ מהטעויות שהוא בטוח הולך לעשות, זאת לא חוויה של שימוש אמיתי במוצר. לא כל מה שחברה כותבת על המוצר שלה בהכרח נכון בשימוש בשטח.

תעשו בדיקה בסיסית. תחפשו בגוגל שעות פתיחה למקום כלשהו, נגיד בית מרקחת מסויים. תשוו בין התשובה של "סקירת ai" לבין השעות פתיחה האמיתיות מתוך האתר. רוב הסיכויים שהוא פשוט מחרטט וטועה.

יש הרבה שימושים לבינה מלאכותית, הצגת מידע אמין הוא ממש לא אחד מהם. מי שמשתמש בו בלי חשיבה ביקורתית הולך לחטוף בגדול. אני מקווה שזה יהיה בבחירת קרם לחות ולא משמעותי יותר (כבר תועד מקרה של אדם שהתיעץ עם בינה מה לעשות במצב חירום רפואי ונפטר בגלל העצה שלה).

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

סבון פנים טוב

רטינול - רק בלילה - לילה כן לילה לא

קרם לחות טוב וקרם עיניים בוקר וערב

ומקדם הגנה בבוקר

 מסיכות אני עושה מידי פעם
 

מעבר לזה שמתי לב שכל המוסיף גורע

אם אני שמה יותר מידי מתפרץ לי סבוריאה

כמובן הכל תלוי גיל, אם את בת 20 אולי רטינול לא כל כך מומלץ... 

לפני שתפתי פנים עם סבון ושמתי קרם לחות.

עכשיו אני שוטפת בערב ושמה סרום הבהרה, ובבוקר שוטפת ושמה סרום הבהרה וקרם לחות הבהרה שמכיל גם קרם הגנה.

רציתי שהוא יטפל בסימני פוסט אקנה, אבל בפועל זה בעיקר הפחית כהויות מתחת לעיניים. נחמד, אבל לא מה שרציתי. בנתיים לא רואה סיבה לשנות.

מעניין אותי כמה קריטי להשתמש באותה סדרה של מוצרים מאותה החברה. אני משתמשת בשל לוריאל.

משתמשים בחומרים פעילים

קרם קוסמטי טוב ויקר ככל שיהיה לא מכיל מספיק רכיבים פעילים אם בכלל בשביל שינוי כזה. לפחות לא כאלה שנמכרים פה בארץ ממה שאני יודעת.. צריך לדעת איזה חומר פעיל את צריכה ולפי זה לקנות

את יכולה להתייעץ עם קוסמטיקאית טובה או עם רופא עור, יש חומרים מרוכזים במרשם שנמכרים בכלום כסף ונותנים תוצאות טובות הרבה יותר ניכרות לעין וטובות מכל קרם שלא תקני

ועדיין : קרם לחות זה חשוב בעיניי מאוד בכל מקרה

יש הבדל משמעותי

אבל גם למי שלא מתאפרת - זה משנה את האלסטיות והנראות של העור, ואם הוא מכיל רכיבים טובים - אז שומר עליו מפני נזקי מזג האוויר (אצלי לפחות בקיץ הלוהט ובחורף.הקפוא מרגישה ממש הבדל )

וגם - זו רק דעתי וחשוב זה סובייקטיבי במקרה הזה

אני קונה קרמים זולים של לוריאל אבל לא זוכרת למרוח באופן עקבי...

לעומת המחיר והתמורה של הקוריאנים. לדעתי.

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

במעון כי לא יכולתי להיות שם עוד רגע

יש גבול לכמה ישן אפשר להיות

זה הרגיש לי נורא לחוב על לבוא למקום העתיק הזה כל בוקר מחדש וסירבתי

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

עשיתי סיבו קצר ומהיר זה נראה שהמקום יישן

הגימבורי לדוגמא מדכא ממש 

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

ובדיקץ בטא שני שעבר בטא 13,642

לגבי הווסת לא ממש יודעת קיבלתי פעמיים מחזור אני מניקה

נצפה שק חלמון

נצפה קוטב עוברי לא נצפה דופק

מתאים לשבוע 5+5 

אצל אחותי גם 

שבאתי בשבוע שאת הגעת ולא נצפה אפילו עובר!

כדאי להגיע החל משבוע 8 לבדיקת טולטרסאונד הראשונה כי לוקח זמן לעובר להתפתח ודופק לא רואים בשבוע כזה צעיר.

תהי רגועה ותחזרי על זה שוב עוד שבוע וחצי שבועיים

בהצלחה 

פשוט הגעתי ממש ממש ממש ממש מוקדם

ובסוף נצפה דופק ועובר והיום התינוקת שלי כבר בת 9😊

אם הביוץ לא היה סמוך לטבילה, אלא כמה ימים אחרי, אז ההריון עצמו צעיר יותר.

תחכי כמה שאמרו לך ותלכי להיבדק שוב.

אולי יתקנו את גיל ההריון.

רק אם המחזורים שלך קבוע 28 יום. לרוב הנשים זה לא ככה. לי היו הריונות שידעתי שהיה לי ביוץ מאוד מאוחר (הבדל של כמה שבועות+) ברמה שאמרתי לרופא שזה לא רלוונטי תאריך וסת אחרון וקבעו לי רק לפי אולטרסאונד. אם את מניקה אז ממש הגיוני שהמחזורים לא סדירים.

אצלי בהריון הנוכחי לא ראו דופק, קיבלתי ציטוטק, ו3 ימים אח"כ ראו עובר עם דופק תקין.

כדי לקבוע שלעובר כבר אין דופק ולא עדיין אין דופק צריך שני פרמטרים: 

1. שיהיה מעל 7 מ"מ

2. שיהיו 2 US בהם לא נצפה דופק בהפרש של כמה ימים.

בכל מקרה אם את לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ, את לגמרי יכולה לחזור עוד שבוע ובעז"ה תופתעי לטובה.

מה כתוב לך שהאורך שלו?

השבוע פחות משנה, כמו הגודל שלו

השבוע משנה בעיקר אם את אחרי מעקב זקיקים ויודעת תאריך מדויק

בשורות טובות!

ממש הגיוני לא לראות דופק בכזה גודל של עובר.

על סמך מה את אומרת שאת בשבוע 7? מתי גילית על ההריון?..

שלי, כשהיה 4 מ"מ, אמרו שהוא תואם שבוע 6+1, ולא היה דופק.

ואחרי שלושה ימים כבר היה דופק.

הסימון הזה שצירפת, מתוך התמונה שלך. אמור להיות כתוב לך מה האורך שלו...

בכל מקרה, שני התרחישים אפשריים... זה לא קל לחכות את הימים האלו. חיבוק!!!

היה באורך 2 מ"מ.

אצלי כבר ראו דופק, אבל ממש הגיוני שעוד לא יראו.

אם את שבועיים אחרי בדיקת שמתם אז מאוד הגיוני 5 פלוס 5.

כנראה פשוט ביוץ מאוחר וצריך לבדוק שוב עוד עשרה ימים.