לכל מי ששוקלת להביא 2 צמודיםאנונימי (פותח)

שתדעו שזה קשה מאד מאד מאד!!!!

אני כמעט 4 חודשים אחרי לידה, ועוד אחד שעוד לא בן שנתיים וזה פשוט קשה עד בלתי נסבל.

הלוואי והייתי מחכה עוד קצת.

כל כך לא מסתדרת עם 2 כל כך קטנים. מסכן הבכור לא מצליח עדיין להביע את עצמו כראוי וכבר רוב תשומת הלב מופנית למישהו אחר. 

לא סתם הקב''ה ברא את הגוף כדי שמלכתחילה יהיה לפחות שנתיים הבדל בין ילדים.

 

בעלי חושב שאני חסרת כוחות ובכלל לא כל כך מתפקדת. נוטה להאמין לו כי כולם מסביבי נראה שדי מסתדרים ואני פשוט כושלת.

בעלי כבר חודש לא לומד בישיבה כדי לעזור לי כדי שלא אקרוס.

 

בקיצור, עשו חושבים היטב לפני שאתם נכנסות לזה.

זה נשמע ממש קשה תחיה דולה

גם לי היה מאד קשה להתרגל לשני ילדים אפילו שהרווח אצלי כנראה קצת גדול משלך (שנה ו8 חודשים) 

 

אפשר לעודד אותך שככל שעובר הזמן גם לומדים להסתדר וגם הפער בניהם מצטמצם וזה אפילו הופך לקל כי יחסית הצרכים דומים והם מתחילים לייצר דינמיקה משלהם שמפנה לך קצת זמן לעיסוקים אחרים.

 

מה שעזר לי זה בעיקר לשתף את מי שיוכל לעזור לי בקושי (ותודה לאמא שלי שעזרה לי המון המון המון באותה תקופה), לנסות להתייעל- לעשות אמבטיה לקטן ובאותם מים אמבטיה לגדול וברגע שהקטן כבר פחות זקוק לסטריליות לעשות להם ביחד ולהלביש בחדר אמבטיה- סתם כדוגמה, לאט לאט את תמצאי מה מקל עליך. 

 

וכן, להרבה זה קשה ולא תמיד מספרים, זו לא את, זה הבושה לדבר על הקושי. 

תודה ששיתפת!

יקרה,נונימי

זה אמנם לא פשוט אבל הרשי לי בבקשה לנסות לעודד אותך.

כן, גם לי יש שלושה יחסית צפופים (הפרשים של שנה וחמישה חודשים ושנה ותשעה חודשים)

אז נכון, ההתחלה קשה, אפילו מאד. אין ספק.

אבל בעוד כמה חודשים, אולי אפילו חודשיים, את תרגישי שזה מתחיל להיות קצת יותר קל. ויבוא יום, לא, הוא לא רחוק, שתברכי על זה שהם צפופים.

השניים הגדולים שלי משחקים מאד יפה ביחד, אם אחד מהם נמצא איתי לבד זה ממש קשה, איך שהשני מגיע אני מרגישה חופשיה.

ושוב, אין לי ספק שזה קשה בהתחלה!

את יכולה גם להגיד לבעלך, שזה לא רק את! (זה גם הוא..חח..נראה אותו מסתדר איתם לבד)

סתם, באמת שזה לא פשוט בהתחלה אבל גם באמת שזה עובר! וזה שווה אח"כ!!

 

אם את מרגישה שזה משהו שממש יוצא דופן אולי אפשר לבדוק איפה ומתי מגיעים הקשיים, יש הרבה טיפים שיכולים לעזור

וגם- אין ספק שהבעל צריך להיות יותר בבית בחודשים הראשונים (עד כמה שמסתדר)

 

ממש ממש בהצלחה

ותהני מהם!!

 

זו באמת תקופה קשה מאודמתואמת

וגם אצלנו בעלי היה יותר בבית מאשר בישיבה בתקופה הזו...

ובכל זאת - רבות עושות את זה בימינו, גם בהפרשים קטנים יותר, ושמחות בזה.

וכמו שתחיה אמרה - בהמשך זה כיף מאוד שהם חברים צמודים ומשחקים ביחד. לדעתי זה רק עושה טוב לגדול יותר.

(ומניסיון - תאומים זה קשה יותר...)

רק שואלת כדי לחדד לך:

את מרגישה קורסת רק מהבחינה הטכנית, או גם מהבחינה הנפשית?

כי בבחינה הנפשית אפשר וכדאי לטפל, ולהרגיש הרבה יותר טוב.

גידול נעים, למרות הכול!

לא יודעת אם זה שווה את זהאנונימי (פותח)

בינתיים זה ממש על גבול הסבל. אוהבת אותם בכל מאודי וכל כך שמחה בהם אבל קשה קשה קשה.

בעיות יניקה של הקטנה, הגדול עם המון מרץ, אכלן מאד מאד בררן. לפעמים לא נכנסת למיטה לפני 3-4 בבוקר וכמה שעות ספורות לאחמ''כ. בקיצור שגרה שיש בכל בית מתארת לעצמי, אבל כשיש טיפה מרווח כבר יותר קל. 

 

הם היו יוכלים להיות חברים הכי טובים גם אם היה להם עוד 6 חודשים+ הבדל. לדעתי עדיף את זה מאשר חצי שנה של אמא זומבי חסרת כוחות.

אני האנונימית עם ה3 צפופיםאנונימי (3)
בעיות הנקה, אולי שווה להתייעץ עם מישהי, יועצת הנקה? אולי לשון קשורה?
ילד בררן באוכל- יש לי גם אחת כזאת. מבינה אותך מאוד!! זה פשוט סוחט!! תנסי לעשות רשימה של דברים שהוא כן אוהב ואת מוכנה שיאכל, ותשעי מראש מה הוא אמור לאכול באותה ארוחה, אפילו להכין כמות ליומיים או שלשה אם זה אפשרי.

מה קורה בשעות הקטנות של הלילה? נסית להניק בשכיבה? אתי זה הציל. ככה יכולתי להמשיך לישון. ויותר הפחיד אותי להרדם איתם בישיבה ושיפלו לי מהידים.

מה קורה בשעות היום? הגדול במסגרת? יכולה לנוח בבקרים?

ולגבי חברות בין האחים: שתפי את הגדול במשימות לתינוק, הסבירי לו שהוי קטנה קטנה וצריך לשמור עליה שלא יכאב לה, ושהיא לא יודעת לדבר, אז היא בוכה אם היא צריכה משהו. הם מבינים את זה טוב מאוד. הוא יכול להביא לה מוצץ או משחק, ללטף, לשכב לידה על השטיח, ואפילו לחבק ולהחזיק על הספה בהשגחתך או בידיים שלך. כשמשתפים את הגדולים בטיפול בתינוק, גם יש עוד עוזרים, גם הם נעשים אחראים יותר, וגם הם מרגשים יותר קשר ליצור הקטן חסר הישע שהצטרף לחייהם פתאום. וכמובן שזה מהוריד מאיתנו את הלחץ של להשגיח על 2 ולדאוג שלא יפגע בה.

בהצלחה!!
זה לא קל, אבל זה משתלם!!אנונימי (3)
יש לי שלושה צפופים. שנה וחודש בין הראשון לשני ושנה ו8 בין מספר 2 ל3. ובעז"ה אלד כש3 תיהיה פחות מבת שנתיים.
אני לא אגיד לך שזה קל. ותמיד הכי לידה צריך להתרגל לדינמיקה והצרכים החדשים שנוספו בבית, אבל כשאני רואה כמה טוב להם אחד עם השני, וכמה זה מעצים אותם, ומקל גם עלי שהם מעסיקים אחד את השני, זה שווה את זה ממש!!

וכמו שאמרו פה מעלי, צריך להעזר במי שאפשר, ולנסות לחשוב על דרכי פעולה בזמנים ובמשימות קשות.

וקושי נפשי, באמת חייבים לטפל. תשקיעי בעצמך, צאי החוצה, בעיקר השבוע שלא יהיה קר, תראי אנשים, תפגשי חברות, או תכירי שכנות, ואפילו סתם שהשמש תראה אותך, זה יעשה לך טוב.

אם אני יכולה לעזור מנסיוני, אשמח.
גם אני עם 2 צפופים.אבל אף אחת לא זקוקה להמלצותמעין אהבה
זה שאלו תחושותיך זה לא אומר שזה נכון להמליץ לאחרים שלא כדאי להם.
כל אחד מרגיש משהו שונה.

זה מעולה שתפרקי את תחושותיך אבל את המסקנות תשאירי לכל אחת בעצמה.

אני באמת מבינה את הקושי.
אני גם כל היום עם 2 קטנים -שנה ו10 חודשים וקטן בן 5 חודשים.
זה דורש התמסרות טוטאלית וכוחות.
אני גם נשברת לפעמים.
ועיפה תמיד.
אבל-
שמחה בהם מאוד בדיוק בהפרש הזה.
למה?
ככה. רוצה אחים חברים.וגם אותי זה מגדל ממש.
מחכה להריון הבא.
אז אנו במצב דומה עם מסקנה שונה.
ואני באמת מזדהה שזה לא קל.
ועדיין.
אני לא מסכימה עם המסקנהאוהבת את כולם


אני עם 3 צפופים - הבדלים של שנה וארבעה ושנה וחמשה.
נכון, ההתחלה היתה קשה
אבל - לא מוותרת על המרחק שלהם! הגידול של השלישית היה הרבה  יותר קל בזכות הצפיפות - באיזשהו שלב היא מרגישה חלק מה"חבורה" (הרבה יותר מהר ממה שנדמה שזה אמור לקרות)
וזה ממש מקל! נשאר לי זמן לעצמי יותר ממה שהיה לי בילד ראשון..
מסקנה - יש קושי, והוא בד"כ זמני. זה הרי לא יישאר ככה לנצח.
אבל את לא יכולה להסיק מזה שלהביא ילדים צפופים לעולם זו טעות
אם זה לא היה מתאים לך, ה' לא היה מביא לך. נקודה. 
אחרי הלידה השלישית בכיתי (בערך חודשיים אח"כ) שקשה לי, ואולי זה היה מדי מוקדם וכו'.. היום לא מוותרת ! לפעמים הקושי הוא הורמוני גם אם נראה שהוא ממש פיזי

אחרי שההורמונים מסתדרים והילד מעט גדל הקושי יורד דרסטית

 

כמה טיפים: נסי לשלב את הגדול יחד, לטפל יחד בתינוק, להשתדל להראות לו בכל דרך שניתן שהוא חשוב לך, 

לבקש ממנו לתת לקטן מוצץ/כל דבר אחר שהוא רוצה - ע"מ לתת לו תחושה טובה ולגרום לו לאהוב אותו 

לאט לאט ירקם בינהם קשר

כשיגדלו מעט יותר  - אפילו לתת להם להאכיל אחד את השני

זה פועל בצורה מדהימה! ומפתח את הרגש שלהם אחד כלפי השני

מצטערת, אבל אני לא מסכימה בכלל עם המסקנה שלך.כתר הרימון

ויש לי שני תינוקות בבית - בהפרש של שנה.

וזה יכול להיות נפלא ומבורך, ומתנה גדולה שאני מאחלת לנשים!

 

עד כאן, לא יכולתי לשתוק ולהטעות את הציבור... מצטערת.

 

וחוץ מזה: 

חיבוק גדול! זה באמת יכול להיות לא פשוט בכלל.

 

את בבית עם הקטן? הגדול במסגרת? אם לא - נשמע שזה נצרך. קחי עזרה! את צריכה להתאושש מהלידה.

תבדקי גם ויטמינים אם את מרגישה צורך. תדאגי לאכול היטב ולנוח.

תחשבי איזה דברים יכולים להעסיק את הגדול היטב וכיצד לשתף אותו בטיפול בתינוק. (לידך - לשים לו שמיכה, מוצץ. לחייך אליו...)

אלו משחקים יכולים להיות טובים לגדול ולהעסיק אותו, אולי משחק מיוחד לזמן שאת מניקה/מאכילה.

ומותר שהבית יהיה מבולגן... את עסוקה, את אמא!

בהצלחה.

שמחה לשמוע שב"ה נשים רבות שמחות ומסוגלות.. אבל כמו הפותחתאיזו נחמה

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הסביבה כן יכולה לעזור וצריך להעזר בה!רק טוב!
וסביבה זה לא אומר ליפול על שכנות שלא מתאים להן, למשל. זה יכול להיות הרבה דברים אחרים:
להעזר בביביסיטר, מנקה וכו'
לקנות אוכל מוכן או חצי מוכן
להעזר בסבתא או קרובי משפחה אחרים שישמכו להיות יותר עם הנכדים /אחיינים.
לשמוע טיפים מכאלה שכבר עברו את זה או שגם באותו מצב כרגע.
לשים את הילד/ים במסגרת לחלק או כל הימים.
לצאת לחוגים ושיעורים לנשים בסביבה.
ועוד הרבה דברים בסגנון.
כל אלה משתייכים לקטגוריה של להעזר בסביבה. אנחנו לא מגדלים את הילדים שלנו על אי בודד. כולנו כל חיינו נעזרים בסביבה. ברור שההחלטה והאחריות הכללית בסופו של דבר היא שלנו. אף אחד לא מגדל במקומנו את הילדים.
ואל תדאגי "איזו נחמה"- לא נראה לי שיש מישהי שבריאה בנפשה ויולדת ילדים מלכתחילה כשאין לה כוח, רק על סמך כוחות הסביבה.
הסביבה יכולה לעזור, אבל לא חייבת.איזו נחמה

לכן כפי שאמרתי ההורים שהם חייבים בגידול ילדיהם, צריכים לקחת בחשבון את כוחותיהם הנפשיים והפיזיים ולא להסתמך על הסביבה. אם הסביבה תעשה זאת- מה טוב, הם הרוויחו!

 

אבל אם הסביבה לא תעשה זאת, הם לא יקרסו וגם לא יהיו ממורמרים שהסביבה לא עשתה את שלה...

 

אנחנו לא חיים על אי בודד, אבל אנחנו כן חיים בחברה מערבית בה כל תא משפחתי חי לעצמו. ואם יש עזרה מהסביבה המשפחתית/החברית- כמה טוב! אבל לרוב לצערנו זה לא המצב, והסבתות היום גם עסוקות ועובדות, או שכבר אין להן כוח לנכדים על בסיס קבוע, וזה בסדר גמור! זה לא תפקידן!

 

אני כותבת מניסיוני. אני בת למשפחה גדולה ואוהבת ב"ה, ועדיין כל זוג צריך להסתדר בעצמו ביום יום. כמובן שיש זמנים שסבתא שומרת על הנכדים, אבל הם לא קבועים ולא תדירים.

 

להיעזר בסביבה בתשלום, זה כמובן אפשרי וגם כדאי מאד במצבה של הפותחת... וכמובן לשים את הילד במסגרת ולצאת לשיעורים וכד' לא נקרא להיעזר בסביבה, אלא לעזור לעצמה! זה דבר חשוב מאד שאני בעדו... (אני גם בעד סיוע של הסביבה, רק אומרת שאי אפשר להסתמך על זה)

 

ואין לי מושג למה את מתנפלת עלי.

 

 

לגבי "לקחת בחשבון" את הכוחותאנונימי (7)

יש לי ארבעה קטנים הפרש של שנה ועשרה חודשים, שנה ושמונה, שנה ושמונה.

מאוד רציתי ילד שלישי אך כשההריון הגיע חששתי כל ההריון והייתי אכולת סרטים איך אסתדר

אך הילד השתלב מצוין במשפחה שחיכיתי להריון רביעי וללידה- מאוד..

אחרי הלידה הרביעית- לא הסתדרתי בכלל!, קצת דכאון אחרי לידה, כזה שלא טיפלתי בו (היה קל) אך העיק, קצת ילדה שהיתה תלויה בי ורק בי- והיתה הרבה על הידים- מציאות שלא ממש הכרתי...

היה לי הרבה יותר קשה - אני חושבת שרק בגיל שנה שהיא הפסיקה לינוק ולהיות "דבק" התפניתי רגשית לאהוב אותה ולא להיות "רק" מתוסכלת ממנה. היום כמובן היא חלק בלתי נפרד מהחבורה התוססת שכאן. ואני כמובן אוהבת אותה עד כלות.

 

מה שאני רוצה לומר שלא תמיד ה"תיכנונים" שלנו מראש יכולים לנבא את המציאות ואת האפשרויות ואת הכוחות שיהיו לנו

מבינה מאוד את הצורך לחשוב על היכולות, אך גם זה לא משוואה חד משמעית

 

ולפותחת היקרה- לכל אישה המעבר לילד מספר (X) הוא הקשה- יש כאלה שאחרי הראשון, יש כאלה שאחרי השני , אצלי זה היה הרביעי ואצל חברה אחרת החמישי.

גידול ילדים הוא לא קל.. ובמקרה שלך אל תתחרטי על מה שבחרת- בחרת להביא חיים לעולם ולהיות שותפה במעשיו של הבורא. אין מעלה גדולה מזה

יכול להיות שעכשיו צריך הפסקה ארוכה יותר מחד ומאידך- למצוא כמה שיותר פתרונות איך יהיה לך יותר קל עם הגידול של הנשמות הטהורות שהופקדו בידיך

נתנו לך פה כל מיני עצות טובות..חפשי מה יכול להתאים לך ולאישך

בהצלחה!

ועוד משהואנונימי (7)

כתבת שאת הולכת לישון ב4 לפנות בוקר.

זה לא תקין

את 4 חודשים אחרי לידה את צריכה לישון!!!!!!!

 

נסי למצוא איך את משנה את הרגלי השינה שלך

אישה עיפה כ"כ לא יכולה להיות שמחה בגידול ילדיה

 

כל אחד שהוא עייף מאוד ויש לו ילד בוכה ירצה רק שישתוק (או במצבי קיצון "יעוף לו מהעיניים"- ואל תזרקו עלי עגבניות)

^^^ את צודקת עייפות זה גורם משמעותי מאוד , ולפותחת תנסיפופקוו
לישון במהלך היום !! או ללכת נגיד לישון בשעה חמש עד עשר ואז לקום לתת לו בקבוק( לדעתי עדיף בקבוק ואמא בריאה ) ואז לחזור לישון ..
זה קשה - אבל מדהים!!+mp8
כשהם קצת גדלים זה שווה כל רגע של קושי!!
בהצלחה לך! קחי עזרה כמה שתוכלי.
כל מי שלא הסכימה עם הפותחת,אנונימי (4)
אני לא חושבת שיש פה עניין של להסכים או לא..
היא סך הכל הביעה פה תסכול שלה, ואני לא חושבת שהחוסר הסכמה שלכן עוזר לה..
היא לא רק הביעה תסכול.איתו כולנו הזדהנו.ההמלצה שלהמעין אהבה
שלא כדאי לאחרים-זה מה שעורר חוסר הסכמה.

ואני באמת לא צדיקה-קשה גם לי מאוד.אני עייפה בטרוףף..
אבל עדיין.ההמלצה היא מיותרת פה.
אכן. להביע קושי זה לגיטימי. וכולן הסכימו איתה+mp8
האזהרות זה מה שעורר את התגובות.
האזהרה גם היא חלק מהבעת התסכול..ירושלמית טרייה
בנות בנות, איפה האינטליגנציה הנשית המפורסמת.
זה לא המקום לשפוט אתה על המסקנה.
מי שלא מסכימה יודעת את זה לבד.
נראה לי שזה רק מוסיף צער על המצב הקשה שבו הפותחת נמצאת.

וסתם הערכה, לפחות הבעל יכול להיות הרבה בבית..
כשהבעל עובד ולא בישיבה הוא לא יכול להעדר יותר מדי.
^^^אנונימי (4)
האינטלגנציה הנשית לא עוצרת את השיפוטיות הנשית....לשם שבו ואחלמה


לא ממש נכון המשפטים האחרונים שלךנונימי

לפחות מבחינת בעלי להפסיד יום בישיבה יותר קשה או לפחות כמו להפסיד יום בעבודה

נכון מאד.אנונימי (8)
גם אצלנו- הלימוד של בעלי חשוב מאד לשנינו, מאד מעריכים את חשיבות לימוד התורה
ולכן אני אעשה מיליון קומבינות איך להסתדר ושהוא לא יבטל סדר שלו.
גם בעיני הלימוד חשוב מאד, יותר מיום עבודה!
התכוונתי רק שזה היה חדש בשביליירושלמית טרייה
לא אמרתי שכך אצל כולן, רק אני יודעת שבעלי מוגבל בזמן בבית וגיליתי שיש כאלה שלא, אז אמרתי - וואלה, כיף להן.

גם בני דודים שלי החסידים לא נעדרים. יש להם נוכחות בכולל כמו בעבודה.
אם זה כדרך אגב להביע את הקושי - מילא.כתר הרימון
אבל זו בערך כל ההודעה שלה, כולל פתיחה וסיום.
וקשה להשאיר את זה ככה בלי תגובה.
מבינה אותך תנסי בתוך כל זה למצוא זמן לעצמךפופקוו
כמו לקנות לך בגד או משהו שישמח אותך, לצאת לשתות קפה עם חברה ושהבעל ישמור עליהם.

תנסי פעם ב.. לצאת אולי אפילו גם את וגם הבעל ושאמך או חמותך תשמור עליהם.

לפעמים גם הזוגיות קצת נפגעת מהקושי בגידול של ילדים צפופים, כי זה אינטנסיבי וזה אומר להיות סובבת אותם עד שהם ישנים.
זה פוגע כי אחרי הכל אנחנו בני אדם וזה טבעי שזה גורם קצת עצבים, כעסים, חוסרסבלנות ונוטים להוציא את זה על בן הזוג ..

אני גם אמא לשלוש צפופים, לא קל, יצא ככה האחרונה לא הייתה מתוכננת.. אבל עכשיו מתחיל להיות קצת יותר אויר לנשימה, קצת אבל גם קצת זה הרבה לעומת משהיה.
אצלי הגדול בן שלוש והקטנה בת שלושה חודשים האמצעית בת שנה ותשע .
אצלי הם איתי בבית ולא במסגרת
תדעי לך שזה זמני ועוד שנה בערך הכל ישתפר ככל שהם גדלים יש יותר זמן לעצמך וכיף איתם.
שנה זה נראה הרבה אבל זה עובר מהר, שולחת לך כוחות.

תנסי כל יום לעבור אותו בפני עצמו ולא לחשוב על מחר או על מה שהיה אתמול
נשמהבטוב

זה באמת קשה. נרהא לי שזו את שפתחת שרשור על הקושי ועל זה השכנות לא עוזרות.

כדאי לבדוק דכאון אחרי לידה.

יכלה להגיד לך שהייתי במצבך והיה קשה מאד מאד

אח"כ כמובן מנעתי כמה שנים.

היום השניים הצמודים חברים ומסתדרים מדהים

והשלישי מחפש את עצמו...

מנסה להתקרב אליהם אך הרווח גדול...

מצד שני הייתי חייבת את ההפסקה ואחרי הלידה איתו כמעט ולא היו לי מצבי רוח כי הייתי מאושרת ונינוחה עם שני ילדים גדולים...

את כבר בתוך זה

תנסי לראות מה יכול לעזור לך

אפשר להרים את הראש מעל למים!

זאת לא אותה אחת...כנראה שיש עוד נשים שקשה להן..אנונימי (6)
היי אני רוצה קצת לחזק אותך....אנונימי (5)

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מבינה ממשאורי8
לפותחת השרשור, כאמא ל8 ילדים אני מאוד מבינה את הקושי , שמתי לב במה שכתבת שאת הולכת לישון ב3-4 לפנות בוקר, נראה לי שזה חלק מרכזי מהקושי, כשאני עייפה הכל נראה לי קשה עד בלתי אפשרי ומצב הרוח שלי על הפנים, כשאני לא עייפה, הילדים נראים לי מתוקים והקשיים סבירים, ויש לי כוחות להתמודד בשמחה, למה את הולכת לישון כ"כ מאוחר? האם בגלל שהתינוק לא ישן? יש פתרונות מגוונים, אני מניקה בשכיבה והתינוק ישן איתי באופן בטוח( מיטת תינוק שמחוברת למיטה שלי , הורדנו דופן אחת) אם הפתרון הזה לא מתאים לך יש בוודאי עוד פתרונות וישמחו לייעץ לך כאן, דבר נוסף בשלב הזה אני ישנה בבוקר כשהתינוק ישן- כשאני עייפה, והילד הגדול יותר נמצא במעון, אם שניהם איתך בבית זה קשה מאוד, האם אין אפשרות למסגרת כלשהיא אפילו לכמה שעות ביום? שיאפשרו לך לנוח עם התינוק, וגם להיות קצת יותר עם עצמך, זה מאוד משמעותי, לפעמים מרוב נתינה אנחנו שוכחות את עצמנו, דחוף, תעשי משהו שטוב לך, בשביל עצמך, על בסיס של לפחות פעם בשבוע, כשלא דואגים לעצמנו מגיעים מגיעים למצב של חוסר כוחות כמו שאת מתארת, אבל דבר ראשון לפני הכל- את צריכה לישון!!!, מקווה שעזרתי
אשמח לעזור!הרפו ודעו...
אני לא במצב שלך (יכול להיות שהייתי מעדיפה את הנסיון שלך משלי??? אבל תמיד הנסיון של השני נראה קל יותר..) אבל אם את גרה באזור ירושלים את יכולה לפנות אלי בפרטי ואשמח לעזור לך.. לטייל עם התינוקת בבוקר שתשלימי שעות שינה.. לעזור לך לבשל.. או מה שתצטרכי.. אם בא לך את מוזמנת לפנות אלי!!
איזו מקסימה את, יישר כוח!נונימי


ועוד משו..הרפו ודעו...
יש ארגון שנקרא מאם לאם שהמטרה זה לעזור לאמהות אחרי לידה. אולי זה גם יוכל לעזור לך..
אני הפותחתאנונימי (פותח)

התגובות פה ממש מחממות את הלב. במיוחד אלה שמביעות כל כך הרבה אמפתיה, מה שאני בהחלט הכי זקוקה לו.

מבינה גם את אלה שלא מסכימות ומסתייגות מהנאמר בפוסט.

 

לא אמרתי לאף אחד לא להביא צפופים אלא פשוט אמרתי בנחרצות שזה קשה מאד מאד וצריך לחשוב על זה טוב מאד. לא לוקחת את זה בחזרה.

 

מנסה לחשוב חיובי ולהאמין שיש לי את הכוחות, למרות שיש לי המון יסורי מצפון בקשר ל'גדול'. בגלל שהקטנה דורשת כל כך הרבה אז לו כמעט ואין אותי. בעלי והסביבה יותר איתו

מנסה גם להעזר בסביבה כמה שיוכלה אבל כולנו פה אמהות צעירות שעובדות ועם כמה ילדים (ורוב המשפחה שלנו לא גרים בארץ).

 

כן עולה בי המחשבה מה היה קורה אילו היינו מחכים עוד קצת, אפילו עוד כמה חודשים (מרגישה שחלק מהסיבה שרציתי הריון שני היה בחלקו לחץ חברתי מדומה). האם הקטנים לא היו מסתדרים מצוין ביחד? האם הם לא היו החברים הכי טובים?

 

גופנית הייתי גם חזקה יותר וגם עם יותר כוחות.

 

בכל אופן, כל אחת שפשוט רק תחשוב טיפה ותעשה בחירה מושכלת.

 

יקרה! שבשום אופן לא יהיו לך ייסורי בגלל הגדול!איזו נחמה

הקב"ה נתן לו את האחות הזאת, וזה מסלול חייו הטוב ביותר עבורו!

 

תתיחסי אליו באהבה ובאמון שהוא מסוגל להסתדר במצב הנוכחי, תסמכי עליו שהוא יהיה בסדר, כי ב"ה המצב באמת נורמלי לחלוטין! לא מדובר חלילה וחס בבית שיש בו ל"ע מישהו חולה.. ואז ייתכן מצב של פגיעה בילדים.. (אמנם גם במצב כזה הקב"ה מכוון הכל בדיוק רב, ועדיין זה קשה לראות את זה). 

 

המצב שפעוט מקבל אח/ות בגיל הזה, הוא נורמלי לחלוטין,  זה דורש התארגנות מחדש שלכם כמשפחה, כל אחד מוצא את מקומו מחדש,  אבל בסה"כ מדובר ב'משבר' נורמלי ובריא, שממנו תצמחו כמשפחה גדולה ושמחה יותר בע"ה!

 

אם אין לך עזרה מהסביבה/משפחה, אני חושזרת וממליצה מאד על עזרה בתשלום! הכסף הזה יכול לקנות עבורכם שלוה ובריאות הנפש! וכתוצאה מכך גם בריאות הגוף! אל תזלזלי בזה זה לא פחות חשוב מטיפול רפואי אם חלילה זקוקים לו!

 

חיבוקים גדולים יקרה!

 

אל תייסרי את עצמך במחשבות שווא, למה הריתי  כ"כ מהר, ואולי זה בכלל בגלל לחץ חברתי וכו'.. המחשבות הללו אינן מועילות ואינן מובילות אותך לשום מקום.. תחשבי שב"ה קיימתם מצוות פרו ורבו ! איזו זכות גדולה זאת! נכון שעכשיו זה קשה , אבל זה זמני וזה יעבור, זה מה שתתמקדי בו.. שהקושי הזה זמני ועובר בע"ה...

 

אני אומרת לך, בע"ה עוד חצי שנה (שזה נראה כמו נצח.. אני יודעת...) הכל יראה לך אחרת...

 

חזקי ואמצי יקרה!!! ותזכרי שזה לא שאת חלשה , זה המצב שדורש יותר התמודדות, והרבה נשים הרגישו כך במצבך...

מבינה מאוד את הקושי..0 אלישבע 0
אבל שתדעי שהמתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילד שלך - זה אח!
עכשיו אולי קשה לך לראות את זה, אבל אולי כבר עוד כמה חודשים תראי.
הם כל כך נהנים אחד מהשני ונותן להם המון!!
נכון מאוד !!+mp8
יש לזה שם , למצב שלך: 2under2ארץטרופיתיפה
זה מצב שבו יש בבית שני ילדים מתחת גיל שנתיים.
תקראי על זה, מדברים על הרבה היום.

אגב, אני חמישה חודשים אחרי לידה...
תעשי בדיקותיעל -NDאחרונה

תבדקי אם אינך אנמית. אם חסר לך ברזל או וויטמינים - זה פוגע קשות ליכולת לתפקד, כך שחשוב מאד להשלים.

 

הדשה של השכן ירוקה יותר - זוהי אשליה. לכולם קשה, כל אחד והקושי שלו, אלה הם החיים. לא באנו לנוח...

 

ואת יכולה. אחרת הקב"ה לא היה נותן לך תינוק. הוא ף פעם לא נותן שום ניסיון שאי-אפשר לעבור, כידוע.

 

ודעי לך, שלכל הפרש יש את הקושי שלו. כשיש הפרשי גיל גדולים (שנתיים ויותר), אז בעיית קינאת אחים גדולה יותר.

לא ברור גם, למה הבכור שלך מקבל פחות תשומת לב? לכאורה, הייתי חושבת אחרת, הרי תינוק זקוק כמעט רק לטיפול פיזי, ואילו עם תינוק גדול, בן שנה, את כבר עושה הרבה דברים, שלא לדבר על גמילה מחיתול, שזה הרבה תשומי, ואולי גם גמילה ממוצץ.

ילדים עם הפרש של שנה - זה נהדר. וקשה - תמיד קשה, וב"ה כאשר יש קשיים כאלה ולא אחרות, ח"ו.

את מדברת מתוך עייפות, אבל תתרגלי. לאישה הקב"ה נתן הרבה כוחות ויכולת התמודדות.

וכל הכבוד לבעלך, שכ"כ עוזר לך. בלי עין הרע! שה' יתן לו הרבה בריאות והצלחה!

רק תעשי בדיקות דם: אם יש לך מחסור ותשלימי אותו - זה יעזור לך מאד-מאד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765אחרונה

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.אחרונה

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדש

מרגיש לי שחשוב לומרשלומית.אחרונה

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך