לכל מי ששוקלת להביא 2 צמודיםאנונימי (פותח)

שתדעו שזה קשה מאד מאד מאד!!!!

אני כמעט 4 חודשים אחרי לידה, ועוד אחד שעוד לא בן שנתיים וזה פשוט קשה עד בלתי נסבל.

הלוואי והייתי מחכה עוד קצת.

כל כך לא מסתדרת עם 2 כל כך קטנים. מסכן הבכור לא מצליח עדיין להביע את עצמו כראוי וכבר רוב תשומת הלב מופנית למישהו אחר. 

לא סתם הקב''ה ברא את הגוף כדי שמלכתחילה יהיה לפחות שנתיים הבדל בין ילדים.

 

בעלי חושב שאני חסרת כוחות ובכלל לא כל כך מתפקדת. נוטה להאמין לו כי כולם מסביבי נראה שדי מסתדרים ואני פשוט כושלת.

בעלי כבר חודש לא לומד בישיבה כדי לעזור לי כדי שלא אקרוס.

 

בקיצור, עשו חושבים היטב לפני שאתם נכנסות לזה.

זה נשמע ממש קשה תחיה דולה

גם לי היה מאד קשה להתרגל לשני ילדים אפילו שהרווח אצלי כנראה קצת גדול משלך (שנה ו8 חודשים) 

 

אפשר לעודד אותך שככל שעובר הזמן גם לומדים להסתדר וגם הפער בניהם מצטמצם וזה אפילו הופך לקל כי יחסית הצרכים דומים והם מתחילים לייצר דינמיקה משלהם שמפנה לך קצת זמן לעיסוקים אחרים.

 

מה שעזר לי זה בעיקר לשתף את מי שיוכל לעזור לי בקושי (ותודה לאמא שלי שעזרה לי המון המון המון באותה תקופה), לנסות להתייעל- לעשות אמבטיה לקטן ובאותם מים אמבטיה לגדול וברגע שהקטן כבר פחות זקוק לסטריליות לעשות להם ביחד ולהלביש בחדר אמבטיה- סתם כדוגמה, לאט לאט את תמצאי מה מקל עליך. 

 

וכן, להרבה זה קשה ולא תמיד מספרים, זו לא את, זה הבושה לדבר על הקושי. 

תודה ששיתפת!

יקרה,נונימי

זה אמנם לא פשוט אבל הרשי לי בבקשה לנסות לעודד אותך.

כן, גם לי יש שלושה יחסית צפופים (הפרשים של שנה וחמישה חודשים ושנה ותשעה חודשים)

אז נכון, ההתחלה קשה, אפילו מאד. אין ספק.

אבל בעוד כמה חודשים, אולי אפילו חודשיים, את תרגישי שזה מתחיל להיות קצת יותר קל. ויבוא יום, לא, הוא לא רחוק, שתברכי על זה שהם צפופים.

השניים הגדולים שלי משחקים מאד יפה ביחד, אם אחד מהם נמצא איתי לבד זה ממש קשה, איך שהשני מגיע אני מרגישה חופשיה.

ושוב, אין לי ספק שזה קשה בהתחלה!

את יכולה גם להגיד לבעלך, שזה לא רק את! (זה גם הוא..חח..נראה אותו מסתדר איתם לבד)

סתם, באמת שזה לא פשוט בהתחלה אבל גם באמת שזה עובר! וזה שווה אח"כ!!

 

אם את מרגישה שזה משהו שממש יוצא דופן אולי אפשר לבדוק איפה ומתי מגיעים הקשיים, יש הרבה טיפים שיכולים לעזור

וגם- אין ספק שהבעל צריך להיות יותר בבית בחודשים הראשונים (עד כמה שמסתדר)

 

ממש ממש בהצלחה

ותהני מהם!!

 

זו באמת תקופה קשה מאודמתואמת

וגם אצלנו בעלי היה יותר בבית מאשר בישיבה בתקופה הזו...

ובכל זאת - רבות עושות את זה בימינו, גם בהפרשים קטנים יותר, ושמחות בזה.

וכמו שתחיה אמרה - בהמשך זה כיף מאוד שהם חברים צמודים ומשחקים ביחד. לדעתי זה רק עושה טוב לגדול יותר.

(ומניסיון - תאומים זה קשה יותר...)

רק שואלת כדי לחדד לך:

את מרגישה קורסת רק מהבחינה הטכנית, או גם מהבחינה הנפשית?

כי בבחינה הנפשית אפשר וכדאי לטפל, ולהרגיש הרבה יותר טוב.

גידול נעים, למרות הכול!

לא יודעת אם זה שווה את זהאנונימי (פותח)

בינתיים זה ממש על גבול הסבל. אוהבת אותם בכל מאודי וכל כך שמחה בהם אבל קשה קשה קשה.

בעיות יניקה של הקטנה, הגדול עם המון מרץ, אכלן מאד מאד בררן. לפעמים לא נכנסת למיטה לפני 3-4 בבוקר וכמה שעות ספורות לאחמ''כ. בקיצור שגרה שיש בכל בית מתארת לעצמי, אבל כשיש טיפה מרווח כבר יותר קל. 

 

הם היו יוכלים להיות חברים הכי טובים גם אם היה להם עוד 6 חודשים+ הבדל. לדעתי עדיף את זה מאשר חצי שנה של אמא זומבי חסרת כוחות.

אני האנונימית עם ה3 צפופיםאנונימי (3)
בעיות הנקה, אולי שווה להתייעץ עם מישהי, יועצת הנקה? אולי לשון קשורה?
ילד בררן באוכל- יש לי גם אחת כזאת. מבינה אותך מאוד!! זה פשוט סוחט!! תנסי לעשות רשימה של דברים שהוא כן אוהב ואת מוכנה שיאכל, ותשעי מראש מה הוא אמור לאכול באותה ארוחה, אפילו להכין כמות ליומיים או שלשה אם זה אפשרי.

מה קורה בשעות הקטנות של הלילה? נסית להניק בשכיבה? אתי זה הציל. ככה יכולתי להמשיך לישון. ויותר הפחיד אותי להרדם איתם בישיבה ושיפלו לי מהידים.

מה קורה בשעות היום? הגדול במסגרת? יכולה לנוח בבקרים?

ולגבי חברות בין האחים: שתפי את הגדול במשימות לתינוק, הסבירי לו שהוי קטנה קטנה וצריך לשמור עליה שלא יכאב לה, ושהיא לא יודעת לדבר, אז היא בוכה אם היא צריכה משהו. הם מבינים את זה טוב מאוד. הוא יכול להביא לה מוצץ או משחק, ללטף, לשכב לידה על השטיח, ואפילו לחבק ולהחזיק על הספה בהשגחתך או בידיים שלך. כשמשתפים את הגדולים בטיפול בתינוק, גם יש עוד עוזרים, גם הם נעשים אחראים יותר, וגם הם מרגשים יותר קשר ליצור הקטן חסר הישע שהצטרף לחייהם פתאום. וכמובן שזה מהוריד מאיתנו את הלחץ של להשגיח על 2 ולדאוג שלא יפגע בה.

בהצלחה!!
זה לא קל, אבל זה משתלם!!אנונימי (3)
יש לי שלושה צפופים. שנה וחודש בין הראשון לשני ושנה ו8 בין מספר 2 ל3. ובעז"ה אלד כש3 תיהיה פחות מבת שנתיים.
אני לא אגיד לך שזה קל. ותמיד הכי לידה צריך להתרגל לדינמיקה והצרכים החדשים שנוספו בבית, אבל כשאני רואה כמה טוב להם אחד עם השני, וכמה זה מעצים אותם, ומקל גם עלי שהם מעסיקים אחד את השני, זה שווה את זה ממש!!

וכמו שאמרו פה מעלי, צריך להעזר במי שאפשר, ולנסות לחשוב על דרכי פעולה בזמנים ובמשימות קשות.

וקושי נפשי, באמת חייבים לטפל. תשקיעי בעצמך, צאי החוצה, בעיקר השבוע שלא יהיה קר, תראי אנשים, תפגשי חברות, או תכירי שכנות, ואפילו סתם שהשמש תראה אותך, זה יעשה לך טוב.

אם אני יכולה לעזור מנסיוני, אשמח.
גם אני עם 2 צפופים.אבל אף אחת לא זקוקה להמלצותמעין אהבה
זה שאלו תחושותיך זה לא אומר שזה נכון להמליץ לאחרים שלא כדאי להם.
כל אחד מרגיש משהו שונה.

זה מעולה שתפרקי את תחושותיך אבל את המסקנות תשאירי לכל אחת בעצמה.

אני באמת מבינה את הקושי.
אני גם כל היום עם 2 קטנים -שנה ו10 חודשים וקטן בן 5 חודשים.
זה דורש התמסרות טוטאלית וכוחות.
אני גם נשברת לפעמים.
ועיפה תמיד.
אבל-
שמחה בהם מאוד בדיוק בהפרש הזה.
למה?
ככה. רוצה אחים חברים.וגם אותי זה מגדל ממש.
מחכה להריון הבא.
אז אנו במצב דומה עם מסקנה שונה.
ואני באמת מזדהה שזה לא קל.
ועדיין.
אני לא מסכימה עם המסקנהאוהבת את כולם


אני עם 3 צפופים - הבדלים של שנה וארבעה ושנה וחמשה.
נכון, ההתחלה היתה קשה
אבל - לא מוותרת על המרחק שלהם! הגידול של השלישית היה הרבה  יותר קל בזכות הצפיפות - באיזשהו שלב היא מרגישה חלק מה"חבורה" (הרבה יותר מהר ממה שנדמה שזה אמור לקרות)
וזה ממש מקל! נשאר לי זמן לעצמי יותר ממה שהיה לי בילד ראשון..
מסקנה - יש קושי, והוא בד"כ זמני. זה הרי לא יישאר ככה לנצח.
אבל את לא יכולה להסיק מזה שלהביא ילדים צפופים לעולם זו טעות
אם זה לא היה מתאים לך, ה' לא היה מביא לך. נקודה. 
אחרי הלידה השלישית בכיתי (בערך חודשיים אח"כ) שקשה לי, ואולי זה היה מדי מוקדם וכו'.. היום לא מוותרת ! לפעמים הקושי הוא הורמוני גם אם נראה שהוא ממש פיזי

אחרי שההורמונים מסתדרים והילד מעט גדל הקושי יורד דרסטית

 

כמה טיפים: נסי לשלב את הגדול יחד, לטפל יחד בתינוק, להשתדל להראות לו בכל דרך שניתן שהוא חשוב לך, 

לבקש ממנו לתת לקטן מוצץ/כל דבר אחר שהוא רוצה - ע"מ לתת לו תחושה טובה ולגרום לו לאהוב אותו 

לאט לאט ירקם בינהם קשר

כשיגדלו מעט יותר  - אפילו לתת להם להאכיל אחד את השני

זה פועל בצורה מדהימה! ומפתח את הרגש שלהם אחד כלפי השני

מצטערת, אבל אני לא מסכימה בכלל עם המסקנה שלך.כתר הרימון

ויש לי שני תינוקות בבית - בהפרש של שנה.

וזה יכול להיות נפלא ומבורך, ומתנה גדולה שאני מאחלת לנשים!

 

עד כאן, לא יכולתי לשתוק ולהטעות את הציבור... מצטערת.

 

וחוץ מזה: 

חיבוק גדול! זה באמת יכול להיות לא פשוט בכלל.

 

את בבית עם הקטן? הגדול במסגרת? אם לא - נשמע שזה נצרך. קחי עזרה! את צריכה להתאושש מהלידה.

תבדקי גם ויטמינים אם את מרגישה צורך. תדאגי לאכול היטב ולנוח.

תחשבי איזה דברים יכולים להעסיק את הגדול היטב וכיצד לשתף אותו בטיפול בתינוק. (לידך - לשים לו שמיכה, מוצץ. לחייך אליו...)

אלו משחקים יכולים להיות טובים לגדול ולהעסיק אותו, אולי משחק מיוחד לזמן שאת מניקה/מאכילה.

ומותר שהבית יהיה מבולגן... את עסוקה, את אמא!

בהצלחה.

שמחה לשמוע שב"ה נשים רבות שמחות ומסוגלות.. אבל כמו הפותחתאיזו נחמה

יש רבות שלא מסוגלות, ברור שהיא לא יכולה להמליץ או לא, אלא רק לשתף מניסיונה האישי, ונראה שטעתה רק בזה..

 

מעבר לזה, היה כאן שירשור בעבר על כך שהסביבה לא עוזרת לגדל את התינוקות.. 

 

אז אני רוצה לומר שמי שמחליטה ללדת בצפיפות צריכה לקחת בחשבון את כוחותיה שלה, ולא שלה הסביבה...

 

אי אפשר להביא ילדים על חשבון זה שהסביבה תעזור, כי זה לא תפקיד הסביבה.

 

אמנם יש עזרה רבה מן הסביבה זה מבורך! ואני בעד, אבל אי אפשר להסתמך על זה...

 

לכן כל זוג חייב לשבת ולחשוב האם מתאים לו נפשית ופיזית עוד ילד, לפי כוחותיו הוא.

 

הפותחת שיתפה בקושי שלה, שמשותף לעוד הרבה מאד נשים!

 

אני לדוגמא ידעתי שזה ממש לא לכוחותי להרות וללדת בהפרשים קטנים, ולכן חיכינו עם הריון נוסף עד שהגדול היה בן שנה וחצי..

 

ובאמת היה לי מאד קל בעזרת ה' יתברך בהריון השני ולאחר הלידה!

 

הקושי שנשים מספרות פה על ההתמודדות עם שניים, ממש לא היה לי.

 

כמובן זאת היתה סיעתא דשמיא גדולה!!! דברים היו יכולים להתרחש אחרת לגמרי...

 

אבל עם זאת הקושי עם הגדול בן שנתים ורבע לא היה דומה לקושי בגידול גדול בן שנה וחצי...

 

ולפותחת חיבוק גדול!!! זאת לא רק את! הקושי שלך משותף לעוד הרבה נשים!

 

תזכרי שזאת תקופה לא קלה שבע"ה תעבור! עוד חצי שנה שניהם יהיו בע"ה קלים יותר...

 

תעזרי לעצמך כמה שיותר בתקופה הזאת.. נתנו לך כאן הרבה רעיונות.. תיישמי מה שמתאים לך, והעיקר תזכרי שזה לא לנצח.. זה רק זמני, וזה יעבור בעז"ה חיבוק

הסביבה כן יכולה לעזור וצריך להעזר בה!רק טוב!
וסביבה זה לא אומר ליפול על שכנות שלא מתאים להן, למשל. זה יכול להיות הרבה דברים אחרים:
להעזר בביביסיטר, מנקה וכו'
לקנות אוכל מוכן או חצי מוכן
להעזר בסבתא או קרובי משפחה אחרים שישמכו להיות יותר עם הנכדים /אחיינים.
לשמוע טיפים מכאלה שכבר עברו את זה או שגם באותו מצב כרגע.
לשים את הילד/ים במסגרת לחלק או כל הימים.
לצאת לחוגים ושיעורים לנשים בסביבה.
ועוד הרבה דברים בסגנון.
כל אלה משתייכים לקטגוריה של להעזר בסביבה. אנחנו לא מגדלים את הילדים שלנו על אי בודד. כולנו כל חיינו נעזרים בסביבה. ברור שההחלטה והאחריות הכללית בסופו של דבר היא שלנו. אף אחד לא מגדל במקומנו את הילדים.
ואל תדאגי "איזו נחמה"- לא נראה לי שיש מישהי שבריאה בנפשה ויולדת ילדים מלכתחילה כשאין לה כוח, רק על סמך כוחות הסביבה.
הסביבה יכולה לעזור, אבל לא חייבת.איזו נחמה

לכן כפי שאמרתי ההורים שהם חייבים בגידול ילדיהם, צריכים לקחת בחשבון את כוחותיהם הנפשיים והפיזיים ולא להסתמך על הסביבה. אם הסביבה תעשה זאת- מה טוב, הם הרוויחו!

 

אבל אם הסביבה לא תעשה זאת, הם לא יקרסו וגם לא יהיו ממורמרים שהסביבה לא עשתה את שלה...

 

אנחנו לא חיים על אי בודד, אבל אנחנו כן חיים בחברה מערבית בה כל תא משפחתי חי לעצמו. ואם יש עזרה מהסביבה המשפחתית/החברית- כמה טוב! אבל לרוב לצערנו זה לא המצב, והסבתות היום גם עסוקות ועובדות, או שכבר אין להן כוח לנכדים על בסיס קבוע, וזה בסדר גמור! זה לא תפקידן!

 

אני כותבת מניסיוני. אני בת למשפחה גדולה ואוהבת ב"ה, ועדיין כל זוג צריך להסתדר בעצמו ביום יום. כמובן שיש זמנים שסבתא שומרת על הנכדים, אבל הם לא קבועים ולא תדירים.

 

להיעזר בסביבה בתשלום, זה כמובן אפשרי וגם כדאי מאד במצבה של הפותחת... וכמובן לשים את הילד במסגרת ולצאת לשיעורים וכד' לא נקרא להיעזר בסביבה, אלא לעזור לעצמה! זה דבר חשוב מאד שאני בעדו... (אני גם בעד סיוע של הסביבה, רק אומרת שאי אפשר להסתמך על זה)

 

ואין לי מושג למה את מתנפלת עלי.

 

 

לגבי "לקחת בחשבון" את הכוחותאנונימי (7)

יש לי ארבעה קטנים הפרש של שנה ועשרה חודשים, שנה ושמונה, שנה ושמונה.

מאוד רציתי ילד שלישי אך כשההריון הגיע חששתי כל ההריון והייתי אכולת סרטים איך אסתדר

אך הילד השתלב מצוין במשפחה שחיכיתי להריון רביעי וללידה- מאוד..

אחרי הלידה הרביעית- לא הסתדרתי בכלל!, קצת דכאון אחרי לידה, כזה שלא טיפלתי בו (היה קל) אך העיק, קצת ילדה שהיתה תלויה בי ורק בי- והיתה הרבה על הידים- מציאות שלא ממש הכרתי...

היה לי הרבה יותר קשה - אני חושבת שרק בגיל שנה שהיא הפסיקה לינוק ולהיות "דבק" התפניתי רגשית לאהוב אותה ולא להיות "רק" מתוסכלת ממנה. היום כמובן היא חלק בלתי נפרד מהחבורה התוססת שכאן. ואני כמובן אוהבת אותה עד כלות.

 

מה שאני רוצה לומר שלא תמיד ה"תיכנונים" שלנו מראש יכולים לנבא את המציאות ואת האפשרויות ואת הכוחות שיהיו לנו

מבינה מאוד את הצורך לחשוב על היכולות, אך גם זה לא משוואה חד משמעית

 

ולפותחת היקרה- לכל אישה המעבר לילד מספר (X) הוא הקשה- יש כאלה שאחרי הראשון, יש כאלה שאחרי השני , אצלי זה היה הרביעי ואצל חברה אחרת החמישי.

גידול ילדים הוא לא קל.. ובמקרה שלך אל תתחרטי על מה שבחרת- בחרת להביא חיים לעולם ולהיות שותפה במעשיו של הבורא. אין מעלה גדולה מזה

יכול להיות שעכשיו צריך הפסקה ארוכה יותר מחד ומאידך- למצוא כמה שיותר פתרונות איך יהיה לך יותר קל עם הגידול של הנשמות הטהורות שהופקדו בידיך

נתנו לך פה כל מיני עצות טובות..חפשי מה יכול להתאים לך ולאישך

בהצלחה!

ועוד משהואנונימי (7)

כתבת שאת הולכת לישון ב4 לפנות בוקר.

זה לא תקין

את 4 חודשים אחרי לידה את צריכה לישון!!!!!!!

 

נסי למצוא איך את משנה את הרגלי השינה שלך

אישה עיפה כ"כ לא יכולה להיות שמחה בגידול ילדיה

 

כל אחד שהוא עייף מאוד ויש לו ילד בוכה ירצה רק שישתוק (או במצבי קיצון "יעוף לו מהעיניים"- ואל תזרקו עלי עגבניות)

^^^ את צודקת עייפות זה גורם משמעותי מאוד , ולפותחת תנסיפופקוו
לישון במהלך היום !! או ללכת נגיד לישון בשעה חמש עד עשר ואז לקום לתת לו בקבוק( לדעתי עדיף בקבוק ואמא בריאה ) ואז לחזור לישון ..
זה קשה - אבל מדהים!!+mp8
כשהם קצת גדלים זה שווה כל רגע של קושי!!
בהצלחה לך! קחי עזרה כמה שתוכלי.
כל מי שלא הסכימה עם הפותחת,אנונימי (4)
אני לא חושבת שיש פה עניין של להסכים או לא..
היא סך הכל הביעה פה תסכול שלה, ואני לא חושבת שהחוסר הסכמה שלכן עוזר לה..
היא לא רק הביעה תסכול.איתו כולנו הזדהנו.ההמלצה שלהמעין אהבה
שלא כדאי לאחרים-זה מה שעורר חוסר הסכמה.

ואני באמת לא צדיקה-קשה גם לי מאוד.אני עייפה בטרוףף..
אבל עדיין.ההמלצה היא מיותרת פה.
אכן. להביע קושי זה לגיטימי. וכולן הסכימו איתה+mp8
האזהרות זה מה שעורר את התגובות.
האזהרה גם היא חלק מהבעת התסכול..ירושלמית טרייה
בנות בנות, איפה האינטליגנציה הנשית המפורסמת.
זה לא המקום לשפוט אתה על המסקנה.
מי שלא מסכימה יודעת את זה לבד.
נראה לי שזה רק מוסיף צער על המצב הקשה שבו הפותחת נמצאת.

וסתם הערכה, לפחות הבעל יכול להיות הרבה בבית..
כשהבעל עובד ולא בישיבה הוא לא יכול להעדר יותר מדי.
^^^אנונימי (4)
האינטלגנציה הנשית לא עוצרת את השיפוטיות הנשית....לשם שבו ואחלמה


לא ממש נכון המשפטים האחרונים שלךנונימי

לפחות מבחינת בעלי להפסיד יום בישיבה יותר קשה או לפחות כמו להפסיד יום בעבודה

נכון מאד.אנונימי (8)
גם אצלנו- הלימוד של בעלי חשוב מאד לשנינו, מאד מעריכים את חשיבות לימוד התורה
ולכן אני אעשה מיליון קומבינות איך להסתדר ושהוא לא יבטל סדר שלו.
גם בעיני הלימוד חשוב מאד, יותר מיום עבודה!
התכוונתי רק שזה היה חדש בשביליירושלמית טרייה
לא אמרתי שכך אצל כולן, רק אני יודעת שבעלי מוגבל בזמן בבית וגיליתי שיש כאלה שלא, אז אמרתי - וואלה, כיף להן.

גם בני דודים שלי החסידים לא נעדרים. יש להם נוכחות בכולל כמו בעבודה.
אם זה כדרך אגב להביע את הקושי - מילא.כתר הרימון
אבל זו בערך כל ההודעה שלה, כולל פתיחה וסיום.
וקשה להשאיר את זה ככה בלי תגובה.
מבינה אותך תנסי בתוך כל זה למצוא זמן לעצמךפופקוו
כמו לקנות לך בגד או משהו שישמח אותך, לצאת לשתות קפה עם חברה ושהבעל ישמור עליהם.

תנסי פעם ב.. לצאת אולי אפילו גם את וגם הבעל ושאמך או חמותך תשמור עליהם.

לפעמים גם הזוגיות קצת נפגעת מהקושי בגידול של ילדים צפופים, כי זה אינטנסיבי וזה אומר להיות סובבת אותם עד שהם ישנים.
זה פוגע כי אחרי הכל אנחנו בני אדם וזה טבעי שזה גורם קצת עצבים, כעסים, חוסרסבלנות ונוטים להוציא את זה על בן הזוג ..

אני גם אמא לשלוש צפופים, לא קל, יצא ככה האחרונה לא הייתה מתוכננת.. אבל עכשיו מתחיל להיות קצת יותר אויר לנשימה, קצת אבל גם קצת זה הרבה לעומת משהיה.
אצלי הגדול בן שלוש והקטנה בת שלושה חודשים האמצעית בת שנה ותשע .
אצלי הם איתי בבית ולא במסגרת
תדעי לך שזה זמני ועוד שנה בערך הכל ישתפר ככל שהם גדלים יש יותר זמן לעצמך וכיף איתם.
שנה זה נראה הרבה אבל זה עובר מהר, שולחת לך כוחות.

תנסי כל יום לעבור אותו בפני עצמו ולא לחשוב על מחר או על מה שהיה אתמול
נשמהבטוב

זה באמת קשה. נרהא לי שזו את שפתחת שרשור על הקושי ועל זה השכנות לא עוזרות.

כדאי לבדוק דכאון אחרי לידה.

יכלה להגיד לך שהייתי במצבך והיה קשה מאד מאד

אח"כ כמובן מנעתי כמה שנים.

היום השניים הצמודים חברים ומסתדרים מדהים

והשלישי מחפש את עצמו...

מנסה להתקרב אליהם אך הרווח גדול...

מצד שני הייתי חייבת את ההפסקה ואחרי הלידה איתו כמעט ולא היו לי מצבי רוח כי הייתי מאושרת ונינוחה עם שני ילדים גדולים...

את כבר בתוך זה

תנסי לראות מה יכול לעזור לך

אפשר להרים את הראש מעל למים!

זאת לא אותה אחת...כנראה שיש עוד נשים שקשה להן..אנונימי (6)
היי אני רוצה קצת לחזק אותך....אנונימי (5)

יש לי 2 בנות צמודות עכשיו הן בנות 2.5 ו4 כמעט

אבל כשילדתי את השניה הגדולה היתה בת שנה וחודשיים 

נכון זה היה ממש קשה אבל אפשרי!!

את צריכה להבין ולהכניס לעצמך לראש שזה תקופה זמנית שתעבור

הכל מתחיל במה שאנחנו מאמינים ומכניסים לעצמינו לראש

אני בהתחלה הייתי על שף ייאוש לא היה לי דקה לעצמי עד שיום אחד 

החלטתי שאני יכולה ואני מסוגלת לעבור את זה ואם השם נתן לי את זה אני יכולה לעמוד בזה ולתת לילדים את הטוב ביותר.

אז פשוט שיניתי את המחשבה שלי שהכל בסדר וזה זמני וזה יעבור והן יגדלו ויהיה לי יותר קל

וגם אל תתביישי לבקש עזרה מותר לך!!!

ותבכי כשקשה תתפרקי ובעיקר תודי להשם תמיד ותבקשי ממנו שיעזור לך!

הרבה הצלחה!!!!!!!!!!אוהב

מבינה ממשאורי8
לפותחת השרשור, כאמא ל8 ילדים אני מאוד מבינה את הקושי , שמתי לב במה שכתבת שאת הולכת לישון ב3-4 לפנות בוקר, נראה לי שזה חלק מרכזי מהקושי, כשאני עייפה הכל נראה לי קשה עד בלתי אפשרי ומצב הרוח שלי על הפנים, כשאני לא עייפה, הילדים נראים לי מתוקים והקשיים סבירים, ויש לי כוחות להתמודד בשמחה, למה את הולכת לישון כ"כ מאוחר? האם בגלל שהתינוק לא ישן? יש פתרונות מגוונים, אני מניקה בשכיבה והתינוק ישן איתי באופן בטוח( מיטת תינוק שמחוברת למיטה שלי , הורדנו דופן אחת) אם הפתרון הזה לא מתאים לך יש בוודאי עוד פתרונות וישמחו לייעץ לך כאן, דבר נוסף בשלב הזה אני ישנה בבוקר כשהתינוק ישן- כשאני עייפה, והילד הגדול יותר נמצא במעון, אם שניהם איתך בבית זה קשה מאוד, האם אין אפשרות למסגרת כלשהיא אפילו לכמה שעות ביום? שיאפשרו לך לנוח עם התינוק, וגם להיות קצת יותר עם עצמך, זה מאוד משמעותי, לפעמים מרוב נתינה אנחנו שוכחות את עצמנו, דחוף, תעשי משהו שטוב לך, בשביל עצמך, על בסיס של לפחות פעם בשבוע, כשלא דואגים לעצמנו מגיעים מגיעים למצב של חוסר כוחות כמו שאת מתארת, אבל דבר ראשון לפני הכל- את צריכה לישון!!!, מקווה שעזרתי
אשמח לעזור!הרפו ודעו...
אני לא במצב שלך (יכול להיות שהייתי מעדיפה את הנסיון שלך משלי??? אבל תמיד הנסיון של השני נראה קל יותר..) אבל אם את גרה באזור ירושלים את יכולה לפנות אלי בפרטי ואשמח לעזור לך.. לטייל עם התינוקת בבוקר שתשלימי שעות שינה.. לעזור לך לבשל.. או מה שתצטרכי.. אם בא לך את מוזמנת לפנות אלי!!
איזו מקסימה את, יישר כוח!נונימי


ועוד משו..הרפו ודעו...
יש ארגון שנקרא מאם לאם שהמטרה זה לעזור לאמהות אחרי לידה. אולי זה גם יוכל לעזור לך..
אני הפותחתאנונימי (פותח)

התגובות פה ממש מחממות את הלב. במיוחד אלה שמביעות כל כך הרבה אמפתיה, מה שאני בהחלט הכי זקוקה לו.

מבינה גם את אלה שלא מסכימות ומסתייגות מהנאמר בפוסט.

 

לא אמרתי לאף אחד לא להביא צפופים אלא פשוט אמרתי בנחרצות שזה קשה מאד מאד וצריך לחשוב על זה טוב מאד. לא לוקחת את זה בחזרה.

 

מנסה לחשוב חיובי ולהאמין שיש לי את הכוחות, למרות שיש לי המון יסורי מצפון בקשר ל'גדול'. בגלל שהקטנה דורשת כל כך הרבה אז לו כמעט ואין אותי. בעלי והסביבה יותר איתו

מנסה גם להעזר בסביבה כמה שיוכלה אבל כולנו פה אמהות צעירות שעובדות ועם כמה ילדים (ורוב המשפחה שלנו לא גרים בארץ).

 

כן עולה בי המחשבה מה היה קורה אילו היינו מחכים עוד קצת, אפילו עוד כמה חודשים (מרגישה שחלק מהסיבה שרציתי הריון שני היה בחלקו לחץ חברתי מדומה). האם הקטנים לא היו מסתדרים מצוין ביחד? האם הם לא היו החברים הכי טובים?

 

גופנית הייתי גם חזקה יותר וגם עם יותר כוחות.

 

בכל אופן, כל אחת שפשוט רק תחשוב טיפה ותעשה בחירה מושכלת.

 

יקרה! שבשום אופן לא יהיו לך ייסורי בגלל הגדול!איזו נחמה

הקב"ה נתן לו את האחות הזאת, וזה מסלול חייו הטוב ביותר עבורו!

 

תתיחסי אליו באהבה ובאמון שהוא מסוגל להסתדר במצב הנוכחי, תסמכי עליו שהוא יהיה בסדר, כי ב"ה המצב באמת נורמלי לחלוטין! לא מדובר חלילה וחס בבית שיש בו ל"ע מישהו חולה.. ואז ייתכן מצב של פגיעה בילדים.. (אמנם גם במצב כזה הקב"ה מכוון הכל בדיוק רב, ועדיין זה קשה לראות את זה). 

 

המצב שפעוט מקבל אח/ות בגיל הזה, הוא נורמלי לחלוטין,  זה דורש התארגנות מחדש שלכם כמשפחה, כל אחד מוצא את מקומו מחדש,  אבל בסה"כ מדובר ב'משבר' נורמלי ובריא, שממנו תצמחו כמשפחה גדולה ושמחה יותר בע"ה!

 

אם אין לך עזרה מהסביבה/משפחה, אני חושזרת וממליצה מאד על עזרה בתשלום! הכסף הזה יכול לקנות עבורכם שלוה ובריאות הנפש! וכתוצאה מכך גם בריאות הגוף! אל תזלזלי בזה זה לא פחות חשוב מטיפול רפואי אם חלילה זקוקים לו!

 

חיבוקים גדולים יקרה!

 

אל תייסרי את עצמך במחשבות שווא, למה הריתי  כ"כ מהר, ואולי זה בכלל בגלל לחץ חברתי וכו'.. המחשבות הללו אינן מועילות ואינן מובילות אותך לשום מקום.. תחשבי שב"ה קיימתם מצוות פרו ורבו ! איזו זכות גדולה זאת! נכון שעכשיו זה קשה , אבל זה זמני וזה יעבור, זה מה שתתמקדי בו.. שהקושי הזה זמני ועובר בע"ה...

 

אני אומרת לך, בע"ה עוד חצי שנה (שזה נראה כמו נצח.. אני יודעת...) הכל יראה לך אחרת...

 

חזקי ואמצי יקרה!!! ותזכרי שזה לא שאת חלשה , זה המצב שדורש יותר התמודדות, והרבה נשים הרגישו כך במצבך...

מבינה מאוד את הקושי..0 אלישבע 0
אבל שתדעי שהמתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילד שלך - זה אח!
עכשיו אולי קשה לך לראות את זה, אבל אולי כבר עוד כמה חודשים תראי.
הם כל כך נהנים אחד מהשני ונותן להם המון!!
נכון מאוד !!+mp8
יש לזה שם , למצב שלך: 2under2ארץטרופיתיפה
זה מצב שבו יש בבית שני ילדים מתחת גיל שנתיים.
תקראי על זה, מדברים על הרבה היום.

אגב, אני חמישה חודשים אחרי לידה...
תעשי בדיקותיעל -NDאחרונה

תבדקי אם אינך אנמית. אם חסר לך ברזל או וויטמינים - זה פוגע קשות ליכולת לתפקד, כך שחשוב מאד להשלים.

 

הדשה של השכן ירוקה יותר - זוהי אשליה. לכולם קשה, כל אחד והקושי שלו, אלה הם החיים. לא באנו לנוח...

 

ואת יכולה. אחרת הקב"ה לא היה נותן לך תינוק. הוא ף פעם לא נותן שום ניסיון שאי-אפשר לעבור, כידוע.

 

ודעי לך, שלכל הפרש יש את הקושי שלו. כשיש הפרשי גיל גדולים (שנתיים ויותר), אז בעיית קינאת אחים גדולה יותר.

לא ברור גם, למה הבכור שלך מקבל פחות תשומת לב? לכאורה, הייתי חושבת אחרת, הרי תינוק זקוק כמעט רק לטיפול פיזי, ואילו עם תינוק גדול, בן שנה, את כבר עושה הרבה דברים, שלא לדבר על גמילה מחיתול, שזה הרבה תשומי, ואולי גם גמילה ממוצץ.

ילדים עם הפרש של שנה - זה נהדר. וקשה - תמיד קשה, וב"ה כאשר יש קשיים כאלה ולא אחרות, ח"ו.

את מדברת מתוך עייפות, אבל תתרגלי. לאישה הקב"ה נתן הרבה כוחות ויכולת התמודדות.

וכל הכבוד לבעלך, שכ"כ עוזר לך. בלי עין הרע! שה' יתן לו הרבה בריאות והצלחה!

רק תעשי בדיקות דם: אם יש לך מחסור ותשלימי אותו - זה יעזור לך מאד-מאד.

פותחת שרשור קיטורים לכבוד ערב פסחמתיכון ועד מעון

אז מה היה מעפן? מה לא הלך?

קטרו בהנאה...

פה היה ויכוח מעצבן בערב שהוציא לי את הרוח מהמפרשים למרות שהיה יום די מוצלח

תודה אהובה ❤️❤️❤️ אמןהדרים
שנים שאנחנו לבד בחגים לצערי,מחפשת מה ירגש אוירה?פלפלונת
לנו ולילדים. הגדולים בתיכון..יש גם קטנים יותר. 
אולי יש אדם באזורכםכובע לבן
שישמח שיזמינו אותו?
כרגע פחות מתאים. הלוואי.פלפלונת
תלוי באופי שלכםכורסא ירוקה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

אוירה לא חייבת להיות באנשים... מציעה רעיונותשש וארגמן

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.


•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

בהצלחה יקירה!! אמן שיהיה לכםמלא באווירה ובשמחה!שש וארגמן
אמן. בע"ה, תודה.פלפלונת
תודה לכן על הרעיונות הטובים. בע"ה איישם מהם.פלפלונת
גם אנחנו לבד בסדר כבר שנים. מאז שהבכורה היתה בת 3אמהלה

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

 

אנחנועוד מעט פסח

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.


אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.


וגם-עוד מעט פסח

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

תודה לכן 🩷פלפלונתאחרונה
אם אתה כזה צדיקהריון ולידה

ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב

למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?

אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה

והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר  

אז לאיפה זה נעלם??

ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר

כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.

לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין

לא יודעת למה זה ככה קשה לו

דפוק

אין לי מילה אחרת

גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו

באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה

ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד

שוכבת פה בוכה

כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.

מרגישה אישה לא מוערכת

ממש ככה

ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי. 

ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות

ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה

כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם

לא כי אני רוצה באמת

אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.

אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה

התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה

למרות שיצאה ממני גם לפניה

והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער" 

-מצטער שמה? 

שאני לא עונה על הציפיות שלך

השם תשלח לו שכללללל

מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד

@בעלי

אני חושבתתקומה

שלא בטוח שהעניין זה המאמץ הפיזי.

מהתגובות האחרות שלך נראה שיש משקעים או איזשהו קושי זוגי, והוא מתבטא עכשיו במתנה שרצית ולא קיבלת.

אני מבינה כמה זה כואב

וכמה את מחכה להוכחה שהוא אוהב אותך בדרך הזו


אבל אני מרגישה, שאת מעמידה אותו למבחן

את מרגישה שאולי הוא לא אוהב? לא מעריך?

אז את רוצה לבחון את זה

ואומרת איך את רוצה שזה יראה

אבל האמת היא, שגם אצל זוגות שמאוד טוב להם יחד, אולטימטומים זה משהו שלא תמיד עובד בצורה מוצלחת.

פשוט, אולי, אם יש תקשורת טובה, אז אם מישהי תגיד לבן הזוג "תקנה לי מתנה לחג ותכתוב לי מכתב", והוא ירגיש שזה גדול עליו, הוא יגיד לה "מאמי, אני הכי אוהב אותך. אבל לקנות תכשיט, זה גדול עליי. גם לכתוב אני לא יודע טוב, באמת אעשה הכל בשבילך. אם את רוצה נלך יחד אם זה יעשה לך טוב, אולי תקני לעצמך ואני אביא לך?" ואז יביא לה בערב החג זר פרחים או יתן לה לנוח בזמן שהוא עובד ומנקה. או כל דבר אחר.

אבל כשיש פחות פתיחות, אז אולטימטום (מובן ככל שיהיה), פשוט דוחק את הצד השני לפינה.

ומה שאני מנסה להגיד (ואולי זה לא נכון בכלל), שאולי הצורך שלך במתנה זה סימפטום לקושי אחר.

ואם כן, לא נכון לעשות עכשיו תנאי "בא נראה אם הוא כן יקנה לי משהו ואם כן זה יוכיח שהוא... (תשלימי את החסר)"

אלא לראות בזה כהזדמנות לכך שיש עוד דברים לעבוד עליהם יחד, כדי להגיע למצב שבו את מרגישה אהובה, בלי קשר למתנה לחג או לא.

זה רצון הכי הגיוני ולגיטימי בעולם.

אני פשוט חושבת שיש כל מיני דרכים להגיע אליו

אבל בשביל זה צריך להסתכל לעומק

מי המציא את החג הזזזזזההההה??רוני 1234
איף
זה רק פנטזיה חחחחרקאני

בכל מקרה אין לי משהו קרוב לבית

ורחוק לא רלוונטי עם כל מה שנשאר לעשות פה

אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.
מרגש מאוד❤️ בע"ה שתמשיכי ליהנות בעבודה עוד שנים!מתואמת

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

לא יודעת אם זה ממש גאולהמתיכון ועד מעוןאחרונה
אבל ב''ה לפני כמה ימים קיבלתי את התואר פסיכולוגית מדריכה, שזה התואר הכי בכיר בפסיכולוגיה שיש ועבדתי הרבה כדי להשיג אותו וזה משמח אותי מאוד, וגם פותח לי תפקידים חדשים אם ארצה
למישהי יש את המשחק "מי גנב את האפיקומן"?רחללי

משחק קלפים חמוד ממש!

קנינו שנה שעברה במשנת יוסף ולא זוכרים את הכללים של המשחק. אשמח מאוד אם מישהי מכירה ויכולה להסביר

יש באינטרנטזמירות

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

זה לא זה. תודהרחללי
מנסה לכתוב מהזיכרון:קנמון
עבר עריכה על ידי קנמון בתאריך י"ד בניסן תשפ"ו 12:49

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון


 

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

תודה רבה!!!רחלליאחרונה
בקבוקים ומשאבות בפסחשמ"פ
אז יודעת שזה קצת מאוחר אבל מה אתן עושות עם הבקבוקים וחלקי משאבה בפסח ? 
בדיוק שאלנו רב לגבי משאבהמאוהבת בילדי

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

מצויןשמ"פ

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

משתמשים רגיל, מנקים טוב, שוטפים עושים סטריליזציהכורסא ירוקה

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

לא יצא לי להשתמש במשאבה בפסחהשם שליאחרונה

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

צריכה תפילהחנוקה

לא יכולה לפרט.

צירופי מקרים לא סבירים.

הסתבכות כלכלית בזמן ההכי לא נכון.

אתגרים שונים עם 3 ילדים 

מצב רפואי ונפשי סבוך

הכל ביחד

אה וערב פסח כמובן

מרגישה כמו בני ישראל לפני ים סוף

צועקת אל ד' מהבוקר, מרגיש צורך לעורר רעש בשמיים.

אם מישהי מוכנה כשקוראת לבקש מד' שישמע לתפילתי ויעזור למשפחה שלי אודה לה מאד

תודה!חנוקה
אמרתי פרק תהילים לזכותךמאוהבת בילדי

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

תודה רבה!חנוקה
בשורות טובות🫂יעל מהדרום
תודה אתן עוזרות ממשחנוקה
חיבוק❤️❤️❤️בארץ אהבתי

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתואמת

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

חיבוק וכח!!!מרגרינה

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

❤️שמ"פ
מתפללת שתראי ישועות !
אמרתי פרק תהילים לזכותך🫂סטודנטית אלופה
שתזכו לישועות גדולות בקרוב ולגאולה הפרטית והכללית❤️
בטח בטח וחיבוקקקקשירה_11
מתפללת איתך. חיבוק!!ליני(:
לבי איתך. גם בתפילות♥️ בשורות טובות בעז"ההמקורית
🫂🫂רקאני
אמרתי פרק תהילים🩷nik
מברכת אותך שתראי ישועות בקלות ובמהרה!!
אמרתי פרק תהילים לשמיעת תפילתך, בשורות טובות♥️עדינה אבל בשטח
אמרתי פרק תהילים. השם יברך אתכם בטוב!קנמון
אמרתי תהיליםצלולה
מתפללת שתראו ניסים בכל התחומים♥️
מתפללת איתך לכל הטוב בעז"הזברה ירוקה
מצטרפת לתפילות.. ישועת ה' כהרף עין!אוהבת את השבתאחרונה
והבוטח בה' חסד יסובבנו!

אולי יעניין אותך