העגונות של היום הן הרווקות והגרושות. הסיכוי למצוא בן זוג הולך ופוחת עם הגיל . התקווה דועכת , המראה לא נעשה יותר טוב. זהו מצב קשה מאד מאד והוא בקלות מוביל לדיכאון , ולפעמים כעס על הסביבה . מי שלא שם , לא מבין את זה . האבחנה שלך נכונה , אהבה וביחד הם פשוט ויטמינים הכרחיים לחיים . אני מדברת מתוך נסיון כי גם אני לבד , ואני מוצאת שאני מרירה וכועסת על שום דבר בעצם . 

 

כרטיס ברכה לראש השנה זה המון , משלוח מנות קטן , ובעיקר עבודה בלב -להסתכל על האישה הזו בגובה העיניים . להבין , שזה יכול להיות כל אחד . זה הרבה מאד עניין של מזל ונסיבות . להשתתף בצער בלי מלים זה המון . גם אני דודה , ויש לי אחיינים רגישים וחמודים , שנעים לי כשהם באים לבקר . יש אחרים , שחלקם נשואים -שאני מרגישה את הבוז , או את הרחמים שלא במקומם , ואני משתדלת לברוח מהם . 

אבל אני לא מרגישה ככ בנוח..

אני בסה"כ בת 12-14 וההורים שלי לא ממש משתפים פעולה ולא מתייחסים אליה.

לוידת...

אולי מרגישים פחות צעיר קושי צער ועצבים -כעס .

 

אני באה מבית של הורים גרושים......

אני ברוך היה נשאה ויש  לי 2  משתדלת לבוא לבקר הרבה ....(תלוי בנסיבות , איך יוצא ....)

אמא גם באה לבקר לראו את הנכדים .....

2 האחים שלי סטודנטים וכמעט ולא בבית (אם אמא שלי , הוא לא נושאה עדין . היא מחפשת .....)

 

זה גם תלוי באופי של הבן אדם הוא יצאת עם חברות , נפגשת אם אנשים (מחפשת ) .....

היא עדין עובדת (היא מורה ) אז חלק נכבד מהיום יש לה תעסוקה .

לומד לתאור שני ..... ממשיכה את החיים , מנסה לשמח במה שיש . לא נתקעת בעבר .

וכן נכון שלהיות לבד זה קשה . יש שבתות שהיא נשארה לבד  השלימה שעות שינה .....

(אחותי בדרך כללי השתדלה לבוא ואם לא אז אנחנו באנו לשבת .....)

היא אמרה לנו פעם אתם לא צריכים להיות קבלים לבית בגללי תנהו כל עוד אתם יכלים .

בהתחלה היה לי אוד קשה שהיא לבד ..... אמרתי לבעלי אולי נבוא לשבת /חג זה כי היא לבד .

(פעם אחת היה ששמחת תורה היא היתה לבד , האחים שלי החליט לטוס ולמכור מוצרים של ים המלח בחו"ל ....

טסו בזמנים אחרים , אבל יצא שלשמחת תורה הם לא הוי ..... אז באנו אני ובעלי להיות אתה)

 

לאט לאט למדים להסתדר .....אולי כדי שדודה שלך תעסיק את עצמה במשהו

כמו חוג , לימודים, עבודה משהו כייף ...

וחברתי וכך היה לה פחות זמן להיות בכעס ועצבים .

תחשבי על זה .

 

אז את ילדה מאד בוגרת . 

 

אני מניחה , שתהיי מכוונת לעצמך . אם לא נעים לך איתה , לא צריך להיות בקשר הדוק. יש דודות שלוקחות לסרטים והצגות , ובכלל הן בייביסיטריות נפלאות , ויש שלא. נדמה לי שהרוב לא. אז היא בעצם הרוב. 

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')