ראשית, בנוגע לכיסוי ראש, בנוסף לההיא דעירובין שהבאת, עיין ברש"י סנהדרין (נח: ) שכתב:
שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע. ע"כ.
ונראה ששורש דיני הצניעות אצל הגויים אינו מחמת ציווי אלא מחמת שקיבלו על עצמם מדורי דורות
בעקבות תקלות או פורעניות שהתרגשו עליהם. לרוב, הקבלות שלהם מעוגנות גם בשכל הישר.
וכעין זה אמרו חז"ל בבראשית רבה (פרשה ע סי יא): דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה (יעקב, אחרי שנישק את רחל)?,
שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ - "מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה?". שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם
בְּדוֹר הַמַּבּוּל, עָמְדוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.
וכה"ג איתא בב"ר (פ"פ סי' ז).
למותר לציין שהם עברו ועוברים על קבלתם פעם אחר פעם, והסתכלות ההלכה עליהם היא כחלשי אופי לעניין
הזה ולכן ישנן הרבה אזהרות לגבי חיכוך של ישראל עם גויים בהקשר הזה, שנובעות מההכרה של חלישות אופיים
בזה.
מעניינת העובדה שמצאנו בכמה מקומות שחלק מהגויים הקפידו גם על הרחקות מסויימות מנדה כמו שמוכח בתענית (כב.)
שמחמת כן פרשו ממנה הגויים, וכן בע"ז (יח.) שידעה שזוהי עילה להרחיק מעליה את מי שהתחזה לגוי, וע"ע בע"ז (כד: )
ובשו"ת הריב"ש (סי' תכה).
אמנם נראה שההקפדה שלהם על זה לא הייתה ממניעים של צניעות אלא מטעמי הגיינה או בגלל אמונות מסויימות
שקשורות למצבה של האשה והשפעתה. ועיין בדברי הרמב"ן על התורה על הפסוק "כי דרך נשים לי" (בראשית לא, לה)
וכן בדבריו בויקרא (יב, ד). ואכמ"ל.