במקצועות הנפלאים האלו יש הרבה עבודה בבי"ח ועמותות שונות, לא דווקא בתנאים של משה"ח.

אבל בהצלחה...!!!

גם אני מתענינת בזה ...

עריכה פירושה תיקון טעויות, שיפור סגנון.

אוהבת מאוד את התחום, וקיוויתי שרק בכך אעסוק (שעות גמישות, מהבית, מה שאימא צריכה...). אך עבודה מהבית דורשת משמעת עצמית (אני הבוס...), וייתכן שהתעייפתי. נראה שאעדיף הוראה וחינוך (כרגע עוסקת בהוראה יום בשבוע, די בצומת). 

בתור *עוד רגע רו"ח* זה הפחד הכי גדול שלי מהמקצוע הזה!!

החיסרון בעצמאיים

אבל הלימודים היו קשים.

העבודה מעולה גמישה וטובה.

פסיכולוגית

ב"ה יש לי שישה ילדים, וגם לי חשוב להיות נוכחת בגידולם. בעשור הראשון הייתי בבית ולאחרונה אני מוכרת מוצרים מדהימים של חברת "פוראוור", החברה משווקת בשיטת שיווק הנקראת שיווק רישתי- שזה אומר שמעבר לרווח  של מכירות מוצרים ,כשאת בונה קבוצה ע"י צירוף משווקות חדשות ותמיכה בהם-את מקבלת מהחברה בונוסים. ובפועל- מי שמשקיעה 15 שעות בשבוע במכירת מוצרים וצירוף משווקים, יכולה תוך שנה להרוויח 8000  בחודש ובהמשך הרבה יותר... מענין אותך לשמוע?  אשמח להשמיע!

די מייאש.ובסוף נשארתי עם הסחורה מנסה להשתמש בה בעצמי כדי שלא יהיה בל תשחית.

ולקבל את הכסף חזרה, ככה אני עשיתי, יותר נכון בעלי המסכן 

שנסחב עם כל זה עד לתל-אביב

כפרת עוונות.

מי שמשקיעה 15 שעות, ויש לה מוטיבציה להצלחה היא תצליח ב"ה! זה עסק מדהים, אבל מצריך עבודה. אני מכירה עשרות נשים שעיניין להיות נוכחות בגידול ילדיהן, שמצליחות להתקדם בחברה ולפרנס את משפחתן בכבוד . זה אפשרי!!!

מי שמעוניינת אני בדיוק עוזבת עבודה מהבית והבוס שלי מחפש לי מחליפה. מדובר על בערך 3 שעות ביום בשכר לא רע.

אבל אם ממש חשוב לך מקצוע שגם תורם לחברה זה לא המקצוע המתאים כי מדובר בחברה מסחרית לגמרי, אבל בהחלט מתאים לאימהות וגמיש מאוד.

צריך ידע טוב במחשבים ואינטרנט (העבודה היא דרך האינטרנט), יכולת ניסוח טובה בכתב ויכולת למידה עצמאית.

וכמובן, כמו שכבר ציינו בשרשור, עבודה מהבית דורשת משמעת עצמית ויכולת ניהול זמן ומשימות.

מי שזה מעניין אותה מוזמנת לשלוח לי מסר

הי שיר שמח,

אשמח לשמוע פרטים יותר ספציפיים , באם עדיין רלוונטי.

נא כתבי למייל sari700@gmail.com

תודה ויום נעים.

צריך ידע בתוכנות שונות והבנה בסטטיסטיקה, אבל העבודה מהבית ואפשר להרוויח יפה.

אני בעצמי לא פתחתי משפחתון בבית, אבל הכרתי נשים שרצו לגדל את הילדים בבית עד גיל מסוים, ופתחו בבית משפחתון לילדים באותו גיל. הגמישות לא מלאה, כי יש מחויבות להורים וילדים. יחד עם זאת, כל שנה אפשר להחליט האם לפתוח משפחתון או לא, כמה ילדים לקחת, מה יהיו שעות העבודה... לפעמים יש גננות שיש להן משפחתון והן מחפשות מחליפה לפעם או פעמיים בשבוע. עבדתי כגננת מחליפה במשפחתון של הבת שלי בתקופה מסוימת. אולי אפשר גם למצוא עבודה כגננת מחליפה בגנים עירוניים וכו'.

הייתן רוצות אולי ללמוד לנקד, ולנקד ספרי ילדים?

אני שוקלת ללמד ניקוד למעוניינות. אני עצמי אמא שמחפשת קצת פרנסה בערב אחרי שהדרדקים ישנים...

אשמח לשמוע אם יש התעניינות.

מפגש אחד פנים אל פנים, ואחר כך ליווי מרחוק בעזרת כל הדרכים המשוכללות שהקב"ה נתן לנו בדורנו.

יותר בפירוט אפשר במסר.

התחתנתי בסוף השנה השנייה של לימודי הוראה. בסוף השנה השלישית כבר ציפיתי לילד. סיימתי את תעודת ההוראה אבל לא סיימתי תואר ראשון. וגם לא עשיתי סטאז'. רציתי לגדל את הילד בבית. וגם את אלה שאחריו. לאחר הרבה שנים

בהם הייתי בבית עם הילדים ולא הצלחתי למצוא פרנסה של ממש מהבית. הילדים גדלו והאחרון הלך לגן ופתאום מצאתי את עצמי מתחילה לחפש את עצמי, מה אני עושה? 

נכון שיש לי תעודת הוראה אבל מעולם לא לימדתי, כך שלא עשיתי סטאז'. איזה בי"ס ירצה בכלל להסתכל עלי. בגילי, בלי ניסיון ובלי תואר ראשון. ויש לי כבר משפחה שאני צריכה לפרנס. מה אני עושה עכשיו?

כרגע אני עובדת סתם בחנות בשכר מינימום, משכורת מגוכחת כי זה אפילו לא משרה מלאה. ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אז אם את בתחילת הדרך ממליצה לחשוב גם על העתיד. אולי כדאי כן להשתגע בגיל צעיר עם ילדים ולסיים תואר שיעזור לך בהמשך, לעבוד במשהו מקצועי אפילו בשליש משרה, רק כדי לצבור ידע וניסיון ולא להצטער על זה אח"כ.

וד"א אמא שלי גם התחתנה מוקדם, לא למדה מעולם לתואר. והיום היא בת 60 מתגלגלת מעבודה לעבודה (למדה לפני כמה שנים מזכירות) ומאוד קשה לה. וכל זה כי הקדישה את חייה לגדל אותנו הילדים. (ותוך כדי גם היתה שומרת על ילדים אחרים ומוכרת מוצרי בריאות ועוד כל מיני רעיונות שניתנו פה.) בסופו של דבר אין לה עבודה קבועה וטובה והיא כבר קרובה לגיל הפנסיה...

אני מכירה לא מעט נשים שהקדישו את חייהן לגידול הילדים, ותוך כדי כך גילו בעצמן צדדים שלא הכירו, פיתחו כוחות וכשרונות, ובבוא העת כשנוצר מרווח זמן לעבודה הגיעו אליו בשלות הרבה יותר מבסיבוב הקודם, כשהגיעו אליו בגיל עשרים ובקושי ידעו מה הכיוון שלהן בחיים. פרצו עם החלומות שטיפחו במשך השנים, עם כל הדברים שפיתחו בעצמן, ויצרו לעצמן בעשר אצבעות ובהרבה התלהבות (ברוב המקרים - כעצמאיות ולא כשכירות) את מקצוע החלומות שלהן.

גם הצד הזה קיים, ומאחלת לכן בכל לבי שתמצאו אותו, כי הנשים האלה נראות לי מרוצות מאוד מהבחירה שעשו, והרווח העצום של ילדיהן ושלהן...

מה טוב לילדים? הקדשת את החיים לילדים וזה נתן להם המון, אני בטוחה. אין שום דרך למדוד את זה!!

אמהות עובדות מקפידות על זמן איכות עם הילד וזה בטוח חשוב. אבל אני אומרת אין כמו זמן. נקודה. עם הילד.

הקב"ה ברא את הקטנטנים עם כל כך הרבה צרכים פיזיים כדי שנהיה איתם בצורה מאוד אינטנסיבית, ותוך כדי שמניקים ומחליפים וכו' וכו' הם זוכים לנוכחות האוהבת של ההורים סביבם, שזה באמת העיקר.  

יכול להיות שיהיו קורסים נוספים לקחת אבל תוכלי לקבל איזושהי הכרה בלימודים שעשית. וגם אם התןאר הראשון שלך יהיה בהוראה ואת לא הולכת להיות מורה יש מקצועות שלא ממש משנה איזה תואר יש לך העיקר תואר ראשון

אני מצאתי לי את הנישה שלי במקצוע, ואני מקבלת ב"ה מספיק עבודות (לא מחפשת המון כי כאמור אני גם אמא במשרה מלאה). אני כבר הרבה שנים במקצוע, כך שלא כל כך יודעת מה מצב השוק היום, ואם מחפשים מנקדות יותר או פחות מכשאני חיפשתי לראשונה. מקווה שתוכלי למצוא מקורות מידע מוצלחים יותר...

גם בנוגע ללימוד. וגם אשמח לדעת לאן ניגשים כדי למצוא כזו עבודה.

אשמח לשמוע על זה .... נשמע מעניין .

אני שמחה שאני עובדת. יש קורבנות ויש הקרבה אבל במכלול המציאות הזו יותר נכונה בעיני וכואב לי שהיחס הוא שהכי טוב לא לעבוד או לעבוד בראש קטן רק כדי להביא כסף הביתה. קצת צורם לי שאנחנו מחפשות עבודה וכסף קל ולא מעריכות את היכולות שלנו לעשות עוד דברים ולהתקדם בעוד מישורים בחיים.  מעבר לאימהות. 

יתרה מכך - לדעתי העבודה בחוץ תורמת המון המון גם לבית. מעשירה את השיח בין ההורים לילדים ואת החיים גם שלנו כאימהות.

אני ב"ה עובדת במשרה מלאה בעבודה שמאד מערבת את הבית והמשפחה והאמת שאני חושבת שזה רק תורם לחינוך ולעושר של הבית. 

אז יש הקרבה והילדים כן בצהרון לצערי הרב אבל אני משתדלת לשתף אותם. להסביר שזה חשוב לספר להם חוויות מהעבודה.. (הם גם זוכים בגלל העבודה שלי לסיוע למקומות מעניינים וזו כבר חוויה ולא עול). 

אני מרגישה שהרצון להיות בבית (מעבר לעונג העילאי) קצת נשען על ימי קדם שבהם הבישול, האפייה והכביסה היו הרבה יותר מסובכים. היום אנחנו עם מקפיאים- יכולות לבשל הרבה ולהקפיא. יש מכונות כביסה ומייבשים וזה נותן לנו את הזמן להעשיר ולהתקדם גם במישורים אחרים בנוסך לעושר והאושר הגדול של האימהות. 

בהצלחה בכל מקרה... 

לא נשען על ימי קדם, אף אחת לא נשארת בבית כדי לבשל ולכבס אלא בשביל הילדים

וילדי הדור הזה זקוקים לזה כמו ילדי הדור הקודם. אין הבדל

מבחינה כלכלית מעטים יכולים לוותר על משכורת שניה. וגם החברה לא רואה בזה אופציה: חוקים למען נשים עובדות יש. איפה חוקים למען עקרות בית? זה כאילו אם בחרת בזה סימן שאת רוטשילד.. 

ואפילו רבנים ויעצים אם יש בעייה דבר ראשון אומרים: תצאי מהבית. לצערנו בעיות בשלום בית, חינוך ילדים ו"אפילו" בעיות כלכליות יש להרבה נשים עובדות. אבל אם את עקרת בית לדעת המומחים תמיד פה שרש הבעייה. 

ואם כבר אני ממשיכה - לא מצאתי קשר בין נשים שלא עובדות ונמצאות בבית יותר להספקים בבית ועם הילדים. לא הרגשתי שיש להן יותר נחת ממני ויותר סבלנות לילדים. אז יש ימים שאני יותר עייפה או מוטרדת - אבל גם לאימהות בבית יש את זה בנוסף לתחושת תסכול וחוסר מיצוי עצמי. 

ואם בפרנסה עסקינן - הרבה נשים מתחילות ללכת לכל מיני קורסים חסרי תוחלת כדי להעשיר את עצמן במקום שהפרנסה תהיה גם מקור לעשירות (רוחנית) ולהרחבת הדעת. חבל. 

ילדייך. יישר כוחך! והלוואי שכל אישה שמחפשת פרנסה הייתה מגיעה לתפקיד שמפרה ומעשיר אותה. חזקי ואמצי.

ורוצה לספר לך שגם לי, שנשארת בבית עם הילדים, יש ב"ה הרבה עושר וצמיחה. חוסר מיצוי עצמי אמרת? מבין כל סוגי התעסוקה שאני נמשכת אליהם (וש כמה וכמה, ובבוא היום כשיתאים בע"ה אפנה אליהם) - אני לא מצליחה לחשוב על אף אחד שממצה את יכולותיי וכישרונותיי, שמפתח ומעשיר ומפרה אותי כמו השהייה עם ילדיי האהובים.

כשאני לומדת איתם תורה אני מגלה דברים שמעולם לא היו עולים בדעתי בלי הלימוד המשותף.

כשאני מטיילת איתם אני נפתחת למראות ולטעמים שהיו חומקים ממני בלעדיהם.

יש לי גם מקצוע, שלמדתי לפני יובלות ושאני עוסקת בו מעט על אש קטנה. המקצוע הזה לכאורה לא קשור בכלל להורות, אבל בפועל - השיחה היומיומית שלי עם הילדים מתקשרת לי להמון דברים שלמדתי, והידע המקצועי שלי בעקבות זאת *מעמיק*, מעמיק דווקא בעקבות השהייה שלי עם הילדים שלי. יש לי אפילו במה קבועה ברשת (לא נכנסת לפרטים...) שבה אני כותבת על המקצוע שלי לאור ההתנסויות עם הילדים, ומקבלת משוב נלהב מהקוראים שלי - אנשים שעוסקים באותו מקצוע שלי - על התובנות שגיבשתי.

כך שהחלוקה המשתמעת מדברייך בין בית - "תסכול וחוסר מיצוי" לבין עבודה מחוץ לבית - "עשירות והרחבת הבית" --- רחוקה כרחוק מזרח ממערב מחווייתי כאמא בבית.

חזקי ואמצי בדרכך, התיאור שלך בהודעה הקודמת היה מתוק ונפלא ואני בטוחה שהילדים שלך מרוויחים המון מהמשבצת שמצאת ושכל כך טובה לך. אבל אנא אל תפסלי דרכן של אחרות.

שהעבודה היא ברירת מחדל. ואז - מוצאים מורות וגננות שכל מה שהן רוצות לעשות בעבודה זה ללכת הביתה. והן בחרו במקצוע הזה רק כי זה מאפשר להן להיות עם הילדים (דבר שרואים די מהר בכיתה). 

מוצאים אולפנות שמעודדות את הבנות ללכת לחינוך גם אם זה לא מה שמתאים להן - כי ככה תהיי אמא יותר טובה ותהיי יותר עם הילדים. אוף.  סליחה אבל אני ממש ממש מתקוממת על התרבות הזו. 

ועם כל הכבוד שימי לב כמה תגובות בכיוון שלי יש פה וכמה תגובות בכיוון של אכן - כמה נורא שצריך לעבוד. ואמא טובה זו אמא שנמצאת יותר עם הילדים. למה? כי ככה נהוג לומר. אפשר למדוד את זה? לא ממש. 

אז  אני פוסלת??? 

וסדר נשים - אני לא מדברת סתם - בתוך עמי אני יושבת ולא - אני לא רואה שהאימהות שנמצאות בבית מספיקות יותר ממני. הן מוציאות את הילדים מהגן שזה באמת קורבן גדול שאנ משלמת אבל מעבר לזה עוד לא מצאתי את ההבדל העמוק - וחיפשתי!!! 

אם את מתכוונת לסדר ונקיון - אני שמחה שהן לא מספיקות יותר ממך.

זה סימן שהבית הוא לא בית מרקחת, שלא תוקעים את התינוק בלול לשעות ומשקיעים את הזמן והכוחות במירוק חלונות ובישול מאכלים מסובכים. שהפעוטות בבית מלכלכים ומתלכלכים בשמחה. שאמא מטיילת, רוקדת, ונהנית עם הפעוטות שלה.

אם את מתכוונת להספק רגשי או התפתחותי, היום מבינים ש"זמן איכות" זה יפה אבל לא מספיק. 

לא מודדים את ההספק באמות מידה של התפתחות הילד. השהות עם אמא זה אחד מהדברים שאין להם שיעור...

די בזה שאמא נוכחת ופנויה - מעשית ורגשית - לילד.

והאמת היא שרוב מוחלט מאנשים עובדים ולא משנה מגדר או מגזר עובדים בשביל משכורת

עד עשורים האחרונים לא דיברו על מימוש עצמי וכנראה מציאות כמו היום גם תוביל שמימוש עצמי יהיה שיקול אחרון אחרי שיקולים אחרים

אי-אפשר למדוד אמהות ואני מניחה שרב מוחלט של אמהות הן טובות בלי קשר לעיסוק שלהן

אבל ילד באמת צריך שמישהו יוציא אותו מהגן וגם מבית ספר, ישתתף בחוויות שלו, יישאר אתו בבית כשהוא חולה, ילך אתו לרופא שיניים, יעזור בשיעורי בית, ידע מה קורה אתו ומי חברים שלו

ולא כל אישה יכולה לדחות עבודות בית ללילה או לעשות תוך כדי

מעבר להוצאה מהגן מוקדם, גם אני לא ראיתי הבדל, אבל זה בעצמו הבדל מספיק עמוק,

גם אם אלא רואים בפועל (בינתיים לפחות) את ההשפעות שלו

בעצמך אמרת שזה קורבן גדול

אני באמת, באמת! מבינה את הפגיעה וההתקוממות שלך והצורך למחות לנוכח מה שאת קוראת ושומעת שנאמר.

כל הבקשה שלי היא רק "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" - רק אנא אל תגיבי במתקפה דומה לכיוון השני.

שאלת: "אני פוסלת???"

תשובתי היא שאת תחושת הפסילה והשלילה של דרכי קיבלתי ממה שכתבת "לאימהות בבית יש ... תחושת תסכול וחוסר מיצוי עצמי". אנא, נסי להבין שלנוכח משפט כזה אני מתקוממת בדיוק כמושאת מתקוממת כשמפנים את כולן לחינוך (אגב, גם באולפנא שאני למדתי הפנו את כולן לחינוך. לי זה לגמרי לא מתאים, והתקוממתי והתווכחתי על זה רבות. אף אחד לא הבין מה הבעיה שלי. והנה, היום אני לא מחנכת, וכן מגשימה את הרצון העמוק שלי להות בעיקר עם הילדים בבית. לא חייבים עבודה בחינוך בשביל זה אבל עם ההתקוממות שלך על המסלול המוכתב מראש אני לגמרי מזדהה)

זה מאוד ישמח אותי אם תוכלי לוותר על המשפט המקטין ההוא, ולהשאיר רק את המחאה שלך על מה שנאמר לך.

(ואני לא נכנסת פה לנושא של צורכי הילדים - גדול מדי בשבילי כרגע. אני מגיבה רק על מה שכתבת על צורכי האמא.)

שבת שלום יקרה.

א. אנונימית יקרה סליחה אכן נשמעה הכללה בדבריי שלא הייתה מוצדקת. לדאבוני ישנן הרבה נשים כאלה ואכן פגשתי גם נשים רבות שנשארות בבית מבחירה ובשמחה ואין לי שום ביקורת עליהן. מצחיק להגיד אבל עם רבות מהן אני מרגישה דווקא שותפות רעיונית בעניין של הבחירה מה לעשות ולא להיות קורבן של המציאות. 

ב. הצרימה הגדולה שאני רואה פה שהניעה אותי לפתוח ניק היא כי אני פוגשת כ"כ הרבה נשים שעובדות כי הן חייבות - לומדות מקצועות חינוך כי זה מה שאידיאלי לאמא אבל הן לא באמת אוהבות את זה וזה נראה לעין. ומה שצרם לי זה העידוד הגדול שהיה פה בשרשור לתופעה הזו. (ישנם גם הרבה אנשים ונשים שפונים לתחומי ההייטק למרות חוסר הסיפוק בגלל השכר הגבוה וגם זה צורם לי).

ג. סדר נשים - הסכמנו על קורבן גדול ביציאה מהגנים. מנסים לפצות ביותר תשומת לב כשמגיעים הביתה ונמצאים עם הילדים בצהריים (הנייד על שקט - מומלץ). ו - כבת שגדלה לאמא שעבדה הרבה יחסית בדיעבד אני זוכרת יותר את הברכה והחוויות עם אמא מאשר את הקושי שהיה קיים בחזרה הביתה. אולי לכן אני יכולה היום להכיר בקושי אבל לבחור להתמודד איתו בתקווה שאפשר להתמודד עם זה. 

לסיכום - בעיקר רציתי להאיר נקודה קטנה של לעבוד ביושר לבב ולחפש את הסיפוק ולעשות מה שעושים בלב שלם לדעתי זה גם יכול לשדרג את החיים ... 

בהצלחה בכל הבחירות. 

כי בפועל הן נמצאות איתם יותר זמן, גם אם הן לא מפעילות אותם יותר מאימהות עובדות

וזה מה שחשוב...

חשבתם פעם אם יש איזה קשר בין זה שהילדים היום גדלים רחוק מאמא כבר בגיל הינקות, לבין בעיות טיפוסיות לחברה היום? 

יפנה את כולן לאותו אפיק-כי כשם שפרצופיהם...וכו' וכך בענין להיות בבית עם הילדים לא כולן צריכות להיות בבית-

אם זה קשה לאמא והיא לא מסופקת בבית הילד-יוצא נפסד-וכבר עדיף שיהיה עם מטפלת שמחה שבחרה את זה

אני עובדת קצת עם ילדים ומרגישה בחוש שמי שלא אוהבת תעבודה לא מצליחה

ולדעתי בכל דבר צריך שיהיה אהבה אם לא זה לא הולך ...

לבעלי היה מורה שספר שטרות במקום ללמד...ומורים שהענישו אותו קשותולכן לא רצה לעבוד בחינוך ולדעתי הוא מבין באמת בחינוך שאלתי אותו אם הם החזיקו בעבודה וענה לא

מסקנה-רק מי שאוהב את מה שעושה מצליח בכל תחום-בבית ובעבודה. בהצלחה לכולן 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....