זה באמת סוגר הרבה אופציות כשאומרים "גרוש", ולא באמת מכירים,

מצד שני זה לא הוגן כלפי הצד השני שנפגש עם מישהו שאולי הוא לא יכול להתמודד עם הסטטוס שלו

לכן כמו שכתבה אנונימית 1111 ממליצה לספר תוך כדי פגישה.. לא למשוך מידי,

ולא להקדים ולהזדרז לספר.

להיות כנים ואמיתיים.

זה גם מתכון טוב לזוגיות תקינה בהמשך

אם שואלים לפני פגישה, או בתזמון שהוא לא לפי התוכניות- בוודאי שלענות שכן. 

או שיחה ראשונית ליפני הפגישה?

כי מעורב פה עוד אלמנט של המתווך

ואני לא בטוחה שלמתווך מותר להסתיר דברים כדוגמת זה

אבל אם זה בדרך אחרת,

אז כן. לספר תוך כדי

אבל אם הוא רואה שבנות נעלבות מעצם זה שהוא הסתיר

ורואות את זה כרמאות 

אז מבחינה טקטית כדאי לו לספר לפני

אבל אולי אני טועה. 

כדאי לו לנסות ולראות מה יקרה. 

כי היא תרגיש שהוא רימה אותה. 

אחרי הפגישה השניה יש סיכוי שהיא תסלח לו על זה 

ותוכל להתייחס להיכרות שלה איתו מעבר למילה "גרוש"

לכן טובתו היא הפגישה השניה...

שוב, בתור רווקה צעירה...בין הדברים הראשונים

משהו שיכול לעבוד טוב זה אם המציע מכיר אותו באופן אישי (כלומר מי שמציע אותו) וזה יוצר יותר אמון אצל הצד השני ולהזכיר בסוף שהוא גרוש ואולי גם הנסיבות הכלליות לכך

אני חושבת שקרה לי משהו דומה, של מישהו שהסתיר משהו מהותי על עצמו בהתחלה.. לא יודעת אם זה מקרה דומה או לא, אתם תשפטו.

חברה שלי הכירה לי מישהו, ואמרה לי שהוא בן 24, כשבעצם הוא היה בן 30 (מה שהופך אותו לגדול ממני בכעשור).

הכל היה טוב ויפה, הוא היה נראה כמו בן 24 אז לא חשדתי בכלום, התפתחו לי רגשות עזים אליו ואחרי שכמעט התאהבתי בו (או בעצם כן התאהבתי) גיליתי להפתעתי את גילו האמיתי. ואז היה כבר מאוחר מידי.. בכיתי המון והייתי שבורה, פגועה, הרגשתי נבגדת ועובדת עצות ולא ידעתי מה לעשות.  (יש לציין שהוא לא ידע שאני לא יודעת)

היום ב"ה אנחנו מאורסים.

אבל אם הייתי יודעת מה הגיל שלו על ההתחלה אין שום סיכוי שהייתי יוצאת איתו.

לא יודעת אם זה טוב או רע.. אני מניחה שבמקרה שלי זה טוב בסופו של דבר. אבל ממש כעסתי כשגיליתי. 

אני חושבת שדברים כמו גיל, סטטוס משפחתי, חייב להגיד בפגישה הראשונה. זאת שאלה לגיטימית כמעט כמו איך קוראים לך, כמה אחים יש לך, איפה אתה גר וכו'.

יכול להיות שנפלת על מישהי שלא אכפת לה, אבל אם נפלת על מישהי שאם הוא גרוש מבחינתה זה ממש יורד מהפרק, אז במקרה הזה זה ממש לא טוב לשקר ולהשלות! ככה שאני חושבת שבכל מקרה לא טוב לשקר ולהשלות. אפשר לברר בעדינות לפני אם תהיה לה בעיה עם זה.

והוא היה בטוח שאני יודעת ומבחינתו אמר שהוא אף פעם לא הסתיר את גילו והייתי יכולה פשוט לשאול אותו..

הדבר היחיד שהוא צריך לשאול את עצמו

זה איך הוא יוכל להקים בית בישראל

ואם להסתיר את היותו גרוש עד הפגישה השניה או השלישית

תשיג את המטרה שלו

אז למה הוא צריך לחשוב על מה שכתבת?

הייתן רוצות שיתנהגו איתכן. 

ברור שהייתן רוצות שיגלו לכם את כל הפרטים החשובים

אבל השאלה האם לא עדיף לו לגלות רק אחרי פגישה או שתיים?

אם אנחנו דורשים ממנו להיות אמיתי,

אז גם אנחנו צריכים להיות אמיתיים ואולי לנסות לא להקשיב נטו לסטטוס, אלא מעבר.

משהו ביחס לעניין הזה, הוא לא סימטרי. 

אבל זה גם לא הוגן לדרוש ממנו אמת,

כשמרביתנו מצד האמת- רואים סטטוס גרוש, וישר פוסלים

מבלי להסתכל על מידותיו,

על אופיו,

על הרקע שגרם לו לזה.

ניסיתי לומר שלהגיד לו לספר לפני פגישה זה כמעט כמו גזירה שלא ניתן לעמוד בה.

כחברה, לצערנו, מרביתנו פוסלים ישר כששומעים גרוש.

ולכן היחס הוא לא סימטרי

מה כל כך גרוע אם יספר אחרי פגישה אחת למשל?

זה נשמע שבעינייך גרוש זה סטטוס בעייתי, ולכן צריך לספר לפני.

אז זה כן איפשהו להיות שבויה בתוך הסטיגמות של החברה

וזה לא הוגן.

בדיוק כמו שלא תפסלי אדם רק ע"פ שמו, למשל.

דורשים ממנו הוגנות

בעוד שאנחנו לא

זה בדיוק כמו לפסול ע"פ שם.

זו דעתי..

וזה לא הוגן לדרוש ממנו לעשות משהו שהוא לא יעמוד בו,

העיקר שבליבנו תהיה ידיעת האמת

ומה עם האמת שלנו?

אני גם בטוחה שההלכה גמישה הרבה יותר והרבה יותר ותרנית וסלחנית

אני לא חושבת שאם יתייעץ עם רב, הוא יאמר לו שלפני פגישה כבר לספר

כי בכ"ז צריך להסתכל על שני הצדדים

באופן כללי

דיברתי על עצם הפסילה רק ע"פ שמיעת הסטטוס,

מבלי מתן אפשרות לברר יותר פרטים.

ואם אני מחליטה שלא (וסביר להניח כרגע - כי זה מה שמתאים לי) אז זה בסדר גמור ולגטימי, ותהי בטוחה שישנה חשיבה מאחורי הדברים הללו ולא סתם פסילה. לפחות אצלי.

וזה בלי שום קשר לסביבה.

לא אמרתי לכן להתחתן עם גרושים גם אם אתן לא רוצות,

הגיוני שיהיו תבניות ורתיעה סביב זה.

אבל כן אמרתי שלשמוע שהאדם גרוש בלי לברר עליו- זה בדיוק כמו לפסול על שם.

זה סטטוס, עם משמעויות אומנם,

אבל את המשמעויות צריך לברר.

ומה שכתבת זה נכון ברעיון, אני מכירה כמה וכמה מקרים של אנשים איכותיים!! שזה ממש לא קשור למידות שלהם.

אז זה לא הוגן להגיד: שהוא יספר את כ-ל האמת ויהיה הוגן עד הסוף

בעוד שאנחנו לא הוגנים. ומה לעשות לפסול רק כי הוא גרוש, מבלי לברר על מידות וכו'- זה לא הוגן!

ההסתכלות שכתבתן היא מן הצד שלכם,

אבל מה לגבי הצד השני? מה אתן מצפות ממנו לעשות? זו דרישה שאי אפשר לעמוד בה.

אם יספר לפני שנפגש- הוא יפסל על הסף על ימין ועל שמאל!! אז בעצם הוא נידון לדיראון עולם רק בגלל שהוא גרוש? זה לענ"ד גם לא דעת תורה.

ושוברת- יש סתירה בדברייך.

את אומרת שמצד אחד כרגע תפסלי על זה,

ומצד אחר שזה לא סתם פסילה

לפסול בלי לברר על האדם- זה בהחלט סתם.

ולכן לא הוגן לדרוש רק ממנו לבוא לקראת הצד השני

אגלה לך סוד: באופן בסיסי יש אותו מספר גרושים כמו מספר גרושות בשוק (באופן טבעי. אחר כך חלקם מתחתנים, ולא בדקתי את הסטטיסטיקה למי זה עובד טוב יותר). כך שגם אם רווקות לא תצאנה עם גרוש - יש מספיק מי שיצאו איתו. ונראה לי שלא אמורה להפריע לו גרושה... 

אני לגמרי יכול להבין למה יש מי שיפסול בגלל דברים כאלו (בלי קשר לשאלה למה הבחור התגרש). 

אני לא מביעה עמדה. 

אבל אי אפשר להתכחש-

לא הוגן לפסול בלי לברר.

נקודה.

אז אם אנחנו לא הוגנים,

אל לנו לבוא בדרישות אליו להיות אמיתי עד הסוף

אם באמת מעניין אותך וזו לא ציניות,

מוזמנת לאישי. זה לא עניינם של אחרים.

לספר באחת מהפגישות הראשונות. הסיבה: לאפשר לגרושה/גרוש להיחשף כמו שהם, ולא להישלל בגלל הסטטוס.

זה מורכב, אך זו הדעה ששמעתי בשם הרב אבינר.

אני מניח שזה שקלול חברתי- אם בחורה שמעה אחרי פגישה שניים, יש פה חסרון מבחינתה. מאידך, זו באמת הדרך לאפשר לחבר'ה האלה להיכנס למעגל ההיכרויות בחברה הדתית.

@סוג'וק

@תרחיב לבי

אבל בעיקרון את בכלל לא כתבת את סוג'וק כמו שצריך כתבת סוג"וק חח..

ואין לי ניסיון...

רק לאחרונה החלטתי שאני חוזר להכיר שוב,

וטרם יצא לי לעשות זאת...

[לכן גם לא שמעתי אף הדרכה מת"ח בנושא...]

כשמציעים אותי לבנות פשוט אומרים להן, אז בהקשר הזה זה פחות רלוונטי...

עוד דבר, יש רבנים שלי שמוכנים לדבר על הסיפור שלי מהיכרות עם פרטי הסיפור,

רק שאני לא בטוח שכוונתם היא לעשות את זה דווקא לפני ההיכרות.

כששומעים להלכה.

וגרושות - תורידו כיסוי ראש, לפחות לפגישות (לענ"ד)

זוהי *דעתם* של רבנים, ואין לזה ש-ו-ם מקור הלכתי. רבנים הם אמנם אנשים חשובים וחכמים וראוי להישמע לדעתם (ולא הוראתם!) גם בנושא כזה, אבל גם להמון רווקות שאומרות לך שזה היה מטריד אותן ושהיו רוצות לשמוע על זה לפני הפגישה הראשונה יש משקל בנושא כזה, ונראה לי שהוא לא פחוּת מזה של רבנים (שמטבעם מעולם לא היו רווקה). 

חוץ מזה, לעניין כיסוי הראש לגרושות י-ש מקורות הלכתיים, כך שכותרת כזאת להודעה ואז תוספת המשפט האחרון - זה תרתי דסתרי (ולא באתי לפסוק הלכה, אבל הניסוח 'לפחות לענ"ד' אינו לעניין כאן). 

ולא ידועות לי מספיק דעות לגבי כיסוי ראש אז כתבתי דעתי שלפחות לפגישות 

כשהייתי רווק לא הגעתי לידי ניסיון,

ב"ה היו הרבה הצעות, ולא הציעו אף פעם גרושה.

מניח שגם אם היו מציעים - הייתי מעדיף שלא,

פשוט כי היה מבחר.

והיום...

ודאי לא אפסול על הסף, ואדון לגופו של עניין.

מאוד מבין למה בחורה עם הצעה נוספת במקביל תבחר בשנייה,

וזה לא יוריד לי בגרוש את הביטחון העצמי, ואת האמונה בטוב שבי.

לדעתי טוב לומר לפני, ולתת לבירור מספרים של אנשים שמכירים את הסיפור.

אם מדובר באדם שאין לו הצעות, יש מה לדבר על להסתיר עד תחילת הקשר.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.