ולא צריך להביא מתנה אם הנסיעות כל כך יקרות.

נוסעים לחופה, נותנים מתנה סבירה (20-30 שקל ולא יותר) ולא נשארים לארוע.

אם לא - אפשר לשלוח מתנה ולא לבוא, או בכלל לא.

משהו חמוד של "היינו פה" ולא אכלנו.

האם נראה לך שיבואו מספיק חברות או לא

בדרך כלל כולן מגיעות לחתונות של הבנות הראשונות, רוקדות ושמחות עמן ומשתדלות שהחתונה תהיה יפה ושמחה. גם כשהן משרתות בשירות לאומי במקומות מרוחקים. הן מרגישות קרבה כיון שלא מזמן למדו יחד והיה להן חוויות משותפות עם הכלה וחברותיה.

במשך השנים מתרחקים בגלל המגורים במקומות רחוקים בשל אילוצים שונים. מציאות זו גורמת מצב של "רחוק מהעין רחוק מהלב". אז מרגישים גם שזו הקרבה גדולה לבוא לחתונה. ושוכחים כי בחתונה שלהן כולן התאמצו לבוא.

מצב זה מקשה על הגעה לחתונה. והוא אוביקטיבי.

החתונות המרוחקות מהלב הן בדרך כלל של בנות שהרבה זמן לקח להן למצוא את "החצי השני" שלהן. כך שנוצר מצב שבנות שנשאו ראשונות נהנות מחברות רבות שבאות לשמח ומקבלות מתנות רבות, וכשהבנות שנשאו מאוחר מעט מגיעים לחתונה ולא "מחזירים" להן מתנות או איך שתקראו לזה.

לכן הצעה שלי ממרום גילי ומנסיוני כאחת שנשאה בגיל מאוחר יחסית, היא לשמור רשימה של בנות שהגיעו לחתונה, ולהשתדל ככל האפשר האוביקטיבי לבוא לחתונה לפחות לחופה או לומר מזל טוב בהמשך כמו שמקובל אצל החרדים. אפשר להצטרף לבנות אחרות שנוסעות ואין צורך לגרור את הבעל. שישמור על הילדים שזכיתן לגדל במשותף עמו.

אף אני, כאשר ילדי היו קטנים, הייתי מגיעה לחתונות בלי בעלי, שנשאר לשמור על הילדים, וכשהוא היה מוזמן לחתונת חבריו הלך בגפו. לא קרה כלום.

תדעו שהכי חשוב הוא לשמח זוגות מבוגרים. אם אי אפשר, אזי לשלוח מתנה סמלית עם ברכה יפה. ניתן למצוא ברחבי האינטרנט כמה שרוצים. זה ישמח מאוד את החברה מהעבר שתגיד לעצמה: "איזה חמודה, למרות השנים והקושי היא טרחה לבוא לחתונה שלי \ או לשלוח לי משהו". זה עושה המון.

וכל אחד יעשה כטוב בעיניו, יחשוב מה טוב לזולתו,  והעיקר שלא להרגיש "הקרבה".

בס"ד

לעניות דעתי יש לך פה הזכות להכיר טובה לחברות הטובות שלך ששימחו אותך כל כך בחתונתך. זו ההזדמנות שלך להודות להן על מה שהיו ועשו בשבילך ולשמח אותן בשמחתן.

ממה שכתבת נראה (ואולי אני טועה) שאת ב"ה זכית להכיר את בעלך בתקופה יותר צעירה וחברותית אך ככל שעובר הזמן אנשים הופכים עסוקים (כולל הכלות) ויש פחות זמן להשקיע בחברויות ופתאום להגיע לחתונה ולשמח חתן וכלה אינו דבר מובן מאליו. במצבים כאלה אני ממליצה לנסות לחשוב- אם אני הייתי במקומם- מה הייתי רוצה שחברות שלי יעשו? אולי כך יהיה לך קל יותר להחליט.

בהצלחה בהחלטה!

אז קודם כל- בעלי צריך לבוא איתי כי אני מפחדת. אולי זה ישמע טיפשי\מפגר\נותנת לטרור לנצח. אבל אנחנו גרים אזור גוש עציון\ קריית ארבע ובתקופה האחרונה לא הכי שקט. אני מפחדת לנסוע לבד!! מפחדת מזריקות אבנים מבק"ת וכו. ככה שביום יום אני בקושי יוצאת מהבית, ולשבתות זה סיפור.

ככה שאני מפחדת לנסוע בכבישים כאן לבד. בנוסף אנחנו שוכרים רכב ואין לי עליו ביטוח.

ולנסוע באוטובוסים לא פרקטי בכלל- מכיון שהחתונות בחורים (יעני במקומות שאי אפשר להגיע בתחבורה ציבורית.

עד כאן למה הוא צריך לבוא- בתכלס כדי לגרום לי לא לפחד וגם פרקטית להסיע. חוץ מיזה שככה יוצא לנו לדבר

מאוד התחברתי לתגובה של רבקה למפרט- באמת התחתנתי בתקופה שלכולם היה כסף וכולן צעירות. חברות שלי נתנו לי הרבה בחתונה!!  וממש לא נעים לי להביא פחות..

מצד שני רק הנסיעה זה 200 שקל+מתנה כפול 2 חתונו זה יוצא המון..(ועוד לא החשבתי בייבייסטר..)

בקיצר..ה' יעזור

ואני לא הייתי שמה כסף אם זה היה בתקופה לחוצה כלכלית.

עצם העובדה שכיבדת ובאת לשמח בעיניי חשובה מאוד.

אני גם לא הייתי אוכלת ואולי אפילו לא יושבת כדי לא לחייב במנה שלא שילמתי עליה. לבוא לכיסא כלה, חופה מזל טוב,

סבב ריקודים וללכת מתי שמתאפשר.

כדאי שתאכלו לפני כדדי שלא תרגישו מסכנים ורעבים..

אני חושבת שמציאות של אנשים נשואים הורים לילדים שהם לא מלייאנים צריכה להיות מובנת ולא צריך להתחשבן איתם.

בחתונה שלי ביקשתי מנות משמחים על מננת שחברות סטודנטיות יוכלו לאכול בכיף

מי לכל הרוחות המציא את הנוהג הטיפשי הזה ש"צריך להחזיר את הכסף של המנה"?

מה זה? מסעדה?
האדם הזמין אותך לבוא לשמוח איתו ועשה את זה מכל הלב (מקווה לפחות) למי אכפת אם מי שבא לחתונה שילם על המנה או לא שילם?
מי שעושה אירוע זה באחריותו הבלעדית
למצוא דרך לשלם על האירוע גם ללא המתנות שהוא מקבל..

כי אחרת מה הקטע של מתנה? זה כבר לא מתנה זה תשלום עבור השתתפות באירוע.

אני זוכרת שבחתונה שלי באו כמעט כל האנשים המוזמנים והיינו צריכים לפתוח עוד 100 מקומות רזרבה.. וכל מה שהיה לחברה
שלי לומר היה "וואי, איזה באסה. זה המון כסף"
מה באסה? כ"כ שמחתי שהגיעו המון אנשים לשמוח איתי בשמחתי!! מבחינתי שיבואו כפול מזה ולא ישלמו שקל.
אני מחליטה איפה לעשות את האירוע ואם אני חוששת שלא אעמוד בתשלום (מכסף פרטי, לא מכספי המתנות) מחובתי לעשות אירוע במקום צנוע יותר.

זה נוהג כ"כ מטופש ומכעיס!!" החברים והמשפחה לא צריכים לשאת בעול הכלכלי שלך! ואם אתה לא מסוגל בעצמך לספוג את זה- אל תעשה את זה. מי שמספיק גדול בכדי להתחתן אמור להיות בעל הבנה כלכלית בסיסית. אז בבקשה! שיהיה אחראי למעשים שלו!

וכמה דברים אחרונים:
א) אני מתנגדת מכה וכה למנות משמחים. זה מעליב ולא מכבד אדם שהתאמץ כ"כ לבוא לשמוח איתך.
ושאנשים יביאו כמה שיביאו ומבחינתי שלא יביאו בכלל. רק שיבואו.
ב) בעלי ואני מביאים מתנה לפי הלב ולפי היכולת הכלכלית שלנו. אם זה חבר קרוב מביאים יותר. לחבר רחוק מביאים פחות..
ג) כמובן שההודעה לא אישית נגדך.. זה משהו שמקפיץ אותי ומציק לי בלי קשר אלייך. וכל אחד יעשה כטוב בעניו.

כל אחת שמה סכום סמלי קבוע ונמוך.

ומהסכום שמצטבר קונים מתנה על פי בקשת הכלה..

בעניי זה הרבה יותר נכון. כי זה משהו שבטוח היא תשתמש בו (כי היא בוחרת)

וזה ממש מתנה ולא כסף לכיסוי המנה או כל דבר אחר.

וזה סכום ממש סימלי שקל לעמוד בו..

(כמובן שלא מכריחים אף אחת ורק מי שרוצה להשתתף שמה כסף)

כיום המציאות אצל הרבה זוגות שהם מממנים(יותר מידי מ',לא?) את החתונ בעצמם. אני ובעלי היינו אחראים על החתונה 

בזמן שאני הייתי סטודנטית והואא   בחור ישיבה. לא היה לנו יותר מידי, לקחנו מנה ב120 שקל פחות אאו יותר

באולם די נחשב באיזור מגורינו אבל במחיר מציאה. נהוג שמביאים כסף לחתונה וכיום זה משמש לכסות את ההוצאות.

לדעתי כן, אדם צריך לפחות לתת סכום כסף סביר על מנת לעזור לזוג הצעיר לא להיכנס לחובות. יש כאלה שנותנים יותר וההפרש הולך לזוג--שיתחילו בפלוס בע"ה.

לי ממש לא היה נעים ללכת לחתונות של חברות כשאין לי כסף לשים ולשבת לאכול בכיף אז אמרתי שבחתונה שלי הבנות יישבו בכיף ולא ירגישו לא נעים על כך שן לא משלמות כי תכלס חברות עושות את רוב השמחה.

עשיתי מנת משמחים ב80 שקל שכללה כמע הכל-דג,בורקס, שני סוגי בשרים לבחירה במקום שלושה ברגייל, סלטי ועוד ועוד.

זאת ממש לא יהיתה מנה מסכנה וכך מי שלא שמה מבחינתי שתאכל מכל הלב בכיף ולנו לא היה הפסד על כך.

העיקר שבאוו לשמח. אבל עם זאת לא צרייך לעצום עיניים ולהתעלם מכך שכן, חתונהה זה עניין כלכלי לא פשוט

כשיש מצבים יותר קשים כלכלית מבחינתי העיקר המאמץ ומשתדלת לא לגרום להם להפסד של מנה ששוה להם כסף.

יקר. 120  שקל למנה כמו שהיה אצלינו עם אוכל ברמה זה ממש זול יחסית . לא חושבת שהיום יש אולמות יפים מכבדים במחירים כאלה.

זה היה זול ומושלם שמצאנו. ולזוג בתחילת דרכו אין כמעט משאבים בדרך כלל, אז מה-יתחתנו בבית כנסת??

חתונה זה פעם בחיים בע"ה.

אני קראתי פסק של רב שצריך לכסות לפחות את המנה שלא יהיה גזל-משהו בסגנון.

זאת עזרה מינימלית לדעתי לזוג-לפחות שלא יתחילו עם חובות ואם נותנים  יותר עוזרים להם להתחיל את חייהם המשותפים בפלוס.

זוהי דעתי. ושוב לא חושבת שאדם צריך להיכנס לחוב כדי לתת. אם אין לו -העיקר זה שיילך וישמח. אם יש אפשרות-צריך לעזור לזוג

לאולם אלא סכום שסביר בדרך כלל לתת. לפי רמת הקרבה לחברה וכו'. אני משתדלת לתת כשאפשרי 150 אם זה קרוב יותר אז סכום יותר גדול. אם מתחתנים באולם של 300 זה באמת החלטה שלהם וכנראה שיש להם ופחות צריכים.

מדברת על סכומים סבירים והמצב הכלכלי הנתון.

ככה נהוג , זאת נמציאות בפועל. הרב אנשים מתחתנים בלי הרבה כסף ומחפשים לחסוך כמה שאפשר ומתפללים שאכן יצאו ברווח או לפחות לא בהפסד.

ואני מאוד הבנתי את כל החברות שלא יכלו לשים(סטודנטיות) ואני עשיתי את זה כי אני הייתי שמחה לדעת בחתונ של חברות שהכלה לא מצפה שאשים כסף כשאין לי וייחדה מנות לשם כך.

המנות ממש לא היו לחמניה וסלטים כמו שהיה פעם משמחים ואף אחד לא ידע על כך שזה משמחים- הם ישבו בשוללחן ארוך שמיועד לחברות.

מליארד זבובים אוכלים מהזבל.. תאכלי גם את?

התשובה היא לא, כי יש לך שכל ואת יודעת מה טוב לעשות ומה לא.

אותו הדבר כאן.

אני יוצאת כנגד התופעה הזאת, כי אני יכולה להפעיל שיקול דעת ולהבין שזה לא נכון.

כשאני מזמינה לאירועים שלי אני דואגת שיהיו לי מקורות מימון גם אם אף אחד לא יביא שקל. ואני ממש לא מצפה מהאורחים שלי להביא לי מתנות.

ושכשאני הולכת לחתונות של חברים וקרובי משפחה אני מתנהגת באותו המטבע, מביאה כמה שביכולתי הכלכלית ומתחשבת גם ברגש של הקרבה שאני מרגישה אל הזוג- ככל שהם יותר קרובים לי- אני מרגישה שבא לי להביא להם סכום כסף גדול יותר כמתנה. (ואני ממש ממש לא מצפה ש"יחזירו" לי את הסכום באירוע הבא, אני אפילו אעלב אם הם יביאו לי את אותו הסכום כשהם לא יכולים לעמוד בזה.. ורק בגלל המוסכמה החברתית..)

ואם לא הרגישו אצלך שזו מנת משמחים- זה כבר טוב..

אפשר להגיע באוטובוס, ולחזור באוטובוס גם אם זה אומר לא להישאר עד הדקה האחרונה (אלא אם כן בחרתם לגור בגבעת רחפים ג' ויש אוטובוס רק פעמיים ביום). לא חייבים לזרוק הון.

ובקשר לבעלך, אם תשאלי האם אפשר לבוא איתו 99% שיגידו לך כן.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נראה לי שלשכור רכב כדי להגיע לחתונה של מישהו שהוא לא קרוב משפחה מדרגה ראשונה זה טרחה מוגזמת. אם אין אפשרות לקחת רכב של בן משפחה (הורים וכדומה), אין תחבורה ציבורית שתאפשר לך גם להגיע לחתונה וגם לחזור ואין חברה שגרה בקרבתך ותהיה מוכנה לאסוף אותך אז מוותרים על הגעה לחתונה. אם הקשר שלך עם החברה המתחתנת טוב, אז תתקשרי אליה ותברכי אותה כשבוע לפני החתונה ותצייני שהיית שמחה להגיע אך לך אפשרות טכנית, אך אם במקרה יש איזה בן משפחה של הזוג שגר בקרבתך ויוכל לאסוף אותך תשמחי על הטרמפ. אני בטוח שאם זה חשוב לחברה שלך ויש מישהו מהאזור אז היא תנסה לנמצוא לך טרמפ.

באשר לחתונה נפרדת, כאשר לא מדובר בבן משפחה אלא בחברים לעבודה או ללימודים, אין שום סיבה להטריח את בן הזוג לבוא ולהשתעמם גם אם הוזמן, אל אם כן הוא מהסוג שאוהב לרקוד בחתונות ולשמח את הזוגות המתחתנים בלי קשר לקרבה אליהם (מהמתנדבים של משמחים וכדומה).

  כנראה.... ובכלל הכרת הטוב היא ערך חשוב ושווה בשבילו גם לשכור רכב. מגיע גם לאלה שמתחתנות אחרונות שכל החברות ישמחו אותן ולא ישקעו בדלת אמותיהן ובבעיות האישיות שלהם. זה קשה אבל שווה. 

1.הכרת הטוב זה דבר חשוב נכון, אבל תלוי על חשבון מה זה.

2  אני גם בעד לבא ולשמח,אבל

3.אם זוג החליט לעשות את הארוע שלו באיזה חור בארץ כי מצאו איזה גן יפה ושהמנה שלו במחיר קצת יותר סביר מהעיר זה בעיה שלהם או כי החליטו שהם שבשביל פעם בחיים הם לא מתפשרים על הטופ שבטופ .

כי כשאנחנו התחתנו חשבנו גם על האורחים שלנו אם יש תחבורה ציבורית שמגיע לשם ..

וידענו שאם נעשה בחור נקח בחשבון שחלק לא יבואו או שמאד יהיה להם קשה לבא אז לטובת השמחה התפשרנו על אולם קצת פחות.

אפשר להביא את הסכום המקובל למנה לא יקרה ואם הזוג בחר במנות יקרות זו הבעייה שלו.

אבל למה לא לבוא? אני בטוחה שרוב המתחתנים מעדיפים שלא יכסו את המנה ויבואו לשמח אותם, מאשר שלא יבואו בכלל.

פשוט יצאתי נגד התופעה שמי שמתחתן יחסית מאוחר, נשכח ע"י חבריו (גם אם החתונה לא בחור מטורף ולא ידוע) , כי הם עסוקים/ מטופלים בילדים/ חוסכים כספים/ גרים רחוק וכו' , שאותם הוא כן שימח והשתדל להגיע לחתונה ונתן מתנה ואלי גם יותר מזה.

אז לא מזלזלת בקושי להגיע- אבל לדעתי הכרת הטוב יותר חשובה אז צריך לעשות השתדלות גדולה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הגיע ולא לבחור חור...

לפי מה שאת כותבת את מוכנה להשכיר רכב ולבא עם בעלך ולשים מתנה אז תלכי לא נראה לי שזה שרשמו לך אישית היתה כוונה שלא לבא עם הבעל לפעמים זה סגנון של כלות שלחברות מימי עבר רושמים לה אישית ולא לזוג,

גם שבהמשך רשמת שבשבילך זה סוג של בילוי עם בעלך [רשמת שזמן בשבילכם לדבר]מאד  נשמע שבא לך היציאה הזאת אז תלכי איתו ...

אלא אם כן מצבך מאד לא מאפשר לך להשכיר רכב ולשים מתנה ..אבל זה לא היה נשמע ככה ..

שכל פעם שהגיעו לחתונה של חברים במרכז
שמו במעטפה את הקבלה על חשבון הדלק
וברכה יפה....

אם עצם ההגעה לחתונה היא הוצאה גדולה זה כבר המתנה!!

לגבי "החזרי מתנות" כמו שהזכירו פה
זה הנחת יסוד מוטעית!!

אם המצב הכלכלי שפיר אפשר להוציא עוד קצת על מתנה
אם לא עצם זה שהגעת לחתונה זה כבר מתנה
שימחת חתן וכלה וזה מה שהכי חשוב לפחות לדעתי!!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם