ולא צריך להביא מתנה אם הנסיעות כל כך יקרות.

נוסעים לחופה, נותנים מתנה סבירה (20-30 שקל ולא יותר) ולא נשארים לארוע.

אם לא - אפשר לשלוח מתנה ולא לבוא, או בכלל לא.

משהו חמוד של "היינו פה" ולא אכלנו.

האם נראה לך שיבואו מספיק חברות או לא

בדרך כלל כולן מגיעות לחתונות של הבנות הראשונות, רוקדות ושמחות עמן ומשתדלות שהחתונה תהיה יפה ושמחה. גם כשהן משרתות בשירות לאומי במקומות מרוחקים. הן מרגישות קרבה כיון שלא מזמן למדו יחד והיה להן חוויות משותפות עם הכלה וחברותיה.

במשך השנים מתרחקים בגלל המגורים במקומות רחוקים בשל אילוצים שונים. מציאות זו גורמת מצב של "רחוק מהעין רחוק מהלב". אז מרגישים גם שזו הקרבה גדולה לבוא לחתונה. ושוכחים כי בחתונה שלהן כולן התאמצו לבוא.

מצב זה מקשה על הגעה לחתונה. והוא אוביקטיבי.

החתונות המרוחקות מהלב הן בדרך כלל של בנות שהרבה זמן לקח להן למצוא את "החצי השני" שלהן. כך שנוצר מצב שבנות שנשאו ראשונות נהנות מחברות רבות שבאות לשמח ומקבלות מתנות רבות, וכשהבנות שנשאו מאוחר מעט מגיעים לחתונה ולא "מחזירים" להן מתנות או איך שתקראו לזה.

לכן הצעה שלי ממרום גילי ומנסיוני כאחת שנשאה בגיל מאוחר יחסית, היא לשמור רשימה של בנות שהגיעו לחתונה, ולהשתדל ככל האפשר האוביקטיבי לבוא לחתונה לפחות לחופה או לומר מזל טוב בהמשך כמו שמקובל אצל החרדים. אפשר להצטרף לבנות אחרות שנוסעות ואין צורך לגרור את הבעל. שישמור על הילדים שזכיתן לגדל במשותף עמו.

אף אני, כאשר ילדי היו קטנים, הייתי מגיעה לחתונות בלי בעלי, שנשאר לשמור על הילדים, וכשהוא היה מוזמן לחתונת חבריו הלך בגפו. לא קרה כלום.

תדעו שהכי חשוב הוא לשמח זוגות מבוגרים. אם אי אפשר, אזי לשלוח מתנה סמלית עם ברכה יפה. ניתן למצוא ברחבי האינטרנט כמה שרוצים. זה ישמח מאוד את החברה מהעבר שתגיד לעצמה: "איזה חמודה, למרות השנים והקושי היא טרחה לבוא לחתונה שלי \ או לשלוח לי משהו". זה עושה המון.

וכל אחד יעשה כטוב בעיניו, יחשוב מה טוב לזולתו,  והעיקר שלא להרגיש "הקרבה".

בס"ד

לעניות דעתי יש לך פה הזכות להכיר טובה לחברות הטובות שלך ששימחו אותך כל כך בחתונתך. זו ההזדמנות שלך להודות להן על מה שהיו ועשו בשבילך ולשמח אותן בשמחתן.

ממה שכתבת נראה (ואולי אני טועה) שאת ב"ה זכית להכיר את בעלך בתקופה יותר צעירה וחברותית אך ככל שעובר הזמן אנשים הופכים עסוקים (כולל הכלות) ויש פחות זמן להשקיע בחברויות ופתאום להגיע לחתונה ולשמח חתן וכלה אינו דבר מובן מאליו. במצבים כאלה אני ממליצה לנסות לחשוב- אם אני הייתי במקומם- מה הייתי רוצה שחברות שלי יעשו? אולי כך יהיה לך קל יותר להחליט.

בהצלחה בהחלטה!

אז קודם כל- בעלי צריך לבוא איתי כי אני מפחדת. אולי זה ישמע טיפשי\מפגר\נותנת לטרור לנצח. אבל אנחנו גרים אזור גוש עציון\ קריית ארבע ובתקופה האחרונה לא הכי שקט. אני מפחדת לנסוע לבד!! מפחדת מזריקות אבנים מבק"ת וכו. ככה שביום יום אני בקושי יוצאת מהבית, ולשבתות זה סיפור.

ככה שאני מפחדת לנסוע בכבישים כאן לבד. בנוסף אנחנו שוכרים רכב ואין לי עליו ביטוח.

ולנסוע באוטובוסים לא פרקטי בכלל- מכיון שהחתונות בחורים (יעני במקומות שאי אפשר להגיע בתחבורה ציבורית.

עד כאן למה הוא צריך לבוא- בתכלס כדי לגרום לי לא לפחד וגם פרקטית להסיע. חוץ מיזה שככה יוצא לנו לדבר

מאוד התחברתי לתגובה של רבקה למפרט- באמת התחתנתי בתקופה שלכולם היה כסף וכולן צעירות. חברות שלי נתנו לי הרבה בחתונה!!  וממש לא נעים לי להביא פחות..

מצד שני רק הנסיעה זה 200 שקל+מתנה כפול 2 חתונו זה יוצא המון..(ועוד לא החשבתי בייבייסטר..)

בקיצר..ה' יעזור

ואני לא הייתי שמה כסף אם זה היה בתקופה לחוצה כלכלית.

עצם העובדה שכיבדת ובאת לשמח בעיניי חשובה מאוד.

אני גם לא הייתי אוכלת ואולי אפילו לא יושבת כדי לא לחייב במנה שלא שילמתי עליה. לבוא לכיסא כלה, חופה מזל טוב,

סבב ריקודים וללכת מתי שמתאפשר.

כדאי שתאכלו לפני כדדי שלא תרגישו מסכנים ורעבים..

אני חושבת שמציאות של אנשים נשואים הורים לילדים שהם לא מלייאנים צריכה להיות מובנת ולא צריך להתחשבן איתם.

בחתונה שלי ביקשתי מנות משמחים על מננת שחברות סטודנטיות יוכלו לאכול בכיף

מי לכל הרוחות המציא את הנוהג הטיפשי הזה ש"צריך להחזיר את הכסף של המנה"?

מה זה? מסעדה?
האדם הזמין אותך לבוא לשמוח איתו ועשה את זה מכל הלב (מקווה לפחות) למי אכפת אם מי שבא לחתונה שילם על המנה או לא שילם?
מי שעושה אירוע זה באחריותו הבלעדית
למצוא דרך לשלם על האירוע גם ללא המתנות שהוא מקבל..

כי אחרת מה הקטע של מתנה? זה כבר לא מתנה זה תשלום עבור השתתפות באירוע.

אני זוכרת שבחתונה שלי באו כמעט כל האנשים המוזמנים והיינו צריכים לפתוח עוד 100 מקומות רזרבה.. וכל מה שהיה לחברה
שלי לומר היה "וואי, איזה באסה. זה המון כסף"
מה באסה? כ"כ שמחתי שהגיעו המון אנשים לשמוח איתי בשמחתי!! מבחינתי שיבואו כפול מזה ולא ישלמו שקל.
אני מחליטה איפה לעשות את האירוע ואם אני חוששת שלא אעמוד בתשלום (מכסף פרטי, לא מכספי המתנות) מחובתי לעשות אירוע במקום צנוע יותר.

זה נוהג כ"כ מטופש ומכעיס!!" החברים והמשפחה לא צריכים לשאת בעול הכלכלי שלך! ואם אתה לא מסוגל בעצמך לספוג את זה- אל תעשה את זה. מי שמספיק גדול בכדי להתחתן אמור להיות בעל הבנה כלכלית בסיסית. אז בבקשה! שיהיה אחראי למעשים שלו!

וכמה דברים אחרונים:
א) אני מתנגדת מכה וכה למנות משמחים. זה מעליב ולא מכבד אדם שהתאמץ כ"כ לבוא לשמוח איתך.
ושאנשים יביאו כמה שיביאו ומבחינתי שלא יביאו בכלל. רק שיבואו.
ב) בעלי ואני מביאים מתנה לפי הלב ולפי היכולת הכלכלית שלנו. אם זה חבר קרוב מביאים יותר. לחבר רחוק מביאים פחות..
ג) כמובן שההודעה לא אישית נגדך.. זה משהו שמקפיץ אותי ומציק לי בלי קשר אלייך. וכל אחד יעשה כטוב בעניו.

כל אחת שמה סכום סמלי קבוע ונמוך.

ומהסכום שמצטבר קונים מתנה על פי בקשת הכלה..

בעניי זה הרבה יותר נכון. כי זה משהו שבטוח היא תשתמש בו (כי היא בוחרת)

וזה ממש מתנה ולא כסף לכיסוי המנה או כל דבר אחר.

וזה סכום ממש סימלי שקל לעמוד בו..

(כמובן שלא מכריחים אף אחת ורק מי שרוצה להשתתף שמה כסף)

כיום המציאות אצל הרבה זוגות שהם מממנים(יותר מידי מ',לא?) את החתונ בעצמם. אני ובעלי היינו אחראים על החתונה 

בזמן שאני הייתי סטודנטית והואא   בחור ישיבה. לא היה לנו יותר מידי, לקחנו מנה ב120 שקל פחות אאו יותר

באולם די נחשב באיזור מגורינו אבל במחיר מציאה. נהוג שמביאים כסף לחתונה וכיום זה משמש לכסות את ההוצאות.

לדעתי כן, אדם צריך לפחות לתת סכום כסף סביר על מנת לעזור לזוג הצעיר לא להיכנס לחובות. יש כאלה שנותנים יותר וההפרש הולך לזוג--שיתחילו בפלוס בע"ה.

לי ממש לא היה נעים ללכת לחתונות של חברות כשאין לי כסף לשים ולשבת לאכול בכיף אז אמרתי שבחתונה שלי הבנות יישבו בכיף ולא ירגישו לא נעים על כך שן לא משלמות כי תכלס חברות עושות את רוב השמחה.

עשיתי מנת משמחים ב80 שקל שכללה כמע הכל-דג,בורקס, שני סוגי בשרים לבחירה במקום שלושה ברגייל, סלטי ועוד ועוד.

זאת ממש לא יהיתה מנה מסכנה וכך מי שלא שמה מבחינתי שתאכל מכל הלב בכיף ולנו לא היה הפסד על כך.

העיקר שבאוו לשמח. אבל עם זאת לא צרייך לעצום עיניים ולהתעלם מכך שכן, חתונהה זה עניין כלכלי לא פשוט

כשיש מצבים יותר קשים כלכלית מבחינתי העיקר המאמץ ומשתדלת לא לגרום להם להפסד של מנה ששוה להם כסף.

יקר. 120  שקל למנה כמו שהיה אצלינו עם אוכל ברמה זה ממש זול יחסית . לא חושבת שהיום יש אולמות יפים מכבדים במחירים כאלה.

זה היה זול ומושלם שמצאנו. ולזוג בתחילת דרכו אין כמעט משאבים בדרך כלל, אז מה-יתחתנו בבית כנסת??

חתונה זה פעם בחיים בע"ה.

אני קראתי פסק של רב שצריך לכסות לפחות את המנה שלא יהיה גזל-משהו בסגנון.

זאת עזרה מינימלית לדעתי לזוג-לפחות שלא יתחילו עם חובות ואם נותנים  יותר עוזרים להם להתחיל את חייהם המשותפים בפלוס.

זוהי דעתי. ושוב לא חושבת שאדם צריך להיכנס לחוב כדי לתת. אם אין לו -העיקר זה שיילך וישמח. אם יש אפשרות-צריך לעזור לזוג

לאולם אלא סכום שסביר בדרך כלל לתת. לפי רמת הקרבה לחברה וכו'. אני משתדלת לתת כשאפשרי 150 אם זה קרוב יותר אז סכום יותר גדול. אם מתחתנים באולם של 300 זה באמת החלטה שלהם וכנראה שיש להם ופחות צריכים.

מדברת על סכומים סבירים והמצב הכלכלי הנתון.

ככה נהוג , זאת נמציאות בפועל. הרב אנשים מתחתנים בלי הרבה כסף ומחפשים לחסוך כמה שאפשר ומתפללים שאכן יצאו ברווח או לפחות לא בהפסד.

ואני מאוד הבנתי את כל החברות שלא יכלו לשים(סטודנטיות) ואני עשיתי את זה כי אני הייתי שמחה לדעת בחתונ של חברות שהכלה לא מצפה שאשים כסף כשאין לי וייחדה מנות לשם כך.

המנות ממש לא היו לחמניה וסלטים כמו שהיה פעם משמחים ואף אחד לא ידע על כך שזה משמחים- הם ישבו בשוללחן ארוך שמיועד לחברות.

מליארד זבובים אוכלים מהזבל.. תאכלי גם את?

התשובה היא לא, כי יש לך שכל ואת יודעת מה טוב לעשות ומה לא.

אותו הדבר כאן.

אני יוצאת כנגד התופעה הזאת, כי אני יכולה להפעיל שיקול דעת ולהבין שזה לא נכון.

כשאני מזמינה לאירועים שלי אני דואגת שיהיו לי מקורות מימון גם אם אף אחד לא יביא שקל. ואני ממש לא מצפה מהאורחים שלי להביא לי מתנות.

ושכשאני הולכת לחתונות של חברים וקרובי משפחה אני מתנהגת באותו המטבע, מביאה כמה שביכולתי הכלכלית ומתחשבת גם ברגש של הקרבה שאני מרגישה אל הזוג- ככל שהם יותר קרובים לי- אני מרגישה שבא לי להביא להם סכום כסף גדול יותר כמתנה. (ואני ממש ממש לא מצפה ש"יחזירו" לי את הסכום באירוע הבא, אני אפילו אעלב אם הם יביאו לי את אותו הסכום כשהם לא יכולים לעמוד בזה.. ורק בגלל המוסכמה החברתית..)

ואם לא הרגישו אצלך שזו מנת משמחים- זה כבר טוב..

אפשר להגיע באוטובוס, ולחזור באוטובוס גם אם זה אומר לא להישאר עד הדקה האחרונה (אלא אם כן בחרתם לגור בגבעת רחפים ג' ויש אוטובוס רק פעמיים ביום). לא חייבים לזרוק הון.

ובקשר לבעלך, אם תשאלי האם אפשר לבוא איתו 99% שיגידו לך כן.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נראה לי שלשכור רכב כדי להגיע לחתונה של מישהו שהוא לא קרוב משפחה מדרגה ראשונה זה טרחה מוגזמת. אם אין אפשרות לקחת רכב של בן משפחה (הורים וכדומה), אין תחבורה ציבורית שתאפשר לך גם להגיע לחתונה וגם לחזור ואין חברה שגרה בקרבתך ותהיה מוכנה לאסוף אותך אז מוותרים על הגעה לחתונה. אם הקשר שלך עם החברה המתחתנת טוב, אז תתקשרי אליה ותברכי אותה כשבוע לפני החתונה ותצייני שהיית שמחה להגיע אך לך אפשרות טכנית, אך אם במקרה יש איזה בן משפחה של הזוג שגר בקרבתך ויוכל לאסוף אותך תשמחי על הטרמפ. אני בטוח שאם זה חשוב לחברה שלך ויש מישהו מהאזור אז היא תנסה לנמצוא לך טרמפ.

באשר לחתונה נפרדת, כאשר לא מדובר בבן משפחה אלא בחברים לעבודה או ללימודים, אין שום סיבה להטריח את בן הזוג לבוא ולהשתעמם גם אם הוזמן, אל אם כן הוא מהסוג שאוהב לרקוד בחתונות ולשמח את הזוגות המתחתנים בלי קשר לקרבה אליהם (מהמתנדבים של משמחים וכדומה).

  כנראה.... ובכלל הכרת הטוב היא ערך חשוב ושווה בשבילו גם לשכור רכב. מגיע גם לאלה שמתחתנות אחרונות שכל החברות ישמחו אותן ולא ישקעו בדלת אמותיהן ובבעיות האישיות שלהם. זה קשה אבל שווה. 

1.הכרת הטוב זה דבר חשוב נכון, אבל תלוי על חשבון מה זה.

2  אני גם בעד לבא ולשמח,אבל

3.אם זוג החליט לעשות את הארוע שלו באיזה חור בארץ כי מצאו איזה גן יפה ושהמנה שלו במחיר קצת יותר סביר מהעיר זה בעיה שלהם או כי החליטו שהם שבשביל פעם בחיים הם לא מתפשרים על הטופ שבטופ .

כי כשאנחנו התחתנו חשבנו גם על האורחים שלנו אם יש תחבורה ציבורית שמגיע לשם ..

וידענו שאם נעשה בחור נקח בחשבון שחלק לא יבואו או שמאד יהיה להם קשה לבא אז לטובת השמחה התפשרנו על אולם קצת פחות.

אפשר להביא את הסכום המקובל למנה לא יקרה ואם הזוג בחר במנות יקרות זו הבעייה שלו.

אבל למה לא לבוא? אני בטוחה שרוב המתחתנים מעדיפים שלא יכסו את המנה ויבואו לשמח אותם, מאשר שלא יבואו בכלל.

פשוט יצאתי נגד התופעה שמי שמתחתן יחסית מאוחר, נשכח ע"י חבריו (גם אם החתונה לא בחור מטורף ולא ידוע) , כי הם עסוקים/ מטופלים בילדים/ חוסכים כספים/ גרים רחוק וכו' , שאותם הוא כן שימח והשתדל להגיע לחתונה ונתן מתנה ואלי גם יותר מזה.

אז לא מזלזלת בקושי להגיע- אבל לדעתי הכרת הטוב יותר חשובה אז צריך לעשות השתדלות גדולה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הגיע ולא לבחור חור...

לפי מה שאת כותבת את מוכנה להשכיר רכב ולבא עם בעלך ולשים מתנה אז תלכי לא נראה לי שזה שרשמו לך אישית היתה כוונה שלא לבא עם הבעל לפעמים זה סגנון של כלות שלחברות מימי עבר רושמים לה אישית ולא לזוג,

גם שבהמשך רשמת שבשבילך זה סוג של בילוי עם בעלך [רשמת שזמן בשבילכם לדבר]מאד  נשמע שבא לך היציאה הזאת אז תלכי איתו ...

אלא אם כן מצבך מאד לא מאפשר לך להשכיר רכב ולשים מתנה ..אבל זה לא היה נשמע ככה ..

שכל פעם שהגיעו לחתונה של חברים במרכז
שמו במעטפה את הקבלה על חשבון הדלק
וברכה יפה....

אם עצם ההגעה לחתונה היא הוצאה גדולה זה כבר המתנה!!

לגבי "החזרי מתנות" כמו שהזכירו פה
זה הנחת יסוד מוטעית!!

אם המצב הכלכלי שפיר אפשר להוציא עוד קצת על מתנה
אם לא עצם זה שהגעת לחתונה זה כבר מתנה
שימחת חתן וכלה וזה מה שהכי חשוב לפחות לדעתי!!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.