כמו שיודעים ממה עשוי לחם, כך יודעים ממה עשוי שניצל.

אצלנו לא נרשם שום זעזוע מהענין.

אמנם הגדולה כמה פעמים העירה על זה אבל אח"כ המשיכה לאכול.

(אגב, אני גם אומרת שהעוף שמח שאנחנו אוכלים אותו בשבת קודש)

ומסיכמה עם הנאמר בתגובות לפני. גם אני כך נוהגת.

הוא בן 3, ואני רואה את המחשבה מתרוצצת לו בראש, אבל הוא עוד לא שואל..

לדעתי גם אם אני לא אגיד זה יגיע אליו בזמן הקרוב, אם לא ממני אז אולי מאיזה ילד מהגן או דוד שיפלוט איזה בדיחה (איך עושה פרה? פססס, פסססס - רעשים של סטייק על האש..)

הוא ילד פיקח ב"ה ויודע לעשות אחד ועוד אחד, הוא יבין..

אבל ליזום את זה בעצמי?

אפשר לנסות לעורר אותו לשאול על ידי ספר על חיות בחווה - הפרות נותנות חלב, התרנגולות ביצים, וגם אוכלים את העוף שלהן...

הדבר הכי גדול שהפרה משתוקקת אליו זה שיברכו על הבשר שלה ...

אין לה מספיק אינטליגנציה לזה.

אני לא בעד להגיד לילדים שטויות.

או כבדיחה

או אפילו אם אנחנו רואים תמונה של תרגול אין לי בעיה לומר להם 

שעושים ממנו שניצל

זה בכלל לא מזיז להם כמו שזה לא מזיז לי. 

מצד שני אם זה מזעזע אותך

אז אולי הזעזוע יעבור גם אליהם. 

כשאני רואה פרה אין לי בעיה לדמיין שעושים ממנה סטייק, אני כמעט מתגרה...

למשל אין מצב שאני מבשלת כנפיים או שוק ובטח שלא עוף שלם. שום דבר עם הצורה שלו..

אני גם לא אוכלת שום דבר עם הצורה שלו. הילדים אוכלים אצל סבתא או בגן..

כשאני אוכלת אני מאוד משתדלת לא לחשוב על מה זה היה פעם

אחרי שגיליתי מה זה מה (ההורים שלי ניסו להסתיר את זה ממני כמה שיותר זמן) היתה תקופה דיי ארוכה שלא רציתי לאכול בשר

בגלל זה חשוב לי לעשות את זה כמו שצריך, שלהם זה לא יהווה בעיה..

וכשמספרים להם, הם לא שואלים אם אנחנו הורגים את החיה בשביל לאכול אותה? זה לא נראה להם מוזר?

כן, הנה תרנגולת, 

לוקחים סכין וחותכים לה את הצוואר

ואז חותכים את הגוף שלה לחתיכות ויש לנו שניצל טעים. 

אם תספרי את זה בטבעיות זה יהיה להם טבעי

וזו מצווה.

סבא שלי זצ"ל היה שוחט. ואמא שלי מספרת איך היה מעביר את הציפורן לאורך הסכין כדי לוודא שהיא חלקה לגמרי, כדי שבעל החיים לא יסבול כאב.

אני בכוונה משתמשת במילה "שוחטים". אצלנו היא משמשת במובן ההלכתי בלבד והילדים לא מכירים קונוטציות שליליות אחרות למילה הזו. על הדרך אני גם מספרת סיפורי צדיקים על סבא ועל טוב ליבו ורחמנותו כלפי כל חי.

ואנחנו אוכלים בדר"כ מוצרים שלא מזהים מה המקור שלהם (קציצות, שניצל...)- וגם זה לא הרבה.

אבל אם אוכלים- אז אוכלים.

לא צריך לחשוב שזה לא בסדר או לא טוב. מבחינת פנימיות התורה (שאני לא מבינה בה כלום) יש משמעות מאוד גדולה לאכילה של כל דבר.

אז פשוט תאכלו בלי נקיפות מצפון וזה השדר שהילדים יקבלו.

זה אולי לטובתה, אבל מכאן ועד שמחה?!

חזיר לא מציג את עצמו ככשר, הוא לא יודע מה זה כשר בכלל

ה' ברא אותו ככה, וחז"ל אמרו שזה כאילו שהוא מציג את עצמו ככשר

תביני, ילדים מבינים את הדברים בצורה מילולית, 

אז צריך להיזהר לא לגרום להם להבין את הדברים בצורה מגוחכת...

יש בה ניצוץ חיים שעולה

אם אכן מי שמברך ואוכל עושה זאת בכוונות הנכונות והוא במעלה הרוחנית הנכונה. 

אבל בכל מקרה התרנגולת עצמה לא שמחה. 

ובגלל מדובר בתורת הנסתר, לא משהו ששיך לילדים, וגם לא למבוגרים אם הם לא מקובלים. 

אבל שוב, 

התרנגולת לא שמחה

היא לא חיה מספיק מפותחת בשביל להרגיש שמחה. 

היא פשוט חיה ואז מתה. 

אמרתי לה פעם שעוף ושניצל זה תרנגולת והמבורגר זו פרה ,

לא התרגשה, לא הזדעזעה , 

בגיל שלוש היא אמרה לי בתגובה "שטויות, זה לא נכון , תרנגולת מטילה ביצה" .

ובגיל ארבע לא זוכרת מה היא הגיבה , ולא עשתה עניין. יש מצב שלא האמינה לי.

היא ילדה מאוד רגישה וחכמה .

לא נראהלי שצריך לעשות מיזה עניין.

אם יגדלו קצת וירצו להיות צמחונים /טבעונים , סבבה לגמרי

אבל עד גיל בית ספר אין מה לדבר על זה יותר מידי.

אני אנסה היום בערב להעלות את זה,

אולי אני אתחיל מזה שמיץ תפוזים עשוי מתפוזים (אנחנו סוחטים כל ערב לארוחת ערב) ואתקדם משם לכיוון השניצל

תודה!

לא יודע עד כמה הם יתחילו לחשוב איך בידיוק ומה עובר

עד שהתרנגול הגיע למצב הצבירה שמונח להם בצלחת

פשוט תהיי טבעית ותשרי אווירת רוגע וכמו שכתבו כאן הם יקבלו את זה בטבעי ..

אבל תכלס זה משתנה מילד לילד אי אפשר לדעת איך אחד מהם יגיב ..אז נעלים מהם כל החיים שיש מושג של בשר?

אז מאוד טבעי לילדים להבין שכשאנחנו אוכלים בבית בשר הודו זה בשר של תרנגול הודו ומדברים על זה גם כשאנחנו בפינת החי, וכך גם שהעוף הוא תרנגולת.

מסבירים לילדים את תמצית דיני הטומאה והטהרה של בעלי חיים ואז שואלים אותם, איזה מאכלים מכינים מפרה, מתרנגולת וכדומה, יתכן שהם כבר יודעים זאת וזה לא תהיה הפתעה בשבילם.

שלא יהיו מוגבלים באוכל? בריאות? 

אנסה להציג פה דעה/חוויה שונה ממה שהציגו פה, בתור מישהי שנגעלת מבשרי בטירוף, ועצם המחשבה שאני אוכלת חיה עושה לי רע ובחילות. אולי דעתי תעזור לך לחשוב על הדרך שבה תספרי לילדים, כך שלא יגעלו. 

אותי לא משכנעות כל האמירות: שהחיה שמחה כי זה התיקון שלה, ושלא כואב לה ששוחטים אותה לפי ההלכה (אני לא חושבת, להבדיל, שבן אדם יהיה שמח אם יערפו את ראשו עם סכין מחודדת.. גם אם זה יכאב לו שנייה וזהו ולא חצי שעה כמו עם סכין פחות מחודדת. בעיניי זה טיעון לא משכנע למי שנגעל, אלא אם כן יוכיחו שלתרנגולת/פרה אין הבנה של מה שהולך לקרות). הדבר היחיד שמשכנע אותי לא להיות צמחונית מתוך אידיאולוגיה, זה כי מהתורה מותר לאכול, ואין סיבה שאהיה מוסרית יותר מהתורה.

לכן, לא בטוח שכדאי שתסבירי לילד עכשיו אלא תחכי שישאל... לא צריך לתת רעיונות ממה להיגעל, במיוחד שאת בעצמך נגעלת. 

אני יכולה להגיד שבאופן אישי אני מרגישה שעצם היחס לנושא- גורם למחשבות האלה, ולסלידה מבשר. אם תראי לילדים שלך שמאוד חשוב שיאכלו בשר ותרדפי אחריהם כדי שיאכלו (כי זה בריא וכו) זה רק יגרום להם לחשוב על זה יותר ועשוי להוביל לצמחונות. אם תתנהגי בטבעיות ותסבירי בפשטות (בלי להמציא על שמחה ואושר של החיה שהורגים אותה) מה זה ותכילי את הרגש של הילד אם יגיב בצורה חריגה (שממנה את מפחדת), נראה לי זה יועיל יותר כדי שלא יזדעזע... 

[לא פתחתי עד כה את השרשור - כי חשבתי שזו שאלה על הכנת שניצל...]

וכשגדלים, אז באופן טבעי האמירה היא, זה "בשר עוף".. זה "בשר בקר"..

מבדילים בין היצור החי לבין "בשר".

יש דברים ש"מעצמם" מובנים עם הזמן. בהדרגה.

כמובן, אם ילד שואל מפורש, בגיל סביר, אז אפשר להסביר שהתורה התירה אכילת בשר, והשחיטה באופן שפחות יצער, ואת מעלת האדם, ועילוי החי ע"י שאדם מישראל אוכל, מברך, משתמש בַכח למעשים טובים.

ילדים לוקחים באופן די טבעי.

המלמד שלימד בדרך ה"חדר" המסורתית של תלמוד תורה שבו מתחילים בחומש ויקרא, הסביר לילדים על הקורבנות, המקדש, הזבחים, והביא אותם להבנה וקבלה לכך שהיו מקריבים בעלי חיים. זה לימד את חיים נחמן הקטן לשבת במטבח ליד הנשים המבשלות ולדמיין לעצמו את העופות "המפולמים" כפי שהגדיר זאת בעברית הנדירה שלו, את עורות הברווזים ואת כבדי האווזים נוטפי השומן (לצורך מה שקרוי ביידיש גריוועלאך), כאילו היה זה מעשי הכוהנים והוא רואה לנגד עיניו התמימות הילדותיות את סיפורי הנפלאות האלו כפי שהם.
יש משהו שכדאי לשמר כנראה מהחינוך הקצת "ארכאי" הזה. בפרט שהייתי שמח מאוד בגיל בוגר יותר כבר להתחיל להסביר לילד על אקולוגיה, על הנזקים הקשים של משקי העוף והבשר התעשייתיים (לא כדרמה גדולה ולא כסיבה בהכרח לטבעונות, אלא כתהליך של לימוד ואבחנה בין דבר לדבר) הן לסביבה והן לבעלי החיים עצמם, ולהציג בפניו אפשרויות לתזונה נכונה ונבונה במשך חייו. וכמובן על האפשרות לצרוך בעלי חיים שכן זוכים לתנאי גידול נאותים. אבל את ההפנמה מגיל צעיר שאפשרי לאכול גם בעלי חיים הייתי דווקא נותן דרך הסיפורים ויצירת העניין שהזכרתי, וממש לא מרתיע את הילד מכך. בשר, עוף, דגים, ביצים, חלב זה אכן חלק מהתזונה האנושית.

זה לא אמור לזעזע

אתם לא אוכלים עוף שלם, כנפיים, כרעיים, ירכיים?

אף פעם לא הקדשתי לזה מחשבה 

פשוט מפסיקים לאכול בשר.

כל השרשור הזה מלא תירוצים מגוחכים ושכנוע עצמי.

אבל היא אמרה בתחילת השרשור שהיא רוצה שילדיה יאכלו בשר, לכן ענו לה בהתאם.

אם היא הייתה שואלת באופן כללי מה לעשות? ברור שהפתרון הוא צמחונות... לא חובה לסבול כשאוכלים.

אז אמרנו לו בגלל שזה הכנף של העוף! והראתי לו עם הידיים תנועה של כנפיים..

צחקנו והוא המשיך לאכול

אל תעשי עניין והם יקבלו את זה כמו כל האנשים שאוכלים בשר..

הופכת מבעל חיים לאוכל על הצלחת!

זה לא יזעזע

וזה טעים מאד!

אצלינו בבית,

היינו מביאים שוחט ושוחטים תרנגולות או הודים.

מורטים את נוצותיהם אחת לאחת.

מכשירים ובסיום מקבלים כבד צלוי מתנה מההורים על העבודה הקשה.

ראיתי איך שוחטים כבר מגיל 5,

מגיל 12 ידעתי לחתוך את העוף ולהוציא את תכולתו בצורה מיומנת כולל ההפרדה של המרה בלי לפוצץ אותה.

עד היום אני אוכלת עוף בהנאה רבה.

אנחנו לא צריכים להיות יותר רחמנים מהבורא אב הרחמים.

אלוקים ברא את החיות, חלקם מותר לאכול,

ולעיתים מצווה לאכול.

לא הבנתי מה הקושי הגדול?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....