אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ומסיכמה עם הנאמר בתגובות לפני. גם אני כך נוהגת.

הוא בן 3, ואני רואה את המחשבה מתרוצצת לו בראש, אבל הוא עוד לא שואל..

לדעתי גם אם אני לא אגיד זה יגיע אליו בזמן הקרוב, אם לא ממני אז אולי מאיזה ילד מהגן או דוד שיפלוט איזה בדיחה (איך עושה פרה? פססס, פסססס - רעשים של סטייק על האש..)

הוא ילד פיקח ב"ה ויודע לעשות אחד ועוד אחד, הוא יבין..

אבל ליזום את זה בעצמי?

אפשר לנסות לעורר אותו לשאול על ידי ספר על חיות בחווה - הפרות נותנות חלב, התרנגולות ביצים, וגם אוכלים את העוף שלהן...

הדבר הכי גדול שהפרה משתוקקת אליו זה שיברכו על הבשר שלה ...

אין לה מספיק אינטליגנציה לזה.

אני לא בעד להגיד לילדים שטויות.

או כבדיחה

או אפילו אם אנחנו רואים תמונה של תרגול אין לי בעיה לומר להם 

שעושים ממנו שניצל

זה בכלל לא מזיז להם כמו שזה לא מזיז לי. 

מצד שני אם זה מזעזע אותך

אז אולי הזעזוע יעבור גם אליהם. 

כשאני רואה פרה אין לי בעיה לדמיין שעושים ממנה סטייק, אני כמעט מתגרה...

למשל אין מצב שאני מבשלת כנפיים או שוק ובטח שלא עוף שלם. שום דבר עם הצורה שלו..

אני גם לא אוכלת שום דבר עם הצורה שלו. הילדים אוכלים אצל סבתא או בגן..

כשאני אוכלת אני מאוד משתדלת לא לחשוב על מה זה היה פעם

אחרי שגיליתי מה זה מה (ההורים שלי ניסו להסתיר את זה ממני כמה שיותר זמן) היתה תקופה דיי ארוכה שלא רציתי לאכול בשר

בגלל זה חשוב לי לעשות את זה כמו שצריך, שלהם זה לא יהווה בעיה..

וכשמספרים להם, הם לא שואלים אם אנחנו הורגים את החיה בשביל לאכול אותה? זה לא נראה להם מוזר?

כן, הנה תרנגולת, 

לוקחים סכין וחותכים לה את הצוואר

ואז חותכים את הגוף שלה לחתיכות ויש לנו שניצל טעים. 

אם תספרי את זה בטבעיות זה יהיה להם טבעי

וזו מצווה.

סבא שלי זצ"ל היה שוחט. ואמא שלי מספרת איך היה מעביר את הציפורן לאורך הסכין כדי לוודא שהיא חלקה לגמרי, כדי שבעל החיים לא יסבול כאב.

אני בכוונה משתמשת במילה "שוחטים". אצלנו היא משמשת במובן ההלכתי בלבד והילדים לא מכירים קונוטציות שליליות אחרות למילה הזו. על הדרך אני גם מספרת סיפורי צדיקים על סבא ועל טוב ליבו ורחמנותו כלפי כל חי.

ואנחנו אוכלים בדר"כ מוצרים שלא מזהים מה המקור שלהם (קציצות, שניצל...)- וגם זה לא הרבה.

אבל אם אוכלים- אז אוכלים.

לא צריך לחשוב שזה לא בסדר או לא טוב. מבחינת פנימיות התורה (שאני לא מבינה בה כלום) יש משמעות מאוד גדולה לאכילה של כל דבר.

אז פשוט תאכלו בלי נקיפות מצפון וזה השדר שהילדים יקבלו.

זה אולי לטובתה, אבל מכאן ועד שמחה?!

חזיר לא מציג את עצמו ככשר, הוא לא יודע מה זה כשר בכלל

ה' ברא אותו ככה, וחז"ל אמרו שזה כאילו שהוא מציג את עצמו ככשר

תביני, ילדים מבינים את הדברים בצורה מילולית, 

אז צריך להיזהר לא לגרום להם להבין את הדברים בצורה מגוחכת...

יש בה ניצוץ חיים שעולה

אם אכן מי שמברך ואוכל עושה זאת בכוונות הנכונות והוא במעלה הרוחנית הנכונה. 

אבל בכל מקרה התרנגולת עצמה לא שמחה. 

ובגלל מדובר בתורת הנסתר, לא משהו ששיך לילדים, וגם לא למבוגרים אם הם לא מקובלים. 

אבל שוב, 

התרנגולת לא שמחה

היא לא חיה מספיק מפותחת בשביל להרגיש שמחה. 

היא פשוט חיה ואז מתה. 

אמרתי לה פעם שעוף ושניצל זה תרנגולת והמבורגר זו פרה ,

לא התרגשה, לא הזדעזעה , 

בגיל שלוש היא אמרה לי בתגובה "שטויות, זה לא נכון , תרנגולת מטילה ביצה" .

ובגיל ארבע לא זוכרת מה היא הגיבה , ולא עשתה עניין. יש מצב שלא האמינה לי.

היא ילדה מאוד רגישה וחכמה .

לא נראהלי שצריך לעשות מיזה עניין.

אם יגדלו קצת וירצו להיות צמחונים /טבעונים , סבבה לגמרי

אבל עד גיל בית ספר אין מה לדבר על זה יותר מידי.

אני אנסה היום בערב להעלות את זה,

אולי אני אתחיל מזה שמיץ תפוזים עשוי מתפוזים (אנחנו סוחטים כל ערב לארוחת ערב) ואתקדם משם לכיוון השניצל

תודה!

לא יודע עד כמה הם יתחילו לחשוב איך בידיוק ומה עובר

עד שהתרנגול הגיע למצב הצבירה שמונח להם בצלחת

פשוט תהיי טבעית ותשרי אווירת רוגע וכמו שכתבו כאן הם יקבלו את זה בטבעי ..

אבל תכלס זה משתנה מילד לילד אי אפשר לדעת איך אחד מהם יגיב ..אז נעלים מהם כל החיים שיש מושג של בשר?

אז מאוד טבעי לילדים להבין שכשאנחנו אוכלים בבית בשר הודו זה בשר של תרנגול הודו ומדברים על זה גם כשאנחנו בפינת החי, וכך גם שהעוף הוא תרנגולת.

מסבירים לילדים את תמצית דיני הטומאה והטהרה של בעלי חיים ואז שואלים אותם, איזה מאכלים מכינים מפרה, מתרנגולת וכדומה, יתכן שהם כבר יודעים זאת וזה לא תהיה הפתעה בשבילם.

שלא יהיו מוגבלים באוכל? בריאות? 

אנסה להציג פה דעה/חוויה שונה ממה שהציגו פה, בתור מישהי שנגעלת מבשרי בטירוף, ועצם המחשבה שאני אוכלת חיה עושה לי רע ובחילות. אולי דעתי תעזור לך לחשוב על הדרך שבה תספרי לילדים, כך שלא יגעלו. 

אותי לא משכנעות כל האמירות: שהחיה שמחה כי זה התיקון שלה, ושלא כואב לה ששוחטים אותה לפי ההלכה (אני לא חושבת, להבדיל, שבן אדם יהיה שמח אם יערפו את ראשו עם סכין מחודדת.. גם אם זה יכאב לו שנייה וזהו ולא חצי שעה כמו עם סכין פחות מחודדת. בעיניי זה טיעון לא משכנע למי שנגעל, אלא אם כן יוכיחו שלתרנגולת/פרה אין הבנה של מה שהולך לקרות). הדבר היחיד שמשכנע אותי לא להיות צמחונית מתוך אידיאולוגיה, זה כי מהתורה מותר לאכול, ואין סיבה שאהיה מוסרית יותר מהתורה.

לכן, לא בטוח שכדאי שתסבירי לילד עכשיו אלא תחכי שישאל... לא צריך לתת רעיונות ממה להיגעל, במיוחד שאת בעצמך נגעלת. 

אני יכולה להגיד שבאופן אישי אני מרגישה שעצם היחס לנושא- גורם למחשבות האלה, ולסלידה מבשר. אם תראי לילדים שלך שמאוד חשוב שיאכלו בשר ותרדפי אחריהם כדי שיאכלו (כי זה בריא וכו) זה רק יגרום להם לחשוב על זה יותר ועשוי להוביל לצמחונות. אם תתנהגי בטבעיות ותסבירי בפשטות (בלי להמציא על שמחה ואושר של החיה שהורגים אותה) מה זה ותכילי את הרגש של הילד אם יגיב בצורה חריגה (שממנה את מפחדת), נראה לי זה יועיל יותר כדי שלא יזדעזע... 

[לא פתחתי עד כה את השרשור - כי חשבתי שזו שאלה על הכנת שניצל...]

וכשגדלים, אז באופן טבעי האמירה היא, זה "בשר עוף".. זה "בשר בקר"..

מבדילים בין היצור החי לבין "בשר".

יש דברים ש"מעצמם" מובנים עם הזמן. בהדרגה.

כמובן, אם ילד שואל מפורש, בגיל סביר, אז אפשר להסביר שהתורה התירה אכילת בשר, והשחיטה באופן שפחות יצער, ואת מעלת האדם, ועילוי החי ע"י שאדם מישראל אוכל, מברך, משתמש בַכח למעשים טובים.

ילדים לוקחים באופן די טבעי.

המלמד שלימד בדרך ה"חדר" המסורתית של תלמוד תורה שבו מתחילים בחומש ויקרא, הסביר לילדים על הקורבנות, המקדש, הזבחים, והביא אותם להבנה וקבלה לכך שהיו מקריבים בעלי חיים. זה לימד את חיים נחמן הקטן לשבת במטבח ליד הנשים המבשלות ולדמיין לעצמו את העופות "המפולמים" כפי שהגדיר זאת בעברית הנדירה שלו, את עורות הברווזים ואת כבדי האווזים נוטפי השומן (לצורך מה שקרוי ביידיש גריוועלאך), כאילו היה זה מעשי הכוהנים והוא רואה לנגד עיניו התמימות הילדותיות את סיפורי הנפלאות האלו כפי שהם.
יש משהו שכדאי לשמר כנראה מהחינוך הקצת "ארכאי" הזה. בפרט שהייתי שמח מאוד בגיל בוגר יותר כבר להתחיל להסביר לילד על אקולוגיה, על הנזקים הקשים של משקי העוף והבשר התעשייתיים (לא כדרמה גדולה ולא כסיבה בהכרח לטבעונות, אלא כתהליך של לימוד ואבחנה בין דבר לדבר) הן לסביבה והן לבעלי החיים עצמם, ולהציג בפניו אפשרויות לתזונה נכונה ונבונה במשך חייו. וכמובן על האפשרות לצרוך בעלי חיים שכן זוכים לתנאי גידול נאותים. אבל את ההפנמה מגיל צעיר שאפשרי לאכול גם בעלי חיים הייתי דווקא נותן דרך הסיפורים ויצירת העניין שהזכרתי, וממש לא מרתיע את הילד מכך. בשר, עוף, דגים, ביצים, חלב זה אכן חלק מהתזונה האנושית.

זה לא אמור לזעזע

אתם לא אוכלים עוף שלם, כנפיים, כרעיים, ירכיים?

אף פעם לא הקדשתי לזה מחשבה 

פשוט מפסיקים לאכול בשר.

כל השרשור הזה מלא תירוצים מגוחכים ושכנוע עצמי.

אבל היא אמרה בתחילת השרשור שהיא רוצה שילדיה יאכלו בשר, לכן ענו לה בהתאם.

אם היא הייתה שואלת באופן כללי מה לעשות? ברור שהפתרון הוא צמחונות... לא חובה לסבול כשאוכלים.

אז אמרנו לו בגלל שזה הכנף של העוף! והראתי לו עם הידיים תנועה של כנפיים..

צחקנו והוא המשיך לאכול

אל תעשי עניין והם יקבלו את זה כמו כל האנשים שאוכלים בשר..

הופכת מבעל חיים לאוכל על הצלחת!

זה לא יזעזע

וזה טעים מאד!

אצלינו בבית,

היינו מביאים שוחט ושוחטים תרנגולות או הודים.

מורטים את נוצותיהם אחת לאחת.

מכשירים ובסיום מקבלים כבד צלוי מתנה מההורים על העבודה הקשה.

ראיתי איך שוחטים כבר מגיל 5,

מגיל 12 ידעתי לחתוך את העוף ולהוציא את תכולתו בצורה מיומנת כולל ההפרדה של המרה בלי לפוצץ אותה.

עד היום אני אוכלת עוף בהנאה רבה.

אנחנו לא צריכים להיות יותר רחמנים מהבורא אב הרחמים.

אלוקים ברא את החיות, חלקם מותר לאכול,

ולעיתים מצווה לאכול.

לא הבנתי מה הקושי הגדול?

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...